בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עובר על נתניהו

גם השבוע נגרר ראש הממשלה לשדה מוקשים באדיבות שר המשפטים, ויצא מפרשת ניסיון שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים חבול ומדמם. במקביל, בכנסת מעריכים שנתניהו מעוניין להקדים את הבחירות, אולי לאוקטובר הקרוב: אם כך יקרה, הוא יחמוק מאישור תקציב 2013, שיקומם עליו את ש"ס וישראל ביתנו

38תגובות

ביום רביעי בשבע וחצי בערב, בקול ענות חלושה, אפילו ללא הודעה רשמית מטעם לשכת ראש הממשלה, נפחה את נשמתה בייסורים, אחרי מחלה קצרה, יוזמתו של שר המשפטים, יעקב נאמן, לבצע מעשה אינוס בדמוקרטיה הישראלית. עוד מוטציה חוקתית-פוליטית שנולדה שלא כדרך הטבע במסדרון המטפורי שמוביל מלשכת שר המשפטים לחדריהם של נציגי הימין הקיצוני בכנסת, הושלכה לקבר האחים שבו מונחות אחיותיה - הצעות החוק ההזויות של אלה הנחושים להחריב מן היסוד את מערכת המשפט הישראלית ובראשה את בית המשפט העליון. בנימין נתניהו מומחה בלהחמיץ כל עיתוי אפשרי, חוץ מאחד: מהדורות החדשות של שני הערוצים המסחריים בשמונה בערב.

למעלה מ-48 שעות של התייעצויות קדחתניות ודיונים מבוהלים נדרשו לנתניהו לקבל את ההחלטה המתבקשת, ולקבור את החוק. שתי יממות נדרשו לו להבין את מה שהבינו שישה משריו עוד ביום ראשון בישיבת הממשלה ולמחרת בסיעת הליכוד; את מה שהדרגים המקצועיים בכנסת ובמשרד המשפטים, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, הבהירו חזור והבהר: שממשלה נורמלית במדינה נורמלית אינה יכולה לחוקק חוק שמבטל רטרואקטיבית תוצאות בחירות שנערכו כדין בגוף סטטוטורי (לשכת עורכי הדין), רק בגלל שזהותם של הנבחרים אינה נושאת חן בעיני מאן-דהו. אפילו אם אותו מאן-דהו הוא כבוד שר המשפטים.

מה עובר על נתניהו? שאלו השבוע בייאוש בכירים במפלגתו. מדוע הוא נכנס לכל הבורות הללו? מדוע הוא יורה לעצמו פעם אחר פעם בראש על ידי כך שהוא נותן יד, לעתים במודע, לעתים בשתיקה, לעתים בקריצה, להשתוללות בריונית רומסת חוק שמלכתחילה ברור שתסתיים במפח נפש?

התשובה היא אחת: יענקל'ה. הפרקליט הממולח והגלותי למראה, איש הסתרים והמסתורין. האיש שאינו חייב שום דבר לאף אחד מלבד לקליינט. האיש שאריאל שרון נהג לכנות: "יהודי קטן ומפוחד שהגיח מן היער".

זה האיש שמוביל כל פעם מחדש את נתניהו אל שדה המוקשים הסמוך, ומוציא אותו משם חבול ושרוט וזב דם. נאמן מוביל, ונתניהו צועד אחריו, מוקסם ושבוי, כמו העכברים אחרי החלילן מהמלין. כמו הנסיכה המהופנטת אורורה לעבר הנול הרעיל. יענקל'ה משכנע, ביבי משתכנע, והיתר היסטוריה. ובדרך כלל גם היסטריה. "לצערי", אמר עליו השבוע אחד מחברי סיעתו, "הוא כבר לא יפתיע אותנו".

בסוף השבוע שעבר חזר נאמן לישראל מחופשת החורף שלו, פשט את חליפת הסקי, איפסן את הכפפות ואת הכובע, ושב במשנה מרץ לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב: לחולל מהומות ולהבעיר בעירות שחורכות את גלימתו של ראש הממשלה.

בהעדרו של נאמן החליף אותו השר בני בגין. לרגע, חזרה השפיות לוועדת השרים לחקיקה. הצעות החוק שנדונו בה היו מהסוג המועיל, נטולות רוע, נקיות מנכלוליות. חזר נאמן, חזרו הצרות. הצעת חוק לשכת עורכי הדין שהוא ניסה לקדם, נועדה להגדיל את הרוב של הימין בוועדה למינוי שופטים. לכאורה אין בכך צורך, כי ממילא שופטי העליון חייבים להיבחר בהסכמה רחבה, ברוב של שבעה מתוך תשעה. ונשיא העליון ממילא יהיה אשר גרוניס, מתוקף חוק גרוניס, שעבר השבוע.

כלומר, על פניו, השינוי אליו חתר נאמן, באמצעות שליחיו יריב לוין וזאב אלקין מהליכוד, לא היה נחוץ. בוודאי בהינתן המחיר הציבורי הכבד שנתניהו היה נדרש לשלם כאשר בג"ץ היה פוסל את החוק. כל התהליך היה בבחינת להרוג זבוב בפצצת מצרר. פתגם רוסי אומר: כשחוטבים עצים, ניתזים שבבים. כאן חטבו שבבים וניתזו עצים. אלא אם כן המטרה האמיתית של יוזמי החוק כלל לא היתה העליון, אלא הערכאות שמתחתיו. הם רצו לאותת למאות השופטים והמועמדים לשפיטה בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, אלה שנבחרים ברוב רגיל, חמישה מתוך תשעה, שבוועדת המינויים שתחרוץ את גורלם יש רוב ברור לימין.

אמיל סלמן

כך יפנימו השופטים שדנים מעת לעת בענייני ימין ושמאל, ושעוסקים בגורלם של פורעי החוק מן הימין, של נוער הגבעות ואנשי תג מחיר, שמוטב לנהוג בהם ביד רכה ומתחשבת, פן יבולע להם בבוא יומם בוועדת המינויים.

הלוחש האחרון

יש מכנה משותף ברור בין הפדיחה התורנית שפקדה השבוע את נתניהו לבין נפילות קודמות, כמו זו לפני שלושה שבועות בטקס בכרמל: העדר אנשים בסביבת העבודה של ראש הממשלה שראייתם רחבה ורב ממדית. אנשים שמכירים את הבוס, את חולשותיו, את פגמיו (כן, נתניהו אינו נטול פגמים) ויודעים כיצד לרכך, למנוע ולבלום.

אין בסביבתו המיידית של נתניהו אנשים שמסוגלים לראות את מלוא הספקטרום: המפלגתי, הפוליטי והקואליציוני, אבל גם הערכי, המוסרי והציבורי, ולשקלל את כולם לכדי החלטה מושכלת, אחראית ונבונה, שמתחשבת גם במגבלות הכוח.

זה מתחיל במנהיג. כאשר נתניהו מרגיש חזק, הוא נקלע למצב רוח זחוח, שנגמר לעתים קרובות בהצעות חוק סהרוריות, או ביוזמות מופרכות שנועדו, לכאורה, להאדיר את שמו או לבצר את מעמדו. הוא אינו יודע להרפות. הוא חדור אמונה שאם רק ירצה - זה יקרה.

אדם שמכיר מקרוב את התנהלותו של ראש הממשלה, תיאר השבוע את תמונת המצב הבאה: "שימו לב שכל הרעות פוקדות אותו בימים ראשון ושני. אז הוא מסתבך, ובשלושת הימים הבאים הוא מנסה לצאת מהבוץ. מה שקורה זה שבסופי שבוע כל מיני אנשים מדברים אתו בטלפון, משכנעים אותו לעשות שטויות, משגעים אותו עם הצעות חוק למיניהן, מסברים את אוזניו עם כל מיני קונספירציות ומזימות נגדו. מדי יום ראשון הוא מגיע ללשכתו עם פתקים: צריך לבדוק את זה ואת זה ואת זה. דברים מטורפים לגמרי שלא פעם נגמרים בהצעות חוק מן הסוג הזה.

>> עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

"אם היו לידו יועצים רציניים, שמכירים את אופיו, הם היו יודעים איך לסכל מראש את האסונות הללו", גרס האיש, "אבל הוא מוקף בחבורה של מלחכי פנכה, אומרי הן, שרק משתוקקים לרצות את הבוס. במקום ליירט, הם מקפיצים לשמים. במקום להרגיע, הם מעצימים חרדות. זוהי נגזרת של עולמו הנפשי של נתניהו, שמורכב משורה ארוכה של פרנויות. הוא ידבר רק עם אנשים נטולי מעמד ציבורי, שבראייתו המבוהלת אינם מסכנים אותו פוליטית. הוא יקשיב לאדם כמו יעקב נאמן, שנזקו עצום. או לטיפוס כמו נתן אשל (ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה) שעסוק רק בהפחדות ובטפטוף פחדים היישר לאוזניו של נתניהו. ח"כ כמו אופיר אקוניס, שכאשר שימש כדוברו של ביבי הוא רק חיפש במי להחליף אותו, הפך פתאום לאיש סוד. ח"כ כמו זאב אלקין, אנליטיקן ושועל פוליטי, אבל קיצוני ומתלהם וממוקד מטרה, שלא רואה בעיניים ושבכלל התחיל את הקריירה שלו בכנסת בסיעת קדימה, הפך גם הוא למקורב וללחשן-על. בסוף נתניהו מקבל את החלטותיו על פי האחרון שדיבר אתו. הבעיה היום היא, שכל מי שמדבר אתו, בהתחלה, באמצע או בסוף - קורץ בדיוק מאותו חומר. אין לידו אנשים שמאזנים, שיודעים לומר: עד כאן".

נתניהו יעדיף תמיד את החבורה הזו, שתיאר הגורם היודע דבר או שניים, על פני היוועצות בשריו שמרביתם (לא ננקוב בשמותיהם, כדי לא להכתים אותם לנצח) דווקא כן ניחנו בשיקול דעת ובראייה אחראית וכוללת.

הנה עוד דוגמה: לפני כמה שבועות הוא החליט להקדים את הפריימריס לראשות הליכוד, ולאחדם עם הבחירות למוסדות הליכוד. אחד הנימוקים המרכזיים שלו היה חיסכון בכסף - נימוק סביר לכל הדעות. בינתיים הוא גילה, לחרדתו, כי בסניפי ליכוד רבים הושגו הסכמות פנימיות, כך שלחברי הסניף אין סיבה ללכת ולהצביע. מדובר בעשרות אלפי מצביעים פוטנציאליים. ככל ששיעור ההצבעה של תושבי הערים יירד, יעלה כוחם של הפייגלינים ושל המתנחלים. מכך נתניהו חושש. לא שהוא עלול להפסיד, אבל הוא רוצה לנצח בגדול, ברוב של 75% לפחות.

על מנת לדרבן את החברים לבוא ולהצביע ב-31 בחודש, הגו בלשכתו של נתניהו את הרעיון הבא: לתגמל בכסף את המועמדים לוועידת הליכוד, על פי שיעור ההצבעה בסניפים. המועמדים, ומדובר באלפי אנשים, יקבלו החזר של דמי ההשתתפות שלהם, ככל ששיעור ההצבעה בסניפים יעלה. דמי ההשתתפות הם המקור הכספי העיקרי של הליכוד. החזר הכסף בעצם מרוקן את קופת הליכוד. ה"חיסכון" שנתניהו דיבר עליו כבר לא קיים.

אבל זה נתניהו: ברגע שהוא מזהה סכנה, איום או צל צלו של איום - כל השיקולים האחרים מתבטלים, נעלמים, מתאיידים באחת. מה שהיה קריטי לפני חודש, אין לו זכר היום. הכסף שיישאר בקופת הליכוד כבר חשוב פחות. או בכלל לא.

התקציב האחרון

נתניהו אמר השבוע למישהו: "ונניח שארצה לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות - יש לי 61 ח"כים שיתמכו בי?" את האמירה הזו ניתן לפרש בשני אופנים: או שראש הממשלה מבטא סוג של משאלת לב נסתרת להקדים בחירות, אולם מעריך שאין לו רוב בכנסת; או שהוא אינו מעוניין להקדים בחירות (כפי שהוא טוען באוזני בני-שיחו) וכדי לתמוך באי כוונתו הוא מסתייע בחוסר הרצון הקולקטיווי, שהוא מייחס, כנראה בצדק, לחברי הכנסת.

כך או כך, מאז שנתניהו החליט להקדים את הפריימריס בליכוד ל-31 בחודש זה, תסריט הקדמת הבחירות אינו יורד מסדר יומה של המערכת הפוליטית מרוטת העצבים. הוא שם כמו זמזום מעצבן ובלתי פוסק. סימנים מחשידים לא חסרים: החוק לצינון יאיר לפיד, שיגיע בשבוע הבא לוועדת החוקה של הכנסת וכנראה יאושר, או היוזמה הכלל לא זולה לחינוך חינם מגיל שלוש, שנתניהו מתעקש להחיל מספטמבר 2012.

אחרי הקיץ החברתי שחווינו, חינוך חינם מגיל שלוש זו הטבה יפה להורים וזה בהחלט משהו לרוץ אתו. לבחירות. הפוליטיקאים מהמפלגות הדמוקרטיות רואים את הקולות וכבר מדמיינים לעצמם בבעתה את תלאות הפריימריס - הלילות הלבנים בכבישים, הבורקסים השמנוניים, מגע הזיפים, החיבוקים הדביקים וניחוחות הקולון של חברי המפלגה שדבקים בבשרם.

ההערכה הרווחת כיום בכנסת היא שהבחירות יתקיימו במהלך 2012, כנראה באוקטובר. אחרי חגי תשרי, שנה לפני המועד החוקי וערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית. לצורך כך הכנסת תצטרך להתפזר מתישהו בחודש יוני.

בנוסף לכל הסימנים, הרחשים והספקולציות שתוארו כאן, ישנו מרכיב מרכזי וחשוב, שנתניהו יהיה חייב להביא בחשבון אם הוא מתכוון להקדים בחירות: תקציב 2013. במשרד האוצר נהוג להתחיל לעבוד על ספר התקציב בחודשים מאי-יוני של השנה הקודמת לאישורו. כלומר, תקציב 2013 חייב להיכנס לעבודה באביב הקרוב. בקיץ הוא מובא לאישור הממשלה, בסתיו הוא מוגש לקריאה ראשונה בכנסת ובסוף השנה לאישור סופי במליאה.

תקציב 2013, אומרים שרים כלכליים ופונקציונרים בכירים בממשלה, צפוי להיות תקציב אכזרי. תקציב של גזירות. 2012 תהיה, על פי כל הסימנים, שנה קשה למשק ולכלכלה העולמית. נוסיף לזה את השלכות יישום דו"ח טרכטנברג, את הצמצום בגביית המסים ואת האין-קיצוץ בתקציב הביטחון. ולאלה נוסיף גירעון התחלתי מסתמן של כשבעה מיליארד שקלים, שהוא תוצאה של מה שבעגה התקציבית המקצועית קרוי טייס אוטומטי, תהליכים שאינם בשליטה.

עם תקציב כזה, שטרם לידתו הוא מלא בחורים ענקיים שיש לסתום, לא הולכים לבחירות, גרס השבוע גורם בכיר בממשלה. ובוודאי שלא הולכים לבחירות בשנה שבה התקציב מיושם והמכות ניחתות. תקציב כזה, הוא ציין, אפשר להעביר רק אחרי הבחירות, בממשלה חדשה שזה עתה קמה ותוחלת החיים שלה ארוכה.

לא רק שהאופוזיציה תשחט את נתניהו ברגע שיתברר אופיו של התקציב, הוסיף וטען הבכיר, גם השותפים הטבעיים שלו, ש"ס וישראל ביתנו, יתנפלו עליו במקלות ובאבנים. אין מצב שתקציב בלהות כזה יעבור בממשלה. הוא יהפוך לזירת התכתשות מכוערת, לתגרת דמים בין מרכיבי הקואליציה.

בקיצור, 2013 כבר כאן. כשנתניהו מהרהר בינו לבין עצמו על מועד הבחירות, הוא חייב להכניס למכלול שיקוליו את שאלת התקציב. אם הוא מפזר את הכנסת ביוני השנה, הוא נפטר מעולו של תקציב 2013. הכנסת תפוזר בקיץ, באוצר ייצאו לחופשה ארוכה והתקציב יחכה לממשלה החדשה ולראש הממשלה הבא. גם המחאה החברתית הבאה תחכה להם.

המפא"יניק האחרון

ביום ראשון הביא שר האוצר, יובל שטייניץ, למליאת הממשלה את ההסכם בין המדינה לחברת "כימיקלים לישראל", לפיו כי"ל תממן 90% מקציר המלח. ההסכם נועד למנוע את הצפת המלונות בחלקו הדרומי של ים המוות. נתניהו שאל את פקידי האוצר האם ידוע להם מהו שיעור הרווחים של כי"ל. הפקידים לא ידעו. "תנו לי הערכה מבוססת", ביקש נתניהו. הפקידים התקשו להשיב. נתניהו שקע בנוסטלגיה. הוא סיפר להם על השיעור הראשון בפיסיקה שלמד באוניברסיטת אם-איי-טי. המרצה שאל אותו כמה כדורי טניס נכנסים בתקרת האולם שבו למדו. הסטודנט הצעיר נתניהו לא ידע לחשב, לכן נאלץ לספק למרצה הערכה מבוססת.

בכך לא הסתיים מסע הנוסטלגיה. בהמשך הישיבה דיווח אחד המשתתפים כי החוק שהעניק זיכיון לכי"ל, חוקק בשנת 1960. "אח, מפא"י מפא"י", נאנח נתניהו, "הם ידעו לחוקק. ועוד היה להם שקט".

כל ראש ממשלה שכיהן כאן בעשורים האחרונים נתקף, בשלב כלשהו של כהונתו, בגעגועים לימי מפא"י ההיסטורית. אכן היו זמנים, אז במשלט ישבנו. זו היתה מפלגה שהיתה לה מדינה: שלטון יחיד, אופוזיציה קטנה וחלשה, קואליציה יציבה ומושלת, והעיקר, תקשורת צייתנית ומתמסרת. אז שנתניהו לא יתגעגע? פלא שפעם הוא סיפר על פגישותיו עם שוטרי המנדט הבריטי בירושלים, ערב קום המדינה, לפני שהוא נולד?

במנטליות שלו, הוא באמת שם. בחלומותיו הרטובים, הוא בכלל בן גוריון. למפלגתו יש 50 מנדטים. ראש האופוזיציה הוא פולני נלעג ובעל מניירות בשם מנחם בגין. אין טלוויזיה, קול ישראל מקבל את לוח השידורים מלשכתו והעורכים הראשיים בעיתונים עולים אליו לרגל ואוכלים מכף ידו.

נתניהו לא רק חולם, הוא גם עושה. הוא שולט ברשות השידור ופועל לסגור את ערוץ 10 ואת הטלוויזיה החינוכית. הוא מנסה לחוקק חוקים גסים, אנטי-דמוקרטיים, משתיקים וכובלים שיחזירו את המדינה שנות דור לאחור. הוא מאמין שהמדינה, כפי שהיא היום, אינה ראויה למנהיג מהליגה שלו. איך שחה לא מזמן שרה נתניהו באוזני אשת פוליטיקאי בכיר: "בעלי הוא לא מראשי הממשלה הכי טובים שכיהנו כאן. הוא ראש הממשלה ה-כ-י טוב שהיה כאן". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו