תיעוד מיוחד

רעב, מותש ונואש: יום בחייו של פליט מדרפור בדרום תל אביב

כחודש אחרי שעזב את סודאן, יצחק מוחמד סעיד פטה-אל-רחמן רועד מקור, ישן בגינה ציבורית וחולם רק על מקלחת ועבודה. צפו בכתבת הוידאו

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גדעון לוי
גדעון לוי

יצחק מוחמד סעיד פטה-אל-רחמן רועד מקור. השמש כבר הפציעה מעל לגינת לוינסקי שהיא ביתו, שהיא כתובתו, אבל אותות הלילה הקר עדיין צורבים בבשרו. כבר שבוע שלא התקלח; כבר כמעט יממה שלא בא אוכל לפיו. את הלילה האחרון העביר מתחת למגלשה, בפינת השעשועים הצבעונית שיועדה למשחקי ילדים והפכה למסתור שווא מצינת הלילה למבקשי המקלט. גם שמיכת הצמר הדקיקה והקרועה שהביאו לכאן ארגוני סיוע, לא יכלה לקור, גם לא בגדיו, אותם בגדים שבהם יצא לפני כחודש מביתו בדרפור, לא כולל הנעליים שהחרימו לו המבריחים הבדואים בסיני, שהורו לו להסירן כדי להקל על מנוסתו מפני החיילים המצרים. עכשיו נועל יצחק-מוחמד-סעיד כפכפי גומי שקיבל בכלא הישראלי ולגופו כמה שכבות של בגדי סודאן.

כזהו החלום הגדול ושברו הנורא: לפני כשלוש שנים החל לחלום על עבודה בישראל, חסך פרוטה דרפורית לפרוטה, 1,500 דולרים אסטרונומיים לדמי מסע, והשבוע נכזב חלומו לשבור כאן שבר ולמצוא עבודה. (להמשך הכתבה...)

צלם: רונן מאיו. סאונד: שמשון ינאי. עורך: עודד טורי

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ