טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ללמד את הילדים על טיפה של אושר

הפסיכולוגיה החיובית מגיעה לדרדקים, בתיווכם של הכוכב הבינלאומי ד"ר טל בן-שחר והפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר, וגם באמצעות תומס אדיסון והלן קלר. לחשוב חיובי, גרסת הטף

תגובות

ביום חמישי לפני שבועיים בא ד"ר טל בן-שחר אל כיתה ב' שבה לומד בנו הבכור וקרא לילדים את "תומס ואני", ספר ילדים שכתב עם שותפתו לכתיבה, הפסיכולוגית והיוצרת שירלי יובל-יאיר. הילדים צחקו, התלהבו ושאלו שאלות שרק ילדים יודעים לשאול. בדרך חזרה, ברכב, בהשפעת עוצמת החוויה הציפו דמעות את עיניו. "אני נותן הרבה הרצאות", סיפר בן-שחר, שנחשב אחד המרצים המבוקשים בתחום הפסיכולוגיה החיובית בישראל ובחו"ל, ונהג למלא את אולם "סאנדרס", אולם ההרצאות הגדול ביותר של אוניברסיטת הרווארד, בשנים שבהן לימד שם, "ואני לא זוכר מתי התרגשתי כך".

בעבר הרחוק, בן-שחר לא נהג לבכות בנקל. הוא גם לא הרשה לעצמו להחצין רגשות. המופנמות טבועה בו עד היום. "הנוירוזות שלנו לא עוברות לחלוטין, הן רק פחות דומיננטיות", הוא מצטט בחיוך את קארן הורני, פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית גרמנייה.

שותפתו לכתיבה, שירלי יובל-יאיר, היא ההיפך הגמור ממנו, סוג של פצצת אנרגיה עם צחוק מידבק. היא משלבת בחייה בין אורות הבמה לאורות הנפש: כפסיכולוגית היא מסייעת למטופליה בעזרת שירה, וכמוזיקאית, סופרת ומחזאית לילדים, היא משתמשת בכלים הפסיכולוגיים שברשותה. היא כתבה מחזות וספרים כגון "מכונת הצחוק המופלאה" ו"דו רה מווו", ומופיעה עם השחקנית שגית אמת במופע מוזיקלי-תיאטרלי, "כשתגדלי תביני", על מסע בחייה של אשה. בן-שחר, שמרצה עכשיו במרכז הבינתחומי הרצליה בתחום הפסיכולוגיה החיובית ומנהיגות, ויובל-יאיר משתפים פעולה גם במסע סדנאות העוסקות באושר.

אילייה מלניקוב

את הפגישה האחרונה קבענו, כרוב ההורים העובדים, ל"אחרי שהילדים יילכו לישון". תשע וחצי בערך. על שולחן האוכל בביתו של בן-שחר ברמת השרון עדיין מונחות צלחות עם שאריות ארוחת הערב של הילדים: דוד (8), שיראל (5) ואליאב (3). "נשארה פסטה", הוא מציע בנימוס, "וגם שאריות של ירקות". רצועות המלפפון החתוכות בצלחת נראות בדיוק כמו הארוחה שהשארתי בביתי לפני שעה קלה. יובל-יאיר שואלת אם אפשר פיתה עם חומוס וממהרת להתקשר הביתה כדי לבדוק שהכל בסדר. הילדה הגדולה נשארה לבד עם הקטנים. "כשעזבתי היה שקט, כולם כבר היו במיטות", היא נאנחת, "ואיך שיצאתי הם יצאו מהחורים". בהמשך הגדירה את עצמה "פסיכולוגית בטוחה ואמא נבוכה" לרוני (12), גילי (9) ויהלי (5).

בן-שחר ויובל-יאיר מציינים עכשיו את יציאתם לאור של שני ספרי ילדים שכתבו: "תומס ואני" ו"הלן ואני" (הוצאת כנרת; איורים: איה גורדון-נוי). שני הספרים הם החלוצים בסדרה "גיבורים אמיתיים", שבה ייחשפו הקוראים הצעירים והוריהם (לא פחות חשוב) אל גיבור מהעבר, שהתמודד עם קושי באמצעות אחד מעקרונות הפסיכולוגיה החיובית.

בספרים המחורזים פוגשים הקוראים את משפחת חרמון: אמא, אבא, יעל הבכורה, יוני הסנדוויץ' ויואב הקטן. ב"תומס ואני", יוני לא מצליח כמעט בשום דבר בבית הספר. אמו מספרת לו על הילד תומס אדיסון, "ילד שהיה מומחה לשגיאות, אלוף בפספוסים. גאון בטעויות". כעבור שנים, הכישלונות הרבים של אדיסון הביאו להמצאת הנורה הראשונה ומכשיר ההקלטה הראשון ועוד אלף פטנטים אחרים. "אגלה לך סוד", אמרה לתומס אמו ברגעים של משבר, "תלמד לא להצליח, או שלא תצליח ללמוד".

גיבורת הספר השני, שעליה שומעים בני משפחת חרמון כשהם נתקעים בטיול משפחתי במערה חשוכה, היא הלן קלר - גיבורה אמיתית, שאיבדה בגיל צעיר את הראייה והשמיעה, ולמרות הקושי הגדול למדה לחיות חיים מלאי סיפוק. ילדי משפחת חרמון לומדים ש"זה כמו קסם שפועל: כשמתמקדים במה שיש, היש גדל!"

"לכל גיבור בחרנו את מנגנון ההתמודדות", מספרת יובל-יאיר. "הרעיון היה קודם כל לספר סיפור טוב, עם מסר, ולחבר אותו אלינו. אני מכירה את הילד הזה שהולך לכיתה א' וכל האותיות משתבשות לו, ואני מכירה גם את החבר'ה שנוסעים בכל שבת לטיול עם ההורים ולא מפסיקים לקטר שמשעמם. בספרים אנחנו מנסים לגזור את הכלים המרכזיים שנותנת הפסיכולוגיה החיובית, כלים שיעזרו לילדים לבנות חוסן נפשי".

לחשוב על טוב

עצרו רגע. לפני שאתם ממשיכים לקרוא, עשו תרגיל עם עצמכם ונסו לחשוב על חמש חוויות חיוביות שחוויתם במשך השבוע.

אילייה מלניקוב

לפני עשרים שנה יצא בן-שחר לחפש את האושר מתוך כאב, עצבות וחוסר סיפוק בחייו. הוא היה אז סטודנט מצליח למדעי המחשב בהרווארד, אבל משהו לא עבד. "יום אחד אמרתי 'די': אני נמצא במקום מדהים, עם כל כך הרבה הזדמנויות, אז למה אני לא מאושר? כל החיים מספרים לנו שאושר תלוי בהצלחה. הייתי אמור לקום כל בוקר ולרקוד מרוב אושר. אבל זה לא היה כך. ואז", הוא אומר, "הבנתי שגם ההצלחה החיצונית הבאה שלי לא תביא לי את האושר. החלטתי להסתכל פנימה, מה יגרום לי להיות מאושר?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות