בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביתו של הדלאי לאמה הפך לאתר תיירות שנוי במחלוקת

תגובות

אף שאין שלטי דרכים או אתרי אינטרנט המכוונים לשם, כתריסר מבקרים באים מדי יום לצריף המנומנם השוכן בצל הר במחוז צ'ינגהאי בצפון מערב סין. המבקרים מתמלאים גאווה כי הצליחו למצוא את המקום ולחמוק מעיני המשטרה, אבל אז הם מוצאים עצמם מול עיניו החוקרות של גונפו טאשו, מגדל שעורה בעל ארשת קפדנית, הניצב בכניסה לבית שבו נולד לפני 76 שנה דודו, טנזין גיאטסו, הידוע יותר כדלאי לאמה ה-14.

אם המבקר דובר טיבטית, יעיף טאשי מבט זהיר במורד הכביש ויפתח את שער העץ הכבד המוביל לבית הצנוע, שבו בילה המנהיג הרוחני הנערץ אך גם המושמץ ביותר בסין את שלוש השנים הראשונות לחייו.

אם המבקר הוא סיני ממוצא האן, הקבוצה האתנית הגדולה בסין, ירטון השוער משהו בדבר "כללים", אבל יסכים להכניסו, בסופו של דבר. אך כאשר בא אדם בעל תווי פנים מערביים, טאשי מגרש אותו בתנועות ידיים דרמטיות בחזרה לכלי הרכב שבו נסע מרחק שעה מבירת המחוז. "סע מפה, מיד!" הוא צועק, "אם הם יבואו, תסתבך בצרות". המלה "הם" מתייחסת לכוחות הביטחון המקומיים שחוסמים מדי פעם את הכביש להונגאי או מתייצבים מחוץ לבית משפחתו של הדלאי לאמה, כאשר שוררת מתיחות ברמה הטיבטית העצומה שבה חיה מרבית האוכלוסייה הטיבטית בסין, כ-5.4 מיליון בני אדם.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

העובדה שהמדינה מממנת את אחזקת המקדש לדלאי לאמה מצביעה על יחסה המורכב ומלא הסתירות של סין כלפי האדם המכונה בפיה לעתים קרובות טרוריסט, בדלן ו"זאב בגלימת נזיר". מאז אמצע שנות ה-90, אז הידרדרו יחסי המנהיג הטיבטי הגולה וממשלת סין, אפילו החזקת תמונה של הדלאי לאמה נחשבת עבירה פלילית.

טענתה הרשמית של הממשלה היא שהדלאי לאמה חותר להקמת מדינה עצמאית, אף שהוא טוען בעיקשות שאינו שואף ליותר מאוטונומיה בת קיימא. בחודשים האחרונים ניסתה הממשלה להטיל עליו אחריות למעשי הצתה עצמית של יותר מעשרים טיבטים, פעולת מחאה מזוויעה נגד הממשלה, שהוא גינה.

הונגאי, המכונה בטיבטית טאקטסר, זוכה זמן רב ליחס אמביוולנטי מהרשויות. באמצע שנות ה-80, כאשר התקיים דו שיח תקין בין הרשויות בסין לבין הטיבטים, בנתה הממשלה מחדש את אתר הולדתו של הדלאי לאמה, שנהרס בפעולות האנטי-דתיות בעת מהפכת התרבות בסין. ב-2010 שיפצה המפלגה הקומוניסטית, בהשקעה של 2.6 מיליון יואן, או כ-410 אלף דולר, את 54 בתי המגורים בעיירה ובהם בית ילדותו של הדלאי לאמה, כדי להפוך את המקום לאתר תיירות רווחי. השיפורים כללו תוספת שער גבוה מאריחים לבנים לכל בית והקמת חומה צבעונית אך מרתיעה בחזית ביתו של הדלאי לאמה, המונעת מהמבקרים הצצה פנימה.

בכתבה על העיירה, שפירסמה סוכנות הידיעות הסינית הרשמית שינואה ב-2010, נכתב כי עלות השיפורים שהכניסה הממשלה בכל בית היתה גבוהה יותר מעלות עשר משכורות שנתיות של חקלאי סיני. "כולם התלהבו מאוד", צוטט פקיד עירוני בהתייחסו לשיפוצים.

לטאשי, המתפעל את המקום, העסק השתלם מאוד. הוא זכה במתקן שירותים מודרני, במקום שני קרשים ובור שתיפקדו קודם לכן כבית שימוש. "אולי כשאהיה זקן מדי לכרוע, אפיק תועלת מהשירותים עם מתקן ההדחה", צוטט בשינואה.

מקורות רשמיים אחרים זילזלו בדבריו, כינו אותו "ביג שוט" וציינו שברשותו מכונית שנקנתה בעזרת משכורת ממשלתית שמנה ותרומות נדיבות של המבקרים במקום. שניים משלושת ילדיו, נכתב, חברים במפלגה הקומוניסטית. באותה כתבה נאמר שטאשי ביקר אצל דודו בהודו פעמיים בשנות ה-90 ושהוא מחכה לשובו בכליון עיניים. "אני מתגעגע אליו מאוד", אמר.

מנתונים רשמיים עולה כי מרבית תושבי העיירה, המונה 274 אלף נפשות, הם סינים ממוצא האן, ואפילו אלה המגדירים עצמם טיבטים אינם דוברים טיבטית. באוטוביוגרפיה שפירסם ב-1990, "חירות בגלות", ציין הדלאי לאמה שמשפחתו לא דיברה טיבטית, אלא ניב של מנדרין. רק בעקבות המעבר לעיר להאסה, אחרי שלאמות טיבטים בכירים קבעו שהוא התגלמות נשמתו של הדלאי לאמה ה-13, למד את השפה הטיבטית. בספר מתאר הדלאי לאמה את עיירת הולדתו כמקום עגום, ומספר על חורפים קשים ויבולים חקלאיים דלים. הפעם האחרונה שביקר במקום היתה ב-1955, ארבע שנים לפני שנמלט להודו בעיצומה של התקוממות כושלת נגד השלטון הסיני.

מבקרים ששרדו את הסלקציה הקפריזית של טאשי והצליחו לחדור לאתר, מתארים חצר פנימית מוקפת בכמה חדרים, ובמרכזה עמוד עטוף בדגלי תפילה טיבטיים צבעוניים. את העין מושכת מכונית פולקסווגן מדגם חדיש, הניצבת בפינת החצר תחת כיסוי פלסטי מבהיק. בחדר אחד עומדת מיטה, בחדר אחר מושב מלכותי בצבע צהוב ופינת פולחן בודהיסטי. רוב חלקי הבית סגורים למבקרים והמחווה היחידה לדלאי לאמה היא דיוקן קטן שלו, המצויר על התקרה. אסור לצלם במקום.

בני הכפר שהסכימו לדבר עם המבקרים הזרים הפגינו גאווה בקשר שלהם לאדם שבנסיבות אחרות היה יכול להיות הדמות הדתית החזקה ביותר במדינה. אשה בת 46 שהזדהתה בשם צ'ובאי ואמרה שהיא בת דודה רחוקה, סיפרה שפעם נסעה להודו לבקר אותו. "כולנו מחכים שיחזור לכאן יום אחד", אמרה וחייכה. שכנה שגרה במורד הרחוב הזמינה אותנו לסיור בביתה והראתה לנו פינת פולחן ובה שני תצלומים של הדלאי לאמה, קרוב משפחה רחוק.

אחרי ששלושה תיירים הולנדים הכו באגרופיהם על הדלת וסירבו להסתלק, יצא אליהם אחיינו בן ה-45 של טאשי והביט בהם בכעס מהול בסקרנות. אחרי שהשתכנע שהמשטרה כנראה לא תגיע למקום, נרגע קצת והקשיב לאחת האורחות, ליזאן דה ויט, שסיפרה על ביקורה בדרמסאלה בהודו, מקום מושבו של הדלאי לאמה. בניסיון אחרון לשכנע את האחיין להכניס אותה למקום, תיארה דה ויט, סטודנטית לתיאולוגיה בת 19, כיצד נסעה במשך שבוע שלם באוטובוס ממחוז סצ'ואן כדי להגיע לצ'ינגאי. האיש משך בכתפיו וחייך באמפתיה. "ההוראות באו מלמעלה", אמר לפני שסגר את הדלת, "אין דבר שאת או אני יכולים לעשות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו