טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיווח מיוחד מחומס

פרק 2: 40 הימים של באבא עאמר

דווקא שכונת המעמד הנמוך בעיר המכותרת חומס הפכה לרובע משוחרר, שבו שולט צבא סוריה החופשי. הפצצה כבדה עם מאות הרוגים הפכה את הרובע להיסטוריה

תגובות

"שכונת באבא עאמר היא מדינה בתוך מדינה". ב', החייל שמדבר אתנו הוא גבר נאה בעל תווי פנים מעודנים ועיניים בורקות, היוקדות באור האמונה והסגפנות שכפה על עצמו מאז הצטרף לצבא סוריה החופשי (SLA), בדצמבר 2011. הוא אינו עריק כמו מרבית חבריו, אלא אזרח העיר חאלב, שהזדעזע מפשעי המשטר והחליט להצטרף ללחימה. את ההכרזה שלו השמיע כמובן לפני 4 בפברואר, היום שבו צבא סוריה - ג'יש אל אסדי, צבא אסד, כפי שמכנים אותו המתנגדים - החל בהרעשה כבדה על השכונה, שהרגה מאות בני אדם. עד אותו יום נחשב רובע באבא עאמר "רובע משוחרר".

באבא עאמר היא שכונה עממית בפאתי העיר, שכף רגלם של הבורגנים לא דורכת בה בימים רגילים; שכונה של בנייני בטון בני ארבע-חמש קומות, חלקם מצופים לוחות אבן, לרוב לא גמורים, העומדים צפופים בצדי רחובות צרים. שני כלי רכב מתקשים לעבור ברחובות האלה זה לצד זה, והם מאוכלסים פועלים ונשים רעולות שבקושי רואים אותן; בקרנות הרחוב מציעים רוכלים צלוחיות פול, שהקונים אוכלים אותו בשקיקה בידיים; הזאטוטים לובשים צעיפים וכובעי צמר בצבעים שחור-לבן-ירוק שנסרגו בידי אמהותיהם, או בצבעי כחול-כתום, כצבעי המהפכה, או בצבעי אל-כארמה, קבוצת הכדורגל של חומס.

לפני מסגד גילאני נערמות אלונקות קבורה ריקות, מוכנות לשימוש; מאחוריו, שני קברים כבר נחפרו באי תנועה למקרה שירי הצלפים לא יאפשר גישה לבית הקברות. בחוץ קור צורב, לח ודוקרני, השמים אפורים ושקועים בערפל שמבעד לו בוקעים חזיתות בניינים וצריחי מסגדים, ואתם קולות ירי, שריקות פגזים וקריאות לתפילה.

צבא סוריה החופשי מכתר את השכונה. זהו קו חזית לכל דבר, שעובר דרך דירות פגועות בכדורים ופגזים, מלאות בוץ ושברים, ספות הפוכות, טלוויזיות שרופות, מיטות מרוסקות. במערב השכונה, מול המטעים והאיצטדיון, נמצאת חקורה. מאני הצלם ואנוכי חיים שם כבר כשבוע, עם יחידה של צבא סוריה החופשי. חוץ משניים-שלושה עקשנים, כל תושבי המקום נמלטו. הסמטאות הפונות אל שטח הפקר מוגנות בשקי חול - מכשול מגוחך למדי בשביל טנקים. קירות הבתים וחומות הגנים נפערו במתכוון כדי להקל על תנועת הלוחמים ולגונן עליהם. החמ"ל של חסן, מפקד היחידה, פונה לרחוב רחב למדי, שם שותים לעתים קרובות תה על המדרכה סביב מדורה, חרף חשש הפגזים העלולים ליפול. "אינשאללה", צוחקים הגברים.

אי-פי

באחד הבקרים התעוררנו לקולות ירי עזים במיוחד. חיילים התפרצו לדירה, ניערו את החיילים הרדומים ושלפו תתי מקלע, תחמושת ומטולי אר-פי-ג'י מהחדר המשמש מחסן נשק. יצאנו אחריהם בריצה לכיוון החמ"ל ומשם לרחוב צפוף בניינים. לאחד מהם טיפסנו. הגענו לחדר חרב שאחד הלוחמים פתח ממנו בירי דרך חור שפער מפגז; בסלון פתח חייל אחר בירי מרובה "רוזי", כינוי מקומי לקלצ'ניקוב; ריח אבק שריפה מילא את הדירה. הסבירו לנו שצלף ירה על אזרחים מבניין סמוך המצוי בבנייה, ויש ארבעה פצועים. צבא סוריה החופשי השיב אש בניסיון להבריחו.

חילופי האש נמשכו כארבע שעות. במהלכן עברנו מדירה לדירה בניסיון לעקוב אחר המתרחש. עמדות הצבא הסדיר לא רחוקות, 200, 400 מטרים. מי שמוכן להסתכן, יכול לראות את שקי החול שלהם. מי שנמצא על הגגות יכול לשמוע את הכדורים שורקים או פוגעים בקירות; ירי אר-פי-ג'י הרעיד מדי פעם את האוויר. צבא סוריה החופשי לא מנסה להשתלט על עמדות האויב, רק לאלץ את הצלפים לסגת ולהפסיק את הירי על האזרחים.

באבא עאמר לא אובטחה בהינף אחד. בנובמבר, בביקורו האחרון של מאני במקום, מחסום של כוחות הביטחון שלט עדיין על צומת מרכזי וצלפיהם ירו לכל הרחובות סביבו וחילקו למעשה את השכונה לרבעים. "הצלחנו לכתר אותם", הסביר לנו אחד מעוזריו של חסן, "וניתקנו אותם מהאספקה. ואז, כשמשקיפי הליגה הערבית באו, בתחילת ינואר, נעזרנו בהם כדי לשאת ולתת על נסיגתם בלי שפיכות דמים. יש עדיין מחסום בקצה השדרה, אבל הוא הרבה יותר פגיע. כבר לא יורים ממנו על אנשים מחשש שנגיב".

צבא הגנבים

בעיני הלוחמים בצבא סוריה החופשי, ההגנה על האזרחים היא מהות שליחותם. "בעיקרון, הצבא צריך להיות נייטרלי", הטיח באחד הימים עבד אל-רזק אטלס, אחד ממנהיגי גדוד אל פארוק, המתגאה בכך שהיה הקצין הראשון שערק מהצבא, ביוני 2011. "הצבא נמצא פה בשביל להגן על העם והאומה, אבל הוא עושה בדיוק ההפך". ב', המתנדב מחאלב שמדקלם בערב פואמות נפלאות בערבית ספרותית באוזני חבריו, נקט שפה לירית יותר ממפקדו: "אנחנו נלחמים למען הדת שלנו, למען הנשים שלנו, למען האדמה שלנו, ורק בסוף כדי להציל את עורנו; לעומת זאת, הם נלחמים רק כדי להציל את עורם".

כמעט כל הלוחמים שערקו מצבא אסד נאלצו להשתתף בפעולות דיכוי נגד המורדים, כשהיו עדיין בשורותיו. מעטים מאוד מוכנים להודות שהרגו אנשים. "אני? יריתי באוויר", אומרים כמעט כולם. אבל תיעובם ממה שאולצו לעשות, רגש האשמה שלהם, ניכר בין היתר בלהיטותם לשלוף, כשפוגשים אותם, את התעודה הצבאית שלהם.

עדותו של חייל לשעבר שפגשנו כעבור כמה ימים במרכז העיר מדברת בעד כולם: "הביאו אותנו לרחובות כדי להילחם בכנופיות חמושות, אבל לא ראיתי שום כנופייה חמושה. הקצינים אמרו לנו: אל תחסכו בתחמושת, תירו, תירו כל כמה שאתם יכולים".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

העריקים מספרים על צבא סדיר הנמצא בתהליך התפוררות מואץ. לעתים קרובות מקבלים קציני צבא סוריה החופשי מידע מדויק ומפורט מקצינים שנשארו בשורות הצבא; הם גם מקבלים מהם, תמורת כסף או מתוך מסירות לרעיון המהפכה, נשק ותחמושת. סגן אטלס סיפר לי איך ניסה לארגן, בחודש מאי, יחד עם קצינים אחרים מרד בשתי חטיבות וגדוד. "הכל היה מוכן, אבל האחרים לא הסכימו ללכת עד הסוף מחשש שיימחצו על ידי חיל האוויר". זוהי מהות דרישתם של המורדים להחיל אזור אסור לטיס, No fly zone. דרישה שהם חוזרים עליה בכל הפגנה, והמפתיעה את המערב, כי בניגוד למועמר קדאפי, בשאר אסד לא הפעיל עדיין את חיל האוויר שלו נגד האוכלוסייה האזרחית. "אם האזור האסור לטיס יוחל", מתעקש אטלס, "חצי מהצבא יתמרד. המשטר יהיה גמור".

"זה צבא של גנבים", רוטן אבו עמר, קצין זוטר. "כל מי שיכול להרשות לעצמו לשלם לא מתגייס, רק העניים מתגייסים. זה צבא כושל, הוא לא מתפקד; הוא פועל רק כדי לדשן עוד יותר את הקהילה העלאווית". לעדה העלאווית, שנולדה מפילוג ונחשבת כופרת בעיני מוסלמים רבים, משתייכים אסד ומרבית ראשי כוחות הביטחון. בשורות צבא סוריה החופשי יש מעט עלאווים, אבל יש. פגשתי אחד מהם, פאדל, במחסום באבא עאמר. "כשראיתי את הצבא הורג אזרחים", סיפר לי בנוכחות חבריו, "חשבתי לעצמי: אני לא אתם, אני עם העם. עלאווי לא מתייצב אוטומטית עם העלאווים, לא. אם הם עושים רע, אני מנסה לעשות טוב".

אף על פי כן, מרבית לוחמי צבא סוריה החופשי הם סונים, והדבר ניכר בסמליהם ובשמות היחידות שלהם, כמו יחידת חאלד אבן ואליד (שר הצבא הבכיר של הנביא מוחמד) או כאוואפיל אל-שוהדה (שיירות השאהידים). השמות מקוממים רבים. "למה הם בוחרים בשמות כאלה?" תוהה מ', פעיל סוני שמצא מקלט בביירות. "זהי המהפכה שלנו, לא המהפכה של הנביא! יש לנו שאהידים משלנו, הם יכלו לבחור בשמות שלהם".

בשולי "סוניזציה" זו של המהפכה עומד הפיתוי - הג'יהאד. זו כנראה הסכנה הגדולה האורבת לצבא החופשי, כי הג'יהאד ישחק לידי אסד. אבל זה לא מרפה את ידיהם של קציני צבא סוריה החופשי, לפחות לא בחומס. אטלס אומר לנו באופן חד משמעי. "אם זה יימשך, באמת נהיה כמו אל-קאעדה. אם העולם ינטוש אותנו בשביל לתמוך באסד, ניאלץ להכריז על ג'יהאד כדי לגייס לוחמים מהעולם המוסלמי ולתת ממד בינלאומי לסכסוך". אטלס מדגיש שזו אינה רק השקפתו האישית: המועצה הצבאית של חומס דנה בנושא וכולם צידדו בכך. קצינים אחרים אישרו את הדבר באוזני. יש לציין שרעיון זה אינו תוצאה של הקצנה דתית, אלא פרי חישוב אסטרטגי, נאיבי ככל שיהיה.

להערכת אטלס, הכרזה על ג'יהאד עלולה להוביל לתוהו ובוהו בנוסח עיראק, אולי גם למלחמה אזורית - וסכנה זו עשויה לאלץ את המערב להתערב סוף סוף. קצין סורי צעיר זה אינו מכיר היטב את העולם הגדול, את הלוך מחשבתו והאילוצים שלו. אבל הוא מבטא את קריאת ההמונים שקמו נגד המשטר: "העם דורש התערבות של נאט"ו!"

זה לא היה המצב לפני חודש. הייאוש טרף את הקלפים. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות