בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזדמנות שהוחמצה

תוכנית הצנע הנכפית על יוון היא הכרח ברור; ובכל זאת, בוודאי אפשר להוציא אותה לפועל בדרך שתשפיל פחות את בני האומה שהיא ערש הדמוקרטיה

9תגובות

הצבעת הפרלמנט של יוון בלילה שבין יום ראשון ליום שני על תוכנית הצנע שהאיחוד האירופי כפה עליה, כתנאי מוקדם להעברת נתח הסיוע הבא, היתה בלתי נמנעת.

ברור שבטווח הקצר, האלטרנטיבה לתוכנית הצנע היתה הוצאתה מגוש היורו, קרי פשיטת רגל, קרי מצוקה בלתי נסבלת אף יותר מזו המעיקה עליה היום.

ומובן שרשלנות הממשלות שבאו בזו אחר זו באתונה במשך שלושים שנה, הדמגוגיה, שגיון הקליינטליזם, הפוליטיקה קצרת הרואי וחוסר ההגינות שלהן, אילצו את שותפותיהן להשמיע את קולם.

ואף על פי כן.

בעניין כמו זה, בעל משקל פוליטי לא פחות מכלכלי, כאשר החומר הדליק שבו משחקים הוא אנשים, מאוויהם, כבודם, מחאתם, פרנסתם, רצוי היה לפעול בתבונה רבה יותר. עדיף היה שהצהרתם של מנהיגים גרמנים או צרפתים לא תלווה בנימה של ציווי ושל בוז.

מוטב היה שלא יעלה כלל על הפרק נושא החלפת שר האוצר היווני בנציב אירופי, רעיון שאינו יכול להתפרש אלא כהשפלה מיותרת.

ומעל לכל, ניתן היה לקוות שהפקידים שגיבשו את תוכנית הצנע לא יתייחסו לצעדים ההכרחיים והצודקים כאל מקשה אחת ויעמידו את הקיצוץ הדרסטי בהוצאות הבריאות במישור אחד עם בזבוזים של מדינה הנוהגת בהפקרות.

במלים אחרות, מתבקש היה להבטיח שאותם שמאים שהוטל עליהם להציל את המדינה מפשיטת רגל, לא היתה להם ברירה אלא לקצץ בכל התחומים, בלי הבחנה, ולצמצם את השירותים הציבוריים החיוניים ביותר, כלומר שירותים שבהם תלוי עתידם הביו-פוליטי של האזרחים, במידה שווה לצמצומו, נניח, של תקציב הביטחון.

מן הדין גם היה לוודא ששמאים אלה בקיאים דים ברזי אותה מכניקה דיאבולית מורכבת שהכניסו לפעולה, כדי שההסדר הכופה על יוון להחזיר את חובה החדש בתנאי מצוקה שיכווצו אוטומטית את צמיחתה, לא יוביל לכך שהמדינה תעמוד ב-2020 מול גובה החוב שהיה לה ב-2009, כלומר לפני "החילוץ".

איתן אבריאל מדווח מאתונה על המשבר, מקורותיו והשלכותיו

בכל מקרה, יש להצר על כך שמשבר זה לא הפך להזדמנות, לא רק ביוון, כי אם באירופה כולה, לקיים דיון דמוקרטי מקיף שממנו היו עולים: 1) פירוט ראוי של החוב שאת תולדותיו ופרטי הסתבכותו יש למצביעים זכות לדעת (האין זה הסיכוי היחיד לראותם משתפים פעולה עם תוכנית, שנכון להיום נכפית עליהם?) 2) חלוקה שווה ככל האפשר של האחריות בין כל הממשלות (סוציאליסטיות ושמרניות), הבנקאים (כולל אלה שמוחזרו לראשות מוסדות בינלאומיים והמבקשים, לפתע, ללמד את יוון לקח), השכבות החברתיות (כולל אלה שהעלו את העלמת המס לדרגה של אמנות) 3) חזון, לא של בחירה אחת אלא של בחירות רבות שהיו והינן עדיין בהישג ידה של חברה משתנקת (בחירה, כן... אותו דיון אזרחי בקשת, גם אם מצומצמת, של אפשרויות, שהינו מהות הדמוקרטיה שאותה המציאו היוונים עצמם, ושממנה שום מצב חירום לא יכול לפטור את המושלים...).

זו אינה שאלה של צורה, אלא של תוכן, אפילו של גורל.

ראשית, משום שהתמונות המגיעות אלינו מאתונה אינן תמונות של הפגנות רגילות, אלא של מרקם חברתי שנפרם, מתפוצץ, מתמוסס - וזה כמו סוף העולם.

שנית, משום שגם אם העם לא תמיד צודק, הצדק אף פעם אינו ניצב נגד העם - חוץ מאשר כשמשלימים עם הידרדרותו לצורה זו או אחרת של תיעוב עירום, ללא מלים או אמונה, לאותו סחרור התאבדותי מוזר של תשוקות מתות, ובאופן פרדוקסלי, אלימות באותה מידה, המשמש מפלט נצחי לחברות מותשות ולובש באדישות צורה של כאוס, או, בתגובה לכאוס, של עריצות.

וגם משום שהיבשת כולה היא שעומדת מול פרספקטיבה בלתי נסבלת זו במישור הפוליטי, המוסרי, המטאפיזי: לצד שאר הישגיה (השלום... השגשוג...) השכילה אירופה לחיות בכפיפה אחת עם רעיון חירות העמים, שלא היתה מנת חלקם של הדרום או המזרח במשך זמן רב, אבל דומה שאותם מוסדות ממש, אותן תקנות קהילתיות, אותו מטבע, בקיצור אותה אירופה, מובילים עתה לכיוון הפוך מזה, שכן הם מדרדרים מדינה וחברה לאנרכיה, או, וזה היינו הך, לסדר כפוי, לדיקטטורה, קרי לפשיזם. זה יהיה כישלון שגלי ההדף שלו ירחיקו אל מעבר להתפוררות גרידא של איחוד כלכלי ומוניטרי.

ולאותם "אירופים טובים" האמורים, לדברי ניטשה, להיות בבוא העת היחידים שיתייצבו כחומה מול השתלטות הניהיליזם, זה יהיה בבחינת אירוניה של ההיסטוריה, בלתי נתפשת ואף על פי כן כה מוחשית.

אבל בוא הגרוע מכל אינו ודאי אף פעם. נותר עוד קצת זמן כדי להציל, כולם יחד, את חלומם של חלוצינו הדגולים.

מצרפתית: סביונה מאנה

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו