שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האונס בי-ם ב-1912 - היה או לא היה?

תום שגב
תום שגב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תום שגב
תום שגב

זהו סיפור על מעשה אונס שאירע בשכונת מאה שערים בירושלים, לפני מאה שנה. "רעשה כל המדינה", כתב ש"י עגנון, "שאמרו זו ירושלים ואלה חסידיה". בעת שסיפרה לסבתה שנאנסה היתה חיה דינה סופה קייזר כבת 15. אביה, אלתר נח קייזר, היה אדמו"ר יליד אוקראינה עם סיפור חיים ססגוני ועתיר הרפתקאות שהתגלגל לבסוף ללונדון, ונודע שם בכוחו המופלא לרפא חולים. בשנת 1909 שלח לירושלים את אמו, את בתו ואת אחיה הקטן ממנה בשנתיים. הוא שיכן אותם במלון ורשבסקי, שפעל אז במאה שערים. בעל המלון, יעקב יוסף הרלינג, התחייב לדאוג לכל מחסורם, תמורת תשלום.

ב-1912 פורסמה ביפו חוברת בת 70 עמודים, "הנוכל בירושלים או המאכער מכולל ורשה". המחבר, אריה מאיר קייזר, היה אחיהם הבוגר של שני הילדים; הוא כתב ביידיש. הוא תיאר את מלון ורשבסקי כבית זונות שגם עסקו בו במ"ז, כפי שנהגו לכתוב אז: "משכב זכר". אחר כך נטען שהתאכסנו שם גם "ערבים בלי מנומסים ובכלל אנשים חשודים". קייזר סיפר בפירוט כיצד הפך בעל בית המלון הרלינג את הילדים למשרתיו, ואת הילדה אנס. לדבריה זה היה בלילה שלפני יום הכיפורים: הרלינג שלח אותה למרתף להביא תרנגולות לכפרות. הוא הלך אחריה, סתם את פיה בנוצות ועשה מה שעשה.

ימים אחדים לאחר פרסום החוברת החלו העיתונים העבריים לפרסם את סיפור המעשה והרלינג, מבכירי "אגודת ישראל", תבע את קייזר לדין תורה. הוא הכחיש מכל וכל שאנס את הילדה וטען שקייזר משמיץ אותו כדי להתחמק מחובו לבית המלון. נתן ברון, עיתונאי ותיק וחוקר תולדות המשפט בארץ ישראל, כותב בגיליון החדש של "קתדרה" (הוצאת "יד בן צבי") שחשיבות הפרשה חורגת בהרבה מסיפורם האישי של גיבוריה: יש לה מקום בתולדות החברה, הפוליטיקה והעיתונות. בירושלים יצאו אז שלושה עיתונים, "האור", "החרות" ו"מוריה" ושלושתם נתנו לפרשה סיקור נרחב, סנסציוני וצהוב למדי אפילו במושגי ימינו, לרבות פרטים על הבדיקות הרפואיות שנעשו לילדה: רופאה אחת קבעה שלא נאנסה, אך רופא קבע שלא היתה בתולה.

המשפט התקיים ביפו, בביתו של רב העיר, אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה). קוק היה ידיד של קייזר וקודם לפרשה אף קיבל ממנו כספים. אך במקום לפסול עצמו, הקים בית דין מיוחד ומינה באורח חסר תקדים ששה שופטים מנכבדי העיר, בהם מרדכי בן הלל הכהן ויעקב שרתוק. הכהן היה דודה של רוזה כהן, אמו של יצחק רבין; שרתוק היה אביו של שר החוץ הראשון וראש הממשלה השני של ישראל. ההקשר המשפחתי הזה רלוונטי מפני שהמשפט הצטייר כעימות בין "היישוב הישן" ל"יישוב החדש", בין ירושלים ליפו, ובין חרדים לציונים חילונים. בית המשפט קיים 12 ישיבות, שמע 43 עדים וסייר בבית המלון. לבסוף החליטו ששת השופטים שלא להכריע, אלא רק לפרסם את ממצאי חקירותיהם. במלים אחרות - התובע שהואשם באונס הפסיד למעשה. עם זאת לא נמצאה ראיה למ"ז וגם לא לכך שערבים נהגו להתאכסן במלון.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

הרב קוק דרש להוסיף דעת מיעוט, אך ששת השופטים דחו את דרישתו. קוק החליט לשתוק; עד היום לא נודע מה היתה עמדתו. במאה שערים הוסיפו להאמין שנפלו קורבן למזימת זדון חילונית, וכי המתלוננת בדתה את הסיפור מלבה: כמקובל, אז כמו היום, כתבו עליה ש"טומאתה נראתה בעליל ושמא בזדון עגבה על מאן דהו, ושמא אתנן חמדה לה, ושמא שיחדה איזה בן אדם".

הראי"ה. הקים בית דין

מלון ורשבסקי עבר ממאה שערים למרכז ירושלים ונשאר ברשות משפחת הרלינג עד שנסגר, בשנות ה-60. תולדות המשפחה משקפות לכאורה את ניצחון הציונות החילונית: נכדו של יעקב יוסף הרלינג היה תת-אלוף אברהם ארנן, מייסד סיירת מטכ"ל.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ