בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה בדיוק קרה בקטטה בחיפה? מדריך סוציולוגי קצר

153תגובות

אש"פ? חשבתי לעצמי כשקראתי חדשות באינטרנט, הערבים התוקפים מחיפה באמת חרטו אש"פ על ראש אחד החיילים? אש"פ? מה, אנחנו בשנות השבעים לעזאזל? אין סיכוי שבעולם שאותם תוקפים קטינים שנולדו אי שם באמצע שנות התשעים יודעים בכלל מה זה אש"פ. אבל זה נשמע ערבי, זה גם נשמע מאוד "על רקע לאומני".

"הם חרטו יא כלב", נכתב באתר חדשות אחר שאליו עברתי, וזה כבר נשמע לי הרבה יותר אמין. "יא כלב" זה בערבית, כל יהודי יודע מה המשמעות שלו, ו"יא כלב" היא בהחלט דרך דיבור אופיינית לערבים. כלב זו מילה שערבים משתמשים בה להביע רגשי לאומנות עזים, כמו לדוגמה, "כל כלב ביג'י יומו", שהיה לסלוגן אי שם בסוף שנות השמונים. והרי כולנו יודעים שערבים לא באמת אוהבים כלבים. זה חלק מהתרבות שלהם.

יו, תרבות, יא אללה, איך הסתבכתי כך? ולמה זה תמיד קורה לי? בערב יש לי הרצאה של שעה וחצי בכנס של האגודה הסוציולוגית הישראלית ואני צריך לדבר על משהו כמו "בין רב תרבותיות למלחמת תרבויות". זה יקרה בעוד כמה שעות ואסור לי לברוח לאינטרנט, אמרתי לעצמי כשפתחתי מסמך טקסט חדש ואף נתתי כותרת בראש העמוד: סוציולוגיה. איך שאני שונא סוציולוגיה. מילא אם זה היה כנס של אנשי מדעי המדינה, היסטוריה, אפילו בחוג לכלכלה הייתי מרגיש יותר נוח, אבל סוציולוגיה? החוג שממנו נשרתי, החוג שגורם לי בושה עמוקה ורגשות אשמה? מעולם לא הבנתי דבר בסוציולוגיה. לא הצלחתי להבין את משמעותם של מושגי יסוד בסיסיים כמו: תרבות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אין לי ברירה אלא להיכנס שוב לאינטרנט. תרבות לפי ויקיפדיה היא: "מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם של בני אדם". זו כבר התחלה, חשבתי לעצמי לפני שעברתי לעמוד חדשות נוסף באינטרנט, לעקוב אחרי התפתחות הפרשה של החיילים מחיפה. "יהוד, יהוד", ציטטו הכתבים את דברי החיילים הפצועים. הערבים אמרו "יהוד" ואז תקפו את החיילים, שפעם נאמר שהיו במדים ופעם נאמר שהיו בלבוש אזרחי. אבל "חיילים" ו"יהוד" נשמע הרבה יותר טוב, הרבה יותר מתאים לתרבות הערבית. בסופו של דבר מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם של הערבי יגרמו לו לרצות לפגוע בחיילים. זה עניין של תרבות, עכשיו אני מתחיל להבין, אי אפשר להילחם נגד זה.

זה הכל סוציולוגיה, זה הכל הרי התנהגויות של בני אדם. מה שבמשך שלוש שנים לא הצלחתי להפנים באקדמיה נראה לי נהיר למדי עכשיו. המקרה הזה של ערבים תוקפים חיילים בחיפה הוא דוגמה מצוינת לנושא ההרצאה. עובדה, חיפה המעורבת תמיד נחשבה לרב תרבותית, אפילו יש שם משהו שנקרא חג החגים וכל הזמן מדברים על הדו קיום בחיפה. והנה, בסוף השבוע מתפתחת שם מלחמת תרבויות, בסדר קטטה, אבל גם קטטת תרבויות יותר טוב משום דבר. פתאום קופץ לי מושג ממעמקי השכחה, קייס סטאדי, והמקרה שאירע בחיפה הוא ללא ספק קייס מופתי.

אני אומר לכם, אם האינטרנט לא היה קיים היינו חייבים להמציא אותו. ואתרי החדשות לא מאכזבים ורק ממשיכים לספק לי חומרים מדהימים לניתוח סוציולוגי תרבותי מעמיק והכל סביב פרשת הערבים שתקפו שני חיילים בחיפה. עכשיו ההורים של העצורים מדברים, ואחד ההורים הערבים מספר על ילדים שישבו בגינה ועשו על האש. תגידו לי, זה לא טקס ערבי ואחת מאבני היסוד של התרבות? על האש, מה כבר יותר סוציולוגי מזה? ישבו להם, לפי הנרטיב הערבי, ילדים נחמדים, שמעו מוזיקה ערבית ועשו על האש והנה מגיחה לה קבוצה גדולה של צעירים יהודים ומבקשים לקחת חלק מהמסיבה, לקחת להם את האוכל, את השתייה ובסוף גם בטח ירצו להחליף את המוזיקה. בדיוק כמו ב-48', מטען היסטורי. ישבו הפלסטינים איש תחת גפנו ותחת תאנתו והנה באה קבוצה זרה ופולשת ורצתה את התאנה ואת הגפן.

הנערים, לפי הגרסה הערבית, סירבו להכניס את היהודים הזרים הביתה ואלה התחילו לזרוק אבנים ולתקוף את ביתם של החוגגים השלווים. בטח כבודם של הערבים המותקפים נפגע ולפי הקודים התרבותיים שלהם חיפשו נקמה. יצאו הערבים לרחוב, חמומי מוח כמנהגם, ותפסו את השעיר לעזאזל שהיה חייב להיות יהודי. שני חיילים, לא חשוב אם במדים או בלי, ניסו למצוא נחמה ומרפא במקלט של בית חולים רמב"ם, שמביא אור ומזור גם לערבים, כאשר נתקלו בחבורת פורעים שכל מה שראו אל מול עיניהם צמאות הדם זה מיעוט יהודי חסר הגנה. אלא שכמו שיש קודים ערביים, יש במדינה גם קודים יהודיים. "שדבר כזה יקרה במדינת היהודים?" זעקו העיתונאים.

"כנראה מדובר במעשה בריונות ולא על רקע לאומני", הפכו לפתע הכותרות, שנלקחו מאנשי המשטרה עצמם, את עורן. ידעתי, ידעתי שמישהו יבין שהכל עניין של אי הבנה תרבותית. שאין שום קשר ללאומיות ומדובר בסך הכל במטענים תרבותיים ופרשנות סוציולוגית שמושתתת על נרטיבים, סמלים וטקסים יותר מאשר על העובדות בשטח. אש"פ? נו באמת, אפילו ברמאללה כבר לא יודעים מה זה.

שמחתי מאוד לקרוא את הכותרות שבישרו כי זה היה מעשה בריונות שאין לו קשר לסכסוך הערבי-ישראלי. באמת שזה לא מה שחסר עכשיו, והופתעתי לגלות שהמשטרה היא שיצאה עם הודעה שתרגיע את הרוחות. ובעיקר שמחתי מכך שזה התאים לי בול לנושא ההרצאה הערב.

הייתי כל כך מאושר מהקייס סטאדי שלי על חיפה כמקרה קלאסי, הן של רב תרבותיות והן של דו קרב תרבותי, עד ששופט ששמו זאיד פלאח יצא עם הודעתו בהארכת המעצר ודיבר על משטרים אפלים, על מגילת העצמאות והדמוקרטיה הישראלית, והתעקש לעשות הקבלה של המקרה למעשה זוועתי כמו הלינץ' ברמאללה. השופט פלאח הרס לי את כל התיאוריה התרבותית. לא הצלחתי למצוא לדבריו פרשנות מתחום הסוציולוגיה. ניסיתי לפענח זאת בעזרת המושג ישראליזציה וזה לא עבד, גם הלם תרבותי לא הצליח להסביר את המעשה. מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם שלי הובילו אותי דווקא אל התרבות של הכדורגל, רק שם מצאתי טקס אוהדים סוציולוגי שיכול להסביר את התנהגות השופט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו