בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכתובת היתה על האבן

בפרויקט בינלאומי חדש שלא נראה כמותו בהיקף, בעלות ובשאיפות - מתעדים חוקרים ישראלים וגרמנים את כל הכתובות העתיקות שהתגלו בישראל, ביותר מעשר לשונות. גם בלי למצוא מכתב חדש של ישו הם מצליחים לעשות היסטוריה. הצצה ראשונה

32תגובות

הפרופסורים חנה כותן ויונתן פרייס בילו בשנים האחרונות ימים רבים מחוץ למגדל השן. מי שמאשים את האקדמיה בניתוק מהשטח צריך היה לראות את השניים מפלסים את דרכם במערות עם פנסים בידיהם, מצטופפים במרתפים ובמחסנים ישנים ונוברים בערימות של אבנים ישנות אצל אספנים פרטיים, בכנסיות ובמוזיאונים ברחבי העולם.

כותן, ראש הקתדרה ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים, ופרייס, ראש החוג המקביל באוניברסיטת תל אביב, הם חלק מהצלע הישראלית של פרויקט בינלאומי ייחודי וראשוני מסוגו, שנקרא בלשון מדעית "קורפוס הכתובות של יודיאה-פלסטינה".

העבודה על הפרויקט, שנחשף כאן בפעם הראשונה, החלה ב-1999 ותסתיים ב-2017. בסופו יוצגו בפעם הראשונה באוסף ספרים אחיד, מקיף ומדעי, כל הכתובות העתיקות שנתגלו בתחומי מדינת ישראל. האוסף, שיכיל שבעה כרכים, מתיימר לעשות סדר בים מידע שהיה עד כה חלקי, קטוע ומפוזר, לאתר כתובות שמעולם לא פורסמו ולהציע את מגוון הפירושים המעודכן והרחב ביותר לאלה שמוכרות לחוקרים.

"מדובר בפרויקט ייחודי, שלא היה כמוהו בהיסטוריה", אומרת כותן. "זה מפעל חלוצי וענק. הרעיון קיים כבר כמה דורות, אבל רק עכשיו יוצא לפועל. התוצאה נותנת מענה למחסור בולט מאוד במחקר", אומר פרייס.

מיכל פתאל

בעבודה סיזיפית, מתמשכת וקפדנית, אשר משלבת אלמנטיים בלשיים בסגנון אינדיאנה ג'ונס, הצליחו החוקרים לאתר כ-12 אלף טקסטים, שנכתבו בין המאה הרביעית לפני הספירה למאה השביעית לספירה בתחומי ישראל. "מאלכסנדר עד מוחמד, מהתקופה ההלניסטית ועד כיבוש האיסלאם", כפי שמגדירים זאת השניים.

חלק מהטקסטים הם בני מלה אחת בלבד. אחרים מחזיקים עשרות שורות - ביותר מעשר לשונות. עברית, יוונית, לטינית, פיניקית וארמית הן רק חלק מהן. הכל נמצא שם. החל ממכתבים וקבלות שנכתבו על חרסים, דרך שמות נקברים שנכתבו על גלוסקמאות וכלה בכתובות היסטוריות המנציחות אירועים, אישים ומקומות חשובים.

הפרויקט החדש מתעד, אלה בצד אלה, כתובות של עמים שונים שחיו בישראל. "גיאורגים, ארמנים, רומאים, יוונים, סורים - כל מי שנמצא פה תועד. כולם, לא רק העם היהודי", אומרת כותן.

לנקודה האחרונה יש חשיבות רבה בעיני משתתפי הפרויקט. עד כה, בפרויקטים דומים נהוג היה להפריד בין כתובות בשפות שונות, ולהתייחס אליהן כאל קבוצות נפרדות. "החלוקה הזאת מיושנת", אומרת כותן. "אנחנו מציגים את כולן יחדיו, כמו שהן, כביטוי אותנטי של חברות ותרבויות שונות שהתקיימו יחד באזורנו, הראויות להיות מוצגות בצורה שוויונית".

בין הכתובות ניתן למצוא כתובת ביוונית ממתחם בית המקדש, שאוסרת על נכרים להיכנס להר הבית, וכתובת בעברית, "לבית התקיעה", שהוצבה בפינה הדרום-מערבית של הר הבית, וציינה את מקום התקיעה בשופר לקראת כניסת השבת ויציאתה.

מיכל פתאל

"כתובות הן מקור היסטורי חשוב ויחיד במינו. הן מספקות אינפורמציה בהרבה תחומים שאף מקור אחר לא יכול לספק. לא מדובר רק על תיעוד של אימפריות, אלא גם על היסטוריה של משפחה, דת, לשון ותרבות", מסביר פרייס.

"חלקן משלימות, מחדשות או סותרות מידע קיים ממקורות אחרים. יש דברים שאין עליהם היסטוריה אלא מהכתובות", אומרת כותן. "יש כמות עצומה של מידע שלא נמצא בספרים אלא רק בכתובות. מידע ששום מקור ספרותי לא יוכל לספר לך עליו".

חלק אחד מהפרויקט הוא איסוף, תיעוד וקיטלוג של כל המידע הקיים במחקר על הכתובות המוכרות. חלק אחר שלו הוא איתור כתובות חדשות, שלא נחשפו עד כה. בכמה מקרים גילו החוקרים חלקים שונים מאותה הכתובת במקומות שונים - ועשו מלאכה דומה להרכבת פאזל. "לא גילינו אמנם מכתב אישי של ישו, אבל מבחינתנו, כל גילוי של שם אדם שלא הכרנו לפני כן הוא תוספת חשובה. בלי להגזים: לקחנו אנשים שהיו אבודים לחלוטין בהיסטוריה, והחזרנו אותם לכתובים", אומר פרייס.

הכוורת

מרכז העצבים של הפרויקט הוא חדר קטן וצפוף בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. לא פשוט למצוא אותו במבוך הארכיטקטוני של הפקולטה למדעי הרוח, המכונה בפי יושבי המקום "הכוורת".

ארון מגירות ענק, שצמוד לאחד הקירות, מכיל את כל המידע שהצליחו לאתר החוקרים על כל כתובת וכתובת. במשך שנים הם סרקו כתבי-עת, אנציקלופדיות, ספרים ומונוגרפים מהמאה ה-18 ועד ימינו, בחיפוש אחר פרטים על הכתובות.

כל פריט מידע שנכתב בהם על כתובת שהתגלתה אי פעם בישראל מתויק כאן בידי אסיסטנטים חרוצים, סטודנטים שנבחרו בקפידה. תנאי הקבלה כוללים לימודים לתואר בלימודים קלאסיים או בהיסטוריה עתיקה, וידיעת השפות החיוניות לפיענוח הכתובות. "לא מדובר בסתם אנשים. אלה חבר'ה צעירים, חלקם מחו"ל, ששולטים ביוונית, בלטינית, בארמית, בסורית וכן בתלמוד", אומרת כותן.

לצד החומר התיאורטי מנסים החוקרים לצלם בעצמם או להשיג תיעוד מצולם של כמה שיותר כתובות. "אנחנו רוצים לראות בעין כל כתובת. לא תמיד זה אפשרי. יש כתובות שאבדו, נעלמו, נשברו או נמכרו בשוק העתיקות לגורמים פרטיים. אבל כל מה שאפשר - אנחנו עושים", אומרת כותן.

לצורך זה הם גייסו שני צלמים, שמכירים את הארץ, וסורקים יחד אתם את כל האתרים הרלוונטיים שבהם נמצאות כתובות. רשימה חלקית כוללת כנסיות, מוזיאונים, אוספים פרטיים ומחסנים.

המשימה הזאת הניבה כמה חוויות חריגות, לא בהכרח מהסוג שפרופסורים מורגלים בהן. כך, למשל, באחד הימים מצא עצמו פרופ' פרייס במרתף יין עזוב באוסלו. דווקא לשם, מכל המקומות בעולם, התגלגלו כתובות מיפו העתיקה, שהוא ביקש לצלם ולתעד לפרויקט.

הסיפור הזה מתחיל בסוף המאה ה-19 וקשור באדם ססגוני ומוזר, שהתפרסם מאוד בימים ההם בעיר הנמל. שמו היה פלטון פון יוסטינוב והוא היה במקור אריסטוקרט רוסי שהמיר את דתו והיה לפרוטסטנט וגרמני. בעקבות היכרותו עם חברי תנועת הטמפלרים מגרמניה, העתיק את חייו ליפו בסוף המאה ה-19 ובנה בה אחוזה.

מיכל פתאל

יוסטינוב, סבו של השחקן זוכה האוסקר פיטר יוסטינוב, היה גם אספן עתיקות נודע. במשך 30 שנה חי ביפו והעשיר את האוסף שלו בעתיקות מקומיות. "הערבים המקומיים למדו שיש רוסי משוגע שמשלם כסף טוב בעד העתיקות, והיו מביאים לו אלפי פריטים שמצאו במערות קבורה ובחפירות מקומיות", אומר פרייס.

ב-1913 הוא עזב את ארץ ישראל וחזר לאירופה, שם מת כמה שנים לאחר מכן. האוסף שלו התגלגל ברבות השנים לאוסלו. בשנות ה-70 הוא אותר במחסן עזוב בידי הארכיאולוג והעיתונאי צבי אילן. חלק מהכתובות הוצאו משם והוצגו במוזיאון מקומי, אך רבות אחרות נותרו הרחק מעיני החוקרים.

"כולם חשבו שזה אבוד. אף אחד לא ידע מה עלה בגורל האוסף הזה", אומר פרייס. המחקר שעשה הוביל אותו מחדש לאוסלו, שם "התרגשו מאוד לשמוע שיש עדיין מישהו שמתעניין בכתובות האלה ורוצה לפרסם אותן", הוא נזכר. "נסענו לשם ומצאנו את המקום. בהתחלה הם חששו שאנחנו רוצים להחזיר את העתיקות לישראל, אבל אחר כך הניחו לנו לסדר את כל הפריטים באוסף על מדפים - מהרצפה עד לתקרה - ולצלם אותם במשך כמה ימים", הוא מוסיף.

גם כותן צברה לא מעט הרפתקאות בפרויקט. במסגרת עבודתה, היא יצרה קשר עם כל המוסדות הדתיים בירושלים. שיתוף הפעולה שהשיגה היה גדול מאוד, וכלל גם את מוזיאון הוואקף. אפילו הפטריארך היווני גויס לפרויקט והוציא תעודה מיוחדת שמתירה לחוקרים להיכנס לכל הכנסיות והמנזרים.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

מיכל פתאל

כך, בליווי כומר וארכיטקט גילתה כותן אוצרות של ממש בכנסיית הקבר הקדוש. "נכנסנו עם פנסים והתחלנו לסרוק את הקירות. ואז גילינו אבנים עם כתובות, שבכלל לא היו קשורות למקום, אבל ברבות השנים השתמשו בהן לסתום חורים בקיר", היא אומרת. גולת הכותרת של הביקור היתה הכניסה לחדר מסווג, שהמפתח שלו נתון רק בידי כומר ארמני. "הוא פתח לנו את הדלת וראינו שם כתובת נורא מפורסמת", היא מתארת בהתרגשות. גם אותה צילמה ותיעדה, כמובן.

לא כל הממצאים בשטח נכנסו לאסופה החדשה. החושים שפיתחו פרייס וכותן מאפשרים להם לזהות בנקל ניסיונות לזייף כתובות. כך, לדוגמה, למדה כותן מניסיונה ש"אין דבר כזה כתובת שלמה שנמצאת על אבן שבורה מכל הצדדים".

במקרים מסוימים נדרשת בחינה מדוקדקת יותר. "מדי פעם קוראים בעיתון על סנסציות כמו כתובות של אחיו של ישו וכו'. אנחנו לא קונים את זה, אלא הולכים ובודקים בעצמנו. בהרבה מקרים גילינו שבמקום שאנשים אחרים מצאו דברים גדולים מהדמיון, היו בסך הכל אבנים שאין בהן שום דבר", אומרת כותן.

דוגמה עדכנית לכתובת מעוררת מחלוקת פורסמה השבוע. את העמוד הראשון של "הארץ" עיטר ביום שלישי תצלום כתובת שהתגלתה לאחרונה במערה מתחת לבניין מגורים בשכונת ארמון הנציב בירושלים. האנשים שגילו אותה טוענים שמדובר ב"ממצא מרעיש בקנה מידה עולמי, שיש בו לשנות את כל מה שידענו על הנצרות ועל מייסדה". בקרוב יידרשו אנשי הפרויקט לבחון גם אותה. אבל כמו במקרים דומים אחרים, פרייס שומר לעת עתה על חשדנות. "אני לא סומך עליהם עד שלא אראה את זה בעצמי", אמר.

גליל נסתר

הפרויקט זכה לשיתוף פעולה מגופים רבים בישראל ובעולם. "אין מוזיאון בארץ שלא עברנו עליו או שלא נמצא ברשימה שלנו", אומרת כותן. "הם פותחים לנו גם את המחסנים ואנחנו באים עם סבלים, מסדרים את הממצאים ומתעדים אותם", היא מוסיפה. "אנחנו בקשר עם כל מוזיאון בעולם שיש לו עתיקות שמקורן בישראל. אנחנו מנסים לשלוח כנפיים הכי רחוק שאפשר ואף פעם לא להיות עם ראש קטן". רשות העתיקות משתפת עמם פעולה באופן שוטף. "הפכנו באופן בלתי רשמי לשלוחה שלהם. הם מרגישים שאנחנו פרויקט לאומי", אומרת כותן. גופים אחרים, כמו המוזיאון הבריטי והלובר הצרפתי, דרשו כסף בתמורה למידע. רק לים הם עוד לא הגיעו. "אין לנו מספיק זמן, אבל יש שם המון דברים - כדים ומשקולות, למשל", אומרת כותן.

הפרויקט הורכב ממלומדים בעלי שם בתחומי ידע שונים, שהתקבצו יחד והשלימו זה את ידיעותיו של זה. כך, פעלו זה לצד זה היסטוריונים, פילולוגים וארכיאולוגים. ברשימת המשתתפים נמצאים, בין היתר, פרופ' בנימין איזק, חבר הקתדרה להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל בחקר ההיסטוריה הכללית; ד"ר עדה ירדני, מחברת "ספר הכתב העברי" (הוצאת כרטא) ומעצבת הגופן "עדה"; ד"ר חגי משגב מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית; פרופ' אלה קושניר-שטיין, מומחית להיסטוריה של ארץ ישראל ואפיגרפיה (חקר כתובות ותחריטים); וד"ר לאה די-סגני - שתיהן מאוניברסיטת תל אביב.

מאגר המידע הממוחשב של הפרויקט קולט את החומר הכתוב והמצולם ואת הניתוח שלו. הוא כולל כבר כמה אלפי ג'יגה-בייט של חומר. אחרי שנאסף ונותח בישראל, הוא נשלח לגרמניה. שם, באוניברסיטת קלן, נמצאת הצלע השנייה של הפרויקט, שמנצחים עליה הפרופסורים ורנר אק ו-ולטר אמלינג, היסטוריונים ואפיגרפים, המומחים הגדולים בעולם בתחומם. לצדם פועלת מרפה הימבך, שהקימה מאגר מידע אלקטרוני שהותאם לצרכי הפרויקט. גם המימון לפרויקט בא בעיקרו מגרמניה. קרן המחקר הגרמנית DFG, הגוף הגדול מסוגו באירופה, העניקה לפרויקט כמיליון יורו, ותמשיך לתמוך בו כלכלית.

מיכל פתאל

עד כה פורסמו שניים משבעת הכרכים בסדרה: חלקו הראשון של אוסף הכתובות מירושלים והאוסף של קיסריה והחוף הצפוני. בחודש הבא יראה אור כרך נוסף (החלק השני של הכתובות מירושלים) ואחריו יתפרסמו, בין היתר, כרכים על יפו והחוף הדרומי (בין תל אביב לרפיח); הנגב (כולל כתובות נבטיות וכתובות בלשונותיהם של שבטים מדבריים); עין גדי ומצדה; סביבתה של ירושלים; והגליל.

"העבודה על הגליל היא הדבר הכי חשוב וגדול בפרויקט. היא כוללת את כל הכנסיות ובתי הכנסת באזור - עבודה ענקית, שאחוז ניכר ממנה לא פורסם מעולם", אומרת כותן. אחרי שהסדרה כולה תראה אור וכשעניין זכויות היוצרים בה יוסדר, היא תועלה גם לאינטרנט.

ומה עם כתובות שנמצאות בשטחי הרשות הפלסטינית? "בשלב מוקדם נעשו ניסיונות לגייס ולשתף חוקרים פלסטינים בצוות העורכים של הפרויקט. שני הצדדים שמחו על שיתוף הפעולה, אבל הוא לא נשא פרי מסיבות שונות שלא היו תלויות באף אחד מהצדדים", אומרת כותן. "כרגע הפרויקט שלנו מוגבל לשטחי מדינת ישראל". בעתיד, כך היא מקווה, יוכלו אנשי המחקר או ממשיכי דרכם להשלים את המלאכה גם בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו