בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כוכב אחד לבד

הכדורגלן עלי אל-חטיב גדל בהפועל חיפה, אבל הצטיין דווקא בקבוצה המזרח ירושלמית ג'בל מוכבר ובנבחרת פלסטין. כששב לפני כמה שבועות לקבוצת נעוריו בחיפה, פרצה מהומה בגדה. התאחדות ישראלית או פלסטינית? ג'יבריל רג'וב או אבי לוזון? פיפ"א עוד תיאלץ להכריע

8תגובות

"עלי הוא לא שחקן כדורגל, הוא כוכב כדורגל". את האבחנה הזאת מנדב טל בנין, מאמן הפועל חיפה, שהיה מגדולי הכדורגלנים הישראלים בכל הזמנים. לפני פחות משלושה שבועות החליט בנין לצרף לקבוצתו את עלי אל-חטיב, קשר התקפי בן 23, שהיה אלמוני מוחלט עבור כל אנשי המקצוע וחובבי הכדורגל בישראל. אל-חטיב, נוצרי משפרעם, שיחק במחלקת הנוער של הפועל חיפה, ועזב את הקבוצה לפני חמש שנים. הוא שיחק כמה משחקים בליגה נמוכה בישראל, ושלוש שנים שיחק בליגה הפלסטינית.

אל-חטיב אפילו שיחק בנבחרת פלסטין, בהצטיינות, אבל בעיתונים הישראליים לא פורסמה ולו שורה אחת על הצלחתו או על כישוריו הספורטיביים. התמונה השתנתה לאחר שבנין מונה למאמן קבוצת נעוריו, הממוקמת בתחתית הטבלה של ליגת העל, והחל לחפש שחקנים שיוכלו לשדרג את הקבוצה. "שאלתי אם היו כאן שחקנים ששוחררו. איכשהו הגיע לאוזני שמו של אל-חטיב. עשיתי קצת בדיקות והחלטתי להביא אותו למבחנים. בתוך עשר דקות - פחות, חמש דקות - ידעתי שהוא לגמרי מתאים".

ספק אם בנין יכול היה לחזות כיצד תיראה פתיחת הקריירה של אל-חטיב בליגת העל. בשני המשחקים הראשונים שלו כשחקן הרכב כבש הקשר שלושה שערים - כולם בבעיטות מרהיבות מרחוק. נדיר ששחקן פותח כך את משחקיו בליגת העל, נדיר עוד יותר שהשחקן הוא ישראלי שאיש לא שמע עליו עד היום. "יש לו הכל", אומר בנין. "לא רק טכניקה טובה, בעיטה ומסירה, אלא בעיקר אופי ואישיות. הוא מאמין בעצמו. אין לו פחד. הוא רעב ובעיקר יודע להעריך את העובדה שהוא משחק פה".

גיל אליהו

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

עד לפני שבועות ספורים שיחק אל-חטיב בקבוצת ג'בל מוכבר ממזרח ירושלים. קברניטי הקבוצה הפלסטינית אומרים שהוא חתום אצלם על חוזה לעוד שלוש וחצי שנים. לכן הם עתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד החתמת אל-חטיב בהפועל חיפה. העתירה נדחתה. עתה הם מתכוונים לפנות למוסדות פיפ"א בשווייץ ולהגיש להם את העתירה. "לקחנו עורך דין ישראלי בכיר, שאמר לנו שהקייס שלנו בטוח", טוען מאמן ג'בל מוכבר, סמיר עיסא. עיסא, חיפאי בן 51, אימן בישראל קבוצות ערביות המשחקות בליגות הנמוכות - בהן הפועל אום אל-פחם, עירוני אום אל-פחם ואחווה עראבה. הוא האיש שהביא את אל-חטיב לליגה הפלסטינית, לפני שלוש שנים.

"הוא שחקן מוכשר מאוד, אבל כשבא אלינו אף אחד לא שמע עליו ולא רצה אותו", מסביר עיסא. "הוא נבנה בג'בל מוכבר. הוא בנה את עצמו כמקצוען בליגה הפלסטינית. הוא הגיע לנבחרת פלסטין, אנשים התחילו לשים לב אליו ולאחרונה הוא אפילו שיחק נגד נבחרת איטליה הצעירה וכבש שערים. גם במשחקים נגד נבחרת בחריין ונבחרת סודאן הוא כבש. אני יודע שאפילו במפרץ רצו להחתים אותו. אל-חטיב חייב המון לכדורגל הפלסטיני ולקבוצה שפירנסה אותו שלוש שנים, אבל הוא לא הכיר להם טובה. הוא עזב כמו מי שבורח באמצע הלילה. הוא עשה את זה כשהוא חתום על חוזה בקבוצה פלסטינית. זה מעשה שלא ייעשה".

אל-חטיב מכחיש כי הוא חתום על חוזה בפלסטין. "אם הייתי חתום, לא היתה לי בעיה להודות בזה, אבל לא חתמתי. אחרי שעברתי לחיפה היו שם זיופים, כדי להוכיח שכן חתמתי". עיסא מגחך: "אם הוא לא היה חתום, איך בדיוק הוא שיחק? הוא הסכים לשחק בלי חוזה?"

פוטנציאל

איסמעיל סרור, נשיא ג'בל מוכבר, טוען כי אנשי הפועל חיפה "באו ולקחו שחקן תחת חוזה כמו גנבי סוסים. כך לא עושים. לכן נתבע אותם בפיפ"א על כל משך החוזה של עלי אל-חטיב עד 2016". יואב כץ, בעלי הפועל חיפה, מצר על כך ש"נוצר סכסוך בין המועדונים. אין לנו דבר נגד ג'בל מוכבר או נגד הכדורגל הפלסטיני ככלל. אנחנו מאמינים בדו-קיום, אבל לא יכול להיות חד-קיום. כלומר, כשהם החתימו את אל-חטיב לפני שלוש שנים הוא היה שייך לקבוצה ישראלית (הפועל טמרה - י"ב). כשהם רצו אותו, הם לא פנו לקבוצה שלו או להתאחדות הישראלית כדי לקבל שחרור. למה הם מתלוננים כשאנחנו מחתימים אותו עכשיו, ובעיקר כשהשחקן מתעקש שהוא לא חתם על שום חוזה אתם?"

אל-חטיב מודה, "התייחסו אלי טוב בפלסטין. תמיד שילמו בזמן ובמזומן. בירוק (דולרים - י"ב). המשכורות שם נעות בין 14 ל-16 או 20 אלף שקל". אל-חטיב היה אחד השחקנים היקרים בג'בל מוכבר. "הוא היה אחד מכוכבי הקבוצה, ללא ספק", מציין עיסא. "בגלל ההצטיינות שלו בג'בל מוכבר הוא אפילו זומן לנבחרת הפלסטינית. הוא שחקן עם פוטנציאל גדול, אבל הוא הלך בדרך שתפגע בו ובהפועל חיפה".

ההחלטה של אל-חטיב לנטוש את ג'בל מוכבר חוללה מהומה בכל הגדה. "זה נעשה סיפור גדול", טוען הכדורגלן אדהם עדיה, ששיחק במכבי פתח תקוה בליגת העל וכיום הוא מופיע בקבוצה החברונית שבאב אל-חליל. "יש כמה עשרות ישראלים-ערבים שמשחקים בליגת העל הפלסטינית", מציין עדיה. "מה שקרה עם אל-חטיב מאיר את כולם באור לא הכי טוב. מצד שני, עדיין נותנים לנו שם המון ריספקט ורואים בנו פלסטינים לכל דבר".

"דאווי אל-מוכתריפין אל-פלסטינייה" (ליגת העל של פלסטין) פועלת בגדה המערבית מאז 2008. משחקות בה עשר קבוצות. "מרביתן מגיעות מחברון, משכם, מירושלים, מטול כרם ומרמאללה, אבל האלופה היא שבאב אל-אמארי ממחנה הפליטים ביריה", אומר עיסא. "לפני שנה הליגה נעשתה מקצוענית לכל דבר. התקציב הממוצע לקבוצה הוא מיליון וחצי שקל. בכל קבוצה יש אולי שני שחקנים שמרוויחים מעל 60 אלף דולר בעונה. זאת משכורת עתק בגדה. המשכורת הממוצעת שם היא בערך 2,000 שקל בחודש". אבל הכסף הקטן יחסית, בוודאי בהשוואה לכדורגל הישראלי, אינו משפיע על הליגה, שקהל רב בא למשחקיה. "למשחקים שלנו בחברון באים קרוב לעשרת אלפים איש", מציין עדיה. "בארץ לא הייתי יכול לחלום על עשירית מהקהל הזה".

למשחקי הבית של נבחרת פלסטין, המתקיימים בגדה המערבית מאז 2008, באים עשרות אלפי צופים. "הכדורגל הפלסטיני תמיד היה פופולרי ברחוב. בעשור האחרון הוא הפך לממוסד - במידה רבה בזכות העבודה של ג'יבריל רג'וב (ראש הביטחון המסכל ובכיר אש"ף בעבר - י"ב)", טוען באסיל מיקדאדי, בלוגר אמריקאי ממוצא פלסטיני המתגורר בעמאן ומפעיל את האתר "פוטבול פלסטין".

"רג'וב יצר כדורגל פלסטיני כמעט יש מאין", מוסיף מיקדאדי. "הוא עזר להקים את הנבחרת הלאומית ואת הליגה. בנבחרת, שמתמודדת בשנים האחרונות גם בגביע אסיה ובמוקדמות הגביע העולמי, משחקים פלסטינים מכל הפזורה בעולם. יש שחקנים מארצות הברית, מצ'ילה, מאירופה, ממדינות ערביות ואפילו מישראל".

הזדמנות

אל-חטיב שיחק שישה משחקים רשמיים בנבחרת פלסטין. "זה היה כבוד גדול וגם הזדמנות מצוינת", אומר הקשר החדש של הפועל חיפה. "שיחקתי נגד איטליה ונגד בחריין וזכיתי לראות עולם. גם הקהל שם עוטף אותך בהמון אהבה". תעודת הזהות הישראלית לא הפריעה לו לשחק בנבחרת פלסטין. אבל הוא ישמח מאוד אם אזרחותו הישראלית תאפשר לו כעת לקבל הזמנה לנבחרת הכחול-לבן. "החלום שלי הוא לשחק באירופה ובנבחרת ישראל", הוא מצהיר.

סמיר עיסא שוב מגחך. "הוא יכול לשחק בנבחרת ישראל כמו שליאו מסי יכול לשחק בנבחרת ספרד. הוא כבר שיחק בנבחרת פלסטין, אז איך הוא יקבל אישור לשחק בנבחרת ישראל? זה אסור בתכלית האיסור. אבל גם אסור לקחת שחקן תחת חוזה ולגנוב אותו - וגם זה כבר נעשה".

יואב כץ מצטער לשמוע את ההאשמות הללו, במיוחד משום שלדבריו, "שליש מ-500 שחקני הנוער שלנו הם ערבים. יש לנו שישה ערבים בקבוצה. הקרבה למגזר הערבי תמיד היתה חשובה מאוד להפועל חיפה. אני אפילו רציתי להיות הראשון שממנה מאמן ערבי לקבוצה, אבל שיכנעו אותי שהם עדיין לא ברמת הידע של המאמנים היהודים. אגב, אני בכלל לא בטוח שזה נכון". עיסא מסכים. "גם רוב הקבוצות הערביות בארץ לא מעסיקות מאמנים ערבים. למרות ההתקדמות האדירה של הכדורגלנים הערבים בשנים האחרונות, עדיין יש אפליה. ערבי יכול רק לחלום על אימון קבוצה יהודית. זו אחת הסיבות שחלק מאתנו בוחרים לעבוד בפלסטין".

נתק

הליגה בפיקוחו של רג'וב, הממומנת על ידי חברת הסלולר הפלסטינית ג'וואל, צוברת תאוצה. "כמה שאל-חטיב טוב, בליגה שלנו יש שחקנים טובים ממנו", מסביר מיקדאדי, "וצריך להביא בחשבון שהליגה הזאת אינה כוללת קבוצות מעזה. שם גדל הכישרון האמיתי, אבל הליגה בעזה עדיין חובבנית".

הפלסטינים מתקוממים על העדר אישורי מעבר מעזה לגדה המערבית, המונע מעזתים רבים לשחק בגדה. את האישורים מקצה הממשלה הישראלית. "גם בגלל זה קשה להביא זרים לליגה הזאת", טוען עיסא. "למרות כל הקשיים, הליגה הפלסטינית רק צומחת וצוברת פופולריות. שום דבר לא ינצח את האהבה לכדורגל ואת השאיפה לעצמאות".

בין ההתאחדות לכדורגל הפלסטינית להתאחדות הישראלית אין כרגע קשר. עם זאת, מיקדאדי טוען כי "אחת הסיבות שנבחרת פלסטין מארחת משחקים בגדה בשנים האחרונות היא הקשרים הטובים כביכול שיש לרג'וב עם גופי ביטחון ישראליים. קשר רשמי בין ההתאחדויות לא קיים". מקורות פלסטיניים טוענים כי "רג'וב היה מיודד בעבר עם יושב ראש ההתאחדות הישראלית, אבי לוזון, אבל כרגע יש ביניהם נתק. זאת גם אחת הסיבות שההתאחדות הישראלית תמכה בהפועל חיפה כשהיא לקחה שחקן שמשחק עם חוזה, כמו אל-חטיב. היועץ המשפטי של ההתאחדות, עו"ד משה אביבי, אפילו בא לבית המשפט המחוזי בתל אביב שדן בעתירה שהגישה ג'בל מוכבר".

הקבוצה ממזרח ירושלים לא מוותרת. "נלך עם זה עד הסוף", מתחייב סרור. "עד המקרה הזה לא היה לי דבר נגד אל-חטיב והפועל חיפה, אבל הם דרכו עלינו ולא ניתן לזה לקרות בלי להגיב. כל העם הפלסטיני מאחורינו".

בתחילת השבוע, במגרש האימונים של הפועל חיפה בקרית חיים, ניכר היה כי אל-חטיב מודע למהומה סביבו. הרעש לא מנע ממנו להציג יכולת נפלאה בשני המשחקים ששותף בהם בליגת העל. "צריך להבין שאני בסך הכל שחקן שרוצה להתקדם", הוא אומר, "אני איש של שלום. הלוואי שנבחרת פלסטין תשחק יום אחד נגד נבחרת ישראל. אני אשחק מחצית בכל קבוצה".

משחק כזה, לצערנו, לא צפוי בקרוב. אם עלי אל-חטיב ימשיך להצטיין וג'בל מוכבר תפנה למוסדות פיפ"א כדי להילחם נגד החלטתו לשחק בהפועל חיפה, הסיפור בעניין הכדורגלן המוכשר עשוי להתעצם.

אל-חטיב, שהיה אלמוני גמור בארצו עד לפני שבועיים, חושף את הקעקוע על זרועו: "Only God Can Judge Me". כך הוא מבהיר כי הבין שבארצו השנייה כועסים עליו מאוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו