גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי

במחלקה הפנימית ב' בבית החולים זיו בצפת שוכב צעיר פלסטיני תשוש ורעב, והוא עלול למות בכל רגע. מצבו הולך ומחמיר, הוא כבול למיטתו באזיקים בידו האחת ובשתי רגליו, סוהרים שומרים עליו יומם וליל והוא שובת רעב כבר חודשיים רצופים. חאדר עדנאן שובת רעב במחאה על שהתעללו בו, לדבריו, בחקירתו והשפילוהו, ובעיקר במחאה על מעצרו הממושך בלא משפט.

עדנאן, פעיל הג'יהאד האיסלאמי מעראבה, בן 33, לא אוכל כבר חודשיים. בתחילת השבוע הבא תהפוך שביתת הרעב שלו לארוכה ביותר אי פעם בישראל, ארוכה מזו של אייבי נתן (45 ימים) ושל קבוצת עצירים ביטחוניים ששבתו 65 ימים ב-1970. בעולם מעורר שובת הרעב מעראבה עניין לא מבוטל. לא מעט הפגנות הזדהות התקיימו כבר ברחבי תבל, גם בתל אביב היתה השבוע הפגנה קטנה, אבל בארץ כמעט ולא שמעו על שביתתו. בגדה המערבית מתקיימות מדי יום הפגנות הזדהות עמו, וגם לכך אין כל הד בישראל. גם לא לעובדה שלא מעט עצירים ואסירים הצטרפו בימים האחרונים לשביתתו. 14 רעבו השבוע על פי שירות בתי הסוהר וגם זה לא מעניין, כמובן, איש בישראל. מצבו הולך ומידרדר, סכנה נשקפת לחייו ובצדה נזקים בלתי הפיכים לגופו ולנפשו, הרחק מהעין ומהלב.

אל ביתו בעראבה ליד ג'נין באנו השבוע ביום שני, היום ה-58 לשביתתו, בדיוק כשאשתו רנדה החליפה את המספר המונה את ימי שביתת הרעב בכרזה שתלויה על קיר חדר האורחים. כל יום מחליפה רנדה את המספר, מדביקה מספר חדש מבריסטול על הישן, כמו שאצלנו מנו את ימי שביו של גלעד שליט. "כבודי יקר לי יותר מהאוכל שלי", כתוב בתחתית הכרזה, הנושאת את דיוקנו של העציר שובת הרעב. בזקן עבות ובמשקפיים עגולים הוא נראה כרב מההתנחלויות.

אישתו של עדנאן, דרנדה. "ברור שהמצב קשה מאוד, אנחונ חוששים שייהפך לשהאיד"צילום: אלכס ליבק

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

עראבה טובלת עכשיו בירוק של השדות המרהיבים שמקיפים אותה, ספק עיירה, ספק כפר. רנדה מגדלת את שתי ילדותיה הקטנות, מעאליה, בת ארבע, וביסאן, בת שנה וחצי, בבית הקומות המשפחתי. לשיחה עמנו היא עוטה רעלה לבנה שמכסה את פניה וכסיות שחורות שמכסות את ידיה. רק עיניה המתרוצצות מבצבצות מהלבן. אל הבית הזה, אליו באנו השבוע בלוויית מנהל המרפאה הניידת של עמותת רופאים לזכויות אדם, סלאח חאג'-יחיא, הגיעו החיילים ב-17 בדצמבר, היום לפני חודשיים, באישון ליל.

זאת כמובן לא היתה הפעם הראשונה שלו. שבעה מאסרים ומעצרים מינהליים נעצר עדנאן, לראשונה ב-1999 לחצי שנה בלא משפט. אחר כך באו המעצרים והמאסרים בזה אחר זה: שמונה חודשי מאסר ב-2000; עוד מאסר ב-2002-2003; מעצר מינהלי ב-2004; 18 חודשי מאסר ב-2005-2006; חצי שנה בלא משפט ב-2008; ושוב מעצר בדצמבר האחרון - גם הפעם בלא כתב אישום, בלא משפט. גם הרשות הפלסטינית עצרה אותו בשנת 2010 ל-12 ימים, אז גם שבת רעב, בפעם הראשונה בחייו. בין מעצר למשנהו עבד למחייתו במאפיית הפיתות שלו בקבטיה ופעל בג'יהאד האיסלאמי - לדברי בני משפחתו, הוא פעיל פוליטי. כך או אחרת, עובדה היא שגם אחרי מעצרו האחרון שוב לא היו לצה"ל ולשב"כ כל ראיות נגדו שאיפשרו העמדתו למשפט צדק, והוא נשלח לארבעה חודשי מעצר בלא משפט. שגרה.

אחרי חצות שמעה רנדה קולות תכונה מהרחוב, בזמן שבעלה המשיך לישון. כוחות גדולים כיתרו את הבית במשך כמה שעות. קצת אחרי שלוש לפנות בוקר, כשאביו של עדנאן יצא לעבודת יומו כסוחר ירקות, הוא נתקל בחיילים שפרצו מיד אל הבית. עדנאן התעורר ונמלט לקומה השנייה של הבית, לדירת הוריו, רנדה והילדות נותרו בדירתן בקומת הקרקע כשהחיילים הגיעו. הם דלקו מיד לקומה השנייה ושלפו את עדנאן מהשירותים. הוא ביקש להתלבש ומבוקשו ניתן לו ואז נכבל ועיניו כוסו והוא נלקח מהבית. לדברי רנדה, הקצין הבטיח לה שמעצרו הפעם יהיה קצר. בניגוד למעצר הקודם, שבו גם ערכו חיפוש אלים בבית, הפעם הסתפקו בעדנאן. מעאליה מנשקת עכשיו את תמונת אביה, שמונחת על השולחן בסלון.

אחרי 18 ימי חקירות במתקן ג'למה הוא הובא לראשונה לדיון בהארכת מעצרו בבית הדין הצבאי בסאלם. רנדה באה אף היא לבית המשפט ושם שמעה מבעלה שהחיילים חבטו ובעטו בו כשהיה שרוע על רצפת הג'יפ שלקח אותו. היא גם שמעה את בעלה מספר לבית הדין על ההשפלות שעבר בחקירתו: קללות, משיכות בזקנו, דיבורים על כך שבנותיו אינן שלו ושאשתו מופקרת.

האב, מוסא, חבוש כאפייה, נזעק: "איך עושים דבר כזה?" בן 72, זה שנים ישראל מונעת מהאב לבקר את בנו בכלאו, בכל מאסריו ומעצריו, והוא משווה בין גורל בנו לגורלו של גלעד שליט. כבר למחרת מעצרו פתח עדנאן בשביתת רעב, בגלל מעצרו בלא משפט ובגלל ההשפלות שעבר, לדבריו, בחקירתו. זה היה לפני חודשיים. בינתיים נשלח לרצות ארבעה חודשי מעצר מינהלי.

משהסתיימו ימי חקירתו הועבר עדנאן למתקן הרפואי של השב"ס ברמלה. אחרי כמה ימים, משהוחמר מצבו, אושפז בבית חולים. בשבועות האחרונים טולטל בין כמה בתי חולים בישראל - ביקור חולים בירושלים, מעיני הישועה החרדי בבני ברק ועכשיו הוא מאושפז במחלקה הפנימית ב' בבית החולים זיו בצפת. לדברי דוברת שב"ס, הוא הועבר מבית חולים אחד למשנהו בגלל מצוקת האשפוז.

בכל אותה תקופה הוא כבול בידו האחת ובשתי רגליו למיטתו, סוהרי שב"ס שומרים עליו יומם וליל. לדברי בני משפחתו הוא שותה ליטר מים ביום, ללא מלחים. לדברי שב"ס, הוא הסכים לקבל עירוי נוזלים. מזון הוא אינו מקבל בשום דרך. בשבוע שעבר, כשהלך מצבו והידרדר, הסכימו השב"כ והשב"ס לאפשר לאשתו ולבנותיו לבקרו בבית החולים, בתקווה כי הן ישכנעוהו להפסיק את שביתתו. גם המחווה הזאת הושגה רק אחרי מאבק ארוך ועיקש שניהלה עמותת רופאים לזכויות אדם.

ביום שלישי בשבוע שעבר נסעו רנדה, ביסאן ומעאליה לצפת. במשך שעה ארוכה מנעו מהן הסוהרים להיכנס לחדרו, אף על פי שהביקור תואם מראש, כמובן, עד שהעניין הסתדר. לדברי רנדה, בחדר נכחו כמה סוהרים ובעלה הורה לה להסתלק, כל עוד יש סוהרים בחדר. לבסוף הושגה פשרה, שעל פיה שני סוהרים בלבד יישארו בחדר. הוא חיבק בידו החופשייה את בנותיו ושאל על המצב בחוץ. אחרי עשר דקות אמרו הסוהרים שהביקור תם, אבל משהתרצתה רנדה לדבר על לבו של בעלה שיפסיק לשבות, נתנו לה עוד עשר דקות. עדנאן השיב לה באורח נחרץ: "אלוהים תומך בי, ואל תעלי את הבקשה הזאת שוב". מעאליה שאלה למה הוא כבול ועדנאן הפנה אותה לסוהריו.

רנדה אומרת עכשיו שהזדעזעה ממצבו: הוא מוזנח, בגדיו מטונפים, האזיקים צמודים מאוד לגפיו, שיערו צימח פרא, ציפורניו ארוכות והוא סובל מנשירת שיער. אפילו לתפילות לא משחררים אותו מאזיקיו. לדבריה, אחרי שכבר איבד כ-40 קילוגרם ממשקל גופו הוא עכשיו לא יותר משלד עצמות, תשוש מאוד וחלש. לפני שנפרדה ממנו שמעה אותו לוחש: "אלו ימי האחרונים. לעולם לא אסלח למי שלא עמד לצדי במאבק שלי". רנדה אומרת שהוא התכוון בעיקר לרשות הפלסטינית ולעם הישראלי. היא אומרת שהוא חזק נפשית, "גם כשרואים את הדמעות בעיניו".

עכשיו היא חוששת מכל טלפון, שמא יביא את הבשורה המרה. אבל האשה הזאת מצטיירת כנחושה. היא אומרת שבעלה יסכים להפסיק את צומו רק אם ישוחרר מכלאו. עורך דינו, שביקר אצלו השבוע, סיפר לה כי עדנאן כבר מחובר למוניטור שמפקח על פעולות לבו. "ברור שהמצב קשה ומאוד מסוכן. אנחנו חוששים שבכל רגע הוא יהפוך לשאהיד", היא אומרת מבעד לרעלה. האב: "ישראלים, ערבים, ניקולא סרקוזי, דייוויד קמרון, הילרי קלינטון וברק אובמה - כל אלו שפעלו לשחרורו של גלעד שליט, לא מתערבים למען הבן שלי. זה מאבק כוח של אדם אחד נגד מדינה שלמה, מדינת ישראל. אתם הישראלים בעד שביתת רעב? אתם בעד שהבן שלי ימות? למה אנשים כל כך סובלניים אצלכם כלפי המעצר המינהלי? אנשים נרקבים במעצר מינהלי. אנחנו מאוד חוששים לחייו, אבל אנחנו חושבים שהוא נקט צעד נכון. כל אדם חייב להגן על כבודו ועל חירותו. אין אדם עם כבוד שיאפשר לקלל את אשתו כמו שהחוקרים קיללו אותה. שביתת הרעב היא הנשק היחיד של האסיר. ישראל דמוקרטיה? איפה הדמוקרטיה שלה, כשהיא עוצרת אנשים בלי משפט? גלעד שליט נחטף בזמן שהיה חייל שלחם בעזה. הבן שלי נעצר ליד אשתו והבנות".

עמותת רופאים לזכויות אדם (רל"א) החלה במאבק בעניינו של עדנאן מאז פתח בשביתת הרעב שלו. רל"א נאבקת נגד כליאתו בלא משפט, ובו בזמן הגישה אין-ספור עתירות בעניינו, בין היתר כדי לאפשר לרופא מטעמה לבקרו, לאחר שעדנאן סירב להיבדק בידי רופאי השב"ס ובית החולים. אחרי מאבק אושרה הבקשה וזה כשבוע בא רופא מטעם העמותה לחדרו מדי יום. מאבק אחר שמנהלת העמותה הוא נגד כבילתו. רל"א אומרת שכבילתו של עציר במצבו מנוגדת לנוהלי שב"ס עצמו, שעל פיהם על השב"ס להפעיל שיקול דעת מתוך התחשבות במצבו הרפואי של הכלוא המאושפז.

אבל רל"א קובעת באורח נחרץ עוד יותר כי בתי החולים שמתירים את כבילתו פועלים בניגוד מפורש לכללי האתיקה הרפואית ולהנחיות משרד הבריאות, ההסתדרות הרפואית בישראל ומוסדות רפואה בינלאומיים, האוסרים על כבילת חולים בבית חולים. בית החולים זיו, שם הוא מאושפז כעת, דוחה את העמדה הזאת, מתנער מאחריות ומגלגל אותה לפתחו של שב"ס. "הסמכות לכבילת מטופל הנמצא במשמורת היא של רשות אכיפת החוק האחראית לשמירה עליו", מסרה ל"הארץ" דוברת בית החולים.

יו"ר ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, פרופ' אבינעם רכס, כתב לרל"א כי לדעתו אחרי תקופה כה ארוכה של שביתת רעב והיחלשות הגוף די בהצבת שני סוהרים ואין לאזקו. גם מנהל מעיני הישועה, פרופ' מרדכי רביד, כתב לרל"א שהוא מתנגד לכבילת עצירים בבית החולים, אבל עדנאן כבר לא מאושפז אצלו. רל"א אף הגישה עתירה בעניין לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה. בתגובה הסביר השב"ס כי הכבילה נועדה לשמירה על ביטחון הציבור, מתוך התעלמות ממצבו של מי שספק אם עודו מסוגל לעמוד על רגליו: השבוע התקיים הדיון בעניין שחרורו בחדרו בבית החולים, בגלל חומרת מצבו, ולדיון הקודם הוא הובא בכיסא גלגלים.

סגן מנהל בית החולים זיו, ד"ר קלין שפירא, אמר ל"הארץ" כי בגלל החיסיון הרפואי לא יוכל למסור פרטים על מצבו הרפואי של עדנאן. דוברת בית החולים, יעל שביט, מסרה ל"הארץ": "מצבו אינו טוב... אנו חוששים לבריאותו הרופפת". על פי ההסתדרות הרפואית, לאדם השובת רעב נשקפת סכנת חיים אחרי היום ה-45 לשביתה. מה יקרה אם מצבו של עדנאן יוסיף ויידרדר, הוא יאבד את הכרתו וייטה למות? דוברת שב"ס, סגן גונדר סיוון וייצמן, אמרה השבוע שוועדת האתיקה של בית החולים היא שתצטרך להחליט מה לעשות.

סמוך לסגירת הגליון נמסרה מהשב"ס התגובה הבאה: "בעקבות הערכת מצב הוחלט שבשלב זה יוחזק העצור בבית החולים תחת שמירה וללא כבילה. באופן חריג ומטעמים הומניטריים מתיר שב"ס ביקורים של בני משפחת העצור וביקורי איש דת. כמו כן מותרות בדיקות רופאים מטעם רל"א וביקורים של נציגי הצלב האדום". *

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ