שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מאחורי הווטו של רוסיה וסין

שלמה אבינרי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלמה אבינרי

עם כל הביקורת ושאט הנפש מהווטו הרוסי והסיני במועצת הביטחון, על הצעת ההחלטה בנושא הסורי, בסוף השבוע שנהרגו בו לפי דיווחי האופוזיציה כ-300 אזרחים בעיר חומס, יש לומר שרוסיה וסין רק מימשו את הסיבה שחמש המעצמות שמרו לעצמן את הזכות למנוע החלטות שנראות להן כפוגעות באינטרסים שלהן.

מהרבה בחינות, האו"ם הוא חיה מוזרה: מצד אחד, לכל מדינונת קטנטונת יש אותו קול בעצרת הכללית כמו למעצמות ארה"ב וסין; אך כשהדבר נוגע להחלטות אופרטיביות, חמש המעצמות דאגו להגן על עצמן בעת הקמת הארגון ב-1945, והבטיחו שזכות וטו תישאר בידן. המתח בין הדמוקרטיה השוויונית-הקיצונית בעצרת הכללית להפעלת העוצמה הכוחנית במועצת הביטחון הוא ביטוי לפער בין האידיאליזם המונח ביסוד האו"ם לבין המציאות: כאן גם נעוצה חולשת הארגון ביום פקודה.

לווטו הרוסי והסיני בעניין הסורי יש כמה וכמה סיבות, כמה מהן משותפות לשתי המעצמות ואחת לפחות ייחודית לרוסיה. רוסיה וסין דבקות באופן ועקבי בעמדה המעצמתית המסורתית, שלפיה האו"ם הוא ארגון וולונטרי של מדינות ריבוניות, ולכן אין לו סמכות להתערב בענייניהן הפנימיים של חברותיו.

יוזמות של האו"ם והארגונים המסונפים אליו, שהובילו בעשורים האחרונים מהלכים חדשניים במשפט הבינלאומי והגבילו לא מעט את תפישת הריבונות המסורתית, נתקלו תמיד בהתנגדות מצד רוסיה וסין; לא תמיד הצליחו השתיים למנוע מהלכים אלה ברמת החקיקה הבינלאומית, אך הן הקפידו שהאו"ם לא ינקוט, בהחלטות פרטניות, צעדים שיש בהם פגיעה בוטה בתפישת הריבונות ההיסטורית. מכיוון שרוסיה וסין נמנעו בהצבעה בעניין ההתערבות בלוב - שפורשה אחר כך בצורה מורחבת מאוד על ידי המערב - הן נזהרות עתה כפל-כפליים שלא להיגרר למצב דומה בעניין סוריה.

אין זו רק עמדה תיאורטית ביחס לתפישת היחסים הבינלאומיים. ההתנגדות להצעת ההחלטה בעניין הדיכוי האלים בסוריה קשורה לעובדה שרוסיה וסין, למרות השוני בין משטריהן, הן מדינות אוטוריטריות שיש להן בעיות לא קטנות עם מיעוטים לאומיים ואתניים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ" ישירות לפייסבוק

רוסיה ניהלה, ועדיין מנהלת, מלחמת חורמה ברוטלית נגד ניסיונות הצ'צ'נים להשיג עצמאות. האכזריות שבה דיכאה את המרידה הצ'צ'נית עלתה בכמה מונים על הברוטליות של משטר אסד: הבירה הצ'צ'נית גרוזני נהרסה כמעט כליל במתקפה הרוסית ומספר הקורבנות האזרחיים היה עשרות אלפים. ולדימיר פוטין גם קנה את עולמו בדעת הקהל הרוסית בכך שמנע את פרישתה של צ'צ'ניה לעצמאות, ומנע אפקט דומינו בפסיפס האתני המורכב של הקווקז. סין ממשיכה לדכא את הטיבטים והאויגורים - שתי קבוצות אתניות שלכל אחת מהן בסיס טריטוריאלי מוצק.

מבחינה זו, הן רוסיה והן סין מגינות על שלמותן הטריטוריאלית מפני האפשרות, המוחשית למדי, של התפוררות בשל זכות ההגדרה העצמית של מיעוטים לאומיים. לכן חוששות שתיהן מפני המדרון החלקלק שתחילתו בהתערבות בענייניה של סוריה וסופו מי ישורנו. עובדה שעד כה לא עסקה הקהילה הבינלאומית בעניין הצ'צ'ני, וחוץ מכמה הצהרות סתמיות גם לא התמודדה על העניין הטיבטי. בשני המקרים נתפשו סוגיות אלה כעניינן הפנימי של המדינות הנוגעות בדבר - ממש כשם שהמערב לא התערב מעולם בדיכוי האכזרי של הכורדים בידי כל הממשלות הטורקיות, בעבר ובהווה.

מעבר לכך, ברור שיש לרוסיה אינטרס מובהק בסוריה: אין ספק שהיא לא מרגישה בנוח במעמדה החדש כסועדת משטר הדמים של אסד. זאת הסיבה לביקורו החפוז של שר החוץ הרוסי, סרגיי לוורוב, בדמשק. הביקור נועד ליצור לפחות מראית עין של ניסיון רוסי לרסן את אסד. מאז עליית פוטין לשלטון, מנסה רוסיה להחזיר לעצמה מעט מהמעמד שהיה לה במזרח התיכון בתקופה הסובייטית. סוריה של אסד נותרה המאחז היחיד שלה באזור, שכלל משהו הדומה לבסיס ימי לצי הרוסי בלטקיה. מבחינה זו, מדיניות החוץ הרוסית היא המשך ישיר של המדיניות הסובייטית. אבל נעדר ממנה הממד האידיאולוגי שאיפשר לבריה"מ להציג עצמה כגורם משחרר ואנטי-אימפריאליסטי. מה שנשאר הוא הממד המעצמתי הכוחני.

מה שאירע במועצת הביטחון מסמל שוב את כישלונו של האו"ם. מי שסבור כי הארגון הוא מכשיר יעיל להבטחת זכויות האדם ולמניעת רצח-עם התאכזב גם הפעם - כפי שקרה בעבר ויקרה, ללא ספק, גם בעתיד. עם זאת, התסכול מהכוחניות של רוסיה וסין - שהמערב היה מוכן ללכת לקראתן בניסוחה של הצעת ההחלטה - עשוי ליצור קואליציה בין מדינות המערב לליגה הערבית, שתקדם מהלכים חריפים יותר מאלו שהיו מתאפשרים במסגרת האו"ם, שם צריך להתחשב בעמדה הרוסית והסינית. רמזים ראשונים לכך ניתן למצוא בהתבטאויות הנשיא ניקולא סרקוזי וגם בתגובה החריפה של הנשיא ברק אובמה ושרת החוץ הילרי קלינטון. הרי היו דברים מעולם: שיתוק האו"ם בעת התפרקות יוגוסלביה דחף לבסוף את ארצות הברית ונאט"ו לפעילות צבאית נגד סרביה, כדי למנוע מעשי טבח בבוסניה ואחר כן בקוסובו.

לא מן הנמנע שמשהו דומה יתרחש גם במקרה הסורי. למרבה הפרדוקס, מדינת המפתח בהשגת היכולת לסייע בפועל למתקוממים בסוריה היא טורקיה, שעברה מתמיכה באסד להתנערות עזה ממנו. השנה האחרונה היתה משופעת הפתעות באזורנו, ורצוי לא להיות מופתעים מהתפתחויות גם בעתיד. המשבר הסורי הביא למתיחות בין ארה"ב לרוסיה בתקופה שנדמה היה ששתי המעצמות מנסות לסגור פערים שנוצרו בתקופת הנשיא ג'ורג' בוש. העובדה שמדינות ערב וארה"ב נמצאות עתה באותו מחנה - לראשונה זה עשרות שנים - מעידה שלתהפוכות בעולם הערבי יש משמעות כלל-עולמית, ולא רק אזורית. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ