טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיה חותכת

תמונה אחת בשבוע

תגובות

אוזנה המדממת החבושה של הלביאה הזאת, מחט-המזרק מימין שיועד לה, הקרחת הקטנה בשכם הפרווה שלה, כפתה הגדולה, המשולש האדמדם של אפה. הלביאה מורדמת. שתי ידיים בכפפות גומי מטפלות בה, אולי אחת מהן הניחה לרגע את הקופסה ומכסה הפלסטיק הכחול על שדרתה המאורכת.

הצילום המעולה הזה של ניר אליאס מ-19 בינואר מתעד החדרת מתקן להפרשה של אמצעי מניעה הורמונליים למחזור הדם של סוואנה בת השנתיים בספארי ברמת גן. בניגוד לאמצעים אחרים לשליטה ברביית האריות, הסבירו המטפלים, ההשפעה של החומר מתפוגגת אחרי שנתיים והדבר לא פוגע בהתנהגות החברתית של הלהקה, כמו שקורה כשמסרסים אריה לצמיתות.

ניר אליאס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אבל לא המעשה כשלעצמו הוא המוקד של הצילום לופת-הלב הזה, אלא האופן שהוא לוכד את האין-מבט של הלביאה. זהו אינו רק זיגוג של חומרי הרדמה, זהו הזיגוג הנמצא דרגה אחת מתחת למבטו של הפוחלץ ודרגה מעל מבטה העמום של החיה המוצגת בגן חיות. מדוע מבטן של חיות כלואות ריק כל כך?

הספארי אוהב את החיות שלו. הביקור בחלק הפתוח, המאפשר לזברות וקרנפים לרעות יחד, שונה מביקור מאזור הכלובים ובוודאי מביקור בגני חיות אחרים. זהו ביקור עליז יותר, משוחרר מהאי-נוחות שמורגשת תמיד לנוכח הניתוק והשיתוק של חיות-בר בכלובים מרוצפי אספלט, לנוכח "תפאורה" המדמה טבע כמו המסלעה שמאחורי הזכוכית המחוסמת שמאחוריה נמר שאין לו לאן לרוץ. הספארי שואף להוציא מכלובים, להתרחק ממודל של גני החיות האירופיים מהמאה ה-19, אבל האם הוא יכול לעשות זאת לגמרי, בלב הערים?

במסה "למה להתבונן בבעלי חיים?" שצריכה להילמד בבתי ספר, הרבה יותר מאשר פמפלטים לאומניים, מסביר מבקר הצילום ג'ון ברג'ר שהיעלמות החיות וכליאתן למטרות תצוגה הובילו להתפתחות שוק צעצועי החיות, עד שאין ילד בעולם המערבי היום שאין לו אוסף חיות פרווה רכות. הביקור בגן החיות, אם כן, מטרתו להראות לילד את "המקור" של הצעצוע שלו והנה הוא מנומנם, אדיש, מופרד ממינים אחרים. לא טבעי.

"למה להתבונן בבעלי חיים?" הוא המאמר הראשון ב"על ההתבוננות" - אסופה של מאמרים מפתיעים, עמוקים, שערכה, תירגמה והוציאה לאור אסתר דותן (הוצאת "פיתום"). "ככל שהנכם מתבוננים בחיות האלה", ברג'ר כותב במאמר, "גם אם החיה זקופה וסמוכה לסורגי הכלוב, כחצי מטר מכם לכל היותר, ואף אם היא מישירה אליכם מבט, הרי הנכם מתבוננים ביצור שהפך באופן מוחלט לשולי. וכל שתתאמצו להתרכז ולמקד את תשומת לבכם, לעולם לא תתצליחו להחזיר את השולי שלפניכם אל המרכז".

גן החיות אינו יכול אלא לאכזב, מסביר ברג'ר, משום שמבטה של החיה, שאין לה שפה - שהיא המאפשרת לבני אדם לפענח את מבטו של הזולת - כפוף לסדרים של האכלה ושליטה. אין לחיה מקום בחיים הקפיטליסטיים מלבד כמוצר. ובצילום הזה, שבו מטפלים בלביאה ודואגים לשלומה, ההכרה הזאת נשקפת ומהדהדת בעינה האחת, הפקוחה לרווחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות