בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זהירות ספוילר: מתים בסוף

הפחד מספוילרים נהפך לאחת החרדות הגדולות והמופרזות ביותר בעידן המודרני. רותה קופפר מגלה לנו שהסוף לא כל כך נורא

תגובות

בחודש שעבר שודר בארצות הברית, בערוץ HBO, חלקה השלישי של סדרת סרטי התעודה "גן העדן האבוד" של ג'ו ברלינגר וברוס סינופסקי על שלושה צעירים מארקנסו שנכלאו לפני 18 שנה על רצח ילדים, שאותו לא ביצעו. לסרטים היתה השפעה גדולה, והם גררו עניין ומעורבות ציבוריים מחוץ לארקנסו ואף מחוץ לארצות הברית, והביאו בסופו של דבר לבחינה מחודשת של התיק ולשחרורם של השלושה. הם שוחררו בעסקת טיעון משונה, שלפיה הכריזו על חפותם אך הודו במעשים. לקראת שידור החלק השלישי בסדרה, פורסם באתר מטאקריטיק שהפרק נערך מחדש מאז הבכורה בפסטיבל טורונטו בספטמבר שעבר, כדי לכלול את ההתפתחות החדשה בסיפור. בכתבה המקדימה הזהיר האתר באותיות גדולות מפני "ספוילר" בכתבה, והוא שהשלושה השתחררו לבסוף.

אזהרת הספוילר הזאת במקרה של אירוע חדשותי שזכה לסיקור תקשורתי נרחב, והיה לכותרת הראשית של עיתונים אמריקאיים רבים, היא משונה אך לא יוצאת דופן. נדמה כי כמעט כל כתבה המתפרסמת כעת באינטרנט (אבל גם בבמות אחרות) העוסקת בסדרה, סרט וספר - מעוטרת באזהרת ספוילר, אותו ביטוי אנגלי מלשון לקלקל, שפירושו כי עתידים לגלות בכתבה כלשהי פרטים מפתיעים על היצירה שבה היא עוסקת. הטבעת אזהרה כזאת היא בבחינת "הקריאה היא על אחריות הקורא בלבד". השימוש באזהרת ספוילר בכתבה על הסרט התיעודי מגוחכת. לא ירחק היום שבו יזהירו מפני ספוילרים על אירועים היסטוריים כמו סוף המלחמה הקרה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אך אין ספק שאתר ביקורת הסרטים, הסדרות והמשחקים מטאקריטיק נכווה בעבר מתגובות אלימות של גולשים ושונאים על שגילה להם פרטים שרצו לגלות בעצמם. האתר לא לבד. לפי התגובות ברשת, עבירה על חוק הספוילר, מושג שהפרשנות לו היא חופשית עד אישית כמעט, היא מהחמורות והנפוצות שיש. בשנה האחרונה כתבתי על סדרת הפנטזיה "משחקי הכס", הסגרתי אירוע מפתיע שהתרחש בפרק הלפני אחרון של העונה וכמעט פגשתי בגורל דומה לזה של הגיבור.

הבחירה לוותר במקרה הזה על אזהרת ספוילר, או משהו בדומה לה, באה לאחר התלבטות והחלטה כי זו אינה נחוצה בכתבה שעוסקת במוצהר בסיכום עונה של סדרה ושהאירוע המדובר שודר הן בארצות הברית והן בישראל, ועסקו בו רבות וגלויות בפורומים וברשתות החברתיות באינטרנט. לפי קיתונות הרותחין, חלק גדול מהקוראים לא הסכימו להחלטה.

והמוח עף

בעולם של הורדות ברשת, מכשירי הקלטות ומארזי די-וי-די, הקהל כבר מזמן אינו צופה בסדרות בזמן השידור שלהן, אלא בזמנו החופשי, שהוא לפעמים אחרי קריאת כתבה על הסדרה, ורוצה להיות מופתע ממש כמו מי שצפה בסדרה לראשונה בטלוויזיה. בעולם זה ממש, מוצף המידע, איום גילוי הפרטים גדל. כל פרט נמצא במרחק האצבע ממסך הסמארטפון. בגלישה לעבר אתר תמים על סרטים, עלולים להגיע בטעות לאתר עם מידע מסגיר עליהם. במידה מסוימת, גם אם האינטרנט לא הוליד את הספוילר (לפי האתר ויקיפדיה, זה נולד ב-1971 בעיתון ההומור "נשיונל למפון" במאמר על סופים של סרטים בשם "ספוילרים"), הוא בהחלט העצים את מעמדו.

הרצון להגיע ליצירה בתולים לחלוטין ממידע גדל ממש במקביל להתמעטות היכולת לעשות זאת. אך לא כל מידע על סדרה הוא ספוילר. תימצתו זאת היטב בסיטקום "המפץ הגדול" כאשר סטיוארט מודיע לשלדון שהגיעה הגרסה החדשה של "הלבוי" ומוסיף: "היא תעיף לך את המוח". שלדון מזדעק כולו: "אזהרת ספוילר!" הוא נוזף: "אמרת לי שהיא 'תעיף לי את המוח', אז עכשיו מוחי נכנס למצב של פרה-העפה, וברגע שהוא כבר מוכן לעוף, הוא לא יעוף".

טיעוניו של שלדון משכנעים, אבל עבור המטרה ההפוכה. לא כל דבר שמספרים על משהו עתידי ביצירה הוא בחזקת ספוילר. צריך להבחין: להגיד למישהו העומד לצפות בסרט מסוים עם קווין קוסטנר משנות השמונים, ש"הגיבור הוא מרגל רוסי" - זה ספוילר. אבל להגיד ש"הוגו" של מרטין סקורסזי הוא סרט נפלא על ילד שחי בתחנת רכבת בפאריס, זה רק תיאור והמלצה.

אין מהפכת מידע בלי מידע עודף ומקלקל. ידע הוא כוח ואזהרת הספוילר היא כוח נגד הידע. אך באופן פרדוקסלי, המשתמשים בה מאפשרים זליגה של מידע ולא הפעלת שיקול דעת. היא משמשת גם מעין גלימת היעלמות כמו בספרי "הארי פוטר" - ברגע שעוטים אותה אפשר לכתוב מה שרוצים. באופן טבעי, כבר יש אתרים שכל ייעודם הוא לקלקל במוצהר: אתרים כמו "ספוילר טי-וי", "The Movie Spoiler", "מדריך הספוילר" וכו' מיועדים לכל אלה שאוהבים לקרוא את העמוד האחרון של ספרי מתח או שכבר צפו ביצירה. יש גם לא מעט memes (בדיחות, סרטונים, אימרות אינטרנטיות העוברות באופן ויראלי ברשת) העוסקים בספוילרים.

אתרים אלו מספרים בגלוי וברצף את ההפתעות עוצרות הנשימה של סרטים כמו "פסיכו", "החשוד המיידי", "החוש השישי", "משחק הדמעות" ו"מועדון קרב". עצם האזכור של האירועים, והאופן האגבי שהוא נעשה בו, מעלים חיוך, אבל אולי זה רק בקרב מי שכבר ראו את הסרטים.

הנאה גלויה

ואולי לא. מחקר שהתפרסם בקיץ שעבר מלמד כי ספוילרים דווקא מגבירים את ההנאה מספרות. החוקרים ניקולס כריסטנפלד וג'ונתן ליבט מאוניברסיטת סן דייגו נתנו לכמה עשרות סטודנטים 12 סיפורים קצרים שונים לקריאה. הסיפורים חולקו לשלושה סוגים - כאלה עם סוף אירוני ("ההתערבות" של אנטון צ'כוב), סיפורי מתח רגילים (כמו אלה של אגאתה כריסטי) וסיפורים המכונים "ספרותיים" של סופרים כמו ג'ון אפדייק וריימונד קארבר. חלק קראו את הסיפורים כמו שהם, מבלי שסיפרו להם את הסוף; חלק קראו את הסיפור עם פרטים מסגירים שהושתלו באמצע הסיפור, כאילו שהסופר טמן אותם; ואחרים קראו את הסיפורים עם הספוילר שסופר בהקדמה לסיפור. אחר כך התבקשו לדווח על מידת ההנאה שלהם מחוויית הקריאה.

לפי תוצאות המחקר, כל אחד מהסיפורים, ולא משנה מאיזה סוג, עורר הנאה גדולה יותר אצל הקוראים כאשר הספוילר הופיע בהתחלה. גם אם יודעים את הסוף, הסיקו החוקרים, אין פירוש הדבר שאי אפשר ליהנות מהדרך. "ההבדלים בתוצאות אינם גדולים", הסביר החוקר כריסטנפלד, "אבל זה בכל זאת ההיפך מהצפוי, וזה מעניין. העלילה אינה מהות הסיפור", הוא מסיק מתוצאות המחקר. "אחד הלקחים שהפקנו מהמחקר הוא שהאופן שמספרים את הסיפור הוא החשוב, יותר מאשר מה קורה בסוף. אחרת איך אפשר להסביר את זה שאנחנו כל כך אוהבים לראות סרטים ולקרוא ספרים שוב ושוב, תופעה מאוד מוכרת בפני עצמה?"

בכל זאת, הוא אומר כי אף שמפתיע לגלות שרבים נהנים יותר כשהם יודעים לאן מתפתח הסיפור, עדיין רבים מיוצרי התרבות ושוחריה יעדיפו כי הסוד שביצירה לא יהיה גלוי. השאלה היא, אם כן, עד כמה ועד מתי? אם כבר עכשיו משתמשים באזהרת ספוילר בסרט תיעודי על אירוע מתוקשר שזכה זה כבר לפרסום רב בחדשות, האם השלב הבא הוא אגדות ילדים - הנסיך נישק את שלגייה ואז הם ** זהירות ספוילר ** חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה?

יש מי שיטענו כי עדיף להזהיר וזהו, אך גם בכך יש בעיה. גם כאשר האזהרה אינה נובעת מפחדנות היא יכולה להיות רישיון לקלקל, התנערות מאחריות. במקום להתנסח באופן שקול וענייני לקראת חשיפה של יצירה כלשהי, כפי שהיה מקובל במשך שנים ואף התפתחה מסורת של כתיבה כזאת, זועקים מראש כי עלולים להיות בה ספוילרים (אזהרה שהיא בבחינת הזמנה מפתה שקשה לעמוד בה בשביל רבים), ואז כותבים ומקלקלים כאוות הנפש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו