טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבן שואבת

יהלום כחול במשקל גרם וחצי שצורתו אגס, וכינויו "דמעת המלכה". זה מה שמעסיק בחודשים האחרונים שני יהלומנים ישראלים, איש עסקים קפריסאי, גרושתו הבולגרייה, עורכי דין, חוקרי פוליגרף, גרפולוגים, מפכ"ל בדימוס, את בית המשפט ואת מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים

9תגובות

* * תכניסו רגע יד לכיס, אולי יש שם מטבע של חצי שקל. עכשיו תוציאו אותו ותסתכלו. כמה פעמים מטבע כזה נפל לכם במקרה, התגלגל מתחת לספה, אולי נשכח בכביסה. סביר שגם אם זה קרה לא הרגשתם שקרה אסון. לא צריך להיות דפני ליף כדי לדעת שבימינו לא תוכלו לקבל הרבה תמורתו.

עכשיו תחשבו על אבן בגודל של המטבע שלכם. לא אבן אנונימית, אלא כזאת עם מספר זהות: GIA 11716674. לא מספר קליט אמנם, אבל בכל זאת. ולמה שאבן תקבל מספר? כי זו לא סתם אבן, אלא יהלום כחול שכדי לקנות אותו תהיו זקוקים לקצת יותר מחופן מטבעות של חצאי שקל.

על היהלום המסוים הזה, שמשקלו גרם וחצי ושוויו נאמד בשני מיליון דולר, אף אחד אינו מתכוון לוותר בקלות. הוא אמנם מוחזק בישראל, אבל מי שטוענים לבעלות עליו הם דווקא שני זרים: אזרח קפריסאי ששמו סטפן ניקולס כריסטודולו וגרושתו הבולגרייה, ויליאנה פטרובה. כבר חודשים שהוא מעסיק עורכי דין, בית משפט, בוררים, אנשי עסקים וחוקרים פרטיים.

בינתיים, עד שיוחלט סופית למי הוא שייך, מונח היהלום בכספת בבורסת היהלומים ברמת גן, לא מודע לכך שהמאבק סביבו חושף טפח מעולם נסתר בדרך כלל, שבו עסקאות בשווי מיליוני דולרים נסגרות בלחיצות יד וללא תיעוד, וסכסוכים חובקי עולם מתבררים במוסד בוררויות פנימי וחשאי בבורסה ליהלומים.

האוליגרך המרומה

את הרשומון של קורות היהלום הכחול והאינטריגות שנוצרו סביבו כדאי להתחיל לספר דווקא משלב מאוחר יחסית בסאגה, שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מרחק חמש דקות נסיעה מהכספת שבה מונח היהלום. בסוף נובמבר האחרון פנה בא כוחו של כריסטודולו, עו"ד אסף ביגר, לבית המשפט בבקשה שיורה על הפסקת הליך בוררות בנוגע ליהלום, שהתקיים באותה העת בבורסה ליהלומים בין הלקוח שלו ובין חבר הבורסה וילי מרבר והיהלומן אדוארד לזרוב. בנימוקים לבקשה מתאר כריסטודולו את גרסתו לקורות חיי היהלום - השזורים בקורות חייו האישיים.

כריסטודולו, נכתב בבקשה, היה נשוי בעבר לוויליאנה פטרובה, אזרחית בולגריה. השניים הקימו וניהלו בבולגריה, עוד קודם לנישואיהם, עסק משותף למסחר בשעונים ובתכשיטים. מי שפגש בבני הזוג (שלא הסכימו להתראיין) מתאר את כריסטודולו כ"אחד שלא מעורר שום מבט נוסף לכיוונו": גבר גבוה יחסית, בעל מראה ממוצע ולבוש רגיל לחלוטין. פטרובה, לעומתו, מתוארת כאשה מטופחת מאוד, העונדת תכשיטים ומרשימה את רואיה.

היהלום הכחול נכנס לחייהם של בני הזוג ב-2005, אז תיווך כריסטודולו בעסקת יהלומים שנעשתה בז'נווה, שווייץ, במשרדי חברת "מלכה עמית בע"מ" (חברה מוכרת בתחום, העוסקת במשלוחים, אחסון, בדיקה, תיעוד יהלומים ועוד). בתמורה לשירותי התיווך, נכתב בבקשה, קיבל כריסטודולו את היהלום הכחול, שמשקלו 7.64 קראט ויהלום נוסף.

עו"ד דיאנה קורזינר, המייצגת יחד עם אביה את היהלומנים הישראלים מרבר ולזרוב, מספרת שליהלום הזה - שצורתו כשל אגס וצבעו כחול עז - קוראים בבורסה "דמעת המלכה". כשטבעת יהלום קטנה ולא צעקנית מקשטת את אחת מאצבעות ידיה מספרת קורזינר, שמשרדה נמצא סמוך לבורסת היהלומים, על עולם שבו עשיית רושם היא כלל ברזל. היא מתארת פגישות שבהן נשים לבושות היטב מציגות לראווה תכשיטים יקרים וגברים מניחים על השולחן מפתחות רכב יוקרתי, טלפון נייד מוזהב ורוכנים קדימה כדי לחשוף שעון ממותג.

עדי מזן

למיטב ידיעתה, היא מספרת, היהלום הכחול - שעבר עיבוד ששיפר את צבעו - נמכר בעבר כיהלום שלא עבר שיפור כזה לאוליגרך רוסי, שנתן אותו במתנה לאשתו. כשגילה אותו אוליגרך את האמת המרה והבין שזה יהלום מעובד, הוא הזדעזע מהמחשבה שאשתו תענוד אותו ומיהר להיפטר ממנו, עד שהתגלגל בסופו של דבר לבורסה לתכשיטים ברמת גן.

כיצד זה קרה? בפנייתו לבית המשפט מסביר ביגר כי לאחר שכריסטודולו קיבל את היהלום הוא התעניין באפשרות למכור אותו, אך נתקל בקשיים בגלל מצב השוק והעובדה שהיהלום מעובד. זה השלב שבו נכנסה לתמונה משפחת היהלומנים מרבר - מוריס ושני בניו, וילי וסיימון. כריסטודולו, על פי החומר שהגיש ביגר לבית המשפט, מכיר את בני המשפחה יותר מ-15 שנים, שבהן עשה עימם עסקים ורחש להם אמון רב. באוגוסט 2008 הודיע סיימון מרבר לכריסטודולו כי יש לו לקוחות פוטנציאליים ליהלום. הקפריסאי, שהתגרש מאשתו הבולגרייה ב-2007, בא למשרדי החברה בישראל עם רעייתו החדשה והשאיר שם את היהלום, ללא כל תיעוד.

איך משאירים רכוש בשווי מיליונים בלי לבקש קבלה? "בשל האמון הרב ששרר בין המבקש לבין משפחת מרבר ועל רקע המקובל בענף המסחר ביהלומים, לא עמד המבקש על קבלת תיעוד בגין מסירת היהלום", כתב ביגר לבית המשפט.

מזל וברכה

בשלב הזה עוד היה כריסטודולו אופטימי, שכן בדצמבר אותה השנה, לטענתו, הודיע לו סיימון מרבר שנמצא קונה ליהלום. בפברואר 2009 נפגשו הצדדים שוב וסיכמו שהיהלום יימכר בעבור שני מיליון דולר, שמתוכם יקבל כריסטודולו 1.6 מיליון. "הסיכום היה בעל פה, בצורה של 'מזל וברכה'" - האמירה המקובלת בענף היהלומים לסיכום עסקאות - "כאשר התשלום צריך היה להתבצע בתוך חודש ימים".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבותינו ישירות לפייסבוק שלכם

אבל החודש עבר והכסף לא הגיע. בשלב הזה, טוען כריסטודולו, ביקש ממנו סיימון מרבר להיפגש עם לזרוב בקפריסין. בפגישה, לטענתו, אמר לזרוב שישנו לקוח רציני שמוכן לקנות את היהלום, אך יעברו כמה חודשים עד להשלמת העסקה. אלא שהזמן המשיך לעבור ושום עסקה לא נחתמה. נראה כי כריסטודולו החל להיות מודאג, שכן ביולי 2009, קרוב לשנה לאחר שנתן למרבר את היהלום, הוא ביקש אישור בכתב על כך שהיהלום מוחזק בעבורו ולטענתו קיבל אישור זה. אלא שאז, כפי שנטען בפנייה לבית המשפט, חזרה פטרובה לתמונה: תחילה טענה כי היא הבעלים של מחצית מהיהלום ובהמשך טענה לבעלות מלאה עליו. מכאן העניינים רק הסתבכו עוד יותר.

לאחר גירושיהם, נראה כי כריסטודולו ופטרובה שמרו למשך זמן מסוים על מערכת יחסים תקינה, שהתנהלה במקביל לניסיונות שמתאר כריסטודולו למכור את היהלום הכחול. לפי פנייתו של עו"ד ביגר לבית המשפט, שנתיים לאחר הגירושים חתמו בני הזוג לשעבר על מסמך שבו היה פירוט מלא של מלאי היהלומים שהיה בבעלותם המשותפת, באמצעות החברה שלהם. בראש העמוד נכתב כי פטרובה מקבלת את היהלומים לחזקתה וכי באחריותה לשמור עליהם ולמכור אותם בעבורה ובעבור בעלה לשעבר. בתחתית המסמך הוקדש סעיף מיוחד ליהלום הכחול, ונכתב בו כי היהלום נמצא בנאמנות לצורך מכירתו בחברת "יהלומי מרבר" והוא שייך בלעדית לכריסטודולו.

פייר תורג'מן\ באובאו

מול המסמך הזה מציגה פטרובה מסמך אחר, שעל פיו היהלום הזה שייך בכלל לה. כחלק מההליכים סביב המחלוקת בדקו גרפולוגים את שני המסמכים בניסיון להעריך את האותנטיות שלהם. בנוסף, שני הצדדים עברו בדיקת פוליגרף שבה נשאלו על המסמכים. כריסטודולו יצא דובר שקר בכל השאלות שנשאל ואילו גרושתו יצאה דוברת שקר בכמה מהן.

בכל אופן, כשהבין כריסטודולו שהעניינים מסתבכים והיהלום לא נמכר, הוא ביקש לקבל אותו בחזרה לידיו. זה כבר היה מאוחר מדי: היהלומנים הישראלים הודיעו לו כי בגלל המחלוקת על הבעלות, הם אינם יכולים להחזירו. הפתרון שהוצע לו, לדבריו, היה להכניס לקלחת שחקן חדש: מוסד הבוררויות הפנימי של הבורסה ליהלומים.

אבידות ומציאות

הכניסה לבורסה ליהלומים כרוכה בבדיקות קפדניות. יש לכך סיבה טובה, שכן הרבה מאוד כסף עובר שם. תעיד על כך העובדה ששוויו של יצוא היהלומים המעובדים מישראל היה אשתקד יותר משבעה מיליארד דולר. כל מבקר במתחם נדרש להפקיד תעודה מזהה, להצטלם ולספק טביעת אצבע. אחר כך הוא עובר דרך שער מתכת כבד, שמזכיר צילומים של פורט נוקס בסרטי קולנוע אמריקאיים.

אחרי כל זה, מעט מפתיע לגלות על לוחות המודעות בבניין הודעות "אבידות ומציאות" שבהן תיאור יהלומים שנעלמו מבעליהם. בכיר בענף היהלומים מסביר שבבורסה מקובל לפתור את הסכסוכים בתוך הבית ולא להוציאם להתדיינויות משפטיות חיצוניות. הבוררות נערכת כמעט תמיד בין חברי הבורסה עצמם, ואסור להם להיות מיוצגים על ידי עורכי דין.

בבקשה שהוגשה בשם כריסטודולו לבית המשפט הוא טען שחשש בתחילה ללכת בנתיב הזה, משום שאינו חבר בורסה, אינו מדבר עברית ואינו מכיר את דרך הפעולה של מוסד הבוררות. אך בסופו של דבר, כיוון שסמך על משפחת מרבר, החליט לקבל את הרעיון.

וכך, בפברואר 2011 החלו להתנהל דיוני הבוררות. שש ישיבות שונות התקיימו לפני שני בוררים, חברי הבורסה. כל צד העלה את טענותיו, המסמכים הרלוונטיים לטענות הבעלות השונות הועברו לגרפולוגים שסיפקו חוות דעת מורכבות, עדים ומתרגמים נכנסו ויצאו מהדיונים וגם היועצת המשפטית של הבורסה, שושי יוסקוביץ, שותפה בחלק מהדיונים. בסופו של דבר, עשרות עמודי הפרוטוקולים של הבוררות הסתכמו בתשע שורות שתכליתן: היהלום לא יוחזר לכריסטודולו.

יוסקוביץ לא ענתה על פניית "הארץ" בעניין הבוררות. רונן משה, יועץ התקשורת של הבורסה, מסר כי "מוסד הבוררויות בבורסת היהלומים הישראלית הוא מהמוסדות המקצועיים והמכובדים שפועלים במדינת ישראל. המוסד מקיים הליכי בוררויות מקצועיים, מעמיקים ויעילים. חברי הבורסה רוחשים אמון רב למוסד הבוררויות, וכחלק מהכללים והמסורת, הוא שומר על פרטיותם וכבודם של המתדיינים בו, בדומה למוסדות בירור אחרים בארץ ובעולם".

כריסטודולו, כצפוי, לא ראה כך את הדברים ועירער על פסק הבוררות. במאי 2011 התכנסה ישיבת הערר הראשונה, הפעם לפני חמישה חברי בורסה. לאחר דיונים אחדים, אולי משום שחש כי הרוח נוטה נגדו, החליט כריסטודולו להוציא את הסיפור אל מחוץ לכותלי הבורסה ולהיעזר בייעוץ משפטי חיצוני. בין השאר פנה לעו"ד גדעון פישר, שכתב בשמו אל הבורסה ליהלומים כי בפרשה זו התעוררו "חשדות למעשים פליליים לכאורה"; משום כך, "ובהמשך לדיונים שהתקיימו עם בכירים במשטרת קפריסין, לרבות עם מפכ"ל המשטרה שם ועם מפכ"ל משטרת ישראל לשעבר, רב ניצב (בדימוס) שלמה אהרונישקי, נודה על עיכוב הליכי הבוררות בעניין זה".

פישר מסביר כי "מר כריסטודולו פנה אלינו בבקשה שנסייע להשיב לו את היהלום היקר. מדובר בתיק סבוך, מורכב ובעל היבטים משפטיים בינלאומיים. מעבר לכך, אנו מנועים מלמסור מידע נוסף, אשר באופן טבעי חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח".

בלשון המעטה

בהמשך שכר כריסטודולו את שירותיו של עו"ד ביגר, שפנה בשמו לבית המשפט המחוזי בבקשה לעצור את הליך הערר על הבוררות. לקוחותיה של עו"ד קורזינר לא התנגדו לכך שבית המשפט יפסוק בעניין, אלא שתוך כדי ההליך המשפטי נכונה לכולם הפתעה: הערר שהגיש כריסטודולו לבורסה התקבל, ונקבע כי היהלום יוחזר לו. אז פנה ביגר שוב לבית המשפט וביקש לחזור בו מהבקשה לעצור בצו את הליך הבוררות, ואילו קורזינר ביקשה מבית המשפט בשם מרבר ולזרוב, שיוציא צו מניעה נגד מסירת היהלום לכריסטודולו.

עופר וקנין

השופטת אסתר נחליאלי חיאט לא אהבה את מה שהתרחש אצלה באולם. "בתחילה ניתן פסק בורר עימו לא הסכים המבקש (כריסטודולו) ולכן עתר לצו מניעה נגד הליכי הבוררות", כתבה בהחלטתה. "לאחר מכן, כשנהפכה הקערה, ניתן פסק דין שאינו מקובל על המשיבים (מרבר ולזרוב) ולכן הם עתרו לצו מניעה. אין ספק כי הליכים אלה שהובאו לפני, מוטב לולא היו באים כלל הן מצד המבקש והן מצד המשיבים". את התנהלות כל הצדדים בפרשה היא הגדירה ככזאת ש"אינה מקובלת ואינה נהוגה, בלשון המעטה".

אבל גם פסק הבוררות בערעור אינו מהווה סוף פסוק בסיפור הפתלתול הזה. יותר מחודש עבר מאז הוא ניתן, אבל היהלום טרם הושב לכריסטודולו. פטרובה, מצדה, ממשיכה להתעקש כי היהלום שייך לה ולאחרונה פנתה גם היא לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות עו"ד שחר בן מאיר, בבקשה שייתן צו שימנע את העברת היהלום לבעלה לשעבר עד שתוכרע שאלת הבעלות עליו. גם מרבר ולזרוב ממתינים להתפתחויות. השבוע, לאחר סגירת הגיליון, התכוננו פרקליטיהם להגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסק הבוררות, בשל החשש שאם היהלום יועבר לכריסטודולו, הם עלולים להיתבע על ידי פטרובה.

כמה כסף יישאר בסופו של דבר מהיהלום הזה, לאחר כל ההוצאות המשפטיות שכרוכות במאבק עליו? עו"ד קורזינר בוחרת לענות על השאלה בציטוט תשובתו של אביה ללקוחות שלו במשפטי גירושים: "לפעמים מגיעה אשה והיא מודאגת ממה שהיא תקבל בסוף ההליך. 'אל תדאגי', אבא שלי אומר לה, 'הכל יתחלק חצי-חצי: חצי לכם וחצי לי'".*

 

uribl@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true