בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוק טל כהזדמנות לנתניהו

פסילת החוק בבג"ץ מאפשרת לפייס את החרדים, או לחלופין להתנער מהם. איך נראה מסע הטיהורים והנקמות בלשכת רה"מ אחרי נתן אשל ושמעון פרס יאמר לאובמה שהאיום הישראלי על איראן הוא "חרחורי מלחמה מיותרים"

34תגובות

לו רק היה אפשר להיכנס למכונת זמן ולדלג חמישה חודשים קדימה, אל סוף חודש יולי. במועד הזה יפקע תוקפו של חוק טל הרע, המושמץ והכושל, שספג השבוע מכת מוות מבג"ץ. הוא יעבור מן העולם ללא טקס, אבל מה יבוא במקומו? חוק טל מספר שתיים? אותה גברת בשינוי אדרת, או חקיקה אמיצה ופורצת דרך מצד אחד ומציאותית מצד אחר, שתשים סוף לביזיון שבאי-שוויון הצורב והמתמשך בין בחור לבחור, בין דם לדם?

קיימת גם אפשרות שלישית שסיכוייה אינם ברורים: הכנסת תפוזר עד אז, החוק הקיים יוארך בכל זאת, באישור בג"ץ, ומלאכת החקיקה תידחה לכנסת הבאה. ח"כ יוחנן פלסנר מקדימה עומד בראש ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון, שקמה לפני כשנתיים על מנת לעקוב אחר יישומו של חוק טל. נתוני הדו"ח שפירסמה הוועדה שימשו את שופטי הרוב בבג"ץ, שפסלו את החוק מטעמים של אי-שוויוניות, אי-חוקתיות ואי-מידתיות. הנשיאה היוצאת, דורית ביניש, מאזכרת את הדו"ח 17 פעמים בפסק הדין שלה. הדו"ח המפורט חשף את כל הכשלים, המהמורות וחוסר התוחלת שבחוק הישן. הנשיאה ממליצה להיעזר "בדו"ח פלסנר ובמסקנותיו", בעת גיבוש הסדר חלופי.

פלסנר משוכנע כי אלמלא הפסיקה שנחתה עלינו במפתיע ביום שלישי בערב (דקות לפני שידור מהדורות החדשות בשני ערוצי הטלוויזיה המסחריים), דבר לא היה קורה ב-31 ביולי השנה. "ידוע לי מגורמים מוסמכים", הוא אמר השבוע, "שנתניהו התכוון לגרור רגליים עד הקיץ ואז להגיד שזהו, נגמר הזמן, חייבים להאריך את החוק הישן, אולי בשנה, כפי שהציע בתחילה אהוד ברק. כך הוא היה דוחה את הטיפול בתפוח האדמה הלוהט הזה עד לאחר הבחירות הבאות. פסק הדין הוריד את האפשרות הזו מעל השולחן. להאריך אי אפשר. מה כן אפשר? אפשר לחוקק חוק טל מספר שתיים, שיניב תוצאה דומה לזו של הישן".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

שאלתי את פלסנר, אחד האנשים היותר בקיאים כיום במערכת הפוליטית בנבכי סוגיית השירות הצבאי לחרדים, אם פסק הדין החריף והדרמטי של ששת שופטי הרוב לא סיכל מראש תוצאה כזאת. "לא בטוח. זו תהיה שאלה של פרשנות", השיב.

בעקיפין בג"ץ הקל במעט את מצבו הפוליטי של ראש הממשלה. אם לפני הפסיקה הוא נדרש להתמודד עם שני אילוצים - ציבורי ופרלמנטרי - שכפו עליו להתנער מחוק טל ולקדם חקיקה חדשה, כעת נוסף לו אילוץ שלישי, משפטי. דווקא האילוץ החדש מאפשר לו לבוא לשותפיו החרדים בידיים נקיות ולומר להם: צדיקים, אין ברירה. בג"ץ מחייב אותי לחוקק חוק חדש. בואו נעשה משהו ביחד. במקום לריב אתם בעצמו, הוא זז הצדה ונותן לבג"ץ לריב אתם.

כל זה בהנחה שבנימין נתניהו מבקש לשמור על השותפות ההיסטורית בין הליכוד לחרדים. הוא לא חייב לבחור בדרך הזו, עיניו רואות את המתחולל במדינה. העם, נקעה נפשו מן החרדים ומן הכפייה הדתית. על השיח הציבורי משתלטת אווירה אנטי-חרדית: מה שהחל בשירת חיילות ובהדרת נשים וביריקות בבית שמש, ממשיך וצובר תאוצה וגולש לגיוס בחורי ישיבות ולאוטובוסים בשבתות בתל אביב.

בפני נתניהו יכולות להיפתח אופציות חדשות; לדוגמה, נאמר שבעקבות הפריימריס לראשות קדימה, בעוד כחודש, יתרחש הפילוג המדובר ושבעה-שמונה ח"כים יפרשו מסיעת האופוזיציה הראשית ויחברו לקואליציה. בעזרת התגבורת הזאת נתניהו יוכל לסכם עם אביגדור ליברמן מישראל ביתנו, עם אהוד ברק מהעצמאות ועם הבית היהודי (המפד"ל) על חקיקת חוק לגיוס חרדים במתכונת זו או אחרת, להעביר אותו בכנסת גם ללא קולות החרדים, ללכת לבחירות ולזכות בניצחון אלקטורלי נאה. במלים אחרות: לצאת אריק שרון.

זאת אינה הדילמה השרונית היחידה שבפניה ניצב נתניהו; ערב בחירת נשיא לוועידת הליכוד טוענים גורמים במפלגת השלטון שנתניהו בודק ברצינות, כולל במסלולים משפטיים, אפשרות לפלג את הליכוד אם חברי הוועידה יחליטו על ביטול הפריימריס לח"כים והחזרת הכוח למרכז (לשכת נתניהו בתגובה: "לא ידוע לנו על דבר כזה. אבל ראש הממשלה רציני באמירתו שהוא לא ירשה לבטל את הפריימריס ולהחזיר את הליך בחירת הח"כים למרכז. זהו מרשם בטוח לריסוק הליכוד"). אריאל שרון כבר עשה את זה פעם, ב-2005, ויצא גדול. אבל בשביל לצאת שרון צריך להיות בנוי מחומרים של שרון, ונתניהו טרם הוכיח לנו שהוא שם.

ילד כאפות

בעוד שבוע, אור ליום שישי, יעלו בנימין ושרה נתניהו על כבש המטוס שייקח אותם לקנדה ולארצות הברית. לפני חודש הם היו פוגשים במושבים שלידם את ראש הסגל, נתן אשל, את ראש מערך ההסברה הלאומי יועז הנדל, את מזכיר הממשלה צבי האוזר ואת המזכיר הצבאי, האלוף יוחנן לוקר. וגם את ר'. לכאורה זאת היתה משפחה אחת גדולה ומאושרת, גם אם לא לגמרי בריאה.

אשל ועוזרתו הצמודה לשעבר לא יהיו על הטיסה הזאת. גם הנדל לא. זה עונשו של המטריד, זה גורלה של המוטרדת וזה שכרו של חושף הפרשה. לפחות אתמול נראה כי האוזר ולוקר כן יהיו שם; כלואים באינטימיות החונקת של המחלקה הראשונה, 12 שעות בין שמים לארץ, משתדלים לא לפגוש במבטיה המאשימים של רעיית ראש הממשלה שאיבדה, בגללם, את ידיד הנפש שלה. אימה בשחקים. אם הדבר היה תלוי בגברת, השניים היו נפרדים מן הפמליה בבעיטה בישבנם מעל האוקיינוס האטלנטי, ללא מצנחים.

אמיל סלמן

השבוע תם רשמית עידן נתן אשל, והחל עידן הטיהורים והנקמות במשרד ראש ממשלה. מסתבר שאשל צדק כאשר נשמע אומר בבית הכנסת, בשבת שלאחר פרוץ הפרשה, "בהם נטפל אחר כך". הנדל כבר ממלא טופס טיולים וההוכחה הראשונה לכך שעורך הדין האוזר הפך לילד הכאפות הרשמי של נתניהו היתה הנזיפה המצולמת ליד שולחן הממשלה, בגלל הדלת האקטיבית בחדר הישיבות של הממשלה. אם זה מה שראש הממשלה עושה למזכירו בפומבי, שלא נדע איך נראית מערכת היחסים ביניהם בחדרים סגורים.

בינתיים האוזר אינו מתכוון ללכת. למרות ההשפלה הפומבית הוא אינו חושב שעשה משהו רע שבגינו עליו לשלם במשרתו. בניגוד לו, הנדל הגיש את ראשו. אולי שמח לברוח מקן הקוקייה. הוא הדובר הבכיר הרביעי שעוזב בתוך שלוש שנים. האוזר אולי יישאר, אולי יישבר. לוקר אמור לסיים את התפקיד בקרוב. כך יוצא שלשכת ראש הממשלה, הלשכה החשובה במדינה, בשנה מכרעת מבחינה ביטחונית ופוליטית, מתפרקת כמו היתה רהיט של איקאה, שחובר ביד לא מקצועית.

מחליפו של אשל כראש הסגל הוא גיל שפר, שניהל את הלשכה בשנה האחרונה. כמו אשל הוא מפד"לניק לשעבר, חובש כיפה, לויאלי ודיסקרטי, נטול שאיפות פוליטיות ואיש אמונה של שרה נתניהו. יש לקוות שבכך מסתיים הדמיון. יורשו של הנדל כראש מערך ההסברה הלאומי הוא לירן דן, שהיה סגנו עד יום רביעי האחרון. נתניהו מחבב אותו. הוא מכנה אותו "יעיל פעיל". דן הוא יוצא דופן בין הפקידים שמסתובבים עגומי מבע בלשכה. הוא נראה מבסוט כמו ילד שלראשונה בחייו נקלע לסניף של טויז אר אס.

בני הזוג נתניהו מתנהגים בימים אלה כמי שחווים קריז, גמילה מייסרת מהתמכרות ממושכת. התמכרות לאשל. הוא היה בשבילם עולם ומלואו: שליח לכל עניין, זרוע ארוכה, סוגר עסקות ודילים ומאכער-על וכומר וידוי ופסיכולוג ומוציא לפועל ומה לא. מעל לכל הוא היה נאמן עד לתנוכי אוזניו, נאמן ככלב נחייה. אדם ללא אמביציות מלבד אחת, יוקדת: לרצות את הבוסים.

גם היום, אחרי שאשל הודה, ביבי ושרה משוכנעים שנעשה לו עוול. שהמתלוננים לקחו פרשה תמימה, חסרת זדון, אנושית, אולי מעט מביכה במקרה הרע - והפכו אותה למשהו עברייני ומגונה. לא פלא שעד לרגע זה נתניהו לא נתפס אומר ולו מלה רעה אחת על אשל. להפך, רק מחמאות הוא הרעיף עליו בדרכו אל הפנסיה הכפויה. את כעסיו נתניהו מוציא על השלושה, כולל בשיחות בארבע עיניים שמודלפות לתקשורת, על מנת להביכם ולדחוק אותם אל מחוץ לאקווריום בלשכה. ההתנהלות הבעייתית הזאת וההתייצבות האוטומטית לצד המטריד השקרן הופכת את החלטתם של השלושה לא לשתף אותו בתלונתם, למובנת מאליה. הם מכירים את הסחורה. הם מכירים את המשולש ביבי-נתן-שרה. הם יודעים בידי מי מצוי הכוח.

טוענים מקורביו של ראש הממשלה: "אתם לא מכירים את ביבי. אם הם היו באים אליו ומוסרים לו את המידע, הוא, מרוב פחד שהעניין ידבק בו, היה ממהר עם החומר ליועץ המשפטי לממשלה. אבל אז לפחות הוא היה בעניינים ולא היה לומד על הפרשה מהתקשורת".

נו, כנראה שלושת המוסקטרים אינם שותפים לדעה הזאת. הם פעלו כפי שפעלו כתוצאה מייעוץ משפטי שקיבלו ומתוקף תקנון שירות המדינה, שקובע בבירור כיצד יש לנהוג בעובד שנחשד כהטרדה מינית. בשום מקום שם לא נאמר שתלונה על הטרדה מינית צריכה להימסר למעסיקו הישיר של העובד. יתרה מזו: מי שאחראי על חקירות הוא היועץ המשפטי לממשלה. יהודה וינשטיין הנחה את השלושה לשמור את המידע אצלם. גם הוא לא חשב שעליו לעדכן את ראש הממשלה.

בנקודה אחת נתניהו צודק: מרגע שהעניין הגיע לתקשורת, היה על השלושה להתייצב בפניו ולחשוף כי הם אלה שהגישו את התלונה נגד אשל. במשך 36 שעות, מרגע שהסיפור נחשף בגלי צה"ל ועד שהתבררה זהות המתלוננים, לא היה לו מושג מה קורה ומי נגד מי. הוא היה כסומא בערפל. הוא הנחה את דוברו להוציא לתקשורת הודעה כי מדובר ב"רכילות זולה", שהתבררה במהירות כספרות זולה. יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, היה אומר: נתניהו יצא אהבל.

אופרה אחרת

הפצצת הכור העיראקי ביוני 1981 כונתה "מבצע אופרה". ראש הממשלה אז, מנחם בגין, נתן את ההוראה. מטוסי חיל האוויר עשו את העבודה. לימים התברר שראש האופוזיציה אז, מנהיג ה"מערך" שמעון פרס, התנגד בתוקף להפצצה. ערב התקיפה הוא שלח מכתב לבגין והפציר בו לא לשגר את המטוסים. לאחר הפעולה המוצלחת חשף בגין את המכתב, ובמחי הדלפה הפך את פרס לתבוסתן של המדינה. שנים רבות נאלץ פרס להתמודד עם הכתם שדבק בו. מנהיגי הליכוד שבו והזכירו לו את חטאיו, בכל מערכת בחירות וביניהן. רק הזמן הרב שחלף מאז השכיח את האופרה ההיא.

היום אנו ניצבים בפני אופרה דומה, אך שונה לגמרי. התנאים, הסכנות, האיומים, הסיכונים, ההשלכות וגם היכולות - כל אלה אינם מזכירים כלל את מה שישראל ניצבה בפניו לפני 31 שנים. הכל השתנה. רק פרס עדיין כאן. וכשיפגוש את הנשיא האמריקאי ברק אובמה בוועידת אייפא"ק בוושינגטון בעוד שמונה ימים, הוא יביע בפניו התנגדות נחרצת לתקיפה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן.

לע"מ

לפרס אין ספק: הברברת הישראלית הבלתי פוסקת בעניין איראן היא בגדר "חרחורי מלחמה" ו"הפחדה עצמית" ו"חמור קופץ בראש". לדעתו, ישראל צריכה לשבת בצד, לשתוק ולהניח לארה"ב להמשיך במדיניות הסנקציות. אם תידרש תקיפה, שארה"ב תהיה זו שתבצע אותה, בסיוע מדינות אירופיות. פרס אינו שולל תקיפה. הוא כן חושב ש"כל-האופציות-צריכות-להיות-על-השולחן". הוא רק לא חושב שישראל היא זו שצריכה לבצע אותה, ובטח לא להתלהם ולקשקש עליה מבוקר עד לילה.

גורמים מדיניים בירושלים, שנחשפו לעמדותיו של פרס ומכירים את פרטי הביקור המתוכנן, אומרים שפרס הוא יותר מסתם נשיא שישמיע את הגיגיו באוזני אובמה. פרס מעודכן לעומק בנושא האיראני. הוא נפגש בקביעות עם ראשי זרועות המודיעין והביון בישראל, ומקבל מהם דיווחים. בבית הנשיא קיימת מערכת סודית לקבלת מידע מודיעיני בזמן אמת.

כשאובמה יפגוש את פרס, הוא לא רק יאהב את מה שישמע ממנו, הוא גם יתרשם שהאיש מבין על מה הוא מדבר. אגב, בנאומו שיפתח את ועידת איפא"ק, וגם בשולי הפגישה ביניהם, מתכוון פרס להרעיף על אובמה, שמונה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, שבחים ומחמאות ותודות לרוב, על מה שפרס יגדיר ידידות אמיצה, עמידה איתנה, שיתוף פעולה ביטחוני חסר תקדים וסיוע רב חשיבות שמקבלת ישראל מארה"ב בשלוש השנים האחרונות, שנותיו של אובמה בבית הלבן.

בצהרי יום ראשון, 4 במארס, ימהרו פרס ויועציו לפנות את חפציהם מהבלייר האוס, בית ההארחה הרשמי של הבית הלבן, לקראת הגעתם של האורחים החדשים: בנימין ושרה נתניהו ופמלייתם. נתניהו יפגוש את אובמה יממה לאחר פרס. אובמה, מן הסתם, ישתף אותו במה ששמע מפרזידנט פרס. האם יתפתח בין אובמה לנתניהו עימות על הרקע הזה? לא בטוח. ההערכה בירושלים ובוושינגטון היא שנתניהו קרוב היום יותר לעמדת פרס בנושא האיראני.

מישהו הגדיר את פרס כמי ששומר על נתניהו מפני אהוד ברק, שר הביטחון, שמגלם בסאגה האיראנית את תפקיד הילד הרע, השש אלי קרב. או שהוא רק מעמיד פנים, במסגרת תרגיל הונאה פנטסטי, שרק אסטרטג צבאי מהולל כברק מסוגל לו. אגב, ברק יגיע בעצמו לביקור בזק בבירה האמריקאית בתחילת השבוע הבא, שבו ייפגש עם שר ההגנה ליאון פאנטה ועם גורמי מודיעין בכירים, בהם מנהל הסי-איי-אי. יהיה שמח בשטעטל הוושינגטוני בשבועיים הקרובים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו