שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כן להעניש את מכחישי שואת הארמנים

החוק הצרפתי נגד הכחשת שואת הארמנים נחוץ כדי להגן על ההיסטוריה מפני ההכחשה הכוחנית של טורקיה. תשובה לקומץ היסטוריונים

ברנאר אנרי לוי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ברנאר אנרי לוי

האנשים האלה, הם באמת לא מבינים? או שהם רק מעמידים פנים?

החוק שעבר לפני חג המולד, שמטרתו להעניש על הכחשת רצח עם, אינו מבקש להכתיב היסטוריה במקום היסטוריונים מסיבה טובה, והיא, שההיסטוריה הזאת נאמרה ונכתבה היטב לפני זמן רב.

מ-1915 הארמנים היו קורבנות להשמדה שיטתית, זה ידוע מזמן; שפע של ספרות התפתחה בנושא, שנשענה בייחוד על ההודאות שנמסרו כמעט מיד לאחר מעשה, מפי הפושעים עצמם; כך שהחל מיהודה באואר ועבור בראול הילברג, חוקרים מיד ושם, והמשך באיב טרנון ואחרים, אין אף לא היסטוריון רציני אחד שיכחיש את המציאות הזאת או שיטיל בה ספק. לחוק הזה אין קשר לרצון לכונן עיקרון מדיני. אף לא אחד מחברי הפרלמנט שהצביעו בעדו לא התיימר לתפוס את מקומם של ההיסטוריונים או לעשות את עבודתם. כוונתם היתה להזכיר את הזכות שיש לכל אדם שפניו לא יולבנו בפומבי - ובהתאם, את זכותו לדרוש תיקון לפגיעה הכואבת במיוחד, פגיעה בזכר המתים. שאלה של זכויות, לא של היסטוריה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

להציג חוק זה כאילו היה חוק של "רצח-חופש" (liberticide), שבכוחו להפריע לעבודתם של היסטוריונים, זו טענה תמוהה. עד כה המכחישים הם שמפריעים לעבודת ההיסטוריונים. הגחמות שלהם, השיגעונות, התעלולים והשקרים המחרידים שלהם, הם שמזעזעים את הקרקע היציבה שהמדע צריך להתבסס עליה. והחוק, בהענישו אותם, בהקשותו עליהם, בהזהרתו את הציבור שמדובר במסיתים, לא במלומדים, הוא שמגן על ההיסטוריה.

האם יש היסטוריון שחוק גייסו (Gayssot) מנע ממנו לחקור את השואה? האם קיים מחבר שבראש צלול מסוגל לטעון שהחוק הגביל את החופש שלו לחקור ולשאול שאלות? האין זה ברור שהיחידים שהחוק הביך אותם באופן משמעותי הם מכחישי שואה כמו רובר פוריסון, דייוויד אירווינג, ז'אן מארי לה-פן ודומיהם? ובכן, אותו הדין גם עם שואת הארמנים. החוק הזה, לאחר שהסנאט יאשר אותו, יהווה הזדמנות להיסטוריונים, שסוף-סוף יוכלו לעבוד בשקט. אלא אם כן... כן, אלא אם כן, מתנגדי החוק חושבים בעצם מחשבה עכורה יותר: שמיהרנו לשפוט כשהסקנו, בצדק ולפני כמעט מאה שלמה, כשקבענו שהיה "רצח עם"...

האם אין בנמצא, יש השואלים, דרך אחרת מלבד החוק כדי להרתיע את ה"רוצחים על הנייר"? והאם האמת, מכוח פשטותה וחומרתה, האין לה אמצעים להגן על עצמה ולהביס את מי שמכחיש אותה? זהו דיון רחב, שדנים בו עוד משחר הפילוסופיה ושמתווסף אליו, במקרה הנוכחי, פרמטר מסוים הגורם לכך שבמצב של ספק, דווקא כדאי להקפיד ולעגן את העניין בעזרת חוק.

הפרמטר הזה הוא ההכחשה של המדינה הטורקית. ומה שמסוים מאוד בפרמטר הזה הוא שהמכחישים שם הם לא סתם תמהוניים, אלא אלה אנשים היושבים על משאבים ויש להם יכולת סחיטה ופעולות גמול של מדינה חזקה. תארו לעצמכם איך היו מרגישים ניצולי השואה אם אחרי מלחמת העולם השנייה גרמניה היתה מדינה מכחישה. תארו לעצמכם כמה היו מתעצמים הכעס והכאב אם הללו היו נאלצים לעמוד, לא בפני חבורה שולית, אלא בפני גרמניה שאינה מתחרטת, הלוחצת על שותפותיה ומאיימת עליהן בחרונה, אם הן יקבעו שהשמדת היהודים באושוויץ היתה רצח-עם.

עם ההבדלים הברורים, זהו מצבם של הארמנים. וזו גם הסיבה שיש להם זכות לחוק. אוסיף לבסוף, שצריך להפסיק לערבב הכל עם הכל ולהטביע את הסבל הארמני בתוך הפטפטת הקבועה על "חוקי הזיכרון". כי לא מדובר על חוק זיכרון. לא מדובר על עוד אחד מאותם מחטפים מסוכנים, המועד לפלס את הדרך לעשרות אם לא למאות חקיקות אבסורדיות או נלוזות, שיכתיבו מה מותר ומה אסור לומר על טבח ליל ברתולומאוס הקדוש, על משמעות הקולוניזציה, על העבדות, על דיכוי האוקסיטנים, על עבירת חילול שם האל ועוד כיוצא באלה.

החוק הוא על רצח-עם. זהו חוק המרתיע את מי שבהתכחשותו מכפיל וחוזר על פעולת הרצח - זהו עניין אחר. מקרים של רצח-עם, תודה לאל, אין מאות ואפילו לא עשרות. יש שלושה. ארבעה, אם לארמנים, ליהודים ולרואנדים נוסיף את הקמבודים. ולהציב את שלושה-ארבעה המקרים הללו באותה רמה כמו השאר, להפוך את הענישה עליהם להסכמה מקדימה, שתמסד "תקינות פוליטית" כפתח לשפע חוקים מיותרים או סוטים בנוגע להיבטים בזיכרון ההיסטורי שלנו, שיש לנו ויכוח עליהם, ולומר: "היזהרו! אתם פותחים תיבת פנדורה שהכל יכול לצאת ממנה!" - זו עוד איוולת, מועצמת על ידי חרפה נוספת, הנגועה בחוסר כנות. איוולת דווקא קריקטורלית.

הבה נתנגד לטענות הסרק השקריות בעזרת חוכמת בית הנבחרים. שהסנאטורים יוכלו להשלים את המהלך ושלא יניחו לעצמם לחוש מאוימים על ידי חבורה של היסטוריונים בגרוש. *

מצרפתית: שירה חפר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ