בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הישורת האחרונה

פרשת הרפז: גודל הניצחון של ברק יקבע את עתידו הפוליטי של אשכנזי

הזובור התקשורתי שממתין לגבי אשכנזי והשילוב בין דו"ח המבקר לחוק הצינון עשוי לסתום את הגולל על קריירה ציבורית מבטיחה, עוד בטרם החלה

58תגובות

בשבוע שבו הטיל האיחוד האירופי סנקציות חריפות, חסרות תקדים בעוצמתן, על איראן - בניסיון לעצור את תוכנית הגרעין שלה; בשבוע שבו מגבש צה"ל תוכנית קיצוצים כואבת, שלדברי קציני מילואים עלולה לפגוע קשות במוכנות הצבא למלחמה הבאה, הלשכות הבכירות במערכת הביטחון היו עסוקות בעיקר בדבר אחד: טיוטת הדו"ח של מבקר המדינה בפרשת מסמך הרפז. בלי נדר, הטיוטה אמורה להישלח לשחקנים המרכזיים בפרשה בתוך זמן קצר. את השלכותיה עשויים להרגיש בצבא (ובעקיפין, גם בזירה הפוליטית) עוד תקופה ארוכה.

זה שנה וחצי, כמעט, הפרשה העגומה הזאת מוציאה מדעתן את מערכת הביטחון ואת הברנז'ה התקשורתית המסקרת אותה. עכשיו, סמוך לישורת האחרונה, נדמה שהעניינים יוצאים סופית מכלל שליטה. הפרנויה ניכרת בכל: בשני המחנות, של שר הביטחון אהוד ברק ושל הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, מספרים בשכנוע עצמי גמור סיפורי אלף לילה ולילה על הטעיות והונאות, מעקבים והקלטות. אפילו הרמטכ"ל הנוכחי, בני גנץ, האיש היחיד שגורמי החקירה השונים תמימי דעים בדבר חפותו מכל בחישה בפרשה, נגרר בעל כורחו אל הבצה בשל המחלוקת על מינוי מפקד חיל האוויר.

מוטי מילרוד

משרדיהם של רוב גיבורי הפרשה מרוכזים במשבצת שטח קטנה במיוחד בלב תל אביב. בפינה הצפונית ממוקמים צמד מגדלי הקריה, של המטכ"ל ושל משרד הביטחון, שהמסדרון המחבר ביניהם בקומה ה-14 עובר בין לשכת הרמטכ"ל ללשכת השר. מעט דרומה משם שוכן מגדל אחר, של מבקר המדינה, שהקומה ה-21 בו מאכלסת את משרדיו התל אביביים של המבקר, מיכה לינדנשטראוס, ולצדם את לשכת ראש החטיבה הביטחונית במשרדו, האלוף (מיל') יעקב (מנדי) אור. לגמרי במקרה עבר לא מזמן לבניין סמוך גם היו"ר החדש של קבוצת שמן, רב אלוף (מיל') אשכנזי. מהחלונות בקומת המשרד של אשכנזי ניבטים לא רק מגדל המבקר, שם ייקבע גורלו הציבורי בתוך זמן קצר, אלא גם משרדי יורשו גנץ ואויבו ברק.

במשרד המבקר שוקדים כעת על ליטושים אחרונים של הטיוטה. מאז החלה הבדיקה, בנובמבר 2010, ריאיינו המבקר ואנשיו כ-350 עדים. גם בשבועות האחרונים נקראו כמה מן המעורבים הבכירים בפרשה למתן הבהרות נוספות. בין השאר, הם עומתו עם קלטות המתעדות שיחות שבהן השתתפו. לפי שעה מסתמן שנוסח אחיד ומלא של הטיוטה יופץ לכל המעורבים המרכזיים. זאת סוגיה שלינדנשטראוס התחבט בה ארוכות: הפצת הטיוטה למספר רב של מעורבים תביא כנראה להדלפתה במלואה לתקשורת, בניגוד לחוק המבקר.

פעם אחת, במארס 2007, חרג המבקר ממנהגו ועמד לפרסם במתכוון עיקרים של טיוטת דו"ח. היה זה הדו"ח הקטלני על תפקודו הכושל של העורף במלחמת לבנון השנייה. ללינדנשטראוס היתה סיבה: באותה תקופה נערכה ישראל לאפשרות של מה שתואר כ"מיס-קלקולציה" מול סוריה ברמת הגולן. המבקר חשש שבלא היערכות מהירה לתיקון הנזקים המתוארים בדו"ח, יישאר העורף חשוף. אבל אלוף פיקוד העורף במלחמה, יצחק גרשון, שספג ביקורת קשה בטיוטה, יצא למאבק משפטי נגד הפרסום המוקדם - וניצח. המבקר דחה את הפרסום עד ליציאת הדו"ח המלא. מנגד, קיימת הדוגמה של פרשת המשט הטורקי. טיוטת הדו"ח הקשה על ה"מרמרה" הופצה כבר לפני חודשים רבים, אבל פרסום הדו"ח הסופי מתעכב בשל מאבק משפטי שמנהלים הנפגעים הפוטנציאליים נגד הניסוחים הכלולים בטיוטה.

כוננות

בפרשת הרפז, זמנו של המבקר אינו בידו. לינדנשטראוס מסיים את כהונתו בתחילת יולי, אור בסוף פברואר. לינדנשטראוס הוא שחקן תקשורתי מיומן מאין כמותו, תמיד שניים-שלושה צעדים לפני כל המתחרים (טוב, צעד וחצי במקרה של אבי בניהו). האם ייתכן שיחליט להפיץ טיוטות מלאות דווקא מתוך הנחה שכך גרסתו תדלוף במהירות ותתקבע בתודעה הציבורית, בלא השגות הנפגעים? זאת נשמעת אפשרות סבירה. למבקר יש עוד כמה דו"חות בקנה טרם פרישה, בהם הדו"ח על ה"מרמרה", על השריפה בכרמל ועל מימון נסיעות של פוליטיקאים. מבחינת אור זהו דו"ח חייו, המורשת שלו, צלילה למעמקים הלא נעימים של המערכת שבה בילה כל חייו הבוגרים, בניסיון לברר ואף לתקן את מה שהשתבש בה באופן כה חמור. שניהם, לינדנשטראוס ואור, כבר בכוננות ספיגה לקראת התקפות מצד תומכי המחנה המפסיד.

חלק גדול מהפרשה מתנהל בכלי התקשורת. התוכנית "עובדה" בתחילת החודש השפיעה באופן משמעותי על הרושם המתקבע בדעת הקהל. קיים הבדל בין האש והגופרית שממטירים איילה חסון וארי שביט על אשכנזי באולפן "יומן" בערוץ 1 לבין השורה התחתונה שמציגה אילנה דיין בפריים-טיים של ערוץ 2. דיין, בשפה יותר מנומסת ובניסוחים יותר זהירים, אימצה למעשה חלק גדול מהממצאים ומהמסקנות של חסון והוסיפה מידע מרתק משלה.

התמלילים מהעדויות שמסרו במשטרה אשכנזי ועוזרו, אל"מ ארז וינר, שפורסמו ב"עובדה" ובאתר האינטרנט "מאקו" של קשת חושפים תמונה לא מחמיאה. בעדותו הראשונה, ב-11 באוגוסט 2010, חמישה ימים לאחר הפרסום בערוץ 2, אשכנזי אפילו לא נוקב בשמו של הרפז כמי שהביא את המסמך. "לארז זה הגיע מבחור אחד. אפשר לשמוע ממנו", העיד. הרפז, אומר הרמטכ"ל בעדות השנייה, "נראה לי אדם בסדר, סביר... אני מכיר אותו די הרבה זמן מהצבא. אני לא יודע איפה הוא גר. הוא לא היה אצלי בבית". בעדות השלישית אשכנזי משוכנע שהרפז לא היה מסוגל לכתוב את המסמך בעצמו. "אני מת לדעת מי עשה את זה", הוא אומר לחוקרים ומודה, במבט לאחור: "ייתכן שחברנו לטיפוס מפוקפק ויכול להיות ששיטו בנו". לראש לשכת הרמטכ"ל, סגן אלוף עמוס הכהן, התמונה יותר ברורה. הרפז, אמר לחוקרים, "תמיד נראה לי קצת מפוקפק, התעסק בפוליטיקה ויחצ"נות".

אוליבייה פיטוסי

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

הכהן העיד שהפגיש בין אשכנזי והרפז לבקשת הרפז, לזמן קצר, בקוקטייל שהתקיים אצל שגריר ישראל ברומא, גדעון מאיר, בעת ביקור באיטליה. "ניגשתי לרמטכ"ל ושאלתי אותו אם הוא רוצה לדבר עם בועז. הם דיברו במשך שתי דקות ובועז עזב. לא היו משתתפים אחרים בשיחה". אשכנזי אמר לחוקרים שלא סייע להרפז בקידום עסקיו הפרטיים באיטליה. וינר העיד שלשכת ברק הערימה קשיים על נסיעות ומפגשים של הרמטכ"ל, בהם הביקור באיטליה. הוא מתאר התנכלות שיטתית. "לא אישרו לנו דברים כמו פגישה עם שר החינוך או עם עומר סולימאן", שר המודיעין המצרי. "לא מאושר ולא מסבירים למה - ואם מסבירים נותנים הסברים מעליבים".

דיין נשענה על תיק החקירה המשטרתי בפרשה, הישג עיתונאי כשלעצמו. לעומת זאת, עדיין לא דלף דבר ממשי על טיב ההקלטות שעמדו במוקד בדיקת המבקר בחודשים האחרונים. מדובר, כפי שדווח ב"הארץ", במאות שעות של שיחות שתועדו בלשכת אשכנזי. ההקלטות כולן הועברו למשרד המבקר, לבקשתו, לאחר כניסת גנץ לתפקיד הרמטכ"ל. קטעים מתוכן קשורים בפרשת הרפז. ההאזנה, הסינון והניתוח שלהן האריכו את עבודת המבקר בכמה חודשים. מי ששהו עם אשכנזי בפורומים מעוטי משתתפים מכירים את נטייתו לגלוש, בעתות רתחה, לביטויי קסרקטין מחוספסים.

השאלה היא מה למד לינדנשטראוס מההקלטות. אם כל העניין הוא בכך שאשכנזי ביטא, באוזני יועציו, את סלידתו מברק בשפה גסה, אין סיפור. אם עולה מההקלטות קשר בין אשכנזי עצמו להדלפת המסמך לערוץ 2 או, חמור יותר, של סביבתו ליצירת המסמך, זה יכול להיות עניין אחר לחלוטין, "גבי-גייט" של ממש, כפי שחושדים במחנה ברק.

צריך להזכיר שאין דמיון בין הראיות שבידי המבקר על שני הצדדים. בלשכת הרמטכ"ל תיעדו הכל. אצל ברק, כמדיניות, מקליטים רק שיחות עם מנהיגים זרים ודיונים מבצעיים. בחודשים האחרונים הוריד ברק את פרופיל העיסוק שלו בפרשה. ועדיין, נראה שהוא משוכנע שידו תהא על העליונה. בשיחה עם "הארץ", ימים אחדים אחרי פרסום המסמך, תיאר ברק את יוצרו כ"נוסטרדמוס מהקריה". המסמך, אמר, נכתב ב"הנדסה לאחור" כדי ליצור מצג שווא של תכנון מראש לאירועים שבפועל התרחשו בטרם פורסם.

שר הביטחון בטוח שהדברים הקשים שאמר על אשכנזי בפורום מטכ"ל, חודש לאחר פרסום המסמך ומאוחר יותר בפברואר 2011, ערב החלפתו (הוא האשים אז את הרמטכ"ל ב"כשלים מקצועיים ואתיים") יתבררו כנכונים. אחרי ההתקפה על אשכנזי זומן ברק לשיחה נוקבת בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. די במה שכבר מתפרסם בעיתון כדי להוכיח את צדקתי, אמר לח"כים אז. אם היה מדובר בראש עיריית חדרה או במנהל הרכבת ולא ברמטכ"ל מכהן, לא היתה לכם בעיה לקרוא לדברים בשמם.

סיפור מגעיל

לתוך המרחב הטעון הזה תומרן השבוע גם בני גנץ. ביום ראשון בבוקר הופיעו שר הביטחון והרמטכ"ל לדיון מעקב בוועדת הכנסת לביקורת המדינה אשר לדו"ח המבקר על מינוי אלופים בצה"ל. גנץ הביע שם את דעתו העקרונית, שלפיה על מינוי מפקד חיל האוויר (מח"א) צריך להחליט הרמטכ"ל לבדו. בימים אלה, גם כשהרמטכ"ל מדבר על שיקולים עקרוניים במינויים, ניצב בפינת החדר פיל גדול בדמות פרשת הרפז. דברי גנץ הוסברו בתקשורת בהקשר של ההתמודדות בין האלופים אמיר אשל ויוחנן לוקר על תפקיד מח"א הבא - וכעקיצה לברק ולראש הממשלה, בנימין נתניהו, התומך במינוי לוקר, מזכירו הצבאי.

המהדרין הוסיפו פרשנות מרחיבה. קצינים בכירים צוטטו כאילו תיארו את גנץ כאדם חלש המנוהל בידי ברק, רמטכ"ל-העל. במלים אחרות: הטיפול שברק מעניק לגנץ הוא ההוכחה שלאשכנזי לא היתה ברירה אלא להשיב מלחמה. גנץ נמצא עכשיו בעמדת הפלמ"חניק מילקוט הכזבים, שחבריו מפצירים בו לזרוק את ה"לוקס" (פנס) לכנרת, בטענה ש"אין לו אופי". אם יסרב להם יאמרו שאין לו אופי. אם ייענה להפצרותיהם, שוב יוכיח שאין לו אופי. כל אחד יכול להשפיע עליו. ייתכן שהנסיבות יפעלו דווקא לטובתו. מכיוון שפורסם וידוע שגנץ רוצה באשל לתפקיד וברק לא רואה סיבה להתנגד לכך, גם נתניהו יצטרך כנראה לוותר על מינוי הקצין המועדף עליו.

הנה עוד הימור סביר: ההערכה המתגבשת בסביבה הביטחונית והפוליטית גורסת שדו"ח הרפז יסתיים בניצחון לברק. השאלה העיקרית היא באיזה פער. מטרתם של אשכנזי ויועציו תהיה לצמצם את ההפרש בתודעת הציבור, מרגע שהטיוטה תהיה בחוץ. בינתיים הצמרת עסוקה ראשה ורובה בפרשה. אחד האלופים, שהיה לו קשר קלוש ביותר לפרשה, נזכר באחרונה איך זומן באישון לילה למתן עדות במשטרה, כשהחוקרים מסבירים לו שבכך יצילו אותו מצלמי העיתונות. האיש בטוח שהפרשה תסתיים בלא חקירה משטרתית מחודשת. "לא ימצאו כאן שום דבר פלילי. זה הולך להיות סיפור מגעיל, ויכול להיות שגבי ייפגע ממנו יותר, אבל לא יהיה כאן נוק-אאוט". אלוף אחר מציג עמדה הפוכה: "מוטב שאשכנזי לא ישחק אותה פגוע עכשיו. דו"ח המבקר צריך לתת להרבה אנשים הזדמנות לחשבון נפש. לשכת הרמטכ"ל חצתה קווים אדומים בפרשה הזאת ובהתנהלותה לאורך הקדנציה של אשכנזי".

אשכנזי ספג בשנה האחרונה הרבה אש בתקשורת, חלקה מתחת לחגורה. רכילות חסרת שחר על משפחתו הוצגה לעתים כאילו היא מידע מבוסס. הרמטכ"ל לשעבר חושד כנראה שעיתונאים ערקו למחנה שר הביטחון משיקולי נוחות, ביודעם איפה מרוחה היום החמאה. אבל אשכנזי לא סיפק עד היום הסבר משכנע ורחב להתנהלותו בפרשה: מהקשר הארוך עם אדם כהרפז, דרך החזקת המסמך והצגתו לאלופים שהתחרו ביואב גלנט על הרמטכ"לות ועד לאופן המורכב שבו דלף המסמך לתקשורת. בתקופת כהונתו כרמטכ"ל הוענשו קשות חמישה קצינים בכירים בגלל חריגות משמעתיות ואתיות (התא"לים צ'יקו תמיר, עימאד פארס, רוני בני ואיתי וירוב ואל"מ ר', שיתמנה בקרוב למפקד השייטת). שלושת הראשונים נאלצו לפרוש מהצבא. חטאיהם מחווירים בהשוואה לעבירות שבהן מואשם הרפז ולטענות המופנות כלפי עוזר הרמטכ"ל וינר.

פרשת הרפז היא סיפור על פחד ותיעוב בקריה, על שתי לשכות בכירים שהפעילו תרגילים ותמרונים נגדיים זו על זו. העניין הוא שאין כאן שוויון: אפילו אם יוכח שאשכנזי היה קדוש מעונה, שעבר התעללות מכוונת מלשכת ברק במשך שנתיים, דרג צבאי אינו יכול להסתבך בחתרנות כלפי דרג ממונה או בתעלולים הלקוחים מהזירה הפוליטית.

הפרשה נהפכה לאובססיה לקבוצה מסוימת של אנשים: גנרלים, פוליטיקאים, עיתונאים, יועצים ומערבבים למיניהם. את הציבור הרחב היא חדלה לעניין מזמן. אם, כפי שמסתמן, לא תתפתח מחדש כפרשה פלילית, ההד הציבורי שתעורר הטיוטה ישכך אחרי ימים אחדים. עד לפני שנה הצטייר אשכנזי כהבטחה פוליטית, הרמטכ"ל האהוד ששיקם את צה"ל אחרי הטראומה במלחמת לבנון השנייה. דעותיו המתונות, על רקע השיממון האלקטורלי במרכז ובשמאל, סימנו אותו כמועמד עתידי לראשות הממשלה. קשה שלא לחשוד בו שהרעיון עורר בו עניין - או לשכוח את הביקור בראשות פורום מטכ"ל בשוק מחנה יהודה בעיצומה של פרשת הרפז. אבל הזובור התקשורתי שממתין לו כנראה אחרי טיוטת המבקר ילמד אם באמת עומדת לרשות אשכנזי הסבולת הדרושה לכניסה לחיים הפוליטיים, או שהשילוב בין דו"ח המבקר לחוק הצינון יסתום את הגולל על קריירה ציבורית מבטיחה, עוד בטרם החלה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו