בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיבוק לאומני

שעה אפלה בהונגריה

בבודפשט מחדשים את הקשר עם שנאת צוענים ויהודים, חוסמים את פי התקשורת ומפרקים את מערכות ההגנה החברתיות - ואירופה שותקת

158תגובות

אירופה הוציאה את יוון מקהילת עמיה בשל הפרה, אכן חמורה, של נהלים כלכליים וכספיים של ממשל נכון. לפני עשר שנים סולקה (מהקהילה) אוסטריה, ובצדק, לאחר שמנהיגיה השמרנים כרתו ברית עם מנהיג הימין הקיצוני יורג היידר.

וכיום יש במרכז אירופה מדינה שממשלתה חוסמת את פי התקשורת, מפרקת את מערכות ההגנה החברתית ומערכת הבריאות, מעלה לדיון מחודש זכויות שהאמנו בקיומן כגון זכות להפלה, מפלילה את העניים.

זאת מדינה שחידשה את הקשר עם השוביניזם האטום מכל, עם הפופוליזם הבסיסי ביותר, עם שנאת צוענים ויהודים גלויה יותר ויותר, כפי שהיה בשעות האפלות ביותר בתולדות היבשת, שעירים לעזאזל של כל מה שאינו כשורה.

יש מדינה שמאמצים בה כיום את הדעה שבשם ההשתייכות יש לקבוע סיווג אתני או גזעי, וגם משטר בחירות שסברנו כי מת עם הנאציזם, המעניק זכות בחירה לכל "הלאומים" שאינם אזרחים אלא פזורים ברחבי אירופה.

המדינה הזאת היא הונגריה. והפעם אירופה אינה אומרת דבר.

קוראי "סבלות המדינות הקטנות במזרח אירופה", יצירתו המופלאה של אישטבן ביבו, מכירים היטב את התערובת של דיבוק לאומני, את הפטריוטיזם המתקרבן ואת הסבל הקולקטיבי, שהפכו את האומה ההונגרית, בדומה לפולנית או לבולגרית, למעין אומת-ישו שיצאה בהנהגת הרוזן אטיין נגד העותמאנים, כדי להחיות ולהגן על התרבות המאוימת.

רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

קוראי "דנובה", יצירת המופת של קלאודיו מגריס, יודעים כיצד עניין ההמון שמחוץ לחומות, הדרך לתת ל"מגיארים" מבחוץ אותן זכויות שיש לאלה בפנים, ובייחוד הדרך לומר שכאן, לאורך הגבול, מצויות נשמת העם והאמת המקודשת שלו, מהדהדת עם ההיסטוריה העתיקה של הסוגיה הטרנסילבנית שממשיכה ללא הרף, בהונגריה כמו ברומניה, להצית אש בלבבות.

ובאופן כללי יותר, מעבר לעניין של האזור, מי שאוזניו רגישות לא יוכל להתעלם מהנוסחה הזאת של לאומנות, מהגדרת האומה כישות מבורכת, מהוללת, פצועה בלבה, פגועה במעמקי נשמתה והופכת לנושה הדורש מהעולם לרפא את הפגיעה. בקיצור, לא יוכל להתעלם מהתפישה המהותנית, שהופכת את הקהילה הלאומית לבריאה אלוהית, לישות מיסטית למחצה, ליצור שלם אך מנותק מעצמו, שיש צורך דחוף לאתר את טוהרו האבוד. אי אפשר שלא לשמוע כאן את הנימה המכעיסה של רעיון שהיה, מאז שנות ה-30, לבו של הפשיזם.

העובדה היא שיש בהונגריה אופוזיציה תוססת דיה שאפשר היה לארגן, לפני יותר משבוע, בתמיכת הסופר גיאורגי קונרד ואחרים, למפגן נאה של תמיכה בדמוקרטיה (ובמקביל, מכיוון שמדובר באותו הדבר, ברעיון האירופי).

אבל אין ספק שיש בהיסחפות הרודנית הזאת, המרתקת והאנטי-אירופית, יסוד לדאגה. בימים אלה של משבר כלכלי ופיננסי, בשעה של לבטי זהות ומוסר עולמיים, ברגע מיוחד זה שעצם הרעיון של אירופה, שהדמגוגים טוענים שאפשר להשליכו לפח, אני חושש שההתרעה אינה משמעותית לא רק בשביל הונגריה, אלא גם לשאר מדינות היבשת.

לעולם אין לדעת מהיכן תבוא הרעה, לא כן?

בצל היסטוריה מתהווה לא מדדנו מעולם את התחושה, ההד, הטווח, של אירוע כלשהו.

בעידן האינטרנט, תחת שלטון הפוליטיקה של "לטוב או לרע", של "הרשת החברתית" הריבונית, כשהעולם כולו מקושר לעולם כולו, כשחוט מתוח יכול לקשר את מארין לה פן עם כל מנהיג קיצוני בתורינגיה, פלנדריה, צפון איטליה, או עם ויקטור אורבן, אפשר להניח שיש באירופה מספר גדל והולך של אנשים שיראו כיצד מתהווה מדי יום, במעבדה ההונגרית, פרויקט פחות ופחות סודי - לפרק את אירופה, לפרק ולפרוק באותה הזדמנות מעול החוקים הדמוקרטיים המוגדרים, כמו בשנות ה-30, בלתי מתאימים לעתות משבר.

מסיבה זו, הצורך בתגובה דחוף. ממשלות, מנהיגי אופוזיציה, מועמדים מוצהרים או לא בבחירות כאלה ואחרות, בכירים אירופים מימין ומשמאל: כולם מוטרדים מהדברים שמתרחשים בבודפשט. בשבילם, ובשביל עמיהם, יצלצל פעמון החירות. ומשום כך אנו מצפים מהם, ובהקדם, להשמיע מלות גינוי חריפות וללא כפל משמעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו