איש המסתורין מרחביה

הוא היה בן לסוחר פרוות עשיר מרוסיה, פסיכואנליטיקן עמית של יונג ופרויד ובעלה של שחקנית תיאטרון שערורייתית. ואם לא די בכל אלה, הרי שמקס אייטינגון גם היה אביו החורג של יולי חריטון, אבי פצצת האטום הסובייטית. מחקר חדש בודק אם קיים הרופא מרחביה קשרים סודיים עם משטר סטלין

תום שגב
תום שגב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תום שגב
תום שגב

מקס אייטינגון, יליד 1881, היה רופא ופסיכואנליטיקן שעבד עם קרל יונג ואחר כך עם זיגמונד פרויד. בתצלום מאותם ימים נראה אייטינגון כפי שנראו אז רבים מהפרופסורים היהודים בגרמניה: מקריח, משקפיו העגולים אחוזים במסגרת מתכתית דקה, חוטם מאסיבי מזדקר מעל שפם שחור. הראש מונח ככדור בתוך צווארון מעומלן, לא נוח בעליל. נראה שרק באי נחת הוא מעלה על שפתיו צל חיוך. כיצד התגלגל הרופא המעונב הזה, המתמחה בעניינים שבנפש, למרכזן של פרשיות ריגול מסעירות?

אייטינגון, שנולד במוהילב ברוסיה הלבנה, היה בן לסוחר פרוות עשיר שעסקיו פרושים בעולם כולו. החל ב-1910 עבד בברלין ובמלחמת העולם הראשונה טיפל בין היתר בנפגעי הלם קרב. בשנות ה-30 התיישב אייטינגון בירושלים; הוא ייסד את המכון הפסיכואנליטי הקיים עד היום והשתלב באליטה החברתית של רחביה. בקהילה המרכז-אירופית הקטנה, שהכל בה הכירו את הכל, סיפרו עליו שהוא רודף נשים. הוא מת ב-1943.

מקס אייטינגון (רביעי מימין) עם זיגמונד פרויד (שני משמאל) (תצלום: גטי אימג'ס)

עוד בנושא: הצל האדום של הפסיכואנליזה | מכתב מפרויד אל אייטינגון

ב-1938 שורבב שמו של אייטינגון למשפטה של זמרת עם רוסייה, נאדז'דה פלוויצקאיה, שהואשמה בפאריס בשיתוף פעולה עם השירות החשאי של ברית המועצות. בחקירתה אמרה שאייטינגון מימן את פעילותה מירושלים. הסיפור הוליד סקנדל עסיסי מהסוג שעשה את ימי המנדט ססגוניים כל כך; גם "הארץ" נתן לו ביטוי. אייטינגון הכחיש הכל; הטענות נגדו לא הוכחו.

הציפור

אבל החשד שהדוקטור הנכבד מרחביה היה למעשה מרגל קומוניסטי סירב להיעלם. זה קרה בין היתר הודות לשני היסטוריונים ישראלים, איזבלה גינור וגדעון רמז, עמיתי מחקר במכון טרומן של האוניברסיטה העברית. השניים מתמחים בחקר הפעילות החתרנית של ברית המועצות בארץ ישראל. הם מסתמכים בין היתר על מסמכים סובייטיים, מצרפים פרט לפרט, בשקדנות בלשית. זה לא קל: ההתקדמות אטית, משנה לשנה, מארץ לארץ, מארכיון לארכיון, אך ככל הנראה הדרך מובילה אל סיפור מצית דמיון.

בימים אלה מפרסמים גינור ורמז פרק נוסף בדרמה הזאת, והוא מדהים מכל קודמיו: מתברר שאשתו של מקס אייטינגון, מירה, היתה בצעירותה שחקנית תיאטרון ידועה ברוסיה, ונשואה לעיתונאי בשם בוריס חריטון, אף הוא יהודי. לשניים היה בן בשם יולי. יולי בוריסוביץ-חריטון נחשב אבי פצצת האטום הסובייטית. חריטון ידע שאמו מתגוררת בירושלים, אך גם הוא וגם בני הזוג אייטינגון השתדלו להצניע את הקשר הזה. המגע ביניהם היה נדיר ולא פעם עקיף בלבד.

מירה בירנס. אופי של חתול

מאמרם של גינור ורמז עומד להתפרסם בכתב העת "Journal of Modern Jewish Studies" היוצא באוניברסיטת אוקספורד. השניים סבורים שמישהו ניפה את שמו של חריטון מהארכיון הפרטי של אייטינגון, השמור בגנזך המדינה בירושלים. חלקו סגור לעיון.

מירה בירנס, זה היה שמה כשחקנית, היתה כוכבת ידועה ברוסיה, בין היתר בזכות הופעתה ב"הציפור הכחולה" של מוריס מטרלינק. במוסקווה שיחקה בתיאטרון של קונסטנטין סטניסלבסקי הגדול. נראה שבשלב מסוים בגדה בבעלה, בוריס חריטון. יום אחד, ב-1907, חריטון הפתיע אותה ואת מאהבה, שלף את אקדחו וירה במאהב. כך הקיץ הקץ על נישואיהם. השערורייה הולידה מחזה שמקס ריינהרט העלה בברלין.

לא ברור היכן פגשה מירה בירנס את אייטינגון, אם בברלין או במוסקווה. כך או כך - אייטינגון רצה בעצם להתחתן עם אשה אחרת, אנה סמילנסקי, שהיתה אחותו של הסופר והאיכר הארצישראלי משה סמילנסקי. אנה דחתה אותו ועשתה לו היכרות עם חברתה הטובה מירה. קודם שהחליט להינשא לה נועץ אייטינגון באחד העם מיודעו ובזיגמונד פרויד. פרויד לא אהב את מירה: "יש לה אופי של חתול", כתב לסופר ארנולד צוייג.

החתונה התקיימה ב-1913; מירה עברה להתגורר בברלין והתפרסמה גם שם בזכות הידוענים הרבים שאירחה בביתה. את בנה יולי השאירה ברוסיה. יצאו 15 שנה לפני שהתראו שוב. "קצת בכיתי כשעזבה", סיפר יולי חריטון לימים. הוא נאלץ להיפרד גם מאביו, שהוגלה מברית המועצות בשל דעותיו הליברליות.

עסקי הפרווה

יולי עשה חיל בלימודיו; החברים כינוהו "לוסיה". ב-1926 נשלח לקיימברידג' לעשות דוקטורט. בדרך התעכב אצל האייטינגונים בברלין. יולי חיבב את אביו החורג; אייטינגון שלח לו כסף. עם סיום לימודיו שוב התעכב יולי בברלין. אייטינגון הקפיד להצניע את הביקור. הוא השתדל במיוחד שזיגמונד פרויד לא יישמע על כך. פרויד לא ידע לשמור סודות והיה רכלן גדול. בשובו הביתה השתלב יולי חריטון במחקר הגרעיני. ב-1939 פירסם מאמר באחד מעיתוני ברית המועצות ושמו "אורניום - האנרגיה של העתיד". אביו, בוריס חריטון, פירסם את המאמר בעיתון שערך בריגה בירת לטביה, לשם התגלגל בינתיים. לאחר שברית המועצות כבשה את לטביה נעלם האב, כנראה באחד הגולאגים.

ככל שהתפתחה הקריירה המדעית של יולי חריטון התרבו גם יריביו, אך חרף העובדה שהיה יהודי ממוצא בורגני שלמד באנגליה ואביו חוסל כנראה בשל עמדותיו הפוליטיות - ניתן לו להתקדם. זה לא היה מובן מאליו. יש עדות לכך שראש השירות החשאי של ברית המועצות, לברנטי ברייה, ערב לאמינותו של חריטון וסטלין עצמו אישר את המשך העסקתו בפרויקט הגרעיני. בריה ידע שאמו של חריטון מתגוררת בירושלים; הוא מצדו השתדל להצניע זאת.

הדרמה המשפחתית הזאת, היהודית כל כך, מצטיירת כחלק מסיפור גדול יותר ובמרכזו עסקי הפרוונות חובקי העולם של בני משפחת אייטינגון. בן דודו של מקס ניהל את עסקי המשפחה בארצות הברית, לאחר שנמלט בעת המהפכה הקומוניסטית מן הסניף במוסקווה, ובאורח מסתורי הורשה לנוע בין מוסקווה לניו יורק. המהפכה כמו לא התחוללה, משטר האימים של סטלין כמו לא היה. עסקי המשפחה הניבו מיליונים; חלק מהונה עבר לרשותו של מקס אייטינגון, בעודו בברלין. חרף המלצה של פרויד לא הצליח אייטינגון לקבל משרה באוניברסיטה העברית, אך גם בירושלים הוא נודע כאיש אמיד; הוא ואשתו מירה התגוררו ברחוב בלפור, הוא אסף ספרים ויצירות אמנות וסייע בנדיבות למוזיאון בצלאל.

יולי חריטון ופצצת האטום הסובייטית

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

גינור ורמז מעלים את הסברה שבני הזוג אייטינגון סיפקו לקומוניסטים שירותים, ובתמורה להם ניתן ליולי חריטון לחיות ולעבוד בברית המועצות. בתוך כך הם מציינים את העובדה שאייטינגון הצליח להעביר למערב את אמה של מירה ושהקשר עם יולי נשמר, אם גם בקושי, באמצעות דודתו, אחותה של מירה, שנותרה בברית המועצות. לרגל נישואיו אף הצליחה אמו להעביר לו חבילה. במלים אחרות, ייתכן ש"אבי פצצת האטום הסובייטית" היה למעשה מעין בן ערובה בידי השלטונות ושהקריירה שלו היתה מותנית בכך שאמו ובעלה יספקו שירותים לברית המועצות.

האפשרות שבני משפחת אייטינגון בארצות הברית היו מעורבים בריגול לטובת ברית המועצות נחקרה בעבר פעמים אחדות ונשארה פתוחה. בעצם לא ניתן להסביר את היקף עסקיהם עם הקומוניסטים ללא סיוע כלשהו. אפשר כמובן שרק ידעו את מי צריך לשחד שם, ואפשר שגם ריגלו וגם שילמו. כך או כך, גינור ורמז מניחים כי ייתכן שחלקם של הפסיכיאטר הירושלמי ואשתו בקשר הפרווני הזה הצטמצם לתפקידי גזברות. שנים רבות אחרי מותו התברר שאייטינגון מימן חלק מפעולות המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל. הסופר חיים באר, שכתב על הפרשה בעיתון "דבר השבוע", שמע על כך מפי חוה רונד, אלמנתו של אחד ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בישראל ולימים חבר הכנסת שמואל מיקוניס. גינור ורמז בוחנים אפשרות שרונד, מוותיקות המפלגה, עבדה במשק ביתם של האייטינגונים.

בשלב זה יעלה ויבוא לבמה עוד גיבור מגיבורי הדרמה הזאת, הלא הוא הגנרל נחום אייטינגון, כנראה בן דוד שני של מקס, שעלילות חייו ראויות גם הן לרומן רוסי. הוא נמנה עם בכירי השירותים החשאיים של ברית המועצות. ב-1940 היה מעורב בארגון ההתנקשות בחייו של לב טרוצקי, יריבו של סטלין שגלה למקסיקו. נראה כי בעת שהותו באמריקה הניח נחום אייטינגון את היסוד לחדירת הביון הסובייטי אל פרויקט מנהטן, שהניב כעבור זמן את פצצת האטום האמריקאית. ב-1941 הוצב נחום אייטינגון באיסטנבול והיה אחראי על כל מרחב המזרח התיכון. בין היתר ביקר בארץ ישראל; אין עדות לכך שהתראה בביקורו זה עם קרוביו בירושלים.

ב-1945 מונה נחום אייטינגון לאחד ממנהלי הפרויקט הגרעיני של ברית המועצות; הוא נחשב שם איש של בריה. יולי חריטון נחשב רוברט אופנהיימר הסובייטי. מי יודע אם נפגש לפעמים בנחום אייטינגון, מי יודע מה עבר להם בראשיהם, לשניים אלה אם התראו שם במפעל, בישיבות צוות או בקפטריה; אולי החליפו קריצה. כך או כך, הרבה הם לא יכלו להתראות: ב-1951 סולק נחום אייטינגון מהפרויקט, ב"טיהור" הגדול הידוע כ"קשר הרופאים". הוא הוחזר לתפקידו, אך ב-1953 סולק שוב, בעקבות הדחת ברייה.

על רקע זה יש להתפעל מכושר השרידות של יולי חריטון; הוא היה זהיר מאין כמוהו. בראיון אישי שהעניק ב-1984 ל"פרוודה", הזכיר את הביקור שקיים בברלין ב-1926, אך טען שנשלח לשם בשליחות עמו. הוא לא סיפר שביקר את אמו. מירה אייטינגון מתה בספטמבר 1947. דבר מותה נודע לבנה. דודתו סיפרה לו שאמו נקברה "לא הרחק מהכותל המערבי". מקס ומירה אייטינגון קבורים בהר הזיתים. יולי חריטון מת ב-1996, בן 92. לרגל יום הולדתו המאה הופיעה דמותו על בול רוסי. *

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ