שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רוץ, אוסקר, רוץ

אוסקר פיסטוריוס, האצן הנכה שמשאיר רבים מהרצים הרגילים מאחור, ממשיך את המירוץ האישי שלו לגמר ה-400 מטר באולימפיאדת לונדון. האם סוד הצלחתו היא האתלטיות יוצאת הדופן שלו, אישיותו האובססיבית או פשוט הלהבים שהוא רץ עליהם? זהו סיפור חייו של האיש שלא נותן לדבר לעצור אותו

מייקל סוקולוב, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מייקל סוקולוב, ניו יורק טיימס

אוסקר פיסטוריוס מתאמן במוסך שהוסב לחדר כושר בבית מאמנו האישי, שחקן רוגבי מקצועני לשעבר. מתח, גלגלות וסוגי חבלים שונים מוצמדים לקירות הלבנים. משקולות מונחות על הרצפה, לצד תיבות עץ שמשמשות מדרגות או מקפצות. חלק מהציוד מוצמד לקיר חיצוני של המוסך הפונה למרפסת לא מקורה. בגשם, הספורטאים ממשיכים, ספוגים במים. "זו האסכולה הישנה", אמר פיסטוריוס כשעברנו בוקר אחד ליד המקום. "אחדים מהחבר'ה שמתאמנים כאן דוחפים את עצמם כל כך, עד שבסוף הם מקיאים בגינה. איש לא שופט אותם".

נפגשתי עם פיסטוריוס בחודש שעבר בפרטוריה, דרום אפריקה, העיר שבה נולד לפני 25 שנה, ללא עצמות השוקית בשתי רגליו (פיבולה - אחת משתי העצמות שבין הברך לקרסול). הרופאים המליצו להוריו על קטיעת הרגליים, וכשמלאו לו 11 חודש נכרתו שתיהן מתחת לברך. בגיל שנה וחודש הותאמו לו תותבות. כשהיה בן 17 חודש הלך, וכיום הוא נחשב לאחד מהאצנים המובילים בעולם בריצת 400 מטר, ומועמד להשתתפות במשחקים האולימפיים שייתקיימו הקיץ בלונדון. אם יממש את התקווה, יהיה האדם הראשון ללא רגליים ביולוגיות שמתחרה בריצה במסגרת אולימפית.

בתקשורת מכונה פיסטוריוס בדרך כלל "בלייד ראנר", בשל התותבות העשויות סיבי פחמן ומעוצבות בצורת האות J, שבהן הוא משתמש בתחרויות. שם נוסף שהודבק לו הוא "האיש המהיר ביותר ללא רגליים". השמות מדגישים את השונות, כאילו חשוב ביותר להעמיד אותו בנפרד משאר העוסקים בענף. ואם הדבר בכלל מעניין מישהו, כתב עת דרום-אפריקאי הגדיר באחרונה את פיסטוריוס כידוען הסקסי ביותר בארצו.

התותבות שעליהן רץ פיסטוריוס מכונות Flex-Foot Cheetahs ועוררו מחלוקת בעולם האתלטיקה. היה עליו להילחם בניסיונות שנעשו למנוע ממנו השתתפות בתחרויות. קטועי רגליים רצים על תותבות "צ'יטה" מסוף שנות ה-90 אולם אף אחד מהם לא התקרב לזמן שקבע פיסטוריוס ב-400 מטר - 45.07 שניות.

אוסקר פיסטוריוס (במרכז) מתחרה באחד ממקצי המוקדמות של הריצה ל-400 מטר, באליפות העולם בדרום קוריאה, אוגוסט 2011. העפיל לחצי הגמר, אך סיים במקום האחרון במקצה שלו ולא עלה לגמר צילום: אי-פי

כשצפיתי בפיסטוריוס מתאמן במוסך באותו הבוקר, הוא השתמש בתותבות רגילות מפלסטיק הנראות כרגליים ביולוגיות, שבהן הוא משתמש לכל ייעוד, להוציא ריצה. במשך 90 דקות עסק פיסטוריוס בסדרת תרגילים ושכיבות סמיכה, כשהוא אוחז בטבעות המחוברות לחבלים. התרגילים נועדו לבניית כוח פנימי, החשוב במיוחד לאצן חסר שרירים ועצבים מתחת לברכיים, הנדרש להוציא את כוח הדחף שלו מהאזור שמעליהן. הוא ביצע סדרת קפיצות מעל תיבה שגובהה יותר מ-60 סנטימטר. "זה לא כל כך גבוה בשבילי", העיר. "אני יכול לקפוץ הרבה יותר גבוה".

לקראת סיום האימון לבש פיסטוריוס כפפות איגרוף ותקף את מאמנו, יאני ברוקס, שהחזיק מולו, בגובה הכתפיים, זוג כריות מגן. נראה שפיסטוריוס מיומן בתחום; איגרוף היה אחד מענפי הספורט שבהם עסק, לצד היאבקות, כדורמים, רוגבי ומירוץ אופנועים. ברוקס מאמן אותו מאז שהיה תלמיד תיכון. "הוא בא עם חברים. רק אחרי שישה חודשים גיליתי שהוא קטוע שתי רגליים".

כל רמז לפיו פיסטוריוס "עבר" מספורט נכים לספורט "רגיל" אינו מדויק. כשהשתתף בגיל 17 במשחקי אתונה 2004, היתה זו אחת מהפעמים הראשונות שבהן התחרה מול קטועי איברים.

נהיגה ב-250 קמ"ש

לפיסטוריוס אח מבוגר ואחות צעירה. הוא בן למשפחה דרום-אפריקאית רבת השפעה, אך לדבריו, הוריו לא היו אמידים במיוחד. נראה שתפיסת עולמו מוטה בשל העובדה שבני פיסטוריוס אחרים מוגדרים עשירים מאוד. שורשיו הדרום-אפריקאיים הם בני חמישה דורות, לאבות שהגיעו משוויץ. הוא מדבר אנגלית בבית, אולם עם מאמנו ומנהלו זה שנים, ועם אחרים, הוא מדבר אפריקאנס, שפת המתיישבים ההולנדיים והאפרטהייד. הוא פונה לשחורים ילידי דרום אפריקה בשפתם, ולפעמים, בביקורת ביטחון (ויש רבות כאלה בדרום אפריקה), יפתח את חלון המכונית, יושיט יד ויאמר לשומר: "מה נשמע, אחי?"

פיסטוריוס חווה טראומת ילדות משפחתית. הוריו התגרשו כשהיה בן 6. כשמלאו לו 15 מתה אמו מתגובה לתרופה שניתנה לה לאחר כריתת רחם. לאביו יש מכרה דולומיט במזרח המדינה, והקשר ביניהם אינו הדוק. פיסטוריוס אוהב לספר אחד מזיכרונות הילדות שלו על אמו. כשיצא בוקר אחד לשחק בחוץ עם אחיו הבכור קרל, אמרה להם אמם: "קרל, אתה תנעל נעליים, ואתה תרכיב את הרגליים שלך, ואני לא מוכנה לדון בזה יותר".

רבים רוצים לראות את פיסטוריוס מתגבר על נכותו. אחרים צופים בו מתחרה ורואים בחור קטוע רגליים שמקבל יתרון בלתי הוגן. מצד שני, הוא נחשב בעל חיסרון גדול, כיוון שכבר מנקודת הפתיחה ברור שאין לו רגליים. הוא ניחן גם במזג בלתי רגיל, בצורך פראי, ואפילו מוטרף, להתמודד עם העולם במהירות המקסימלית ובזהירות המינימלית. זוהי תפישה אופיינית לספורטאי, לאדם שרואה בעצמו בן מלוכה מסוג מסוים, נסיך העולם הגופני.

בילוי עם פיסטוריוס עשוי להיות משעשע. די מהר מתברר שהוא קצת יותר מסתם משוגע. שאלתי אותו בעניין הקעקוע שעל כתפו השמאלית, פסוק מהברית החדשה (האיגרת הראשונה אל הקורינתים) שמתחיל במילים "איני רץ כאדם שרץ ללא מטרה". לדבריו, הקעקוע נעשה בניו יורק. הוא לא הצליח להירדם, ויצא לטייל במרכז העיר. "פתאום ראיתי חנות קעקועים שפתוחה כל הלילה. איזה בחור מפורטו ריקו קיעקע אותי מ-02:30 עד 08:30. נראה לי שהוא כמעט נרדם, ובגלל זה הכתב נראה מקושקש קצת בסוף. אבל זה מוצא חן בעיני ככה. זה נראה אמיתי יותר".

ב-2008 השיט פיסטוריוס את היאכטה שלו בנהר דרומית ליוהנסבורג, והתנגש במזח שהיה שקוע במים. פניו וגופו פגעו בהגאים. שתיים מצלעותיו נשברו, וכך גם הלסת וארובת עין אחת. פניו עוטרו ב-172 תפרים. באחרונה, כשרכב על אופני השטח שלו בשדה מכוסה עשב גבוה, נתקל במשוכה וראה את אחת מהתותבות שלו תלויה על גדר תיל. מחזה לא נעים, אבל עדיף על רגל ביולוגית באותו המצב. זו היתה אחת הפעמים היחידות שבהן הבין שלרגליים תותבות יש יתרונות כלשהם.

מנהלו, פיט ואן זיל, משך בכתפיו כששאלתי אותו על יצר ההסתכנות של חניכו. "זה האופי שלו. לפחות הרחקנו אותו מהאופנוע..."

מלבד נכותו הגופנית, פיסטוריוס שונה מאחרים גם באופן שאינו כה גלוי לעין. ספורטאים רבים ברמתו מנתבים את כל האנרגיות שלהם למטרה אחת. הם מתאמנים, אוכלים וישנים - אחדים כמו ילדים, כ-12 שעות ביממה, כולל שנת אחר צהריים ארוכה. כתוצאה מכך, הם נעשים משעממים, או שמא הם מסוגלים לחיות תוך התמקדות כה צרת אופקים דווקא משום שהיו משעממים מלכתחילה.

גופו ונפשו של פיסטוריוס אינם מוצאים מנוחה בקלות. בתקופה מסוימת הוציא את הטלוויזיה מחדר השינה שלו כדי לא לצפות בסרטים עד לשעות הבוקר המוקדמות. הוא חסם את מכשיר הטלפון שלו להודעות קוליות וכתובות שנשלחות בשעות הלילה המאוחרות, אולם גילה שהוא מעביר את הזמן בקריאה עד מאוחר בלילה. "אני נכנס למיטה בשמונה בערב, ויוצא ממנה בשבע בבוקר", הוא אומר. "אבל אני ישן בערך כחצי מהזמן הזה".

פיסטוריוס מתכונן לאימון על מסלול הריצה באוניברסיטת פרטוריה. אני לא שונה מרצים אחרים, במקרה אין לי רגליים צילום: 2012 © Pieter Hugo/The New York Times Syndicate

עונת התחרויות, שמתקיימת בעיקר באירופה ונמשכת לאורך האביב והקיץ, עשויה להיות קשה עבורו. "כשאנחנו בתחרויות, אני קם, אוכל, עושה מתיחות, חוזר לחדר, רואה סדרות בטלוויזיה או מנסה לנמנם. אוכל צהריים, יוצא לעוד תרגילי מתיחה או לאמבט קרח וחוזר לחדר. זה עלול להיות ממש משעמם. העברתי כשש שעות באינטרנט, סתם בשיטוטים בגוגל או בצפייה בסרטוני וידיאו מטופשים ביוטיוב".

פיסטוריוס מעורב בעסקים רבים בדרום אפריקה, רובם נוטים לכיוונים אקזוטיים. הוא מכניס יותר ממיליון דולר בשנה, בעיקר מחסויות והופעות לקידום אירועי ספורט. בבעלותו שישה סוסי מירוץ טהורי גזע. הוא היה שותף בחברה שנתנה שירות למכוניות פרארי. הוא קנה שני טיגריסים אפריקאיים לבנים ושיכן אותם בשמורת חיות, ובהמשך מכר אותם לגן חיות קנדי, שם הגיע משקלם לכ-180 ק"ג. "הם היו ממש יפים, אבל קצת גדולים מדי בשבילי", הסביר.

אחד הימים שבהם בילינו ביחד היה גשום וקר יחסית לאמצע דצמבר (קיץ בדרום אפריקה). פיסטוריוס עשה אימון בוקר קשה, אחר כך הצטלם לצורך הכתבה. לפנות ערב היה עליו להשלים את חלקו השני של האימון היומי, על מסלול הריצה באוניברסיטת פרטוריה, שם הוא לומד, באטיות, לקראת התואר הראשון. הוא היה עייף ועצבני, והציע שניסע לביתו לארוחת צהריים. נכנסתי למכונית, ניסאן R-GT. כבר התרגלתי לדרך הנהיגה שלו, אף שעדיין לא הרגשתי ממש בנוח. בפעם הראשונה שנסעתי איתו ראיתי את מד המהירות מגיע ל-250 קמ"ש.

"איך המכונית מתנהגת בגשם?" שאלתי. הכביש היה מכוסה שלוליות, וחששתי שנמריא לעבר האבדון כמטוס ימי. "היא טובה", ענה פיסטוריוס כשהוא מאיץ ומדביק את עורפי למשענת הראש. "זו מכונית ממש כבדה, וזה עוזר... גם אם הצמיגים לא הכי מתאימים לתנאים האלה".

הגענו לבית בסגנון ים-תיכוני, בנוי על צלע גבעה בשכונה מוקפת גדרות. שלושה כלבים גדולים קיבלו את פנינו. הבית גדול. סביב השולחן בחדר האוכל אפשר להושיב 16 אנשים. על מדפי הספרים מונחות בעיקר ביוגרפיות. מנדלה, מארלי, דילן, בקהאם, דאלי, סטיב ג'ובס, ספר על שערוריית ברני מיידוף וספרים נוספים, על רוגבי ומרוצי מכוניות.

פיסטוריוס מתגורר בבית עם חבר מימי בית הספר התיכון, מהנדס שמחלטר בתחום אומנויות הלחימה. באחרונה נפרד פיסטוריוס מחברתו, אולם כשהגענו לבית היתה שם צעירה אחרת. כשעסק בהכנת ארוחת הצהריים לכולנו - שייק פירות ונתחי עוף מטוגן שהוציא מהמקרר - נזכר לפתע שמערכת האזעקה כשלה בלילה הקודם. הוא לקח נשק וירד על קצות אצבעותיו לקומה הראשונה (מתברר שלא היה שם דבר).

שאלתי איזה אקדח יש לו. השאלה נראתה לו כרמז להתעניינותי העמוקה בנשק חם. נאלצתי לומר לו שאין לי נשק. "אבל ירית בנשק, לא?" - למעשה, לא. "כדאי שנלך למטווח", אמר. הוא לקח את התשעה מ"מ שלו ושתי קופסאות תחמושת. חזרנו למכונית ונסענו למטווח הקרוב, שם לימד אותי את הטכניקות הנכונות. פיסטוריוס היה מדריך טוב. כמה מהקליעים שלי פגעו קרוב למטרה, דבר ששימח אותו. "אולי כדאי שתעשה זאת יותר. אם תתאמן, תהיה ממש קטלני", אמר. שאלתי אותו באיזו תדירות הוא מבקר במטווח. "לפעמים, כשאני לא מצליח להירדם", ענה.

מעבדה לחלקי חילוף

פיסטוריוס (במרכז) עם שניים מחבריו במקצה המוקדם של אליפות העולם האחרונה באתלטיקהצילום: אי-פי

"אנחנו יודעים שאוסקר הוא מוטציה", אמר לי יו הר, מנהל מחלקת הביומטרוניקס במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), כשביקרתי לא מזמן בקיימברידג'. "הוא פסיכי. לגמרי פסיכי".

השימוש במילים כ"מוטציה" ו"פסיכי" בקשר לאדם שנולד נכה המם אותי לרגע. אולם מה שהר רצה לומר הוא שפיסטוריוס דומה לכל שאר הספורטאים הלא רגילים, "משהו כמו מייקל פלפס, קרל לואיס או לברון ג'יימס", בעלי יכולות פיזיות שבדרך כלל לא נראה אצל אנשים רגילים.

הר, בן 47, היה בעל ברית חשוב לפיסטוריוס. הוא בן למשפחה מנוניטית (כת פרוטסטנטית הדוגלת בפשטות ומתנגדת להטבלה) מפנסילבניה, "משפחה הרפתקנית שנהגה לצאת למסעות ארוכים", אמר. כשהיה בן 8 טיפס בהרי הרוקי הקנדיים לפסגה בגובה של יותר מ-3,300 מטר. בגיל 17 נלכד עם חבר בסופת שלגים כשטיילו בנקיק קפוא בניו המפשייר, והתמודדו במשך שלושה ימים עם טמפרטורות שמתחת לאפס. שתי רגליו נכרתו מתחת לברכיים בגלל כוויות קור. "אלמלא מה שקרה, לא הייתי עושה מה שאני עושה", אמר הר. "לא היתה בי נטייה ללימודים. המטרה היחידה שלי היתה להיות המטפס הטוב ביותר בעולם".

ב-2008 קבעה ועדת החוקה של האיגוד הבינלאומי של פדרציות האתלטיקה, שתותבות הצ'יטה של פיסטוריוס מעניקות לו יתרון בתחרויות ואסרה עליו להתמודד עם אצנים רגילים (שאינם נכים). הר היה חבר בצוות מחקר שהרכיבו עורכי דינו של פיסטוריוס, שקרא תיגר על הטיעון, לאחר שפיסטוריוס נבדק במשך שבוע באוניברסיטת רייס שביוסטון. הר העיד בבית הדין לבוררות ספורט בלוזאן, שוויץ, שביטל את החלטת ועדת החוקה.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

הר אינו המסנגר האידיאלי על טענות פיסטוריוס. העתיד הביוני שהוא חוזה, שמעצים את בני האדם, שיופעלו בעזרת מיקרו-שבבים ויונעו בעזרת מצברים, הוא בדיוק המקום שאליו המשחקים האולימפיים אינם רוצים להגיע. הוא סייר איתי במעבדתו, "בית הקברות לחלקי חילוף" כפי שהוא מכנה אותה. המקום נראה כמשחטת רכב, להוציא את העובדה שכאן החלקים היו קרסוליים, ברכיים וירכיים מלאכותיים. אלה אבזרים עתידניים, מפרקים שבתוכם מנועים זעירים ומיקרו-מעבדים. המצאותיו המוצלחות ביותר משרתות חיילים אמריקאים שחזרו קטועי גפיים מאפגניסטאן ומעיראק. "חלק גדול מהמעבדה שלי במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס נועד כדי לנסות ולהעצים את תפקוד האדם מעבר למה שהטבע תיכנן", אמר.

ממקומו כאחד מחלוצי תכנון הגפיים התותבות, נמצא הר בעמדה המאפשרת לו לקבוע חד משמעית שפיסטוריוס "רץ על גפיים מיושנים שנמצאים בשוק יותר מעשור. הצ'יטות כמובן נראות שונות מרגליים תותבות רגילות, אבל כשחושבים על כך, מדוע הדבר הטוב ביותר שקטוע רגליים ירוץ עליו יהיה משהו שדומה לרגל אנושית, אולם יהיה נטול שרירים, גידים, רצועות או עצבים?

"התותבות של אוסקר לא חכמות", אמר הר. "אין בהן פיקוד עצבי. אין היזון חוזר. הרגליים שלו אינן ביוניות. הן רחוקות מכך. אני מגדיר ביוני משהו שמתחיל לחקות תפקוד פיזיולוגי. הריצה על הצ'יטות מזכירה ריצה על מזרן. זה קשה. זה לא יתרון".

פיסטוריוס מתכונן לאימון, 2007. רגליים לריצה ולשימוש יומיומיצילום: אי-פי

תהיתי כיצד הצליח פיסטוריוס להעפיל לחצי הגמר ב-400 מטר באליפות העולם בשנה שעברה ולנבחרת ארצו שתשתתף במשחקי לונדון 2012. כשמשווים אותו לקטועים אחרים, האם יש יתרון בעובדה שהוא על תותבות מאז היותו פעוט? האם ייתכן שהוא פיתח קשר עצבי חדש, תקשורת מוחית המעניקה לו שליטה מתקדמת יותר בתותבות סיבי הפחמן שלו, כאילו היו מחוברות ללא תפרים לבשרו ולעצמותיו?

הר ענה בזהירות: "השפעת הגיל והקטיעה והיחס שלהם לביצועים אתלטיים טרם נחקרו. ברור שמאז שרגליו נקטעו בגיל צעיר מאוד, היה לו הרבה זמן כדי להפיק את המירב מהפיזיולוגיה שלו. לכן, בקרב אוכלוסיית הקטועים, הייתי משער שזה בהחלט יתרון".

כדי להבין את בקשתו של פיסטוריוס להתחרות באצנים שאינם נכים, מדוע נאסר עליו הדבר ומדוע בוטל האיסור, כדאי לדעת משהו על מכניקת האצנות. האצנים המהירים בעולם הם אלה שפוגעים בקרקע בכוח רב יותר. רגליהם כמעט שאינן נוגעות במשטח שעליו הם רצים. כל מגע נמשך עשירית השנייה או פחות מכך. לאחר שנוצרה התנופה, אפשר לומר שהם עפים, ולא רצים. הגורם החשוב אינו המהירות שבה הם מניעים את רגליהם, אלא הכוח, יחסית למשקל הגוף, שהם מפעילים על הקרקע.

פיסטוריוס אינו מסוגל להקשיח את רגלי הצ'יטה שלו לפני המגע, כפי שעושים אצנים רגילים. הן רכות יותר, ומגען עם הקרקע ארוך יותר. הוא מפצה על כך בהנעה מהירה יותר של גפיו, מהירה יותר מזאת של רוב האצנים הרגילים ברמה העולמית. "ירכיו הן מנועי ענק", אמר הר בתשובה על שאלתי מדוע פיסטוריוס מסוגל לדווש במהירות כה רבה.

לאחר שזכה במדליית זהב במשחקי הנכים ב-2004, בקטגוריה שכללה קטועי רגל אחת מתחת לברך, השתתף פיסטוריוס בתחרויות מקומיות בדרום אפריקה מול אצנים רגילים. הצלחותיו היו הסיבה להזמנות שקיבל להשתתף בתחרויות חשובות באירופה. אולם ב-2007 קבעה ועדת החוקה כלל חדש, שלמראית עין לא שם לו למטרה את פיסטוריוס, אלא נקשר לטכנולוגיית נעלי ריצה שהתבססה על "קפיצים". רק לאחר מכן הופנתה תשומת הלב של הוועדה לאצן הנכה המפורסם בעולם.

הוועדה הסריטה מירוץ בהשתתפות פיסטוריוס, והעבירה את הסרט לניתוח של מומחים מדעיים. לאחר שבועות אחדים הוזמן פיסטוריוס לבדיקות אצל חוקר מטעם הוועדה באוניברסיטת הספורט בקלן. בהמשך הודיעה הוועדה כי פיסטוריוס אינו כשיר בגין הממצאים ולפיהם "תנועת הזינוק" שלו יצרה יתרון. עוד נאמר כי הוא צורך פחות חמצן וקלוריות בהשוואה לאצנים שאינם נכים, הרצים באותה המהירות.

בערעור שהוגש לבית הדין לבוררות ייצג את פיסטוריוס ג'פרי קסלר, עורך דין ניו-יורקי שנודע במשא ומתן שניהל על הסכמים קיבוציים בשם שחקני הליגה הלאומית לפוטבול (NFL) וכדורסלני האן-בי-איי. קסלר הצליח להפריך את טיעוני הוועדה בלי קושי. החלטת שלושה הבוררים התקבלה פה אחד וקבעה כי הנתונים שנאספו מפיסטוריוס באוניברסיטת רייס הוכיחו שהוא מנצל כמות חמצן דומה לאצנים אחרים ומתעייף באופן נורמלי.

הבוררים מתחו ביקורת על האיגוד, שניסה למצוא יתרונות שפיסטוריוס זכה לקבל מהתותבות, וזאת מבלי להתייחס לחסרונות - למשל העובדה שאינו מסוגל לזנק במהירות של מתחריו. הדרך הנכונה לקבוע את כשירותו, נאמר בהחלטת הבוררים, תהיה לקבוע אם יש לו יתרון כולל. על השאלה אם רגלי הצ'יטה הן קפיצים ענו הבוררים כי "הרגל האנושית היא בעצם קפיץ".

בדרך לזכייה במדליית זהב באליפות העולם לנכיםצילום: אי-פי

היתה אפשרות שהפסיקה תשתיק את התהיות בעניין פיסטוריוס, אלמלא מחלוקת שהתגלעה בצוות המדענים, בין הר לבין פיטר וייאנד, מרצה לפיזיולוגיה יישומית וביומכניקה באוניברסיטת סאותרן מתודיסט. שניהם הסכימו לבחון את פיסטוריוס מתוך הבנה שיוכלו לפרסם את ממצאיהם בכתבי עת מדעיים, יהיו תוצאות הבדיקה אשר יהיו. המאמר שלהם, שפורסם ב"The Journal of Applied Physiology" בספטמבר 2009 תחת הכותרת "האצן המהיר ביותר על רגליים מלאכותיות: גפיים שונים, תפקוד דומה?", הציג מסקנות ולפיהן פיסטוריוס "דומה לאצנים בעלי גפיים בריאים מההיבט הפיזיולוגי, אולם שונה מהבחינה המכנית".

אחת המסקנות, שקבעה כי "אדם בעל רגליים תותבות ירוץ באופן שונה מאדם בעל רגלי אנוש רגילות", אינה מפתיעה במיוחד. אולם המאמר לא התייחס להשלכות המקיפות יותר של ההבדל, כיוון שווייאנד והר יכלו לפרסם בצוותא רק משום שהסכימו לא להתייחס לפרטים שעליהם הם חלוקים.

מאז פורסם המאמר, הכריז וייאנד כי לפיסטוריוס יש יתרון משמעותי. הסיבות שמנה לא היו במסגרת הטיעונים שעמדו מאחורי הפסילה של ועדת החוקה, כך שעורכי הדין והמדענים של פיסטוריוס לא נדרשו להפריכן בערעור. וייאנד טען שרגל הצ'יטה (כשני ק"ג) קלה מרגל וכף רגל אנושית שמשקלן, אצל אדם במבנה הגוף של פיסטוריוס, עשוי להיות 5.7 ק"ג. מסיבה זאת, הזמן הנדרש לו לשנות את מיקום גפיו הוגדר מהיר באופן שאינו טבעי.

וייאנד ועמיתו מתיו בנדל מאוניברסיטת מונטנה הרחיבו את הדיון בשנה שעברה. לטענתם, "פיסטוריוס יכול להחזיר את רגליו המלאכותיות והקלות למצבן הקודם במהירות של 0.28 שניות, כלומר ב-20% מהר יותר מאשר אתלטים בעלי רגליים ביולוגיות". כדי להבין עד כמה זמן התנופה של פיסטוריוס מלאכותי, יש לזכור שהזמן הממוצע שנדרש להחזרת הגפיים של חמישה אצני 100 מטר (בן ג'ונסון, קרל לואיס, מוריס גרין, טים מונטגומרי וג'סטין גטלין) היה 0.34 שניות. הזמן שקבע פיסטוריוס קצר ב-15.7% מזמנם של חמישה מהאצנים המהירים שהיו אי פעם בעולם.

הפן הפרובוקטיבי בטיעונם של וייאנד ובנדל, וללא ספק העלבון הצורב ביותר בשביל פיסטוריוס, הוא החישוב שעשו, ולפיו תותבות הצ'יטה מעניקות לו בריצת 400 מטר יתרון של 11.9 שניות. הר ביטל את החישובים של השניים, ושאל: "האם וייאנד ובנדל יכולים לחזות ששיאן העולם מייקל ג'ונסון ירוץ 400 מטר ב-31 שניות אם שתי רגליו ייקטעו?"

וייאנד אמר לי שהוא רוחש כבוד רב לפיסטוריוס ולהישגיו. "זו האמת המדעית כפי שאני רואה אותה", הוא אומר. אולם חישוביו יוצרים ספורטאי דמיוני: פיסטוריוס בעל רגליים ביולוגיות. תהיתי כיצד זה אפשרי. "שאלה הוגנת", אמר. "רבים אומרים שזה בלתי אפשרי, כיוון שאוסקר הבריא והלא נכה אינו קיים. אולם יש בידינו מאגר נתונים נרחב ומידע היסטורי על אצנים אחרים, כדי שנאמר שאילו היו לו רגליים, הוא לא היה מסוגל להניע אותן מהר כל כך".

וייאנד והר, שמכירים זה את זה עשרות שנים, אינם מסכימים בכמה נקודות טכניות וחשובות. הר, למשל, מדד את זמן התנופה של האצן האמריקאי וולטר דיקס, שזכה במדליות ארד בריצות ל-100 ול-200 מטר במשחקי בייג'ין 2008, וגילה שהוא מהיר יותר מזה של פיטוריוס. וייאנד טוען בתגובה כי הר השתמש בקטעים מצולמים של דיקס בבייג'ין, וכי חישובים אחרים, על פי סרטי וידיאו במהירות גבוהה יותר ובאיכות מחקרית, הציבו את דיקס במסגרת הנורמה.

הנקודה שבה קיים השוני הרב ביותר בין הר לווייאנד היא בתפישת הפרספקטיבה שלהם. הר מוכן יותר מווייאנד לראות את פיסטוריוס בהקשר תרבותי רחב יותר. "בחברה שלנו אנחנו לומדים להאמין בתפישה צרה ביותר של יופי ועוצמה גופנית", אמר הר כשנפגשנו ב-MIT. "אשה אמורה להיות בנויה בצורה מסוימת. לאנשים מבריקים יש חזות מסוימת. כשאנשים רואים את אוסקר מנצח, על אף דימוי האתלט המושלם שהראו להם, הם מבולבלים, ומוחם אומר להם: 'הוא לא יכול להיות אתלט גדול... זה בגלל הרגליים המלאכותיות שלו'".

הר הוא מדען ומעצב גם יחד, וככזה מפגין עניין רב באסתטיקה. מטרתו היא לעצב תותבות שיהיו "סקסיות עד שיציבו איום". הוא רוצה שאנשים ב"וולטר ריד" (בית החולים הצבאי הראשי) יחשבו: "מציעים לי סקס רק כי הדבר הזה מגניב".

רעיונותיו עוררו לעתים בלבול בשאלות הקשורות לפיסטוריוס. הוא מבין שחוקי הספורט דורשים טכנולוגיה מבוקרת, אולם אינו מתלהב מגבולות. "במאה הזאת נגיע לכך שזמני הריצה או גובה הקפיצה במשחקים האולימפיים לנכים יהיו טובים וגבוהים יותר מאשר במשחקים האולימפיים", אמר הר כמשפט סיום לשיחתנו. "במשחקי הנכים לא יגבילו פיתוחים טכנולוגיים. לכן, המשחקים האולימפיים לנכים ייהפכו למשחקים המרגשים של אדם-מכונה, בדומה למירוצי מכוניות. הגוף האנושי הנורמלי ייראה פתאום ממש משעמם".

בעיה בשיווי משקל

כשפיסטוריוס השיג תוצאה שזיכתה אותו בהשתתפות באליפות העולם שהתקיימה בשנה שעברה בדרום קוריאה, החליט אחד מנותני החסות שלו, יצרן הבשמים הצרפתי תיירי מוגלר, לברכו והקרין תמונה ענקית שלו בכיכר טיימס בניו יורק. היו לו חוזים עם חברות אחרות, בהן משקפי שמש אוקלי, אוסור (יצרני הצ'יטה) וכמובן נייק. הוא נהפך לדמות מפורסמת בדרום אפריקה מולדתו ובמדינות אחרות, אולם מעולם לא ראיתי אותו מתנהג כידוען.

פגשתי את פיסטוריוס בפעם הראשונה בקייפטאון, מרחק של כשעתיים טיסה מביתו. הוא בא כדי להשתתף במפגש השנתי של "מעבר לספורט", ארגון שמנצל את הספורט כדי לפתור בעיות חברתיות. הוא עמד במבואת מלון, ממתין למה שהגדיר "ביקור באתר", קרי שכונת עוני. אולם לאחר השכמה מוקדמת הוא נאלץ להמתין קרוב לשעה בגלל בעיות באבטחת האוטובוס. לאחר שביליתי שעות רבות בחברת ספורטאים אמריקאים ידועים, ציפיתי שפיסטוריוס יתעצבן. אבל למרבה הפלא הוא לא היה מוטרד. "זה יהיה נחמד", ענה למישהו שהציע להביא לו בקבוק מים.

האוטובוס יצא בסופו של דבר, והגענו לקייליטשה, מבוך של פחונים ברובע המשמש בית לכחצי מיליון בני אדם. פיסטוריוס צעד לעבר מסלול ריצה מכוסה דשא מלאכותי שנבנה באחרונה בידי מלכ"ר המנסה ללמד מיומנויות חיים לצד כדורגל. הוא אמר כמה מילים לתקשורת המקומית, התחיל להתאמן עם ילדי השכונה ונראה ממש מאוכזב כשהגיע הזמן לנסוע משם. בדרך לשם, וכך גם בחזרה, צילם מבעד לחלון האוטובוס. "אי אפשר להעמיד פנים שזה לא קיים", אמר כשראה אותי מתבונן בו.

למחרת ראיתי אותו רץ על המסלול באוניברסיטת פרטוריה, שם התאמן במשך שנים אחדות עם יאנג טוקמור ניונגאני, שייצג את זימבבואה בשתי אולימפיאדות במירוץ ל-400 מטר. שני הרצים מתאמנים אצל אמפי לאו, בעל דמות סב שאימן אצנים, נכים ולא נכים, במשך עשרות שנים. "אני אוהב את הקטועים", אמר. "זה טכני מאוד, אף שבסופו של דבר המירוץ הוא אותו מירוץ. מי שמאמינים שלאוסקר יש יתרון, מאמינים בשטות. הם לא ראו את כל הסבל, את המאבק שנמשך שלושה חודשים רק כדי ללמוד איך לזנק".

הצ'יטות נועדו לריצה, ולא לשום מטרה אחרת. הדבר הראשון שמבחינים כשפיסטוריוס מרכיב אותן הוא ששיווי המשקל שלו אינו טוב. הוא מתנדנד כשהוא מנסה לעמוד, ומחפש מקום לשבת בו, בדומה לאדם הנועל מחליקי קרח, לאחר שיצא מהזירה. מסלול הריצה הוא סגלגל, ולא קשה להבין מדוע קל יותר לפיסטוריוס בקו הישר מאשר בעיקולים.

כששוחחתי עם לאו התאמן פיסטוריוס בריצה לצד ניונגאני. "תביט בו היטב", אמר לאו. "ייתכן שלא תראה זאת שוב... קטוע שרץ מהר כל כך". שאלתי מדוע לדעתו פיסטוריוס רץ מהר כל כך. "הוא מניע את הרגליים מהר. מי שעושה את זה יכול לרוץ מהר. זה פשוט, אבל לא פשוט להסביר את זה. מדוע יוסיין בולט מהיר, בעוד שאחרים, בעלי אותם נתונים גופניים, אינם כאלה?"

עונת התחרויות של פיסטוריוס מתחילה החודש. מטרתו ברורה. לרוץ יותר מהר מקריטריון A, קרי 400 מטר ב-45.30 שניות, ובו בזמן להיות אחד משלושת הדרום-אפריקאים המהירים ביותר, כדי לזכות בכרטיס ללונדון. הצוות המוביל של רצי 400 מטר בדרום אפריקה הופך את האתגר לקשה יותר, ופיסטוריוס היה צריך לבלוט כדי להגיע לאליפות העולם בקיץ שעבר, אז שותף גם במירוץ השליחים 4x400 מטר. פיסטוריוס עשוי להיבחר למירוץ השליחים גם אם לא יתברג בשלישייה המובילה של ארצו, אבל הוא לא מעוניין במסלול הזה. "אני רוצה כרטיס משלי", אמר כשסיים את האימון אחר הצהריים. "זה כל מה שאני חושב עליו".

חלומות ריאליים

קשה לענות על הסוגיות המדעיות והתרבותיות בעניין פיסטוריוס. אחת הדרכים להפוך את הספורט להוגן היא שכל המתמודדים יהיו שווים, דבר שלכל הדעות מוציא אותו מהמשוואה. דרך נוספת היא מניעת חדירתם של "שיפורים" לקדושת הספורט. אולם הגבולות בחזית זו פרוצים במידה שאיננו מודעים לה.

למשל, ליונל מסי, השחקן הגדול ביותר בענף הספורט הפופולרי ביותר בעולם, כדורגל, היה שחקן מבטיח בארץ הולדתו, ארגנטינה, אולם נמוך מאוד לגילו. בגיל 13 עבר לספרד והצטרף לאקדמיית הנוער של מועדון ברצלונה, ששילם בעבור טיפול בתופעה של חוסר בהורמון הגדילה. ללא "שיפור" זה היה מסי נשאר ככל הנראה כוכב של משחקי יום ראשון אחר הצהריים, ולא שחקן הכדורגל הטוב ביותר בעולם.

לדעת הר, מה שיעשה את הספורט הוגן יותר יהיה "יותר טכנולוגיה, לא פחות", אולם לא זה הפתרון לסוגיית פיסטוריוס, כיוון שלא נראה שמישהו ירצה להחליף את רגליו הביולוגיות במלאכותיות, ולא משנה כמה מגניבות וסקסיות יהיו.

פיסטוריוס מגדיר את עצמו ספורטאי. כשישבנו בביתו הוא דיבר על החקירה בעניין כשירותו במונחים של גילוי עצמי. האם נוכחותו על המסלול הוגנת כלפי המתחרים? "מטרתי לא היתה לומר להם: תראו, אין לי יתרון. האמת היא שרציתי לדעת אם אכן יש לי יתרון, כי איני רוצה להתחרות בענף שבו ארגיש שאיני כאן בגלל הכישרון והאימונים, אלא בגלל פיסת ציוד", אמר.

פיסטריוס מדגיש שהוא גאה להופיע במשחקים האולימפיים של הנכים. ואולם, הוא מאמין שהנימוק המשמעותי ביותר להשתתפותו בתחרויות רגילות הוא עליונותו על אתלטים נכים שרצים 400 מטר על אותן רגלי צ'יטה. "אלה לא חבר'ה שבאו מהרחוב והרכיבו לעצמם רגליים תותבות", אמר. "אחדים מהם היו אתלטים גדולים לפני שעברו ניתוחים, ואחרים צמחו בסביבת המשחקים האולימפיים לנכים. אלה אנשים שיושבים בחדר כושר ויוצאים למסלול כמוני. הם אתלטים אמיתיים, אבל אתה לא רואה אותם אפילו מתקרבים לזמנים שלי".

הכלבים של פיסטוריוס, בול טרייר אנגלי, פיטבול אמריקאי צייתן ודצ'האונד מעורב, ישבו לרגליו במשך השיחה, והוא זרק להם צעצועי-לעיסה. שאלתי מה מטרתו לשנה הקרובה והופתעתי לשמוע ששאיפותיו אינן מרקיעות שחקים. לאחר שנעצר בחצי הגמר באליפות העולם, הוא רוצה לרוץ בגמר ה-400 מטר בלונדון.

"יש לי חלומות ויש לי מטרות", אמר. "המטרה שלי היא להגיע לגמר ולשפר את מקומי. אני רוצה לרוץ טוב בכל התחרויות. אני לא רוצה להביט לאחור ולומר, הייתי גרוע בריצה הזאת. ברמה הזאת אני לא יכול לרוץ קרוב ל-44 שניות רק משום שהחלטתי שהיום אעשה זאת. זה לא יקרה. לעולם".

הוא אמר לי שאינו חש שמחה מיוחדת כשהוא מנצח מתחרים בעלי שתי רגליים ביולוגיות. "אני לא שונה מאחרים. במקרה אין לי רגליים". על מה הוא חושב כשהוא נמצא על קו הזינוק? "אני מנסה להתמקד ולחשוב על מה שהייתי רוצה להשיג בתחרות הזאת, כיצד אני רוצה לרוץ", אמר, והוסיף: "ואז אני מזנק ומתפוצץ".*

ספרו האחרון של מייקל סוקולוב, "Warrior Girls", עוסק במגיפת הפציעות של ספורטאיות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ