בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברוך הבא לחיים הדפוקים של האיש הכי מצחיק בארה"ב

התופעה הקומית החשובה באמריקה היא גבר שמנמן שסולד מהילדוֹת שלו. איך לואי סי-קיי הפך השפלה, דחייה, אבהות ואוננות לקומדיה האפלה והמצחיקה ביותר של ימינו

12תגובות

יום חמישי אחד בסתיו האחרון ישב לואי סי-קיי בחדר ההלבשה בתיאטרון ביקון במנהטן בין שתי הופעות סטנד-אפ, וחש, כפי שקורה לו לעתים קרובות, כמו חתיכת חרא. "הייתי מדוכדך נורא", הוא משחזר כעבור כמה לילות, כשהוא יושב באותו חדר הלבשה. ההופעות בליל חמישי הוקלטו לתוכנית ספיישל קרובה, ואף על פי שהכרטיסים לשתי ההופעות אזלו מיד והוא כבר השחיז את בדיחותיו במועדונים במשך חודשים, סי-קיי שיכנע את עצמו פתאום שהחומר שלו הוא פשוט זבל.

"זה קורה בכל פעם", הוא אומר, כשגופו הכבד נח בכורסת קטיפה מפוארת. "צילמתי שתי הופעות, והראשונה היתה חיוורת וחסרת השראה. הרגשתי שהקהל ביקורתי ומאוכזב. אמרתי לעצמי שזאת טעות. החומר הזה לא טוב כמו החומר מלפני שנה. זאת תהיה הופעה שיגידו עליה, 'לא היה לו את זה הפעם'. שום דבר לא הלך כמו שצריך. החומר הזה הוא זבל", הוא אומר ומגחך. "ואז, כמה דקות לפני ההופעה השנייה, חשבתי לעצמי, 'לא, זה כיף. אני נהנה מזה'".

עכשיו שבת בערב והוא במצב רוח טוב יותר. בעוד רבע שעה יירד במדרגות ויספר בדיחות על נשים יהודיות שעושות לו ביד בקוצר רוח, סוטים שמזיינים את הגופה שלו, או כיצד הוא צופה מתוך מכונית נעולה בדובים טורפים את בנותיו. זה הערב האחרון בסיור הופעות של שלושה חודשים, והפעם האחרונה שסי-קיי יעלה את המופע הזה. בכל שנה הוא זורק את החומרים שלו ומכריח את עצמו לכתוב מהתחלה. "זה הדבר הנפלא ביותר", הוא אומר. "אם אתה כותב ספר, אתה לא יכול להמשיך לכתוב אותו עוד ועוד".

סי-קיי מתענג על כריך ממעדנייה, פותח את נייר השעווה השמנוני ונוגס מלוא הפה. לידינו יושבת ידידתו השחקנית פמלה אדלון, המגלמת אשה שסי-קיי דלוק עליה בסיטקום שלו, "לואי", בערוץ FX. "אני מרגיש טוב, בנאדם", הוא אומר.

ויז'ואל פוטוס

סי-קיי אינו רגיל להרגיש טוב. אחרי 25 שנה של הופעות סטנד-אפ, שש תוכניות ספיישל בערוצי טלוויזיה בכבלים, סיטקום ברשת HBO, ובאחרונה, התוכנית בערוץ FX (שתעלה בארץ ביס במארס), הוא פיתח ושיכלל שילוב ייחודי של תיעוב עצמי עז, פסימיות קטלנית, סקרנות רעננה, ולפעמים גם שביב של מתיקות שהושגה בקושי. בהופעות הוא מתלוצץ למשל על כך שאיבר מינו ואשכיו הם כמו "סוס זקן שאף אחד כבר אינו מבריש אותו", ושהוא עושה ביד כל הזמן באופן מעורר גועל; שהוא אוהב את שתי בנותיו הקטנות, גם אם לפעמים הן מתנהגות כמו אידיוטיות (ציטוט שלו); או על התובנה המטרידה שאליה הגיע אחרי מחשבה מרובה, שאילו פדופיליה היתה מקובלת בחברה, פדופילים לא היו רוצחים ילדים, שזה - מוזר ככל שיישמע - דבר טוב.

הוא אמיץ דיו ללכת עם מחשבותיו לאן שהן מובילות, ועם זאת, מאחורי כל הדכדוך והבדיחות הגסות, יש בסי-קיי רצינות מוסרית עמוקה. הוא בחור שרוצה נואשות לעשות את הדבר הנכון, גם אם בדרך הדברים תמיד משתבשים לו.

ארבעה צחוקים פרועים

סי-קיי, בן 44, מסיים שנה מוצלחת בקריירה שלו. "לואי" היא להיט שזוכה לשבחי המבקרים. הסדרה משלבת סיטקום עם דרמה שנונה, הומור של בתי שימוש, סלפסטיק וולגרי ופנטזיה סוריאליסטית. קשה לומר במה בדיוק אנחנו צופים, וקשה להסיר את המבט.

במסגרת הסדר חסר תקדים, לסי-קיי יש שליטה אמנותית מלאה על הסדרה, והוא לא רק מככב בה אלא גם כותב, מביים ועורך כל סצנה בעצמו, בלא התערבות של הרשת בענייני התסריט, הליהוק או הצילומים. הוא התעקש על התנאים האלה אחרי שנים שבהן הרעיונות המוזרים שלו רוככו בישיבות של צוותי תסריטאים או הוחרבו כליל בהתערבות הנהלות האולפנים.

אחרי סיום העונה השנייה של "לואי" בקיץ האחרון, יצא סי-קיי (ראשי התיבות בשמו הן מעין הסבר פונטי להגיית שם המשפחה שלו, Szekely), לסיור הופעות ואט אט יצר מופע בן שעתיים, מוקפד ועשוי ביד אמן, המעניק תחושה של וידוי ספונטני. לדבריו, המופע כולל כארבעה "צחוקים פרועים", כפי שהוא מגדיר את התפרצויות ההשתנקות-בעיטה-במושב-שלפניך שהוא כל כך מייחל להן, אלה שגורמות לצחוקים אחרים להישמע כמו זמזום רקע חיוור. "על הבמה אתה מרגיש 'בום', מין גל הדף כזה. זה מדהים".

Louis C.K.

גם הכסף מדהים למדי. הוא משתכר בין 25 אלף ל-100 אלף דולר ללילה בסיור, ועל ארבע הופעות בניו יורק הוא יקבל 200 אלף דולר. "לואי הוא האיש המצחיק ביותר באמריקה", אומר ידידו הוותיק, כריס רוק. "הכל מתקתק אצלו. פרינס בטח הרגיש ככה כשעשה את 'גשם סגול'".

מישהו נוקש בדלת חדר ההלבשה. לחדר נכנס גבר לבוש בג'ינס של מעצבים, בלייזר שחור מעל לחולצת טי ומשקפי שמש גדולים. "היי", אומר סי-קיי בהסתייגות. הוא אינו קם. המבקר הוא לואי פרנדה, מנהל מועדון הסטנד-אפ המכובד "קרוליינס" ומאושיות עולם הסטנד-אפ בניו יורק. הוא מעלה מופעים של קומיקאים מאז שסי-קיי החל את דרכו, וסייע בהעלאת כמה מהמופעים שלו בניו יורק. כעת הוא מגיש לסי-קיי צ'קים.

"אתה מבלה יפה? אני תמיד מודאג מכך שאולי אתה לא נהנה", פרנדה אומר.

"למה?", שואל סי-קיי, שנראה מרוגז פתאום.

"אתה הדאגה הגדולה ביותר שלי. אתה אוהב אותי, אתה שונא אותי, אתה אוהב אותי, אתה שונא אותי".

"רק אחד מכל אלה נכון", אומר סי-קיי.

"איזה מהם?" פרנדה שואל. "אני מכיר אותו מאז שהיה בן 18. אתה מאושר?"

חילופי הדברים מוזרים מאוד. "אניח לך", אומר פרנדה לבסוף, ויוצא. "או קיי", עונה סי-קיי.

"אני לא מבין למה הוא מעלה את העניין הזה כל הזמן", אומר סי-קיי לאדלון לאחר שפרנדה יוצא. "האם אנחנו מחבבים אחד את השני? לא".

מתברר שב-1993, כשסי-קיי ניגש לאודישן ל"סאטרדיי נייט לייב" במועדון סטנד-אפ, למרות תחנוניו, פרנדה הורה לו לעלות לבמה לפני שהגיעו לשם אנשי התוכנית. "באותה תקופה לא מכרתי כרטיסים והוא לא רצה אותי. עכשיו אני מוכר כרטיסים והוא רוצה אותי", אומר סי-קיי. "זה פשוט מאוד. אבל הוא תמיד חוזר על הדבר הזה: 'אתה אוהב אותי? אתה שונא אותי?'"

"היית נורא אמיתי אתו עכשיו", אומרת אדלון באהדה.

סי-קיי לובש חולצת טי שחורה חלקה, הבגד הקבוע שלו על הבמה, ואנחנו מצטופפים במעלית זעירה ויורדים לקומת הבמה. פרנדה ממתין שם.

"אני לא יודע אם אתה אוהב אותי או שונא אותי", הוא אומר לסי-קיי.

"זה לא משנה!" רועם סי-קיי לעברו. "אין בינינו יחסים אישיים! אתה לא אבא שלי!"

גטי אימג'ס

>> עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

בשביל סי-קיי, שיותר מחצי מחייו הופיע במועדונים עלובים, עבד עם צוותי תסריטאים לחוצים וספג יחס מזלזל מאמרגנים ונזיפות ממנהלי רשתות ובכירי האולפנים, הצלחה אמיתית פירושה שהוא אינו צריך לנשק יותר אף ישבן. השנה האחרונה היתה הגשמה מפוארת של חזון ההצלחה הזה. החל מהתוכנית בערוץ FX ועד לספיישל, שאותו הוא מתכוון לערוך, להעלות לאתר שלו (המופע עלה בחודש שעבר) ולמכור למעריצים בחמישה דולר. כעת ישווק את החומרים שלו לא רק בלי מתווכים, אלא גם בלי מנהלים. "יש לי קצת בעיה עם סמכות", הוא אומר מאוחר יותר. "אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות או מה להגיד. זה מציק לי עמוק בפנים".

מאחורי הקלעים הוא נרגע. "אני אסיר תודה לך על השנים האחרונות", הוא אומר לפרנדה. "מה בנוגע לשנים הראשונות?" שואל האחרון. "מובן שאני לא אסיר תודה לך עליהן", עונה סי-קיי בצחקוק.

ואז הוא עולה אל הבמה של תיאטרון הביקון, ו-2,800 צופים שואגים. "אל תצעקו, לעזאזל", הוא מזהיר טרדנים פוטנציאליים. "אם יש לך משהו להגיד, זה מה שתעשה: תכתוב את זה על חתיכת נייר, תצא ללובי, תלך הביתה ותתאבד". הקהל מתמוגג ומריע. סי-קיי מחייך.

כעבור כמה ימים, סי-קיי פותח את דלת הדירה שלו במנהטן יחף ומוביל אותי לסלון שבו שוררת אווירה של אי סדר נינוח. שטיחים עתיקים מכסים את רצפת הפרקט. יש אח ובצמוד אליו מגבר ומכשיר קריוקי. דיוקן של מיילס דייוויס תלוי על קיר (סי-קיי אוהב ג'ז) ועל מסגרת האח מונחות חצוצרה וכמה תמונות. באחת מהן הוא נראה עם בנותיו, מארי לו, בת 6, וקיטי, בת 9, שעושות פרצופים מצחיקים (סי-קיי ואשתו לשעבר, ציירת שהוא אינו רוצה לדבר עליה, חולקים משמורת משותפת על הילדות).

בפגישה פנים אל פנים, סי-קיי ידידותי מבלי להיות חם במיוחד. הוא משיב ברצון ובאריכות על שאלות, אך אינו מעוניין בסמול טוק. הוא מתיישב מאחורי שולחן עבודה מעץ, שעליו מכונת כתיבה ישנה, ומסמן לי לשבת על כורסה סמוכה.

הוא אינו רוצה שאציין באיזו שכונה הוא גר. חשוב לו לשמור על גבולות. הוא אינו פותח מתנות שהוא מקבל ממעריצים בהופעות. כאשר מעריצים מברכים אותו לשלום ברחוב, הוא ממשיך הלאה בנימוס. כשאתה מספר בדיחות ארסיות כמו שלו, אנשים עלולים לחשוב בטעות שגילוי הלב שלו על הבמה משקף אינטימיות גם בחיים. "קרה לי שאנשים חיכו ליד הבית כדי להיתקל בי כאילו בטעות", הוא אומר. "אני לא רוצה שאיזה בחור יטפל בי כמו בג'ון לנון".

סי-קיי מנסה לא לנהוג בגסות כלפי המעריצים, כי העריץ קומיקאים בעצמו והוא מכיר מקרוב את התחושה. כילד נהג לצפות שוב ושוב במופעי סטנד-אפ של ביל קוסבי וסטיב מרטין. הוא חש קשר אישי אליהם, ואהב את הדרך הלא פורמלית אך המרתקת שבה דיברו. "אני זוכר שצפיתי בספיישל של רובין וויליאמס בשנות ה-70", משחזר סי-קיי. "הוא הזרים אנרגיה מטורפת להופעה, ובסיומה המצלמה עקבה אחריו אל מאחורי הקלעים, שם התיישב בכורסה ונראה במצוקה קשה. הוא צנח. הוא לא נראה כמו מישהו שמרגיש, 'עשיתי את זה!' הוא היה שם לבדו. חשבתי על זה הרבה. 'בחור עייף מאוד שעובד קשה? אני יכול להיות אחד כזה'".

נרקומן משוקם

הוא גדל במקסיקו סיטי, שם חי עד שמלאו לו 7 ואז עברה משפחתו למסצ'וסטס. סי-קיי היה ילד דיכאוני ובחטיבת הביניים החל לצרוך סמים. "כדי לחסום את עצמי לרגשות", הוא אומר. "במשך שנתיים רצופות, בכיתות ח' ו-ט', לקחתי אסיד, מטקואלון (סם הרגעה), הסנפתי קוקאין כשרק יכולתי להשיג, וצרכתי כמויות מפחידות של מריחואנה, מסקלין ואלכוהול. כשעליתי לבית הספר התיכון כבר הייתי נרקומן לשעבר".

סי-קיי הסתובב תקופה מסוימת עם חבורה מפוקפקת שפרצה למכוניות ובזזה אותן (כיום הוא ממעט לשתות אלכוהול, ומתלוצץ שההזדמנות היחידה שבה הוא יכול להתמסטל היא כשנתפס לו הגב והוא לוקח משככי כאבים).

הוא היה חסר פרוטה. אביו, כלכלן הונגרי-מקסיקאי, עזב את הבית כשסי-קיי היה בן 10. אמו גידלה אותו ואת שלוש אחיותיו בכוחות עצמה, במשכורת שקיבלה כמתכנתת מחשבים (כשאני שואל את סי-קיי אם היום אביו הוא חלק מחייו, הוא עונה "לא כל כך", ומחליף נושא). הוא התגורר "קרוב לכביש המהיר" בניוטון, פרבר של בוסטון, והתפרנס מניקוי בריכות, תיקון מכוניות, ובמשך שנה כטבח בסניף של "קנטקי פרייד צ'יקן". פעמיים הביא הביתה תרנגול הודו מהמסעדה לארוחת חג ההודיה.

מאוחר יותר עבד בחנות וידיאו, שם גילה את הפורנו הקשה. "אני זוכר וידיאו אחד שנקרא 'מגע אישי 3'", הוא אומר. "זה היה פורנו עם מצלמה סובייקטיבית, כשהשחקנים פונים למצלמה כאילו שהם מדברים אל הצופה. בהתחלה כל אחד מהשחקנים מציג את עצמו, למשל בחורה אחת אומרת: 'היי, אני מתה לבלות אתך'. ואז עוד בחורה. ואז איזה בחור מזוין אחד אמר, 'היי, אני סטיב פאוארס, ואני עומד לחגוג עם כל הזיונים האלה בזמן שאתה תשחק עם הבולבול הקטן שלך, לוזר שכמוך!'" תאווה והעלבה עצמית שזורות זו בזו בהומור של סי-קיי, וזה לא מפתיע, אפילו הפורנו שלו כינה אותו לוזר.

אף על פי שממוצע הציונים שלו בבית הספר התיכון היה בינוני, בראיון הקבלה לאוניברסיטת ניו יורק הותיר סי-קיי רושם רב על המראיין, שאמר לו כי אם יגיש מועמדות לבית הספר לקולנוע, יתקבל. סי-קיי החמיץ את ההזדמנות. "לא הייתי מסוגל למלא את הטפסים. לצלם עותק של התעודות שלי ולשים חותמת על מעטפה? בא לי להקיא מזה", הוא אומר. "אני עדיין כזה. לכן יש לי עוזר אישי".

לילה אחד הוא שמע ברדיו פרסומת לערב חובבים במועדון הסטנד-אפ "סטיצ'ס" בבוסטון. "זה חישמל אותי", הוא אומר. קומיקאים מתחילים הוזמנו להעלות קטע של חמש דקות. סי-קיי התכונן ברצינות ונחל כישלון חרוץ. "הייתי על הבמה פחות משתי דקות וירדתי לצלילי דממה מוחלטת", הוא מספר. "זה היה כישלון טוטאלי. זה היה מבהיל ולא נעים".

אבל הוא התמכר לזה. בעבודה קשה ביסס לעצמו מוניטין, עם חוש הומור שנטה לכיוון האבסורד - אפשר למצוא ביוטיוב סרטון מ-1987 ובו הוא מספר בדיחה בקול גבוה בשפת דולפינים. "הוא זכה להערכה ולכבוד כבר בשלב מוקדם", משחזר הקומיקאי גרג פיצסיימונס, שהחל להופיע בבוסטון בערך באותה תקופה. "החומר שלו היה קונצפטואלי והוא היה בוטה. הקהל בבוסטון התאפיין בגישה אגרסיבית ולואי התמודד עם זה על ידי כך שזיעזע אותם".

דקונסטרוקציה עד בלגן

ככוכב עולה בעולם הסטנד-אפ (סי-קיי עבר לניו יורק ב-1989 לערך), לואי היה רוכב בין הופעה להופעה על האופנוע שלו, הונדה סופר ספורט 750, וחותך את האף-די-אר דרייב במהירות 160 קמ"ש, כשכיסיו טפוחים משטרות המזומן שקיבל מאמרגנים. "החזקתי את העולם בביצים", הוא מספר.

אלא שאז הדברים החלו להתמוטט. הוא נפצע בתאונת דרכים עם האופנוע, בועת הסטנד-אפ של שנות ה-80 התפוצצה, מועדונים נסגרו, ומכירות הכרטיסים ברחבי העיר צנחו. היה קשה יותר ויותר להשיג הופעות. הוא נזכר שפעם עשה את כל הדרך צפונה לנורטון בווירג'יניה ולצ'יליקוט באוהיו כדי להופיע "מול שיכורים במלון הולידיי אין תמורת 150 דולר". אמרגן חצוף מניו יורק לא שילם לו את הסכום המגיע לו. "מה תעשה בעניין?" שאל האמרגן. בלית ברירה נאלץ סי-קיי להמשיך לעבוד עם אותו אמרגן.

ב-1993 הוא קיבל טלפון, שלדבריו הציל את חייו, מרוברט סמייגל, תסריטאי לשעבר של "סאטרדיי נייט לייב", ששאל אם הוא רוצה לעבוד על תוכנית חדשה ששמה "לייט נייט עם קונאן אובריאן". "הסטנד-אפ של לואי היה מעניין מכדי שיהיה אפשר להתעלם ממנו", אומר סמייגל. סי-קיי הצטרף לצוות הכותבים, השתכר 2,500 דולר לשבוע ופתח חשבון בנק לראשונה בחייו.

סי-קיי היה אחד הכוחות הבולטים מאחורי הבדיחות הפרועות שאיפיינו את התוכנית בראשיתה. הוא היה מתלבש כדודה ומפריע באמצע הראיונות של קונאן, או משחזר סצינות מ"אפוקליפסה עכשיו" באמצעות חתיכות של פרי. סי-קיי נהנה משיתוף הפעולה עם צוות התסריטאים, אבל בתור סטנד-אפיסט בעל אופי עצמאי מאוד, הקפיד לשמור לעצמו מרחב פעולה משלו. "רוברט נתן לי לעשות כל מה שרציתי", הוא מספר. "צילמתי שם הרבה דברים מוטרפים לגמרי".

סמייגל אומר כי מדי פעם סי-קיי היה מתרגז בעבודה, אבל ביטא את המרד שלו בהומור. "בישיבות עם צוות התסריטאים, לואי היה מוצא את הדרכים היצירתיות ביותר לבזבז זמן. באחת הפעמים התחיל להשליך מהחלון שטרות של כסף שהצמיד אליהם פתקים עם משפטים כמו 'חתיכת חזיר פתטי'. עוברי אורח בשדרה השישית היו מרימים את הכסף וקוראים את המשפטים הנבזיים האלה בעוד הוא צופה מלמעלה וצוחק".

בהמשך התחיל לכתוב לתוכניות האירוח של דנה קארווי וכריס רוק, וזכה בפרס אמי. כשהיה לאב ב-2002, הצד המוטרף שלו פינה מקום לחומרים אפלים ואישיים יותר שהתאפיינו בביקורת עצמית רבה. לדבריו, הגיל והאבהות חייבו שינוי. "כשיש לך ילדים, אתה לא יכול להתחמק מזה. זה דבר גדול, מלחיץ ומלהיב, שהוא חלק מהחיים האמיתיים. וזה דבר שנשאר לצמיתות. אתה חייב להתבגר".

הוא התחיל לחקור מה זה אומר להיות אדם מהוגן ונהפך בהדרגה מאמן אבסורד ברוח המסורת של מונטי פייתון לאמן אבסורד עם ביקורת חברתית במסורת של ביל היקס. בקטע מהופעה ב-2008 הוא מדבר על כמה זה נפלא להיות גבר לבן: "אני יכול להיכנס למכונת זמן ולבקר בכל תקופה בעבר, וכשאגיע לשם זה יהיה מדהים. זאת פריבילגיה ששמורה רק ללבנים. שחורים לא יכולים לשחק עם מכונות זמן! כשבחור שחור נכנס למכונת זמן, מבחינתו זה כאילו, 'כל דבר מלפני 1980, הו, לא תודה!'" לאחר מכן הוא מתקן את עצמו ומוסיף, "אני לא רוצה לבקר בעתיד ולגלות מה קורה ללבנים. אנחנו נשלם מחיר יקר על כל החרא הזה" (כריס רוק מכנה את סי-קיי "הבחור הלבן השחור ביותר שאני מכיר. לפני כמה ימים קראתי לו 'כושי'").

סי-קיי מתאר את הגישה שלו כ"דקונסטרוקציה עד לנקודה שבה אתה נשאר עם בלגן מזוין של שאלות שאין להן תשובות. זה יכול להיות קצת מכאיב ומפחיד. בשבילי זה כיף".

מובן שהוא לא רוצה להישמע כמו רברבן מוסרני, לכן הוא נוהג לפלוט משהו ש"אי אפשר להצדיק אותו בשום צורה". לדבריו, "אני מסתובב עם המון רעיונות גדולים, שאני לא מוסמך לדבר עליהם ברצינות. לכן כשאני מתבדח על תינוק שענף של עץ צומח מהראש שלו, ואומר שזה גרוע כמו תינוק סיני, אני לא מצפה שתאמין לדברים שאני אומר. אני פשוט מתנהג כמו שמוק".

החומרים להופעות באים לסי-קיי "בחלקים", הוא אומר. בראשו עולים רעיונות והוא מתחיל לדבר עליהם על הבמה. "אני הולך בדרך מסוימת, ואם אני סוטה קצת, זה בסדר. לפעמים קורה שאני מרגיש, 'הו, עליתי על משהו!'" הוא לא כותב את הקטעים שלו, כמו מין ג'יי-זי של עולם הסטנד-אפ. "הכל נמצא בראש שלי", הוא אומר.

"לואי" היא כמו מסלקה מטורפת לרעיונות של סי-קיי. אחד הרגעים המרתקים בסדרה היה בעונה האחרונה, כשדיין קוק גילם את עצמו באחד הפרקים. קוק הואשם ב-2006 בגניבת בדיחות מסי-קיי, אשמה שאותה הכחיש. סי-קיי החליט לכתוב סצינה שבה השניים מתעמתים זה עם זה. הוא שלח לקוק את התסריט בדוא"ל. לדבריו, "דיין רצה שזה יהיה קליל יותר. הוא אמר, 'אני לא כועס יותר', ועניתי, 'אז זה לא מעניין'. רציתי שתהיה הרגשה של משהו אישי ולא נוח". בסדרה, בן דמותו הבדיוני של קוק פורק את כל הזעם וההשפלה שהחזיק בתוכו שנים. סי-קיי אומר שהוא עדיין סבור שקוק גנב את הבדיחות, גם אם באופן לא מכוון.

קוק מצדו טוען כי בתום לב יצר בדיחות דומות. "כשלואי הציע את הרעיון, אמרתי לו, 'אני עולה על הטיסה הבאה לניו יורק'", אומר קוק. "זה היה רגע מאוד מרגש בשבילי". לדבריו, ההאשמות פגעו בו במיוחד בשל ההערצה שחש כלפי סי-קיי. "הוא הסטנד-אפיסט הטוב ביותר היום".

לפי הסכם של סי-קיי עם ערוץ FX, הוא מקבל תקציב צנוע יחסית של 300 אלף דולר לפרק, ויכול להוציא את הכסף כראות עיניו. סי-קיי סירב לסכומים גבוהים יותר כי הם באו בלוויית מגבלות. בעבר נכווה כאשר רשת HBO, כחלק מחילופי הנהלה, ביטלה את סדרתו הקודמת "לאקי לואי" אחרי עונה אחת בלבד. כמו כן למד לקח מהניסיון בכתיבה ובימוי של הסרט הפארודי "פוטי טאנג" מ-2001, הבנוי על סטריאוטיפים של שחורים. זאת היתה אמורה להיות הפריצה הגדולה שלו בתחום הבימוי, אולם חברת פרמאונט, שלדבריו לא היתה מרוצה מעבודתו, לקחה את הסרט וערכה אותו מחדש בלעדיו.

כיום הוא מצהיר כי יעשה סרט נוסף רק אם ימצא אולפן שייתן לו שמונה מיליון דולר ועצמאות מלאה. "זה לא שאני רוצה לשלוט בחבורה של אנשים", הוא אומר על הדרך שבה הוא אוהב לעבוד, "אלא פשוט שאף אחד לא ישלוט בי".

גיבור מעמד הפועלים

סי-קיי קם מכיסאו שמאחורי שולחן הכתיבה ופוסע לשולחן בפינת הסלון. "אני חייב להתחיל לערוך את הפאקינג ספיישל הזה", הוא אומר. קשה לדעת עד כמה פרסונת הנביא הבטלן שהוא עוטה היא משחק, ובאיזו מידה הוא כך גם בחיים האמיתיים. אבל הוא ללא ספק נראה בריא יותר מאשר במופעי הסטנד-אפ שלו (הוא מקפיד להתאמן באיגרוף) ומאושר יותר. בשנתיים האחרונות הוא מנהל מערכת יחסים בשלט רחוק, ואף כי אינו מוכן לומר זאת לציטוט, הוא מודה שהידיעה החדשה הזאת "ודאי תשמח אנשים שיודעים כמה אני אומלל ב'לואי'".

על השולחן ניצבים שני מסכי מחשב המחוברים למסך טלוויזיה. סי-קיי פותח את תוכנת העריכה Final Cut Pro. לדבריו, העובדה שיוציא לשוק את התוכנית בעצמו תאפשר לו לשמור על מחיר נמוך. בהקשר זה באים לידי ביטוי ערכי מעמד הפועלים המאפיינים אותו. הוא אפילו התייעץ עם חברים שהיו זמינים אונליין בשאלה אם יש לאפשר למעריצים לשלם גם אם אין להם אשראי בחשבון. "אני מרגיש מאוד מחובר לאנשים שמשלמים כדי לראות אותי", הוא אומר. "הם נאלצים לשלם את כל העמלות והתוספות שהאמרגנים גובים, לעזאזל, זה אכזרי. אני לא רוצה שאנשים ישלמו יותר רק כי הם אוהבים אותי יותר".

עליו להעלות את הספיישל בעוד כמה שבועות, והדדליין מלחיץ אותו. "אני צריך לערוך את החומר בעצמי", הוא אומר. "אני לא יכול לשבת מאחורי מישהו אחר ולהגיד לו מה אני רוצה ולחכות שהוא יעשה את זה". הוא מוצא את הקטע שהוא חושב לפתוח אתו את הספיישל: הוא נראה צועד בברודוויי, שולח מבטים לעבר בעלי מעדניות וטיפוסים מוזרים ברחוב, מין טראוויס ביקל אדמוני (גיבור הסרט "נהג מונית") שבכל רגע עומד להתפוצץ עם בדיחות על אוננות.

"איפה הסאונד?" שואל סי-קיי, ופותח תיקיות שונות במחשב. "לעזאזל", הוא אומר. קליק, קליק. "זה רע מאוד. זה דפוק לגמרי". קליק, קליק. "הו אלוהים, יכול להיות שקילקלתי כאן משהו". הוא מחבר כונן חיצוני ובודק אותו - אך זה לא עוזר. הוא נאנח בכבדות. "יהיה בסדר. זה נמצא איפשהו". אחד החסרונות בכך שיש לך שליטה אמנותית מלאה הוא שאתה צריך לעשות המון עבודה שחורה. חיסרון אחר הוא שאם משהו משתבש, אתה לא יכול להאשים אף אחד אחר חוץ ממך. אלה התנאים אם אתה האדם היחיד שאתה מוכן לקבל ממנו הוראות.

"לא הייתי מקבל על עצמי את כל זה אם לא הייתי חושב שאני מסוגל לעשות את זה", אומר סי-קיי. "בעבר נזקקתי לעזרה. עכשיו אני יודע שאני יכול לעשות את זה בכוחות עצמי. אני בדרך כלל צודק, וכשאני לא, מעניין לראות אותי עושה טעויות. אין שום דבר מעלי, רק אחריות לעבודה. אם זה לא כיף, אז מה לעזאזל הטעם להיות אחראי לדברים?" הוא מכווץ את גבותיו, ופונה חזרה למחשב. זה רק הוא, לבדו. בחור עייף מאוד שעובד קשה.*

תרגום: אורית כהנא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו