בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לבלות עם אנשים כמוך

למרות הקלישאה החבוטה, ניגודים לא באמת נמשכים זה לזה. האינסטינקט מושך אותנו לרשת של הומוגניות משמימה

6תגובות

ניגודים נמשכים זה לזה. אמנם אנחנו אוהבים לחזור על הקלישאה האופטימית הזאת בדבר הטבע האנושי, אולם עשרות שנים של מחקר פסיכולוגי מוכיחות כי אין בה אמת. אדרבה, בני אדם מחפשים בני אדם בדיוק כמותם. התופעה מוכרת כאפקט משיכה על בסיס דמיון (Effect Attraction-Similarity). אף על פי שקיימים הבדלים בעוצמת האפקט, מתברר שהוא קיים כמעט בכל התרבויות, החל במערב אירופה ועד השבטים שכוחי האל ביערות הגשם בברזיל. אין זה משנה היכן אנחנו גרים, כיצד גדלנו או איזו שפה אנחנו דוברים - אנחנו נוטים לבלות את זמננו עם בני אדם שמרגישים כמונו. זה פשוט נוח יותר.

שימו לב למחקר שערכו הפסיכולוגים פול אינגרם ומייקל מוריס מאוניברסיטת קולומביה. הם הזמינו קבוצה מגוונת של מנהלים בכירים למסיבת קוקטייל שמטרתה המוצהרת היתה היכרויות חדשות ועידוד קשרים עם אנשים חדשים. לא במפתיע, הרוב המוחלט של המנהלים שהשתתפו באירוע אמרו כי מטרתם העיקרית לפגוש "כמה שיותר אנשים שונים ככל האפשר" ו"להרחיב את הרשת החברתית שלהם".

למרבה הצער, זה לא מה שקרה. אינגרם ומוריס צותתו למשתתפים (שלא בידיעתם) באמצעות תגי השם האלקטרוניים שנשאו המוזמנים. מה שהתגלה לאוזניהם של שני הפסיכולוגים הוא שהמשתתפים נטו לתקשר עם בני האדם שדמו להם מאוד: יועצי השקעות שוחחו עם יועצי השקעות, משווקים גילגלו שיחה עם משווקים ורואי חשבון פיטפטו עם רואי חשבון. במקום להתיידד עם זרים, אנשי העסקים דיברו עם בעלי רקע דומה להם - קטנותו של עולמם החברתי רק התחזקה.

האם בני אדם מתערבבים ביניהם במסיבות היכרות? התשובה היא לא. מסיבות שנועדו למטרות היכרות אמורות לשחרר את האורחים מהמעצורים של התבניות החברתיות הנתונות, כדי שיצליחו להתקרב לזרים וליצור קשרים חדשים. ואף על פי כן, התוצאות מגלות כי האורחים במסיבות שכאלה נוטים לבלות בשיחות עם האורחים המעטים שהם כבר מכירים היטב.

לא זו בלבד, הצורך בקשר עם בני אדם הדומים לנו, באינטראקציה רק עם אנשים החושבים ופועלים בדרכים המוכרות לנו, אינו משפיע רק על התנהגותנו במסיבות היכרות. צורך זה מעצב את העולם החברתי שלנו ומגביל את טווח הרשת החברתית האישית שלנו. ממצא זה מוכח בצורה אלגנטית במאמר חדש של אנג'לה באנס, קייט פיקט וכריסטיאן קרנדול מוולסלי קולג' ומאוניברסיטת קנזס. פסיכולוגים אלה ביקשו לגלות כיצד המגוון החברתי בקולג' משפיע על טיבה של הפעילות החברתית. האם מוסדות לימוד בעלי אוכלוסיות מגוונות יצרו חברויות מגוונות יותר? או שמא קרה ההפך - דווקא "האקולוגיה החברתית" המגוונת דחפה אותנו לחפש עוד אנשים הדומים לנו?

מערך הנתונים של המחקר שלהם היה מחוכם: החוקרים השוו את מערכות היחסים של הסטודנטים במוסד גדול - בקמפוס של אוניברסיטת קנזס, שבו לומדים יותר מ-25 אלף סטודנטים מכל רחבי ארצות עם הברית, לאלה המתקיימות במוסדות קטנים בהרבה - ארבעה קולג'ים באזורים הכפריים של קנזס (ממוצע הנרשמים למוסדות אלו הוא 525 סטודנטים). החוקרים פנו אל זוגות סטודנטים ששהו במרחבים ציבוריים, במזנון ובחדרי ההסבה במעונות סטודנטים, והציגו להם שאלון קצר. השאלות כללו מידע דמוגרפי (גיל, מוצא, דעות פוליטיות) ומגוון התייחסויות והתנהגויות, כגון מה דעתם על אמצעי מניעה ואם הם שותים לשוכרה. הם נשאלו על דת, על עישון, על דעותיהם הקדומות ועל הזמן שהם מבלים במכון כושר. הפסיכולוגים השתמשו בתשובות להרכבת דיוקן מהיר של המשיבים.

בעולם אידיאלי, האפשרות לפגוש מספר גדול של אנשים שונים בקולג' היתה מובילה ליצירת קשר עם שלל חברים, שכן היינו מנצלים את המבחר האנושי המוצג. אלא שזה לא מה שקורה.

באנס ועמיתיה גילו שיחסית לסטודנטים בקולג'ים הכפריים הקטנים, הסטודנטים באוניברסיטה הגדולה נוטים לבלות את זמנם עם מי שדומים להם יותר. על פי החוקרים, רמת המתאם בין החברים היתה גבוהה יותר ב-80% באוניברסיטת קנזס, מה שמעלה את ההשערה כי הסטודנטים מנצלים את גודל הקמפוס כדי לזהות מיהם אלה שחולקים איתם אותו מערך של אמונות, הרגלים והתייחסויות. במקום ללמוד מבני אדם שונים לגמרי, מאנשים שאינם מסכימים עם עמדותיהם בסוגיית ההפלות, שאינם חובבי פריזבי, או שאינם הולכים למשחקי פוטבול, הסטודנטים פועלים על פי אפקט המשיכה על בסיס דמיון, ומסווגים את חוג החברים הדומה להם ביותר שאפשרי בקרב האוכלוסייה העצומה. או כפי שניסחו זאת החוקרים, "קשרים חברתיים רחבים יותר מאפשרים בחירה בררנית יותר".

הממצא הזה עצוב מבחינות רבות. קודם כל, החברויות שנוצרו בקולג'ים הקטנים היו הדוקות יותר והחזיקו מעמד זמן רב יותר, מה שמחזק את ההנחה כי אין שום דבר מועיל באמת בחיפוש אחר בני אדם הדומים לנו (אמנם הניגודים אינם נמשכים זה לזה, אבל הם מתאימים יותר זה לזה).

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

מחקרים אחרים גילו שרשת חברתית מגוונת נושאת בקרבה רווחים עצומים, כפי שעולה מבדיקה של בוגרי בית הספר למינהל עסקים בסטנפורד (יזמים, שהרשתות החברתיות שלהם היו מגוונות יותר מבחינה חברתית, הגיעו לתוצאות טובות פי שלושה במדד החדשנות, ועל כן אפשר להסיק כי היכולת לקבל מעמיתים מידע נחוץ היא מקור מכריע של רעיונות חדשים).

למרות גילויים אלה, האינסטינקטים החברתיים הישנים שלנו עדיין מוליכים אותנו לכיוון הלא נכון, ואנחנו נלכדים בתוך בועה של הומוגניות. תוצאות אלה גם מסבכות את הצידוק המקובל לתוכניות האפליה המתקנת. בתיק גרוטר נגד בולינג'ר, לדוגמה, קבע בית המשפט העליון שלאוניברסיטאות "עניין מחייב בקבלת היתרונות החינוכיים הנובעים מקהל סטודנטים מגוון". באופן תיאורטי, זה נכון בהחלט. ואולם, המחקר הזה מניח ששכרו של המגוון יוצא לעתים בהפסדו, וככל שיש קהל סטודנטים מגוון יותר, כך פעילות הגומלין נוטה להיות פחות מגוונת.

ובנקודה זו החוקרים מציגים את האירוניה העצובה שעולה מהנתונים שלהם: כאשר יש שפע הזדמנויות, בני האדם חופשיים יותר לחפש קריטריונים צרים יותר לבחירותיהם, אבל כאשר עומד לפניהם מספר קטן יותר של בחירות, עליהם להגיע לכדי שביעות רצון תוך שימוש בקריטריונים רחבים יותר. הממצאים אירוניים בהחלט: מגוון אנושי גדול יותר בסביבה נתונה מוביל למגוון אישי קטן יותר.*

תרגום: פרידה פרס-דניאלי; מתוך הבלוג Frontal Cortex

----------------------------------------------------

הזוג המוזר

ארבעה צמדים מנוגדים שדווקא הסתדרו יופי

לנון ומקרטני. שני נערים נפגשו בליוורפול. אחד מרדן זועם שחלם להבעיר את העולם (ג'ון) והשני רק רצה להציף את האנושות במלודיות מתוקות (פול). התוצאה היא המפץ הגדול שמכונה הביטלס. לנון הציניקן ומקרטני הקיטשי איזנו אחד את השני, איתגרו, הרגיזו ובעיקר הפרו.

צופית ואברהם גרנט. היא בחורה פרועה שאוהבת להשתולל, הוא אדם בעל תדמית סולידית (שדווקא נהנה מהחיים הטובים). היא אשת טלוויזיה פעילה, הוא סרבן ראיונות (אבל מנהל מערכות יחסים הדוקות עם עיתונאים מקורבים). אולי בעצם לא מדובר בכאלה הפכים.

מרילין מונרו וארתור מילר. סמל הסקס הגדול של המאה ה-20 מצאה את עצמה מתחת לחופה (חופה באופן מילולי, היא התגיירה עבור הנישואים) עם ארתור מילר, מחזאי יהודי ממושקף ומבוגר. הזוגיות בין שני ההפכים האלה פרחה. במשך חמש שנים בדיוק.

ריצ'רד ניקסון והנרי קיסינג'ר. הפאוור-קאפל המדיני של המאה האחרונה, מורכב מניגודים מושלמים. הנשיא הרדוף והאנטישמי, מתעב התקשורת והאינטלקטואלים של החוף המזרחי, נתן אמון מוחלט בפרופסור היהודי מהרווארד, חביב התקשורת והנשים. יחד הם הסלימו את המלחמה בווייטנאם, הביאו לסיומה ופרצו את הדרך להפשרת המלחמה הקרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו