בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לצלע השלישית בחזית אכיפת החוק דרוש מחליף

בצל המתקפות על שלטון החוק, מאריך יואב סגלוביץ, את כהונתו. מי יהיה המועמד שיופקד על ניהול החקירות הרגישות ביותר של המדינה

5תגובות

יריבות רבות יש לה, למערכת אכיפת החוק בישראל: הפשיעה המאורגנת ועבריינות הרחוב, האדישות הציבורית והמצוקה התקציבית, כנופיית הסיקריקים שחבריה מתנכלים לצה"ל וחשודים בהסתה נגד מפקד מחוז ירושלים, ניצב ניסו שחם (עקבות כספיים מוליכים אליהם). לאחרונה מזדקרת, מעורטלת מכל מסווה, הבחישה הפוליטית המיועדת להטות את כפות המאזניים לכיוונם של אנשים ומגזרים מסוימים, מיוחסים מאחרים.

מפתיעה מכולן, אם גם לא כה מסוכנת, הוליווד. אשליה של בבואת מציאות. תובעת משטרתית - לא יחידה ולא לראשונה - נתקלה בה בשנה שעברה כשביקשה משופטת שלום להאריך ביומיים את מעצרו של נהג שיכור, עד לסיום בדיקות מעבדה בממצאים שיהיו לראיות, אם יוגש נגדו כתב אישום. "יומיים? מספיקה שעה", הכריזה השופטת והדהימה את התובעת, נציגתו עלי אולמות של ניצב ברונו שטיין, ראש אגף התנועה המנהל את מלחמת המשטרה בתאונות הדרכים. "אני", המשיכה השופטת בפסקנות, מסתמכת על ידע אישי, "לא מחמיצה פרק בסדרה 'זירת הפשע'. תעלומות יותר מורכבות נפתרות שם במהירות".

השופטים ניצבים בקצה המרוחק והמנוכר של השרשרת, מעל לפרקליטות שנמצאת מעל למשטרה. כך להלכה; למעשה, ההפרדה בין הפרקליטות למשטרה אינה כה חדה. בתיקים רגישים פועלים צוותי החקירה מלכתחילה בפיקוח פרקליטים-מלווים, ולמעלה מ-90% מהתיקים המוגשים לבתי המשפט מנוהלים בזריזות בידי התביעה המשטרתית, שהספק העבודה שלה גדול בהרבה מזה של הפרקליטות, בין השאר מפני שיש מי שמשגיח עליה. התובעים המשטרתיים, שהיו כפופים לפנים למחוזות השונים, משויכים עכשיו לחטיבת התביעות באגף החקירות והמודיעין (אח"ם).

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

שני קצינים שהצטרפו למשטרה כתובעים בשנות ה-80 מכהנים כיום בתפקידים החשובים ביותר של שוטרים - המפקח הכללי וראש אח"ם. המפכ"ל, רב ניצב יוחנן דנינו, היה ראש אח"ם מאמצע העשור שעבר ועד מבצע "עופרת יצוקה", כשהתמנה למפקד המחוז הדרומי והעביר את התפקיד, באישור השר אבי דיכטר והמפכ"ל דודי כהן, לניצב יואב סגלוביץ. אילו ניתנה לדנינו היכולת גם למשוח את המפכ"ל הבא - כוח הנשמר לראשי ממשלה, לשרים לביטחון פנים ואולי גם לראשי מפלגותיהם של השרים - היה ודאי מנסה לשכנע את סגלוביץ לוותר על רצונו המוצהר לפרוש לגמלאות בתום תפקידו באח"ם וללכת בעקבותיו לפיקוד על מחוז, נוהג מקובל לניצבים החושקים בקידום למפכ"ל.

אוליבייה פיטוסי

סגלוביץ, גם אם לבסוף יתרצה, אינו חושק. זה אחד מיתרונותיו. שאיפותיו המקצועיות מוצו בתפקיד שאין טוב, משפיע ומעניין ממנו. הפיתוי היחיד שיכול לעקור אותו מראשות אח"ם הוא הדימוס.

שני עקבי אכילס של נחישות מוחלטת זאת לפרוש הם רצונו של סגלוביץ לסייע להצלחת דנינו והצורך לשמור על מעמדו של ראש אח"ם במערכת הממלכתית - במשטרה ומחוץ לה. בהיעדר מועמד מובהק לתפקיד, עיכב סגלוביץ את פרישתו פעמיים, תחילה למאי השנה ושוב לדצמבר. תאריך אחרון? ייתכן.

המסלול הטבעי לראשות אח"ם עבר, בין השאר אצל סגלוביץ, דנינו ומשה מזרחי, בפיקוד על אחת מיחידות החקירה הארציות. כיום אין ברחבי משטרת ישראל קצין שמינויו לראשות אח"ם יתקבל כמובן מאליו. הבעייה המסתמנת היא סמכותו של ראש אח"ם בשלושה מעגלים משיקים - בתוך האגף, מול מפקדי המחוזות (שיחידות החקירות והמודיעין כפופות להם, אף שראש אח"ם הוא המנחה המקצועי שלהן) ולנוכח פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה.

ביסודו, ראש אח"ם אמור להיות בלש-על, מפקד הבולשת, מפענח פשעים ומניח תשתית לסיכולם. דרישות התפקיד, בנוסף לכושר ניהול: חוכמת חיים, הכרת אופי האדם, תחבולנות, מיומנות נרכשת; לא עריכת דין, שהרי יש לו יועץ משפטי. אלא שבפועל נוצרה ציפייה, מראש אגף החקירות ואחר כך אח"ם, שיהיה גם משפטן. ב-15 השנים האחרונות, למעט שנת המעבר של כהן, כל ראשי האגף היו משפטנים בהשכלתם. זה הדגם האמריקאי, של רוב מנהלי האף-בי-איי מג'יי אדגר הובר ואילך, מפני שהממונה הישיר על ראש הבולשת הפדרלית הוא שר המשפטים, המתפקד גם כראש התביעה הכללית.

כחוקר הראשי של משטרת ישראל, במציאות של המאה ה-21, ראש אח"ם מוכרח להיות מקובל על פרקליט המדינה או על היועץ המשפטי לממשלה - ועל שניהם גם יחד, אם אפשר - במיוחד כדי לקדם חקירות רגישות כמו אלה של אריאל שרון ואהוד אולמרט, משה קצב ואברהם הירשזון ואביגדור ליברמן.

תומר אפלבאום

ההערכה לסגלוביץ השתקפה שלשום גם בהחלטת היועץ יהודה וינשטיין להעדיף את עמדתו על פני זו של פרקליט המדינה משה לדור בסוגיית עילת סגירתו של תיק השופט יורם דנציגר.

לא אישי?

אלא שהשהייה נוספת באיתור ראש אח"ם חדש לא תפתור את הבעיה. פתרון דחוק אך אפשרי, עם פרישת סגן המפכ"ל ניצב ישראל יצחק מתפקידו, בסוף השנה, יכול להיות מינוי סגלוביץ לסמפכ"ל, בהסדר שישאיר אותו גם בתפקיד ראש אח"ם וכמנחה מקצועי של ניצב שימונה לסגן ראש אח"ם - הסמכויות החוקיות נותרות בידי ראש אח"ם ואינן מואצלות לקצין אחר. אמנם היה פעם באגף החקירות עוזר ראש אגף בדרגת ניצב, אלכס איש-שלום, אבל הניסיון הכללי אינו מעודד. סגלוביץ, כמפקד יחידת "להב", לא הסתכסך עם הממונה עליו, ראש אח"ם דנינו, אך כראש אח"ם נקלע למשבר עם מפקד "להב" במשטרה, ניצב יורם הלוי. לסגלוביץ יחסים תקינים עם המפקד הנוכחי של "להב", ניצב דודו מנצור, אך לא נכון לייצר מתח מבני בין שני קצינים היושבים בסגל הפיקוד.

סגנית ראש אח"ם היא תת-ניצב ורדה שחם, שהיתה סגניתו של סגלוביץ גם ביחידה הכלכלית ואחר כך ראש חטיבת החקירות באח"ם. לראשות אח"ם, שחם מסתמנת כמועמדת המועדפת על סגלוביץ וקצת פחות מכך על דנינו. דומה שהמפכ"ל ינסה תחילה למצות את רעיון ייבואו של שחקן חיזוק מבחוץ, איזה סטנלי פישר משטרתי, יעקב קדמי (פרקליט מחוז תל אביב שכיהן כראש אגף החקירות בדרכו לבית המשפט המחוזי ומשם לעליון) או ירון בארי, ראש אגף משאבי אנוש שגויס מאכ"א בצה"ל.

הקושי ביישום רעיון זה נעוץ ברקע המגוון הנחוץ לראש אח"ם. דנינו אולי ימצא בפרקליטות או סביב היועץ המשפטי לממשלה צעיר (יחסית) נמרץ ובקי, מהעבר האחר של השולחן, שיהוון היטב את היכרותו עם המערכת המשפטית. אלא שלא יהיה די בכך להכרת המערכות האחרות, מהאזנות הסתר ואיכון התקשורת והפעלת הסוכנים, דרך הפיקוד על תת-ניצבים מנוסים כחיים איפרגן ביאחב"ל, אפי ברכה בחטיבת החקירות, רוני ריטמן בחטיבת המודיעין, אבי נוימן ביחידה הכלכלית וזיווה אגמי ביאח"ה; ובמיוחד להתמודדות עם מפקדי המחוזות.

קובי גדעון /באובאו

אם לא יאותר מועמד חיצוני, עשוי המוקד לחזור לוורדה שחם, ששידרה עד כה למפקדיה רצון לפרוש לגמלאות יחד עם סגלוביץ או לפניו. טעמיה שמורים עמה, אך מאחר שקשה להאמין שקצין משטרה יוותר על קידום לניצב ועל תפקיד כה מרכזי, מתבקש הסבר מהתחום האישי. ניסו שחם, בעלה של ורדה, הוא אחד המועמדים למפכ"ל לאחר דנינו. לא בהכרח המועמד המוביל - אין לדעת מי יעמוד בראש הממשלה והמשרד לביטחון הפנים לקראת מאי 2014, מועד תום כהונתו של דנינו, ולניצבים הנוכחיים עשויים להצטרף בתחרות גם מי מקודמיהם שפרשו - אך בהחלט בעל סיכויים.

כדי שלא לפגוע בסיכויים אלה, פן תוצג הטענה שאין למסור את שני התפקידים המרכזיים במשטרה לבני זוג, תעדיף ורדה שחם לפרוש. זאת השערה מסקרנת ואולי גם נכונה, עם פגם קטן אחד (לפי שעה): כל המעורבים מתכחשים לה. דנינו, מכל מקום, לא יסכים שעניין זה יפריע למינוי ורדה שחם, אם בסופו של דבר יקבל את המלצת סגלוביץ - אך במינוי זה יהיה משקל מכריע לעמדת השר.

יותר בפחות

כשנכנס לתפקידו, יודע מניסיון קודמיו עד כמה דין התוכניות השאפתניות להתמוסס, הציב דנינו לעצמו ולמשטרה שלושה יעדים - לחזק את הרתעת העבריינים, לשדרג את שירות הפנים (למשרתים במשטרה) ולשפר את שירות החוץ, לאזרח. אחד המדדים שקבע הוא "סיכויי העבריין להיתפס". בממוצע הארצי - בדרום טוב יותר, בצפון פחות - נתפס רק עבריין אחד מתשעה. דנינו דורש ממפקדי המחוזות, המרחבים והתחנות להכפיל שיעור זה.

אשר לתחומי הפשיעה, הוא מבקש לתפור את המדים לפי מידה מקומית ולא מכלילה. לפנים, למשל, התברכו מפקדים בשיעור נמוך של גניבות רכב ביישובים מסוימים, ואכן בעיירה הדמיונית אום-אל-טייבה, אי שם בין כפר-סבא לעפולה, כמעט לא נגנבות מכוניות, אך אסור לייחס הישג זה למשטרת המרחב, כי עבריינים באום-אל-טייבה מתנזרים זה מרכבו של זה וגונבים מיישובים סמוכים.

ב-1994 היו לחמישה מיליון וחצי ישראלים 19,300 שוטרים (לא כולל פקידים וחיילי חובה במשמר הגבול). עכשיו, לאחר שנוספו יותר משני מיליון ישראלים, העלייה במספר השוטרים מזערית, ל-19,700. מדינת ישראל מצפה לקבל יותר שיטור מפחות שוטרים עם יותר משימות. "במחוז הדרומי", מדגים קצין בכיר, "יש בכל שבוע 20 התרעות של 'פרש טורקי' - חשש לחדירת מחבלים לעורף. בכל פעם כזאת, השוטרים שנסעו בניידת לטפל באירוע של סדר ציבורי או אלימות במשפחה מוזעקים להיערכות ביטחונית. זה חשוב וזה לפעמים באמת מציל חיים, אבל השירות האחר לאזרחים סובל".

בין אורחיו של דנינו לאחרונה היו, בנפרד, מפקדי משטרות לונדון וקפריסין. שניהם סיכמו את ביקורם במשטרת ישראל בתגלית זהה: מורשת המשטרה הבריטית, 1918-1948, ממשיכה להשפיע על המבנה ועל המבנים. מרחב התמרון של המפכ"ל מוגבל. כמעט אינו יכול לפטר סרחי-עודף ולפנות תקנים לפעילויות חדשות ונחוצות. בסוף המאה שעברה, באחד הסבבים הקודמים של החלטות הממשלה על קיצוץ תקציבי, סומנו כמה וכמה סגני-ניצבים ליציאה לגמלאות אם לא יימצא להם תפקיד נוסף ומאתגר. דנינו היה אז בקושי ניצב-משנה. כיום, והוא מפקד כל השוטרים, נמצאים עדיין הסנ"צים הללו בשירות ובאותם תפקידים.

חיסיון

המסקנה מכל אלה אינה שמותר להניף על המשטרה את גרזן האוצר. להיפך. לא מובן מדוע החסינות היחסית שמוענקת לתקציב הביטחון אינה חלה גם על המשטרה, הטרודה אף היא במשימות ביטחוניות (ולולא התאדה משרד החוץ כליל בעידן ליברמן, היה מקום להציג שאלה דומה גם לגביו, כמי שהטובים בשגריריו מתקנים לעתים מה שהפוליטיקאים והקצינים מקלקלים).

בתחום אחד היה מפקד הסקוטלנד יארד מזדעזע, אילו העלה בדעתו איך משתטה ישראל לחבל בלחימתה בפשיעה. בלונדון מבטיחה המשטרה למקורותיה המודיעיניים חיסיון מוחלט, שניתן להסירו רק בהחלטת שופט (וגם אז בהתייעצות עם המקורות). אין מדובר בעדים, שגם הם כמובן זקוקים להגנה, אלא במי שסיפקו את קצות החוט שהיו בהצטבר הראיות לכתב אישום.

בישראל הצליחו בהדרגה פרקליטיהם של נאשמים בפלילים, בהסכמת בתי המשפט, לפגוע קשות במערכת המקורות המודיעיניים. עד כדי כך, שמחשש לפגיעה בחיי המקורות, לסיכון מבצעים ולהרתעת מקורות בכוח ממסירת מידע, נסוגה לעתים הפרקליטות, בהמרצת המשטרה, מהאישום כולו.

בעיני סגלוביץ, אחד מגדולי הישגיו כראש אח"ם הוא תזכיר "הצעת חוק חיסיון חומר מודיעיני", שהוגש בשבוע שעבר. ההצעה לא תפגע בזכות היסוד של הנאשם להתוודע לכל חומר החקירה, הנחוץ לו לניהול משפט הוגן. היא רק תפחית את סיכוייהם של אנשי כנופיות הפשע לחמוק מעונש ולקעקע את המודיעין המשטרתי. פרקליטיהם, כמובן בעצה אחת עם לקוחותיהם, מרכיבים כיום לא אחת "דסק" מחקרי של מודיעין מסכל, שביכולתו להרכיב גם משיירי החומר המצונזר תמונה שתוביל אותם אל המקורות המודיעיניים, כדי לייבש אותם.

החוק החדש, שיקבע חיסיון אלא אם שופט יחליט אחרת, יאפשר גם לצמצם את מספר תעודות החיסיון שמוציא השר לביטחון הפנים במאותיהן בכל שנה - נוהג המעניק לשר, אם הוא רוצה בכך (לרוב השרים טרודים מדי), אשנב לתוך החקירות החסויות, שאמורות להישאר סגורות בפניו. אין לכך כל קשר לפומביות המשפט, לפרסומים בעיתונות ולהצעות חקיקה אחרות ורעות השוטפות את הארץ כמבול עכור.

עד כדי כך מחשיב סגלוביץ את סתימת החור המודיעיני, שזאת בעיניו אחת הסיבות לתחושתו שהגיעה שעתו, או לפחות שנתו, לפרוש מאח"ם ומהמשטרה. זאת הצהרת כוונות, אבל ככל שהיא כנה, מוקדם מדי לראות בה עובדה מוגמרת; לא זה הזמן - לעולם אין זה הזמן - לייתם חקירות רגישות, הממתינות מעבר לפינה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו