בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארטיסט

בפגישתם הראשונה התעקש אובמה לדבר עם נתניהו על הכיבוש. שלוש שנים אחרי, ביבי הצליח להפוך את סדר היום ועם אובמה הוא ידבר הפעם על "איראן תחילה" ולא על "פלסטין תחילה". אבל רגע האמת הגיע: הפסגה הדרמטית ביום שני תבהיר לראש הממשלה אם הנשיא האמריקאי מוכן לתקוף באיראן, או שישראל בראשותו עוד תיאלץ לממש את איומיה

83תגובות

מסעו הנוכחי של בנימין נתניהו לוושינגטון יהיה החשוב ביותר בקריירה הארוכה שלו כשגריר, פוליטיקאי ומנהיג לאומי. ביום שני ייפגש נתניהו בבית הלבן עם הנשיא ברק אובמה למשחק פוקר דיפלומטי, שבו יונח על השולחן ההימור הגדול מכולם: תקיפת מתקני הגרעין באיראן.

כל שחקן ינסה לדחוף את זולתו לפעולה. נתניהו היה רוצה שמעצמת העל האמריקאית, על שלל יכולותיה הצבאיות, תרסק את פרויקט הגרעין האיראני. אובמה מעדיף שאם כבר, שישראל תעשה את העבודה, וארצות הברית תיראה כמבוגר האחראי שיבוא אחר כך לעשות סדר במזרח התיכון.

שלוש שנים התכונן נתניהו לרגע הזה. בשלוש השנים האלה הוא רשם לזכותו הישג דיפלומטי שנראה תחילה מעבר לכל דמיון: הוא הצליח להפוך את סדר היום המדיני של מעצמות העל, מ"פלסטין תחילה" ל"איראן בראש".

בפגישתו הראשונה עם אובמה במאי 2009, אחרי כניסתם לתפקידיהם, נתניהו העלה במלוא החריפות את דאגתו מהאיום האיראני, אבל אובמה התעקש לדבר על הקפאת ההתנחלויות. הנשיא תיאר אז את פתרון הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, את סיום הכיבוש וההתנחלויות בשטחים, כאינטרס חיוני לביטחונה הלאומי של ארצות הברית. הוא כפה על נתניהו לתמוך במדינה פלסטינית ולהקפיא את הבנייה בהתנחלויות לעשרה חודשים.

הרעיונות האלה נשמעים בדיעבד מגוחכים. ההתנחלויות נעלמו מזמן מסדר היום הלאומי של ארה"ב, וממשלת הימין הישראלית שוקדת על פיתוחן והרחבתן, לפי האידיאולוגיה שלה ובלי הפרעות טורדניות מבחוץ. נתניהו הביס את יריבו הפלסטיני - יו"ר הרשות הפלסטינית, שביקש ולא קיבל את הכרת האו"ם במדינה פלסטינית - וסכנת האינתיפאדה השלישית מעוררת בישראל בעיקר פיהוק ושעמום. דעת הקהל הישראלית טרודה במחירי הדלק ובגיוס החרדים. הפלסטינים נשכחו. נתניהו הוכיח שאפשר לגמד את הסכסוך אתם לקרב נאומים והודעות לעיתונות, בלי לשלם מחיר בינלאומי.

איך הוא עשה את זה? נתניהו ניצל לטובתו את יריביו הרפובליקאים של אובמה, שהפכו את האיומים על איראן לעניין מרכזי בקמפיין הנשיאותי, ודחקו את הנשיא למגננה. תהפוכות "האביב הערבי" הציבו את ישראל כאי של יציבות במזרח התיכון, בהשוואה למדינות ערב המתפוררות. נתניהו השקיע מאמצים גדולים ביצירת "ברית פריפריה" חדשה בין ישראל ליוון וקפריסין, בולגריה ורומניה, אזרביג'אן ואוגנדה, כדי לאגף את טורקיה, איראן ומצרים.

אבל מעל לכל, הצליח נתניהו לשכנע את הקהילה הבינלאומית שישראל מתכוונת ויכולה להפציץ את איראן, ולקלוע את האזור למלחמה שתזניק את מחירי הנפט לשחקים. השילוב של הצהרות ותדרוכים מאיימים, בעיקר מפי שר הביטחון אהוד ברק, ואימונים לטווח רחוק של חיל האוויר, הראה לעולם שישראל רצינית. זו הסיבה לשפע הביקורים של בכירי הממשל האמריקאי, שבאים לכאן ומבקשים מישראל "לתת סיכוי לסנקציות". התנהגותה של איראן, שהאיצה את הפיתוח הגרעיני למרות החרפת הסנקציות, חיסולי המדענים ואיומי המלחמה, רק חיזקה את אמינות המסר הישראלי, שהשעה דוחקת ומרחב הפעולה עומד להיסגר.

עכשיו חוזר נתניהו לוושינגטון בעמדת כוח: הפוליטיקאים והתקשורת באמריקה עסוקים מעל לראש באיראן, ואובמה נאבק על בחירתו מחדש וזקוק לתמיכת הקהילה היהודית. אסור לטעות או להתבלבל: אין שום חיבה, הערכה או אמון בין ראש הממשלה לנשיא. אובמה רואה את נתניהו כשקרן וחתרן, שמתערב בלי בושה בפוליטיקה האמריקאית ומעודד את הקמפיין הרפובליקאי להדחתו. נתניהו רואה את אובמה כשמאלן רכרוכי, שהפנטזיות שלו על שלום עולמי מאיימות על ישראל בשואה שנייה, אם איראן תורשה להשלים את הפרויקט הגרעיני ולהצטייד בפצצה.

כשחזר לראשות הממשלה ראה נתניהו את משימתו העיקרית ברתימת ארצות הברית להתמודדות ניצחת עם איראן, שתסיר את האיום הקיומי מעל ישראל. אין ספק שהתקרב להגשמת היעד: באמריקה נשמעים יותר ויותר דיבורים על יציאה למלחמה נגד איראן. סקר של מכון "פיו" הראה ש-58% מהאמריקאים תומכים בפעולה כזאת. אבל זה לא מספיק. אובמה עדיין לא שם, והסכנה האיראנית נראית פחות מאיימת מהמרחק הבטוח של וושינגטון ולוס אנג'לס.

רויטרס

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

בשבועות האחרונים ניכרת תפנית מעניינת בעמדה האמריקאית. ההתבטאויות של אובמה ובכירי הממשל מתמקדות בעיתוי הפעולה הישראלית - "ישראל טרם קיבלה החלטה", "ישראל תתקוף עד יוני" וכדומה - ולא באזהרת ישראל לבל תתקוף. ההתנגדות לתקיפה, שפעם נראתה נחרצת, מזכירה יותר ויותר את מס השפתיים של האמריקאים נגד ההתנחלויות ("מכשול לשלום", "לא לגיטימיות") שמעולם לא מנע מישראל ליישב יהודים נוספים בשטחים. אפשר לפרש את העמדה האמריקאית החדשה כהצבת אתגר לנתניהו: אם אתה כזה גיבור, תקוף את איראן. אל תסתתר מאחורינו.

בראיון שהעניק אובמה לקראת הפגישה לג׳פרי גולדברג מהמגזין ״אטלנטיק״, הוא ניסה לשכנע בעמדתו התקיפה כלפי איראן - שיש בה גם ״מרכיב צבאי״ - והוא מקווה שנתניהו ישתכנע ברצינותו, כפי שאהוד ברק השתכנע. אבל אובמה גם אמר שמנהיגי ישראל יפעלו לפי "מה שטוב לביטחון ישראל״. אפשר לראות בדבריו ״אור צהוב״ לתקיפה ישראלית. אפשר גם לראות כאן בסיס לעיסקה: נתניהו יימנע מתקיפה עד לבחירות בארצות הברית, ובתמורה יקבל מאובמה ערבויות ביטחוניות, מלל תקיף נגד איראן - ואולי גם הבטחה שאם ייבחר מחדש, אובמה יימנע מלחצים על ישראל בנושא הפלסטיני.

בגישת נתניהו טמון סיכון גדול. מלחמות פורצות כשמנהיגים נדחקים לעמדת חוסר ברירה, שבה המחיר הפוליטי של הימנעות ממלחמה גובר על החשבון ההגיוני של הרווח וההפסד ממנה. זה היה הרקע לפריצתן של שתי מלחמות העולם ושל רוב המלחמות הישראליות-הערביות. זה יכול לקרות גם בחזית האיראנית, אם איראן תמשיך בשלה, אובמה יעמוד בהתנגדותו לפעולה אמריקאית וראש הממשלה ייקלע למצב שבו ישאלו אותו, "ומה עשית אתה למנוע את השואה השנייה?" האם יידחק אז לפעולה רבת סיכונים, כשהעורף הישראלי אינו מוכן לספיגת מטחי טילים ורקטות, והנימוקים של מתנגדי התקיפה ידועים ומוכנים כבר לוועדת החקירה העתידית?

אובמה ינסה להשתמש בהסכם שהשיג עם קוריאה הצפונית, שהסכימה להשעיית תוכנית הגרעין בתמורה למשלוחי מזון, כדי לשכנע את נתניהו שיירגע, שהשעה אינה דוחקת, שאם האיראנים ייפגעו בכיסם הם יתקפלו. אבל נתניהו לא קונה את זה. לקוריאנים יש כבר פצצות גרעין מבצעיות, והם יכולים לחמוק מהעסקה כפי שעשו בעבר. מבחינתו, לישראל אין זמן להמתין עד שהאיראנים יתרוששו.

זו הסיבה שנסיעתו של נתניהו לוושינגטון רגישה וחשובה מאי פעם. בחסות הדיבורים הרגילים על "כל האופציות על השולחן" ו"ישראל תשמור את זכותה להגנה עצמית", הוא ינסה להבין מאובמה מהו הקו האדום האמריקאי מול איראן, ואם יש סיכוי או נסיבות שיביאו את ארצות הברית לשגר את המפציצים ולהרוס את המתקנים בנתאנז, איספהן וקום - או שהכל דיבורים, וההחלטה אם לתקוף נתונה רק בידי ראש ממשלת ישראל. אז יגיע מבחן המנהיגות האמיתי של נתניהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו