בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחלק מוסר

על עם עובד וכוחות השיטור

14תגובות

הכי נורא הוא כל העסק הזה עם "ערכים". היום אי אפשר לפתוח גלי צה"ל או משהו בלי שאיזה חבר כנסת, שר, או בכיר ממש בכיר, יודיע על מישהו, או על עצמו, שחייבים לזכור שהוא "ערכי". ועל כן יש להזהיר: אתה שומע "ערכי" - מיד תפוס מחסה! וכבר למדתי לחשוד, שמא ישנו מי שגם אותי לא יזמין למסיבת ריקודיו מפני שהוא חושב, הערכי, שאולי גם אני, רחמנא ליצלן, ערכי, רק מהכיוון הלא נכון.

במשך כחצי מאה היתה עם עובד ספינת הדגל של תעשיית הספרים העברית בארצנו. החל בגיל מסוים, מי לא גדל עליה? גם היום היא הוצאת ספרים יפה, אבל, איך נאמר, בת-יחידה היא לא, והארץ שבה היא פועלת, כבר כרבע מאה ארץ אחרת היא. כמו כמעט כל הוצאות הספרים בארץ - כולן! - קשה לה לשרוד. אלא שלא כאחרות, לה קשה יותר: לה יש שומרי חומה מבית, ולא עוד אלא שהם ערכיים. ועכשיו גם הם קמים עליה. והואיל ובתוך מקצועי אני יושב, ויש לי בעם עובד שניים-שלושה ידידים (ובהם המנכ"ל הפורש, ירון סדן), אני מנסה לבחור מילים בזהירות, ואתייחס כאן רק למה שפירסם עד עכשיו "הארץ".

חברת העובדים ההסתדרותית היא הבעלים של עם עובד, והיא בחרה כמנכ"ל חדש שוטר-בכיר-לשעבר. שיהיה בשעה טובה. אלא שהשעה לא טובה. היא רעה, ומכוערת. אילנה המרמן המתרגמת פורשת "במחאה", וקוראת לדגל את חבריה: "יש משמעות סמלית... לצעד הזה... למנות איש משטרה למנכ"ל מוסד תרבותי ציבורי מהמדרגה הראשונה". וכל כך למה? "הערכים שאני מאמינה בהם חשובים לי יותר".

תומר אפלבאום

כל אחד והסמליות שלו. לפני כשנה קיבלנו דוגמה של סמליות תרבותית מאוד. המרמן היא בשמאל, ומה לעשות, גם אני שם בעוונותי, ולא עוד אלא שאנחנו ממש מאותו הכפר, בשמאל שנהוג לקרוא לו ה"הזוי", כלומר סרבנות, ובילעין, ושאר מרעין (הערכים שלנו...). ואנחנו חושבים יחד שראש העיר ירושלים עם המשטרה והצבא והממשלה ובג"ץ עושים דברים "לא מוסריים בייחוד בגדה ובירושלים המזרחית". מה לזה ולשוטר-מנכ"ל יעקב בריי?

והיא סיפרה אז, לפני שנה, לקוראי "הארץ", על החקירה שהיתה לה במשטרה אחרי שאירגנה לפלסטיניות טיול אסור בחוף תל אביב, והיה ממש קשה להאמין למקרא הדיווח העובדתי-ספרותי הזה: השוטרת (דנה) "לא שמעה על קאמי". אלוהים. "גם לא על ניטשה". אילנה רק רצתה לספר לה מי היא, וזה מה שיצא. וגם החברה-שוטרת שמצטרפת לחוקרת-נחקרת, אותה עכשיו דנה שואלת, "שמעת פעם על קאמי?" והיא, החברה-שוטרת: "לא, לא שמעתי, מי זה?" ואחרי ההרמה הזאת אל תוך הרחבה (כל אחד והסמלים שלו), באה כמובן הנגיחה לשער: "'את רואה, גם היא עובדת במשטרה', אמרה לי דנה". ואז: "'זה לא בסדר', אמרתי להן, 'רמת השכלה כזאת במשטרת ישראל, באמת לא בסדר!'"

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע אל הפייסבוק שלכם

זה לא סוף הסיפור, שבכל זאת יש לו סוף טוב: כי פתאום מגיע שמוליק, "קצין במדים". גם הוא מקבל אותה מנה. "סיפרתי גם לו קצת על עצמי ועל עבודתי" (לאורך מאות מאמרים נהדרים של עמירה הס, מלאי עובדות וחסרי סמלים, אני לא זוכר "קצת על עצמי"). "קאמי?" - והוא, כן, שמוליק הקצין, הוא כן מכיר את קאמי! "את רואה?" כך המרמן מהשמאל שלי לשוטרת הלא-ספרותית דנה, "גם במשטרה יש אנשים שקוראים ספרים".

כמה התנשאות אפשר להרעיף על מפגש אחד נטול סיכונים? כמה גבהות-לב? אם לא הכיבוש הארור, והגזל, וההשפלות, וההפצצות, והעינויים, והשקרים - הרי לא הייתי מחזיק מעמד בקהל השמאל הזה אפילו יום אחד. תנו לי את ליצמן! תנו לי את מירי רגב! זה סתם, רק כדי לספר לאילנה המרמן קצת על עצמי. והואיל וגם אני גיבור גדול, וקשה לי להתאפק, אז הנה עצה לשוטר החדש בשכונת הערכים והסמלים: כשאתה בא לעבודה החדשה, וכדי לעמוד במבחן-קאמי שלך, ואם קשה לך ניחוח הטהרה שמרססים סביבך, רד אל המחסן העמוס של עם עובד, לך וקרא (שוב?) את "הזר", שבסיבוב הקודם, הטוב והצנוע, "תירגם אותו יפה אהרון אמיר" (בסיוע משרד הביטחון!).

המנכ"ל החדש של עם עובד יצטרך קודם כל לדאוג לפרנסתם של כ-20 אנשים נאמנים שאין להם הפריבילגיה של גמלאית, וכמובן לעזור כך גם להרבה אנשים בתעשייה שמחוץ להוצאה, המתפרנסים ממנה. מי ישלם? כל מו"ל שואל את זה, כל יום. והנה, כמה נפלא - גם מי שלא בא להשתין מן הבית החוצה, אלא דווקא מן החוץ פנימה, עושה כך עם המשכורת האוניברסיטאית ביד.

ושוב: זה מה שמייאש אצל אותם בשמאל (המיעוט) שתמיד ייקחו באומץ מרהיב עמדה רדיקלית מתוך המאחז המבוצר והחם: פרופ' חנן חבר לא מעם עובד הוא מתפרנס, אבל ברשימה ממש קצרה הוא מצליח להודיע (פעמיים) על המינוי החדש כפשיסטי, ואלים, וקצת יותר גרוע מהקומיסרים של סטלין, ובקיצור, "אין שום חשיבות לכישורים הקונקרטיים של בריי... עצם מינויו הוא מעשה מובהק של בריונות תרבותית". גדול, ה"תרבותית" הזה. ולא נתקררה דעתו עד שהוסיף: "אין כל משמעות לדרך שבה ינהג בריי כמנכ"ל הוצאת הספרים".

חנן חנן, אין כל חשיבות? אתה תמשיך לכתוב על אורי צבי גרינברג, תסביר (בצדק) את ההבדל בין עוצמתו השירית של אצ"ג ובין הגזענות והפשיזם שלו ("אל טל בהריך, אל עץ ואל טף"), תממן את הכתיבה שלך דרך משכורת האוניברסיטה, ולא תתעניין איך עם עובד מממנת את הוצאת הספר שלך לאור ואת מלחמתה בבריונים של צומת ספרים וסטימצקי ובממונה על ההגבלים העסקיים ושאר האויבים האורבים למנכ"ל החדש, כפי שחנקו את קודמו, ו"אין כל חשיבות"?

התפטרת כבר מהאוניברסיטה שלך, או שבדקת את כל מקורות המימון שלה ומצאת שהם טהורים? ביררת אם בבנק שלך יעקב פרי במקרה בהנהלה (הוא בהנהלה של כל דבר, ובשב"כ שבראשו עמד - הם מענים)? חשבת כבר להפסיק לנסוע ברחובות עירנו תל אביב שהראש שלה בא מחיל האוויר (הם מפציצים גם אזרחים)? אתה מכיר איזה מוסד בארצנו שתוכל לתת לו פטור ערכי? מכיר איזה כסף שממש נקי? הלכת פעם לקופת חולים? ראית שם מנהל שלא בא מהמוסד או מהשב"כ? בקומך ובשוכבך, היה לך יום אחד בלי מגע עם איזה נשא של הנגיף הביטחוני? שאלת במקרה אם המנכ"ל של הוצאת הספרים של האוניברסיטה שלך היה פעם "איש כוחות הביטחון", או כוריאוגרף בבת שבע?

מצב המו"לות בישראל בכי רע. זה עצוב, מפעל מפואר של 100 שנה, והוא תחת מתקפה. ויהיה מאוד עצוב אם לא תצלח דרכו של מנכ"ל עם עובד החדש. אבל כדי שכן תצלח, לא יהיה די בנדיבות של הבעלים שלו, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, אלא חשובה גם הזהירות שלו עצמו: שיקשיב בקצת פחות ענווה לאינטלקטואלים. בדרך כלל הם ("המערכת") טועים בתחזיות שלהם, ובפרט - כדברי וודי אלן - כשהתחזיות הן על העתיד. ובפרט בן-בנו של בפרט, כשהם מתפנקים עם הערכים. הספינה מיטלטלת אל החוף, מסביב יהום הסער, ואלה ימהרו לריב איתך מה לשים הערב בפלייליסט: האם רק קרקוביאק, או חס וחלילה גם קצת סלסה.

אילנה המרמן הזדרזה לספר לקוראי "הארץ" שעד כדי כך העסק כואב לה, שהיא בכל זאת תמשיך לערוך בעם עובד את שלושת הספרים שהתחייבה עליהם, כי חוזים יש לכבד. מי ימלל פשרות ישראל, אותן מי ימנה. ואם העניין הזה יוסיף למינוס במאזן של עם עובד או לא, נו, זה עניין לשוטר הקומיסר, לא לנו. אבל אני מאמין שחנן חבר יודע בדיוק איזה ריח היה מזהה פה אצ"ג שלו. ומה שהמשורר הגדול היה מזהה הוא בוודאי הריח הנודף מן העננה הצחורה שהם משיטים אלינו מן המרומים: "צחן ממצפון האדנות". אכן, די לבריונות התרבותית. מוכרחים לפנות כבר את המאחזים.*

 

הכותב הוא המו"ל והעורך הראשי של הוצאת ספרי עליית הגג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו