בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיוקן קבוצתי

כמו קרן לייזר

סטיבן שור, מגדולי הצלמים בעולם, החל לצלם בגיל שש ומכר צילומים ל"מוזיאון לאמנות מודרנית" בניו יורק כשהיה בן 14. ממסע הצילומים שעשה לאחרונה בישראל הוא חזר בתחושה מעורבת. כתבה תשיעית בסדרה

8תגובות

הקריירה של סטיבן שור החלה כשהיה בן שש. אחד מדודיו, שזיהה את הכישרון המולד של הילד הקטן, קנה לו ליום ההולדת ערכת צילום לחובבים של חברת קודאק. את התמונות הראשונות שלו - תצלומי בזק משפחתיים - הוא פיתח בעצמו בחדר האמבטיה בבית הוריו. שלוש שנים אחר כך, בגיל תשע, החל לצלם במצלמת 35 מ"מ נפוצה ולפתח תמונות בחדר חושך מקומי בעיר הולדתו, ניו יורק.

את הצעד הראשון בדרך להיכל התהילה של הצלמים עשה בגיל 14. מצויד בלא מעט תעוזה, חוצפה ותמימות של נער מתבגר, הוא פנה לאוצר הצילום של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מהמוזיאונים החשובים בעולם, וביקש להיפגש אתו. אנשי המוזיאון, שזיהו את הכישרון של הנער הצעיר, רכשו ממנו שלוש עבודות.

המזל והכישרון המשיכו להאיר לו פנים גם בשנים הבאות. בגיל 17 הוא פגש בקולנוע את אנדי וורהול, מהאמנים החשובים במאה ה-20, ושאל אם יוכל לצלם אותו בסטודיו. וורהול השיב בחיוב והתיר לנער להיכנס בשערי "פקטורי" (בית החרושת) - חלל העבודה המפורסם שלו. את השהות במחיצתם של האמנים והידוענים שפעלו שם, בהם הזמר לו ריד ולהקת "ולווט אנדרגראונד", תיעד שור בספר צילומים בשם: "The Velvet Years: Warhol's Factory ."1965-67

סטיבן שור

ב-1971, כששור היה בן 24, הוצגה תערוכת יחיד שלו במטרופוליטן בניו יורק, גם הוא מהמוזיאונים החשובים בעולם. בכך היה שור לצלם השני שתערוכה שלו מוצגת במוזיאון הענק בעודו בחיים (הצלם היהודי-האמריקאי אלפרד סטיגליץ היה הראשון). ארבע שנים אחר כך השתתף שור בתערוכה פורצת דרך בשם "הטופוגרפים החדשים", שתיעדה את הצדדים האסתטיים של הנופים האורבניים הבנאליים של אמריקה.

די במבט חטוף בצילומים של שור כדי להבין במה מדובר: רחובות, מחסנים, תחנות דלק, חניונים, מזללות, מרכזי ערים, אזורי תעשייה ובתים בפרברים - הכל נחשב ראוי להיכנס לפריים שלו. את המוטו של הקבוצה הזאת, שמאפיין במידה רבה את שור גם היום, אפשר לסכם באמירה של אחד הצלמים בחבורה: "העולם מעניין לאין שיעור מכל מה שאוכל לומר עליו".

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

בארבעת החודשים ששור צילם בישראל, ב-2010, הוא הספיק לחרוש אותה לאורכה ולרוחבה, בחיפוש אחר אובייקטים בנאליים-לכאורה. "הכל עיניין אותו. בלי הייררכיה. מבחינתו, לצלם במקום אקזוטי כמו אצל השומרונים בהר גריזים, זה בדיוק כמו לצלם ברחוב סתמי ברמת-גן. הדרך הבנאלית שאדם עושה מאה פעמים מהבית לעבודה מעניינת אותו כמו הג'ונגל באמזונס", אומר הצלם גיל בר, שליווה את שור במסעותיו בארץ במסגרת פרויקט הצילום הבינלאומי "ישראל - דיוקן קבוצתי".

"נסענו מצפון לדרום, ממזרח למערב, היינו בכל הארץ. כל פעם שהוא נתקל במשהו שעיניין אותו - הוא עצר וצילם. כמו עורב, שנמשך למה שמנצנץ, כך שור נמשך אל האור שנופל על השדה ומאיר את האובייקט בצורה מעניינת", מספר בר. "מבחינתו, העולם כל כך מעניין, בכל מקום, שאין צורך לקבוע תוכנית סדורה מראש".

זה היה גם הסיפור מאחורי התמונה שמתפרסמת כאן: אבנים בשדה פתוח בקרבת העיר צפת, שבמבט ראשון מזכירות עדר כבשים. בנאלי או לא, תשפטו בעצמכם. "צילמתי הרבה מאוד בישראל. אנשים ברחוב. שלטים. אוכל. פורטרטים של אנשים. ארכיטקטורה. נופים במדבר יהודה ובגליל. דברים שרואים ביום-יום", אומר שור בשיחת טלפון מניו יורק.

שור, כמו צלמים אחרים בליגת העל של הצילום, ממעט לדבר על תהליך העבודה שלו ועל תוצריו. גם על ישראל הוא לא שש לחלוק תובנות מיוחדות. "אני חושב שמצחיק לבקש ממני להביע דעה על ישראל בשיחה עם ישראלי. הייתי שם רק כמה חודשים, בעוד אתה חי שם כל הזמן. אני לא מתיימר להיות אמריקאי טיפוסי שמגיע למקום ואומר ‘אני מבין את המצב'", הוא אומר.

דיוקן קבוצתי | פרויקט מיוחד

"אני מסכים עם הגישה הכללית של הפרויקט, שהתווה הצלם פרדריק ברנר, שישראל היא ארץ של נרטיבים רבים ומנוגדים. התאהבתי בארץ הזאת, אך גם יצאתי בתחושה הרבה יותר פסימית. אני לא יודע איך הסכסוך הזה ייפתר", הוא מסכם.

השנה ימלאו 30 לצאת ספרו החשוב ביותר של שור, "Uncommon Places" (מקומות לא שגרתיים), שהוא התנ"ך לצלמים רבים. הם למדו ממנו בפעם הראשונה כי בדומה לציור, גם צילום צבע יכול להיות עבודת אמנות וגם צילומים של אובייקטים בנאליים יכולים למצוא דרכם למוזיאון. הספר היה אחד התוצרים של מסעות הצילום חוצי הגבולות שהחל לעשות עשור לפני כן. "עד שמלאו לי 23, גרתי רוב הזמן במתחם של כמה מיילים במנהטן. ב-1972 יצאתי עם חבר לאמרילו בטקסס. לא נהגתי, כך שהמבט הראשון שלי על אמריקה היה מהחלון של הנוסע. זה היה שוק", כתב אז בספר.

התמונות שהניב המסע הזה כללו את חדר המלון שבו לן בעיר "מפלי איידהו"; פנקייק בארוחת בוקר במסעדת "סוף המסלול" ביוטה; קשת מרהיבה מעל מגרש חנייה מוצף מים בוויומינג; ושלט חוצות מתחת לשמים מעוננים, שבו נראה ציור פסגה מושלגת, מדרום למפלי קלמאת באורגון.

למסעות כאלה, כולל זה שבישראל, הוא ממשיך לצאת בחדווה רבה. "אני משוגע כשאני מצלם. אני מפוקס כמו קרן לייזר", אמר לפני כמה שנים בראיון למגזין צילום מקוון. גם אשתו למדה לחיות עם השיגעון שלו. "במסעות האלה אני מפסיק להיות ‘החבר האוהב' והופך ל'אמן'. אם אני בטיול, המטרה שלי היא לצלם. אני לא אהיה ‘הבחור הנחמד' או משהו כזה. אני צלם, ואם את בסביבה, את שם כדי לעזור לי".

גיל בר

גיל בר, שראה את שור בזמן העבודה בישראל, מספר על היבטים אחרים של עבודתו. "התהליך שלו מאוד רוחני. לפני שהוא מצלם הוא ממש עושה מדיטציה מול האובייקט. עוצר, מסתכל, משתהה, בוהה בשקט ורק אז לוחץ על הכפתור", הוא אומר.

במחצית מעבודתו בישראל השתמש שור במצלמה דיגיטלית. "אני מפיק ממנה תמונות שלא הייתי יכול לייצר בעבר, אפילו לא לפני חמש שנים", הוא אומר. "היא פותחת לי אפשרויות חדשות. הצילום הדיגיטלי הוא חופשי ובחינם. אתה לא צריך להחליף פילם. מצד שני, התוצאה פחות מובחנת. יותר מאי פעם בעבר, מצולמות היום תמונות גרועות".

מה שהפרופסור בעל השם מרשה לעצמו לעשות, נאסר על הסטודנטים הצעירים שלו במחלקה לאמנויות של "בארד קולג'" בניו יורק, שבראשה הוא עומד. "אנחנו לא מאפשרים להם להשתמש במצלמות דיגיטלית בשלוש השנים הראשונות ללימודים", אומר שור. במשך סמסטר שלם גם נדרשים הסטודנטים שלו להשתמש במצלמת שדה, מהסוג הגדול הידני, שמצלם בסרט צילום גדול מאוד. "צילום מסורתי הוא כלי לימודי טוב יותר", הוא מסביר. "כזה שמערב חשיבה גדולה יותר ומטיל משקל גדול יותר על החלטות הצלם".

אתר האינטרנט של סטיבן שור: http://www.303gallery.com/artists/stephen_shore/

לאתר של גיל בר: http://www.gilbar.info/



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו