שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

איפה התוכן?

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גדעון לוי
גדעון לוי

בערב אביבי נאה, במוצאי שבת שטופת שמש, הלכו השבוע כ-700 מתושבי נס ציונה להופעה, לבושים במיטב מחלצות. בהיכל התרבות המקומי מופיע בימים אלה ד"ר צחי בן-ציון ב"אוכל, שתייה, גבר, אשה" שלו ("הצלחה היסטרית, נא להכין כרטיסים מראש") וגם השלאגר הגדול של כל הזמנים, "אני פה בגלל אשתי - 2012", שעדיין מצליח לא פחות. והערב: "לא סופי", יאיר לפיד וחברים, בערב זמר ובידור, ברוח התרבות של היכל התרבות הזה, "לב התרבות של השפלה".

עיירה נאה היא נס ציונה. מטופחת ומצוחצחת, שקטה ושלווה, אין בה מפגש סמטאות בלי כיכר עגולה, אין כיכר עגולה בלי נוי מטופח, אין נוי מטופח בלי פסל חוצות, מגוחך להפליא בדרך כלל - ומכוער. עולה על כולם פסלו של ראשון המתיישבים, מ. הלפרין, כשהוא רכוב על סוסו, דגל ישראל נישא ברמה בידיו, נס ציונה כתוב בתחתיתו, בקרן הרחובות בעלי השמות המשונים, "המניין הראשון" פינת "שדרות עמק השושנים", בואכה רחוב "השריון".

נחלת ראובן שהיתה לנס ציונה, מושבה ציונית עתיקה במונחים ישראליים, שהיתה גם היא לעיירת שינה חסרת אופי, כמו רבות מאחיותיה, בין ראשון לציון לרחובות, עם קניון גדול כמקובל, שעליו מתנוססת ההבטחה הגדולה ל"חולצות איכות לבית הספר", אולם אירועים "ויטראז'" בצדו. מכון מחקר ביולוגי מבעית ופארק מדע מבטיח בשיפוליה, "שאו ציונה נס ודגל, דגל מחנה יהודה, מי ברכב מי ברגל, נעש נא לאגודה. יחד נלכה נא נשובה, ארצה אבותינו, אל ארצנו האהובה, ערש ילדותינו... אז עם נהיה כמו היינו, מנו יתד פינה, אז שחוק ימלא פינו ולשוננו רינה" (נח רוזנבלום).

לפיד והחבר תמיר הרפזצילום: אלכס ליבק

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ" ישירות אליכם

ואכן, עם נהיינו כמו היינו, ועכשיו שחוק ימלא פינו ולשוננו רינה - ואנחנו הולכים להופעה של יאיר לפיד וחבריו. מי עוד כמו יאיר יזכירנו שאנחנו עם, ומי עוד כלפיד ימלא לשוננו רינה. 120 שקל עלה הכרטיס, כולל תזכורת סלולרית ביום שלפני.

נבל מברונזה וספסל טורקיז מקרמיקה בכניסה להיכל התרבות הזה, שבאכסדרתו תערוכה: "תלת ממד בחוט ובמחט" של יפה בן זאב. פיאצה בצבעי קשת מצמר, עמק יזרעאל מבד, מעוף הציפור, אדם וחוה עם תפוח, ליל כוכבים "בהשראת ואן גוך" - ומבקרת אחת שרשמה בספר האורחים של התערוכה: "אני בהלם... איזה יופי". בפינת המבואה עוד זוג פסלים: פייגה וראובן לרר, גם הם מייסדי נס ציונה, כהלפרין מהסוס.

כמו אל תיבת נוח הם באו הערב, הנס-ציונים, זוגות זוגות, לראות מקרוב את האנשים מהטלוויזיה, המועמד יאיר לפיד מ"אולפן שישי", המנטור רמי קליינשטיין מ"The Voice" יחד עם חבר הילדות השלישי, תמיר הרפז, מעינת שרוף. "אני לא רוצה ליצור מצב לא נעים שיבואו וייקחו לך את המצלמה" - מאבטח חסון בחליפה ועניבה שאומר שאסור לצלם במהלך ההופעה. בנס ציונה לא תולשים את הכרטיס בכניסה, אלא מציגים אותו לעין אלקטרונית שקוראת אותו, אולי פיתוח טכנולוגי של פארק המדע המקומי. "תבלו בנעימים", מאחל בלבביות הסדרן עם אקדח הלייזר, קורא הבר-קוד.

בלי ג'ל

אור כחלחל על הבמה מאיר פסנתר, שתי גיטרות ושלושה מיקרופונים, ושנדלייר שמשתלשל מעליהם מהתקרה: ההופעה מושקעת, אין ספק. הקהל רב, כמעט סולד אאוט, ולא מגוון בעליל. כבני 50, פלוס מינוס; אשכנזים, פלוס מינוס; חילונים, פלוס מינוס. אמצע הדרך באמצע ישראל, אולי נס ציונה היא-היא ה"פופיק של המדינה", הזרם המרכזי של הזרם המרכזי, בני מעמד הביניים הנס-ציוני, יעד הבחירות המובהק של המפלגה שבדרך. כאן יצביעו לפיד, הולך בלי לדבר.

אולי היה מתמלא כאן גם קודם לכן, לפני ההכרזה, אבל הרחש הוא רחש בחירות, הבאזז הוא של אסיפת בחירות, גם אם בזמר ובצליל, לא רק באומר, חידוש עולמי. הערב באו לכאן אמנם לראות את האיש האהוב מהטלוויזיה, את האיש מהטורים המתוקים שעל המקרר - אבל גם את האיש מהתקווה הפוליטית הבאה. "היינו היום בשכונה שלכם, באנו לראות כלניות", מהשורה שמאחורי, היום יום הולדת והחבורה הקולנית שבאה לחגוג עם לפיד את האירוע המשפחתי מרוצה מאוד: "האולם טוב, לא גדול מדי, רואים טוב". הם הקדימו לבוא ולפני שנכנסו לאולם עברו בקניון, כך סיפרו, וקנו מתנה לטל, שיום הולדתה חל מחר.

ערב בנס ציונה. על הסוס ועם הדגל: מ. הלפרין, ממייסדי המושבהצילום: אלכס ליבק

לפיד עולה בינתיים בדילוגים קלילים ועולצים לבימה, בחולצה שחורה, כמובן, "החלטתי להתפרע וללבוש שחור", שלא גוהצה הפעם כיאות - ספק מחדל של הזוגה שתחייה, ספק של הפיליפינית - משתפלת ברישול מעל הגוף השרירי הכי מפורסם, שאיבד מעט ממשקלו. בלי ג'ל.

"אם מישהו בא לשמוע פוליטיקה, הוא עלול להתאכזב", פותח לפיד במונולוג שלו, ומיד אחר כך הוא מפרט את עיקרי מצעו: "אנחנו הדור המעוך". למה מעוך? שיהיה. ה"איפה הכסף", העיקרון השני (והאחרון, לפי שעה) במניפסט האידיאולוגי שלו, עוד יישמע בהמשך, בינות להלצות. עם או בלי דוקטורט מבר אילן, הוא מקסים, מה זה מקסים, והוא כל כך אוהב להיות על הבמה. בכמעט שעתיים הבאות הוא יתלוצץ ויתבדח, יצחק ויצחיק, שנון ורהוט, קולו עולה ויורד חליפות, לעתים אפילו מלחשש באירוטיות. לפיד לא חדל לפלרטט עם קהלו, שגם הערב כאן הוא אוהב אותו עד למאוד. לפיד הרי מתאר להם בדיוק את מה שמתרחש בבתיהם, בחדרי הילדים שלהם, בחדרי האורחים והשינה שלהם, כולל השירותים, עם האשה, הכרס, הקרש על האסלה, הכסף, הפרנסה, הסקס, הילדים ומוריהם.

כמה קל להזדהות עם כל, אבל עם כל מה שהוא אומר, אי אפשר שלא. הרי כך בדיוק זה גם אצלנו, אבל בדיוק, ככה, כמו שלפיד מתאר. המינון מדוד וזהיר מאין כמותו: נגיעות סקסיסטיות, אבל רק נגיעות; רמיזות בורגניות, אבל רק רמיזות; וקורט גזענות, אבל רק קורט. ומעל לכל שורה הלאומיות והציונות הקדושות, שלא לומר הלאומנות, מה יפינו, וגם הן רק מרומזות: אין עלינו. אין עוד מקום כזה. אין עוד עם כזה, העם הנבחר. אנחנו הכי, הכי, אחי. שאו נס ציונה.

אירוניה עצמית, פאנצ'ים, ויצים והומור אפרים קישוני טיפוסי, כולל "זוגתי שתחייה" המשומש עד זרא, בדיוק כמו בטורים. לפיד בתפקיד יהונתן גפן של 2012, פרפורמר מצוין, בכך אין ספק. סטנד-אפיסט נולד. אני מנסה לרשום את אמרות הכנף שלו, שנוחתות בצרורות, לאורו הקלוש של הסלולרי שלי, אבל האנשים מסביבי רוטנים. הם באו לבלות, והאור מפריע להם להתרכז בחומר.

ת.ז יאיר לפיד. לחצו להגדלה

אבחוני הילדים מול הילדים הלא-מאובחנים של פעם; שיעורי השחייה שלהם שנמשכים שלוש שנים, מול אבא טומי שזרק את יאיר שלו למים; אמא ואבא שישנו פעם בין שתיים לארבע, כפכף בידיהם - "מי שלא קיבל כפכף קיבל כאפה". משהו כזה. כי אנחנו הרי הדור המעוך. יהונתן גפן חרז פעם: "39, הגיל המגעיל"; בנו, אביב, שר פעם: "דור מזוין" ולפיד שלנו אומר: "הדור המעוך". ההורים הקימו את המדינה ואנחנו משלמים את החובות שלה. ההורים שיחררו את ההר ואת מי אנחנו שיחררנו? את וילי. צחוקים. צחוק במקהלה, מקהלת נס ציונה. אף משפט שיישמע כאן לא ירגיז איש, ולו לרגע, כי אנחנו כאן כדי לבלות. לעתים שנון, לא אחת ילדותי: "אהבה נכזבת עדיפה על לא לאהוב כלל" - הישר מ"יומן הגימנזיסט" של ילדותנו הרחוקה ואלכס ליבק לוחש על אוזני: ניטשה.

קרדיט

"איפה המבוגר האחראי, כי כך אי אפשר להמשיך. מתברר שהמבוגר האחראי זה אנחנו", או במלים אחרות, המבוגר האחראי זה יאיר שלנו. הצביעו לפיד, נצביע לפיד, המבוגר האחראי החדש שלנו. יאיר יאיר דרכנו בעלטה, לפיד לשלטון. ומיד אחר כך כמה מלים טובות על עצמנו, כמו שאנחנו אוהבים כל כך לשמוע, שלא להעכיר חלילה את האווירה, יתר על המידה: "לפעמים מותר לעצור ולתת לעצמנו קצת קרדיט". לפיד דווקא נותן הרבה קרדיט, והקהל אוהב אותו על כך וגומל לו על כך בתשואות. איפה יש עוד מדינה כזאת, איפה יש עוד אנשים כאלה. "זאת המדינה היחידה שיכולתי לחיות בה". הו, כמה שאוהבים את זה בנס ציונה, כל כך נעים לשמוע, כל כך נעים בגב. ותודה שבאתם, וקבלו את רמי קליינשטיין ותמיר הרפז.

"אין כמוה, מי יודע זאת כמוני/ אין כמוה, זה הולך ומתחזק/ אין כבר כוח שייקח אותה ממני/ רק לא לשכוח שהאושר הוא ספק... וכשהבית ריק, הבית ריק/ לא משנה לי אם אני צודק". מלים: מאיר גולדברג. לחן: רמי קליינשטיין. אין כמוה - האהובה, המדינה, או המדינה-האהובה. עכשיו נשמע אתכם, ואולם שלם מזמזם, פותח בזמר חרישי, מנעים זמירות. עכשיו רק גברים, עכשיו רק נשים. תקשיבו בנות, כשהבית ריק זה לא משנה אם אני צודק. רק נרות, מציתים, או סלולריים מוארים עוד היו חסרים להשלמת התמונה.

הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים עם לפיד גם יחד. כשהבית ריק, זה לא משנה לי אם אני צודק: לפיד הוא גם נגד האנשים ש"צודקים תמיד", בעוד מקאמה. "מה שהכי מפחיד אותי הם האנשים שתמיד צודקים". הכי מפחיד. וגם מקאמה נגד זה שמפטרים כאן כל אחד, מהר מדי, כולל את לפיד לכנסת. אופס, נפלט לו עוד רמז.

"ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה/ מולדת בלי כתונת, מולדת יחפה/ קבליני אל שירייך, כלה יפהפייה/ פתחי לי שערייך, אבוא בה, אודה יה... עוד לא תמו כל פלאייך/ עוד הזמר לו שט... את לי האחת/ את לי את, אם ובת/ את לי המעט, המעט שנותר". מלים: יהורם טהרלב. לחן רמי קליינשטיין. עוד לא תמו כל פלאייך - שיעור מולדת. בשאלון הטריוויה שהכין לפיד במיוחד לערב הזה הסתבר שקליינשטיין לא יודע מה זאת קסנופוביה. וכי למה שיידע.

"אתם יכולים לפקוח את העיניים, אתם ישראלים", מנחם אותנו לפיד, אחרי שהורה לקהלו, כמו היה מטיף אמריקאי, לעצום עיניו ולדמיין. "שתגדל להיות צודק/ שתדע לראות את האור/ ולמצוא את האמת/ בתוך החושך הגדול/ שתמיד תהיה חזק/ אל תשחק את המשחק/ שתישאר צעיר לנצח". בוב דילן בתרגום יאיר לפיד. לחן: רמי קליינשטיין. והכל, השירים, המלים, הדאחקות והצ'אפחות, מתכנסים להפליא יחדיו לשיר אהבה גדול, גדול ודביק, לעם ישראל, למדינת ישראל ולתקוותה החדשה, שאך זה הפציעה, לפני כמה שבועות.

"מי יש לך יותר טוב להצביע? יש לך מישהו יותר טוב? הוא בחור טוב, נראה לי", שח בעל לאשתו, ביציאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ