שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

נתניהו חזר עם אזהרה מאובמה: תקיפה זה לא משחק

כדי לעצור באופן אפקטיבי את תוכנית הגרעין האיראנית, ישראל זקוקה לסיוע אמריקאי: פצצות חודרות בונקרים, מטוסי תדלוק ובעיקר מטרייה דיפלומטית וצבאית ליום שאחרי. נתניהו חוזר לארץ עם התשואות מאייפא"ק אבל גם עם אזהרה מאובמה, כי "יציאה לקרב היא לא משחק"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

(וושינגטון) אווירת ערב המלחמה מורגשת כעת בבירת ארה"ב הרבה יותר מאשר בירושלים או בתל אביב. חלק ניכר מתוכניות החדשות בתחנות הרדיו נפתחות בדיון בשאלה אם ישראל מתכוונת לתקוף בקרוב את אתרי הגרעין באיראן. ארצות הברית מתחילה להיחלץ כעת ממה שמתואר שם כ"מיתון הגדול", התקופה הכלכלית הגרועה ביותר מאז ימי השפל של שנות ה-30 במאה הקודמת. האמריקאים חוששים שתקיפה באיראן תזניק מיד את מחירי הנפט הגבוהים ממילא ותחזיר את כלכלתם לסחרור כלפי מטה.

ההשלכות המסוכנות של המצב במפרץ הן כעת נושא השיחה מספר אחת בבירה האמריקאית. המגזין "אטלנטיק" חונך החודש פרויקט חדש, מעין "שעון יום הדין": צוות מומחים בינלאומי מתבקש לקבוע, מדי שבוע, עד כמה קרובות ישראל או ארה"ב לתקיפה באיראן בשנה הקרובה. המתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות, הקורצים לקול היהודי, הפכו את הפצצת איראן לסוגיה מרכזית במערכת הבחירות, שאמורה היתה להתמקד כולה בנושאי פנים וכלכלה. הנשיא, ברק אובמה, נגרר בעקבותיהם.

אולם חרף הדרמה התקשורתית בשבוע החולף בוושינגטון, ייתכן שלא הרבה השתנה בכל הנוגע לתקיפה. נכון שראש הממשלה, בנימין נתניהו, שעבר תקופת גמילה קשה מדימויי שואה, חזר להשוות בין אושוויץ לסכנה האיראנית בנאומו בוועידת אייפא"ק ביום שני. אבל חרף הרטוריקה, נתניהו עוד לא כבל את עצמו להתחייבות לתקוף. נדמה שההיגיון הבסיסי, הגורס שמי שמדבר כל כך הרבה (אחרי ששב וביקש משריו לשתוק) עדיין לא בשל להפציץ, נותר בעינו. גם בעמדת ממשל אובמה, חרף חידודי ניואנסים, לא חל שינוי מהותי. העיקר הוא המסר הדו-שלבי של הממשל: חיבוק עז לישראל, תוך החרפת האיומים לתקיפה אמריקאית בעתיד, לצד הבהרה חדה כי תקיפה כעת לא תשרת את מטרותיהן של שתי המדינות.

אובמה ונתניהו בבית הלבן, השבוע. הדלת הדיפלומטית עדיין פתוחהצילום: לע"מ

ראש הממשלה יכול, כמובן, להתעלם מאזהרות אובמה ולפעול לבדו. אין ספק שהוא הולך ומבצר התחייבות אידיאולוגית לתקיפה. אך בצד השני של המאזניים נמצא מזגו האישי. נתניהו הזהיר וההססן לא אישר שום יוזמה צבאית, גם לא מול הפלסטינים, בשלוש שנות כהונת ממשלתו. קיימת גם המשמעות, המובנת לו היטב, של תקיפה בניגוד לדעת וושינגטון.

מוקדם מדי לצפירות הרגעה: תקיפה ישראלית לא ירדה השבוע מסדר היום. אך לצדה, עולה ביתר שאת האפשרות של הפצצה אמריקאית אחרי הבחירות לנשיאות. אין ספק שנתניהו היה רוצה בכך. השאלה היא, האם הדרך להשגת מטרתו היא באמצעות חיבוק דב מתגרה עם יריביו הרפובליקאים של הנשיא, שלפי הסקרים, עתיד לשוב ולנצח בבחירות.

בזמן ששלושת המתמודדים הרפובליקאים הפריחו איומי סרק על איראן, בלטו דבריו של מיטש מקונל, מנהיג המיעוט הרפובליקאי בסנאט, שקרא בוועידת אייפא"ק לחשק את הממשל בחקיקה דו-מפלגתית, שתחייב את ארה"ב להפציץ באיראן כדי למנוע ממנה יכולת גרעינית. ככלל, הסנאט ובית הנבחרים יותר נציים מהבית הלבן בשאלת איראן.

בתחילת דצמבר, ערב ההצבעה בסנאט על אישור סנקציות חריפות נגד איראן, ניסה שר האוצר, טימותי גייתנר, לשכנע את הסנאטורים שלא לאשרן, בטענה שהן הולכות רחוק מדי ויכשילו את מאמצי הממשל. רק כשהבית הלבן הבין שהנשיא עומד לנחול תבוסה (ההצעה אושרה לבסוף ברוב מוחלט), יישר קו עם הסנאט. בקונגרס נדונה כעת הצעה חדשה לסנקציות על חברות אירופיות שיסחרו עם איראן.

שר ההגנה, ליאון פאנטה, הגיב למחרת לדברי הרפובליקאים בנאום תקיף, הישר מתוך מערבון: "קל יותר לדבר בקשיחות מאשר לפעול בקשיחות", אמר, והבטיח פעולה צבאית אמריקאית באיראן במקרה הצורך. מרתקת מכל היתה הופעת הנשיא בוועידת אייפא"ק, ביום ראשון בבוקר. אובמה העניק ל-14 אלף משתתפי הוועידה שיעור בנחישות. אחרי התקפה חריגה, מתחת לחגורה, של פרשנית הטלוויזיה ליז צ'ייני (בתו של סגן הנשיא לשעבר) ולנוכח עוינות מופגנת של חלק מהקהל, עמד הנשיא על שלו. תשפטו אותי לפי מעשי, לא לפי הצהרותי, אמר אובמה ומנה באריכות את מהלכי הסנקציות שהוביל נגד איראן, אחרי החידלון שהותיר לו ממשל בוש. כצפוי, זה לא מנע מיהודים רבים לקחת את המרצים הישראלים בוועידה הצדה ולהפנות אליהם בדיוק את אותה השאלה ששאלו ב-2008: האם אפשר לסמוך על אובמה שיגן על ישראל?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

המסרים המורכבים של הממשל שודרו במשך כל השבוע. פקידים בכירים בממשל הדליפו שהנשיא ידון ברצינות בבקשה ישראלית לאספקת שני מרכיבים חיוניים לתקיפה: עוד מטוסי תדלוק ופצצות חודרות בונקרים מדגם GBU28. אם ישראל עדיין זקוקה לכך, מה זה אומר על הכרזותיה הנחרצות כי היא מוכנה ומסוגלת לתקוף בכוחות עצמה? דוד מקובסקי, איש מכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון, אומר שהממסד הצבאי האמריקאי מסתייג מתקיפה ישראלית ורבים בו מטילים ספק בעצם יכולתו של צה"ל לעמוד במשימה המסובכת.

מטוס אמריקאי משגר פצצה מדגם GBU-28צילום: חיל האוויר האמריקאי

במפגש עם כתבי הבית הלבן, ביום שלישי, הסביר אובמה באריכות מדוע ישראל אינה צריכה לתקוף כעת. זכותה של ישראל להחליט איך להגן על עצמה, אמר, אך לתקיפה מוקדמת יהיו השלכות קשות, הן על ישראל והן על ארה"ב. יש עדיין חלון הזדמנויות לקבלת החלטות והערכה זו מקובלת גם על המודיעין הישראלי. אובמה הזכיר את המשא ומתן המתחדש בין איראן לשש המעצמות בדבר הסדר דיפלומטי להקפאת תוכנית הגרעין. הדרישות הנוקשות שהציב נתניהו לאיראנים (סגירת האתר התת-קרקעי בפורדו, הפסקת העשרת האורניום והעברת האורניום המועשר בדרגה גבוהה לחו"ל), לא יאומצו כדרישות הסף של הקהילה הבינלאומית במגעים.

הממשל ישקיע כעת את כל המאמצים בבלימת תקיפה ישראלית בחודשים הקרובים. אם הענקת המדליה הנשיאותית לנשיא שמעון פרס לא תספיק כדי לרסן את ישראל לזמן מה (היו בוושינגטון השבוע ציניקנים שאמרו כי מוטב היה להעניקה לשרה נתניהו), עשוי אובמה גם לבחון ביקור נשיאותי ראשון שלו בישראל בתחילת הקיץ. באשר לאיראן, לאובמה יש זמן ויש אחריות. הדלת הדיפלומטית לאיראנים עדיין פתוחה, אמר לכתבים והזכיר להם כי הוא, כמפקד העליון האמריקאי, יודע את מחירה הנורא של מלחמה כמי שצריך להתכתב עם משפחות ששכלו את בניהן החיילים במלחמות בעיראק ובאפגניסטאן.

נוק אאוט

תופי המלחמה מוושינגטון האפילו בהמשך השבוע על הסיפור החדשותי המרכזי מראשיתו: הפצת טיוטת דו"ח מבקר המדינה בפרשת מסמך הרפז. איסוף מעמיק של פרטים על הטיוטה, שלא נמסרה במלואה לפרסום, מגלה תמונה חדה בהרבה מזו שהצטיירה תחילה בתקשורת.

לפני כמה שבועות כתבנו כאן כי שר הביטחון, אהוד ברק, צפוי לצאת מהפרשה ומהדו"ח כמנצח בקרב מול הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, אבל מדובר יהיה בניצחון בנקודות. זה היה גם הרושם שהשתקף בכותרות של יום שני בבוקר, כתוצאה משילוב בין שלושה גורמים: היעדר הנגישות של הכתבים לטיוטה המלאה, שאילץ אותנו להסתמך על ציטוטים נבחרים שכל צד בהתגוששות בחר להדליף לצרכיו, הבליץ התקשורתי היעיל שניהלו יחצ"ני אשכנזי ולא פחות מכך - העובדה שלא מעט עיתונאים בכירים מושקעים במריבה הזו, באופן שחישק אותם מזה זמן לעמדות פומביות שמהן הרגישו שכבר אין שביכולתם לסגת.

כלי התקשורת דיווחו שלשכת אשכנזי אספה מידע מכפיש על ברק ואנשיו, אך חלקם איזנו את מקצת התמונה בהערות על יחסו האטום והמתעלל של שר הביטחון לרמטכ"ל לשעבר. אחרים עטפו את הדיווח בערפל כה סמיך ומכוון, עד שקשה היה להבין את מי מסמן הדו"ח כאשם המרכזי בשערורייה.

שיחות עם כמה אנשים הבקיאים בדו"ח, אחדים מהם בלתי תלויים, מעלות שורה תחתונה שונה בתכלית: על פי המבקר, מיכה לינדנשטראוס, ברק לא מנצח בנקודות, אלא בנוק אאוט. לינדנשטראוס תוקף את ברק בשאלות של נימוסים ונהלים, אבל את הרוב המכריע של הביקורת הוא שומר לאשכנזי ולעוזרו הקרוב, אלוף-משנה ארז וינר.

טיוטת הדו"ח מונה שורה ארוכה של כשלים ערכיים ופיקודיים המיוחסים ללשכת הרמטכ"ל. אשכנזי ועוזרו שגו בפיתוח הקשר עם מי שהודה בזיוף המסמך, סגן אלוף (מיל') בועז הרפז, באי הפסקת הקשר במועד, בטיפול הכושל במסמך מרגע שהגיע לידיהם ובהשתהות התמוהה במסירת גרסה מלאה ומהימנה של האירועים עם פרסום המסמך בערוץ 2. וינר, נכתב בטיוטה, סבל מ"ליקוי מאורות" ופעל תוך פגיעה ברוח צה"ל ובחוק יסוד הצבא, המחייב כפיפות ונאמנות לדרג המדיני. כיוון שהמבקר אינו מתעכב על האבחנה בין מהלכי הרמטכ"ל לעוזרו, אלא מדגיש את מודעותו של אשכנזי לפחות לחלק ממעשי וינר, משתמע שרבות מהטענות מופנות גם אל הקצין הבכיר יותר. קשה להבין איך אשכנזי, מהרמטכ"לים המצטיינים שהיו כאן בעשורים האחרונים, כשל כך.

ההדלפה הראשונה מהטיוטה, שעה בדיוק לאחר הפצתה למעורבים, גרסה כי שררה "אווירת מלחמה" בין לשכות ברק ואשכנזי. כבר כאן טמונה הטיה: המבקר מצטט את וינר, המשתמש באווירת המלחמה כתירוץ למעשיו עם הרפז. הציטוט נועד לתאר את מצבו התודעתי של וינר, לא את המציאות האובייקטיבית. עוזר הרמטכ"ל מרגיש שלשכתו נמצאת במלחמה עם לשכת השר. במלחמה כמו במלחמה, הכל מותר.

ברק כבר לא יקבל כנראה את פרס הבוס הפופולרי של השנה, אבל מה שעולה בבירור מן הדו"ח הוא האובססיה, על גבול הפרנויה, המאפיינת את יחסם של אשכנזי ואנשיו לשר הביטחון. חלק גדול מהקרבות עוסקים בשאלות של דימוי. מתוארים, למשל, חילופי דברים נסערים בין הרמטכ"ל ליועצי השר, לאחר שלשכת ברק הפיצה לתקשורת תצלום שבו נראה אשכנזי עייף ומותש בעת ביקור בפיקוד צפון, בעוד ברק משוחח עם האלוף גדי אייזנקוט. לשכת הרמטכ"ל הציגה את התקרית כעדות ניצחת להתנכלות זדונית מצד השר. אבל בדיקת המבקר העלתה שתמונה דומה לגמרי הועלתה במקביל באתר האינטרנט של דובר צה"ל, המגרש הביתי של אשכנזי. הלכה הקונספירציה.

חשוב יותר מהקרב התקשורתי הוא איסוף החומר המכפיש. מהטיוטה עולה שאל"מ וינר, בידיעת מפקדו, הפעיל את הרפז כסוכן בלשכת ברק. העיסוק האינטנסיבי בכך נמשך כחצי שנה, שבמהלכה הרפז תידלק את הפרנויה בסיפורי אלף לילה ולילה. קצין המודיעין לשעבר הציג לעוזר הרמטכ"ל נגישות מדהימה למידע, קשרים חובקי עולם ומזימות מורכבות. וינר קנה הכל וביקש עוד. לא הוא ולא אשכנזי עצרו את זרם הרעיונות וההצעות ממוחו הפורה של הרפז, שהמבקר לא מצא כל ראיות שהכיר כלל את אנשי ברק.

לפרקים, קשה להבין מי כאן המשטה ומי המשוטה. המקורב והעוזר עסקו, בין היתר, בניסיונות לברר אם בקשה לסיוע ביטחוני מהממשל האמריקאי נועדה לקדם אינטרסים כלכליים כביכול של ברק, כשהם מחפשים לשווא קשרים בין ראש מטה השר, יוני קורן, לבין הקרן החדשה לישראל ואפילו מנסים לחטט בנקודות "הנוסע המתמיד" של אשת השר, נילי ברק-פריאל.

חמורות לא פחות הן הערות המבקר על המידע החלקי שמסרו הרמטכ"ל לשעבר ועוזרו בדבר היקף קשריהם עם הרפז. צריך לחזור לשפה הנמלצת של הודעות דובר צה"ל על סיום הקריירה הצבאית של התא"לים צ'יקו תמיר ועימאד פארס, כדי לחדד את הפער בין הערכים המוצהרים של הצבא לבין התנהלות הלשכה הבכירה ביותר בצה"ל - השקר נבחר כמוצא המועדף גם בזוטות. ההקלטות שבידי המבקר מתעדות התייעצות של עוזרי אשכנזי, המבקשים לחלץ את הבוס מעיתונאית שמתעקשת לפגוש אותו. הרמטכ"ל, משיקוליו, לא מעוניין בפגישה. הפתרון: פנייה ללשכת ברק. השר, מעריכים העוזרים, יסרב לאשר את המפגש ואנחנו נרוויח פעמיים: גם נחמוק ממנו וגם נגלגל את האשמה על ברק. אלא שברק מפתיע ומאשר - והעוזרים נאלצים לחפש תירוץ אחר.

הסיפורים הללו מטרידים משתי סיבות: גם בשל חוסר יכולתה של לשכת הרמטכ"ל להבין מה מותר ומה אסור ביחסים עם הדרג המדיני וגם בשל האנרגיה העצומה המושקעת בפרשה הזו, באחת הלשכות החשובות והעסוקות במדינה.

הוויכוח העקרוני בין ברק לאשכנזי בשאלת התקיפה באיראן, אם מישהו עוד תהה, כלל אינו חלק מפרשת המריבה ביניהם, על פי המבקר. מהטיוטה משתקפות חתרנות, חוסר קולגיאליות (בעיקר כלפי האלוף יואב גלנט) ואי הקפדה על אמת. כל אלה מסרים רעים מאוד לדרגי השדה, שהפיקוד הבכיר מצפה מהם להיות מוכנים בכל רגע נתון להקריב את חייהם על פי ערכי צה"ל.

אשכנזי טאון

העיר אור יהודה צהלה ושמחה. בצירוף נסיבות מפתיע, בחרה העירייה שם לקרוא ביום שני רחוב על שמו של גבי אשכנזי, בטקס שהזכיר לכתבת "הארץ" שסיקרה אותו, גילי כהן, הומורסקה של אפרים קישון. אין זו הפעם הראשונה שאור יהודה מתגייסת כך למען אשכנזי. לפני יותר משנה כבר הוקדשה לו כיכר בעיר. אהבת העיר לצבא גם אינה מסתכמת ביחס החם לרמטכ"ל לשעבר. ב-2010 אימצה יחידת דובר צה"ל את אור יהודה. אמנם בדרך כלל נהוג שעיר מאמצת יחידה (רמת גן את הצנחנים, עפולה את חטיבת כפיר), אבל כשמדובר במותג כמו דובר צה"ל, מתברר שהסדר הוא הפוך.

אשכנזי. קריצות פוליטיות מגושמותצילום: מוטי מילרוד

מערכת היחסים, מכל מקום, מועילה לשני הצדדים. חנוכת הרחוב סיפקה לאשכנזי במה אידיאלית לשגר ממנה את תגובתו הציבורית המדודה לדו"ח: יום חג, ילדים משחקים ברקע, אפס שאלות. מאלפת העובדה שדובר העירייה החליט לשלוח את ההזמנות לאירוע לא רק לכתבים המקומיים, אלא גם לכתבים הצבאיים ולכתבים לענייני משפט. איזו מקריות מופלאה.

כמו בהחלטה לצאת בראש פורום מטכ"ל לביקור בשוק מחנה יהודה, בעיצומו של העימות עם שר הביטחון, נדמה שהקריצות הפוליטיות של אשכנזי נתפרות למענו באופן מגושם במקצת. אחרי חבטות כאלה מהמבקר, אפשר היה לצפות שהרמטכ"ל לשעבר יפסע עכשיו בזהירות יתרה במרחב הציבורי. בינתיים, קורה בדיוק ההיפך. צריך רק לקוות שנותרה עוד תחמושת באור יהודה לקראת פרסום הדו"ח הסופי של לינדנשטראוס. אולי אז אפשר יהיה לקרוא לעיר כולה על שמו של אשכנזי ולסגור עניין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ