בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מממן את המאבק נגד תכנים "פוסט ציוניים" באקדמיה?

מכון שמרני אמריקאי העביר למכון לאסטרטגיה ציונית כספים ממקור לא ידוע, וסכומים נוספים זרמו מיהודי-אמריקאי שתרם גם לנתניהו

147תגובות

המכון לאסטרטגיה ציונית הוא אחד הגופים המרכזיים שפועלים בשנים האחרונות למתן הכשר אידיאולוגי ואינטלקטואלי לקו הנצי שמאפיין את שלטון הימין הנוכחי. תחקיר "הארץ" מגלה שפעילות המכון לא רק דומה במהותה לפעילות של מכוני מחקר אמריקאיים שמרנים שפרחו בימי ממשל בוש הבן, אלא שגם חלק מהמימון לפעילותו מגיע מאותם האנשים בדיוק שמממנים אותם.

המכון לאסטרטגיה ציונית נרשם כעמותה בירושלים בנובמבר 2004. מייסדו הוא ישראל הראל, עיתונאי שהיה עורך ביטאון המתנחלים "נקודה" והיו"ר הראשון של מועצת יש"ע. נשיא המכון הוא עו"ד יואל גולובנסקי, שהיה פעיל בקהילה היהודית בניו יורק, עלה לישראל ב-1987, כיהן בכמה תפקידי הנהגה בסוכנות היהודית וב-1999 התמנה למנהל המחלקה הרוסית של הג'וינט במוסקווה. גולובנסקי מכהן גם כיו"ר עמותת NGO מוניטור, שכפי שנחשף כאן לפני שבועיים, קיבלה ב-2010 באמצעות הסוכנות תרומה של יותר מחצי מיליון שקל, שאת מקורה לא חשפה. בהקשר זה מעניין לציין שאחת ממייסדות עמותת המכון היא אשתו של הנשיא, ורה גולובנסקי, המשמשת בשנים האחרונות יועצת בשכר של יו"ר הסוכנות, נתן שרנסקי.

זהות האישים שסייעו בהקמת המכון ובקידום מפעלו, וזהותם של חברי הוועדות השונות בו, מעידות על גוון פוליטי ימני בולט. ברשימת הפוליטיקאים שלקחו "חלק אישי", כהגדרת המכון עצמו, בהקמתו נמצאים סגן ראש הממשלה לשעבר מטעם הליכוד, נתן שרנסקי, המשנה הנוכחי לראש הממשלה, איש הליכוד משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון לשעבר מטעם הליכוד פרופ' משה ארנס וחתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן. בוועדה המייעצת של המכון כיהן יעקב עמידרור, כיום היועץ לביטחון לאומי, ופרופ' דניאל הרשקוביץ, היום שר המדע וראש סיעת הבית היהודי.

תומר אפלבאום ומוטי מילרוד
תומר אפלבאום ומוטי מילרוד

לפי דו"ח שהגיש המכון לרשם העמותות לפני שנה, פועל במכון גם "פורום אסטרטגי". ברשימת 22 חברי הפורום לשנת 2009, שנכללה בדו"ח, אפשר למצוא את ד"ר דרור אידר (פובליציסט ב"ישראל היום" ותומך מובהק של ראש הממשלה בנימין נתניהו), ד"ר יועז הנדל (כיום ראש מערך ההסברה של נתניהו), והעיתונאים אראל סג"ל ואמנון לורד, עורך "מקור ראשון".

חינוך ציוני ופטריוטי

מטרות המכון לאסטרטגיה ציונית, כפי שנרשמו עם הקמתו, הן בין השאר לעסוק בחינוך ובמחקר, להפיץ את תוצאות המחקרים ומחקרים מטעם גורמים אחרים ו"לחנך מנהיגים בכל תחומי החברה". באתר המכון נכתב כי משימותיו האסטרטגיות "מתמקדות באתגרים המאיימים באופן ארוך טווח על צביונה היהודי והעקרונות הדמוקרטיים של מדינת ישראל".

מהו הביטוי הממשי של מטרות ומשימות אלו? במשך שנת 2010, לדוגמה, פירסם המכון טיוטת דו"ח שכותרתו "פוסט ציונות באקדמיה", אשר בחן את תוכניות הלימוד והמרצים בחוגים לסוציולוגיה באוניברסיטאות השונות.

הפרסום של המכון מזכיר דו"ח שהפיצה קודם לכן תנועת "אם תרצו", ובו נסקרו תוכני הלימוד בחוגים למדע המדינה. אגב, לפני שהקימו את התנועה השתתפו שניים מראשי "אם תרצו", רונן שובל וארז תדמור, ב"תוכנית למנהיגות צעירה" של המכון לאסטרטגיה ציונית.

תומר אפלבאום ומוטי מילרוד
תומר אפלבאום ומוטי מילרוד

בטיוטת דו"ח המכון, המתבססת בין השאר על השוואה בין הפניה למקורות באוריינטציה "ציונית" לעומת הפניה למקורות שהוגדרו "פוסט ציוניים", מופיעות רשימות של מרצים "פוסט ציונים". ממצאי הבדיקה העלו "שבכל האוניברסיטאות, למעט אוניברסיטת בר אילן, אכן קיימת הטיה פוסט ציונית ברורה במחלקות לסוציולוגיה, והיא חריפה במיוחד בקמפוסים של תל אביב ובאר שבע". על פי הטיוטה, שבאתר המכון מופיעה ללא שם המחבר, או המחברים, האסכולות הפוסט ציוניות מתבססות על תיאוריות מגוונות, אולם משותפת לכולן הקביעה שיהדותה של המדינה מונעת לחלוטין את האפשרות שתהיה דמוקרטית. עוד נקבע בטיוטה כי "קבוצת הסוציולוגים הביקורתיים העומדים במרכז הזרם הפוסט ציוני באקדמיה השתלטה בהדרגה על המחלקות לסוציולוגיה בחלק מהקמפוסים, שליטה הנמשכת עד היום על אף ההזדהות הקלושה עם עמדותיה בציבוריות הישראלית".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

בעקבות פרסום הטיוטה כונסה ועדת החינוך של הכנסת לדיון בעניין. לחברי הוועדה הוצגה מצגת שהכין בשביל המכון ד"ר חנן מוזס, תושב קדומים ומרצה באוניברסיטת בר אילן, שעשה את עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופ' אשר כהן. במצגת, שכותרתה "אנטי ציונות באקדמיה הישראלית", נאמר כי "מתקיים שיתוף פעולה הדוק בין האקדמיה לבין ארגונים אזרחיים באוריינטציה שמאלית עד שמאלית רדיקלית, הנובע מחברותם הפעילה של אנשי אקדמיה בכירים בארגונים הללו".

לפרסום הטיוטה היו השלכות נוספות. נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' יוסף קלפטר, נקט צעד חריג. כפי שחשף העיתונאי אור קשתי ב"הארץ", קלפטר ביקש לקבל לידיו את רשימת המאמרים הנלמדים בכמה קורסים בחוג לסוציולוגיה. האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים הגיבה בפרסום הודעה שבה קבעה, בין היתר, כי "רק שיקולים אקדמיים ינחו את מבנה תוכנית הלימודים של מוסד להשכלה גבוהה ורשימת הקורסים הנלמדים בו; וחבר סגל שניתנה לו האחריות על קורס אקדמי הוא הקובע הבלבדי של דרך הוראת הנושא הנלמד". בנוסף ציינה האקדמיה כי "כל ניסיון לערער על עיקרים אלה הוא פסול ופוגע בעצמאותם של המוסדות להשכלה גבוהה וביכולתם למלא את שליחותם האקדמית והלאומית".

גם כיום, באתר המכון, מופיע הדו"ח תחת הכותרת "טיוטה". בתגובת המכון מוסבר הדבר כך: "פעילות המכון על מחקר המגמות הפוסט ציוניות באקדמיה הישראלית לא נמשכה, לאחר שהמחקר הוצג בוועדת החינוך של הכנסת והמועצה להשכלה גבוהה לקחה את הנושא לטיפולה".

טענות המכון לאסטרטגיה ציונית אינן מופנות רק אל האקדמיה. בדו"ח אחר שהפיץ המכון, מאת ד"ר יצחק גייגר, נטען כי לימודי ההיסטוריה והאזרחות בחטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים מאופיינים בהטיה פוסט ציונית הפוגעת "בחינוך הציוני והפטריוטי ובמחויבות של התלמידים לקיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום". בהקשר הזה ראוי לציין שביוני 2011 מונה פרופ' אשר כהן, חבר עמותת המכון, ליו"ר הוועדה למקצוע האזרחות במשרד החינוך.

תומר אפלבאום
תומר אפלבאום

צל"ש לשלי יחימוביץ'

פעילויות אחרות של המכון כוללות הוצאת ניירות עמדה שונים, כמו למשל זה המציע לקדם חקיקה שתקבע כי העברית היא השפה הרשמית היחידה בישראל. דו"ח אחר, שכותרתו "ריבונות על תנאי" ופורסם בשיתוף NGO מוניטור, בחן את היקף התמיכה של ממשלות זרות בארגונים פוליטיים בישראל. לפי ממצאי הדו"ח, "סביר להניח כי חלק מפעילויות פוליטיות אלה (למשל, פרסום דוחות אודות מצב זכויות האדם המנגחים את מדינת ישראל ועתירות לבג"ץ) לא היו מתאפשרות ללא מימון ממשלתי זר".

המכון קרא גם לשנות את שיטת מינוי השופטים בישראל, משום שלטענתו "אינה משקפת את ערכי הציבור" ומהווה "פגיעה קשה בדמוקרטיה כשלטון העם". יותר מזה, "ניתוקם של שופטי בית המשפט העליון מעולמם הערכי של הציבור ונציגיו אינה רק בעיה דמוקרטית, אלא גם פוגעת בזהותה היהודית של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. לאור האמור, מתעורר אינטרס ציוני ודמוקרטי לעדכן את שיטת בחירת השופטים לשיטה אשר תבטיח נאמנות ערכית של הרשות השופטת לעולם ערכיו של הציבור הישראלי".

בנוסף מפרסם המכון את "מדד החקיקה הציונית", המציג חוקים ותיקוני חוקים שעברו את כל שלבי החקיקה ו"מעלה על נס את פועלם הציוני של הח"כים שתרמו באופן משמעותי לחקיקת אותם חוקים". הדו"ח הזה מזכיר במשהו את "הטבלה הלאומית", שאותה מוציאה פעמיים בשנה קבוצת פעילי ימין שנקראת "מטות ערים", המדרגת את חברי הכנסת של סיעות הימין על פי תרומתם לחיזוק ההתנחלות ועל פי החוקים שהם מקדמים.

במדד האחרון של המכון לאסטרטגיה ציונית, שהתפרסם במאי אשתקד, זכו בתואר ח"כ מצטיין דוד רותם (ישראל ביתנו) וזבולון אורלב (הבית היהודי). לציון לשבח זכו בין השאר ח"כ זאב אלקין (הליכוד), ישראל חסון (ישראל ביתנו) וכן שלי יחימוביץ' (העבודה), שהיתה שותפה לתיקון "חוק הדגל, הסמל והימנון המדינה" (שמטרתו לעגן את חשיבותם של סמלי המדינה ולחייב את מוסדות המדינה לרכוש דגלים מתוצרת ישראל) ולתיקון "חוק מקרקעי ישראל", שלדברי המכון מטרתו לאפשר למדינה לפקח על זהותם של רוכשי זכויות במקרקעי ישראל.

הקשר עם מכון הדסון

מי מממן את כל הפעילות הזאת, שמבקשת להשפיע על השיח הישראלי וחותרת לשנות את פניה של המדינה? הכסף, ברובו הגדול, מגיע מחו"ל. התרומות הגדולות ביותר התקבלו עם הקמת המכון - 1.9 מיליון שקל בשנת 2005. רשם העמותות העיר אז לעמותה, כי בדו"ח הכספי שלה אין פירוט של התרומות ושמות התורמים כנדרש בתקנות, אך גם היום לא נמצא בתיק העמותה מסמך ובו פירוט כזה. על שאלת "הארץ" מה מקור התרומות ב-2005 ומדוע הפירוט אינו נמצא בתיק העמותה לא התקבלה תשובה מהמכון.

מבדיקת "הארץ" מתברר, שכ-230 אלף דולר קיבל המכון לאסטרטגיה ציונית ב-2005 ממכון הדסון (Hudson Institute) האמריקאי. ב-2006 כבר דיווח המכון לאסטרטגיה לרשם העמותות כי קיבל כ-470 אלף שקל ממכון הדסון וב-2007 - כ-1.3 מיליון שקל. יצוין שהתורמים למכון הדסון זכאים בארצות הברית להקלות במס הכנסה על תרומתם, ושבשנים 2005-2006 קיבל מכון הדסון מהממשל האמריקאי תמיכה בסך כרבע מיליון דולר.

את מכון הדסון השמרני הקימו מקס זינגר והרמן כאהן ב-1961. זינגר, המופיע ברשימת חברי הוועדה המייעצת של המכון לאסטרטגיה ציונית ובראשית דרכו של המכון אף היה מורשה חתימה בחשבון הבנק שלו, היה פטרונו של ד"ר אחמד שלבי - איש אופוזיציה עיראקי, שסיפק לממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש מידע כוזב על סדאם חוסיין ומשטרו ונחשב גורם מרכזי בהסתבכותה של ארצות הברית במלחמה שם. עד לשנת 2009 היתה גם אשתו של זינגר, סוזן זינגר, חברת עמותה במכון לאסטרטגיה ציונית.

סגן נשיא מכון הדסון הוא לואיס ליבי, יועצו לשעבר של סגן נשיא ארצות הברית ריצ'רד צ'ייני. ליבי, המכונה "סקוטר", הועמד לדין והורשע בסעיפים של שקר, מרמה ושיבוש הליכי משפט על חלקו בפרשה שהסעירה את ארצות הברית ובמרכזה הדלפת שמה של אנליסטית בסי-איי-איי, שבעלה האשים את ממשל בוש בשיבוש מידע מודיעיני כדי לתרץ את היציאה למלחמה בעיראק.

מן המכון לאסטרטגיה ציונית נמסר בתגובה: "המכון נהנה מכספי תורמים פרטיים בלבד. מכון הדסון סייע למכון בכך שהקים קרן נפרדת לתרומות עבור עבודת המכון. הדסון העביר את הכסף למכון בהעברה בנקאית בשלבי הקמתו, בהתאם לדיווח שהועבר לרשם העמותות. התרומות לא הגיעו מקרנות או מתקציבו השוטף של מכון הדסון, אלא ממספר גדול של תורמים פרטיים. נדגיש שוב, שהמכון מתנגד בתוקף להפרת ריבונות המדינה באמצעות מימון פעילויות פוליטיות בישראל על ידי ממשלות זרות".

בדו"חות של מכון הדסון מצוינת במפורש העברת כספים ישירה מהדסון למכון לאסטרטגיה ציונית, ולא דרך קרן שלישית כלשהי. מלשכת הקשר לעיתונות של מכון הדסון נמסר בתשובה על שאלת "הארץ": "המכון שימש 'סוכן כספי' (Fiscal Agent) בשביל המכון לאסטרטגיה ציונית בטרם קיבל המכון לאסטרטגיה את הסטטוס המיסויי שלו בארצות הברית. מכון הדסון קיבל תרומות בעבור המכון לאסטרטגיה וביצע בעבורו ניהול חשבונאי תקין. עם זאת, מכון הדסון לא שידל להעברת תרומות למכון לאסטרטגיה ציונית ולא פיקח על מדיניות המחקרים שלו". עם זאת, במכון הדסון לא ענו על השאלה מה היה מקור התרומות שהועברו למכון לאסטרטגיה ציונית ומה היה המניע לשיתוף הפעולה בין שני המכונים.

מתגובות שני המכונים מתברר, כי מכון הדסון היה בעצם צינור להעברת כספים למכון לאסטרטגיה ציונית, מה שמעורר את השאלה מדוע לא פירסם האחרון את המקור האמיתי של התרומות שהועברו אליו דרך מכון הדסון.

התורם הנדיב

בשנת 2010 דיווחה עמותת המכון לאסטרטגיה ציונית על תרומות בסך 770 אלף שקל (כמעט כפול מבשנה הקודמת, כ-390 אלף שקל, ולעומת כ-180 אלף שקל בלבד ב-2008). לחצו לקריאת הדו"ח המלא.

התרומות ב-2010 התקבלו משלושה גופים שונים: ארגון ידידי המכון לאסטרטגיה ציונית בארצות הברית, שהוקם ב-2009 (281 אלף שקל); קרן רוג'ר הרטוג (298 אלף שקל) וקרן תקווה (187 אלף שקל).

את קרן תקווה הקים איש העסקים והפילנתרופ היהודי-אמריקאי זלמן ברנשטיין, המייסד של קרן אבי-חי, ארגון "צו פיוס" ועוד, שמת ב-1999. לא היתה זו התרומה הראשונה מעיזבונו של ברנשטיין למכון: ב-2009 דיווח המכון על תרומה של כ-187 אלף שקל מקרן קשת האמריקאית, שגם היא הוקמה מכספו של ברנשטיין המנוח.

יו"ר קרן תקווה הוא רוג'ר הרטוג, שעומד גם בראש הקרן הקרויה על שמו. הרטוג, שמצטייר כאחד התומכים העיקריים של המכון לאסטרטגיה ציונית, הוא איש עסקים יהודי-אמריקאי, שהיה בעבר אחד מהבעלים של העיתון "ניו יורק סאן". בשנים האחרונות הוא תומך בפרויקט החפירות בעיר דוד שבסילוואן ועל פי הדו"ח של קרן רוג'ר הרטוג, ב-2010 הוא תרם מיליון דולר לאגודת הידידים האמריקאית של עמותת אלע"ד (ראשי תיבות של אל עיר דוד). קרן הרטוג, שתרמה באותה השנה בסך הכל 15.5 מיליון דולר, העבירה תרומה של מיליון דולר גם לפרויקט "תגלית", מאות אלפי דולרים למחקרים שונים בתחום הסרטן, 100 אלף דולר לקרן ג'ורג' בוש, 595 אלף דולר למכון הדסון וגם 5,000 דולר לקרן המרכזית לישראל (Central Israel Fund), אחד הגופים המרכזיים בארצות הברית המשמשים להעברת כספים לארגוני ימין בארץ.

הרטוג לא השיב על פניית "הארץ" אליו בעניין מדיניות התרומות שלו. אגב, בפריימריז האחרונים לרשימת הליכוד לכנסת תרם הרטוג כ-9,000 שקל לשר האוצר יובל שטייניץ ובחודש שעבר תרם כ-5,000 דולר לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתמודד שוב על ראשות הליכוד.

דו"ח מיוחד

הוצאת כספים בניגוד להוראות

נשיא המכון לאסטרטגיה ציונית, עו"ד יואל גולובנסקי, הוא גם יו"ר עמותת NGO מוניטור, הדוגלת בשקיפות ובאחריות של ארגונים לא ממשלתיים. בהקשר זה מעניין לראות כיצד מתנהלת עמותת המכון שבראשותו. בחודשים מארס-אוגוסט 2009 נערכה בעמותה ביקורת עומק לבקשת רשם העמותות (לחצו לקריאת הדו"ח המלא). בדו"ח הביקורת, שהוגש ב-2010, נכתב:

"בידי היו"ר ישראל הראל והנשיא יואל גולובנסקי כרטיסי אשראי לצורך ביצוע תשלומים. בהתאם להוראות ניהול תקין של רשם העמותות חל איסור על ביצוע תשלומים בכרטיס אשראי מהסיבה שתשלומים (אלה) מבוצעים בחתימה אחת בלבד, בניגוד להוראות המחייבות 2 חתימות בגין כל תשלום. היקף התשלומים בשנת 2007 היה כ-113 אלף שקל, אשר מהווה כ-39 אחוז מכלל הוצאות העמותה (ללא משכורות, שכר דירה ופחת). בבדיקה מדגמית שקיימנו נמצא כי חסרות חשבוניות בקשר לחלק מהותי מהקניות וכן לגבי חלק מהותי מהקניות לא ברור אם יועדו לקידום מטרות העמותה או שמא מדובר בהוצאה פרטית. העמותה מושכת מזומנים מהבנק באמצעות כרטיסי האשראי. בתגובה לטיוטת הדו"ח ציינה העמותה כי הפסיקה לבצע משיכות במזומן באמצעות כרטיס מגנטי".

הדו"ח מציין שתי הוצאות יוצאות דופן שהופיעו בכרטיס הנהלת החשבונות של העמותה: 8,100 שקל בגין "ארוחת ערב 12/11" וכן 5,800 שקל שהוצאו על משקאות. מהביקורת התברר גם כי ב-2006 נסע גולובנסקי שלוש פעמים לארצות הברית במטרה לגייס תרומות. "על פי דו"ח נסיעה", נכתב בדו"ח הביקורת, "הנוסע הוא מר יואל גולובנסקי, כאשר על פי האסמכתא מחברת נסיעות היו שני נוסעים. לגבי סוג הכרטיס מסרה העמותה כי מדובר ב'כרטיס נסיעה רגיל', כאשר בהתאם לאסמכתא מחברת נסיעות מדובר במחלקת עסקים. הביקורת סבורה שאין זה נאות שתתבצע נסיעה במחלקת עסקים. בתגובה לטיוטת הדו"ח ציינה העמותה כי לא היתה מעולם נסיעה במחלקת עסקים על חשבון העמותה ולא תהיה. תגובה זו סותרת את האסמכתאות שנשלחו לביקורת". במאי 2010 שלחה העמותה לרשם את תגובתה על הדו"ח ומסרה כי היא תפעל ליישום המלצות הביקורת.

מהמכון לאסטרטגיה ציונית נמסר בתגובה: "חלק ניכר מהפעילים במכון, כולל ראשיו, פועלים בהתנדבות. בדיקה חוזרת של רשם העמותות הביאה לקבלת אישור ניהול תקין לאחר שניתן מענה הולם לכל הטענות. אף אגורה לא הוצאה לצרכים אישיים, שדרוג כרטיס הטיסה נעשה על חשבונו של הנוסע, ארוחת הערב והמשקאות הוגשו כחלק מכנס שהתקיים באוניברסיטה העברית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו