שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כיפת ברזל: תרופת ההרגעה הזמנית שמונעת את כיבוש עזה

גילי כהן
גילי כהן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גילי כהן
גילי כהן

ב-7 באפריל 2011, בשעות הערב, שוגרה מרצועת עזה רקטה שכוונה לפגוע באשקלון. ב-18:16 פגע בה טיל של כיפת ברזל. מפעילי המערכת, שספגה ביקורת נוקבת ורבים ניבאו לה סיכויי הצלחה דלים, רשמו את ה"אלפא" הראשון שלהם. זה היה באחד מסבבי ההסלמה של השנתיים האחרונות, שבו ספגו יישובי הדרום מטחי רקטות. לאשקלון הצטרפו מאז ערים אחרות שנכללו ברשימת היישובים המאוימים.

"אין יותר מדי זמן לחשוב. עוברים כמה שיותר מהר את תהליך זיהוי הרקטות התוקפות על ידי המערכת ולוחצים ‘אשר'", אומר אופיר פרידקס, לוחם בסוללת "בזלת" המוצבת באזור אשקלון. שניות לאחר שהמיירט לחץ על הכפתור משוגר טיל, המכונה "טמיר", אל הרקטה. הטיל מתמרן בכוחות עצמו כדי לפגוע בה, אם לפי חישובי המערכת הרקטה עלולה לפגוע בשטח מיושב בישראל. חצי שעה לאחר מכן, בעקבות תחקיר ראשוני שעושים מערכת כיפת ברזל ומפעיליה, רושמים בסוללה "אלפא" - שם קוד מוכר בשפת חיל האוויר לפגיעה של כלי טיס במטרה. בימי ההסלמה האחרונים רשמו מפעילי כיפת ברזל את שם הקוד הזה 58 פעמים, נכון לסגירת הגליון ביום חמישי בבוקר.

בשעת לילה, יממה אחרי הדיווחים על הסכמות להפסקת אש, הלוחמים בסוללת "בזלת" שהוצבה באזור אשקלון ציפו לשקט יחסי. ב-22:30, עם הדיווחים הראשונים על נפילה של רקטת גראד במרכז נתיבות, הם נדרכו לקראת מטחים אפשריים.

מערכת כיפת ברזל באשדודצילום: אילן אסייג

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

"בכל פעם שיש סיכון למטחי רקטות אנחנו בכוננות. לפחות הפעם לא היו נפילות באזור", אומרת סגן אור בן גיגי, מפקדת פלגת המיירטים בסוללה. "אחוזי ההצלחה שלנו עולים, אבל ברור שלא יהיו מאה אחוזים. טפו-טפו-טפו, בהסלמה הנוכחית לא היה טיל שהיינו אמורים ליירט - ולא הצלחנו".

אחד מתחומי האחריות של בן גיגי הוא שיתוף הפעולה באוויר. כשבמרחב מוגבל יחסית פועלים מטוסים, מסוקים, כלי טיס לא מאוישים, טילים מיירטים וכמובן רקטות שמשוגרות מעזה, צריך לנהל את העבודה באוויר. כשמערכת כיפת ברזל נקלטה בחיל האוויר אמר מפקד החיל, האלוף עידו נחושתן, כי יש לוודא שהיא לא תגביל את פעילותו ההתקפית.

"כיפת ברזל עשתה שינוי מהותי בחיל האוויר. כניסה של מרכיב ההגנה בחיל שחושב התקפה היא שינוי דרמטי", אומר מפקד כנף ההגנה האקטיבית בחיל האוויר, אלוף משנה צביקה חיימוביץ. אלמלא אחוזי ההצלחה הגבוהים של כיפת ברזל, תוצאות ימי הלחימה האחרונים היו שונות. ההתייחסות של הציבור הישראלי לתקלה שאירעה במערכת, שבעקבותיה נחתו לפני ארבעה ימים שתי רקטות גראד בבאר שבע, מצביעה על החשיבות שמערך ההגנה האקטיבית קנה לעצמו בשבוע האחרון. בחיל האוויר מציינים כי הסיבה לנפילה של תשע רקטות באזורים מיושבים, לאחר שלא יורטו בכיפת ברזל, היתה תקלות טכניות במערכת עצמה.

"צריך להבין שהמערכת הוכנסה לשימוש מבצעי במהירות שיא. אין הרבה מערכות ששובצו במערך המבצעי של חיל האוויר ברגע שנגמרו הניסויים", מסביר דוד שטמר, מנהל חטיבת הטילים ברפאל, החברה שמפתחת את המערכת. "במידה מסוימת, כיפת ברזל מספקת היום את ההצגה הטובה בעיר. זה מעבר מקיצוניות אחת לאחרת: מפאניקה עברנו לתחושה של רוגע. כמו הפאניקה, גם תחושת הרוגע אינה במקומה, אבל היא עדיפה. בסופו של דבר, העם רוצה כיפת ברזל".

עמיר פרץ. "המטכ"ל גרס שבבחינת הנזק מול התועלת, ההשקעה במערכת יירוט אינה עומדת בעדיפות עליונה"צילום: דרור ארצי

אין הרמטיות

במערך ההגנה האווירית מנסים להתרחק מהמספרים שמעריכים באמצעותם את פעילותה של כיפת ברזל. למרות זאת מודים שם, שהיעילות הגבוהה של המערכת (כ-76% יירוט בכלל ימי הלחימה, עד יום חמישי בבוקר) מאפשרת לדרג הצבאי ולדרג המדיני לקבל החלטות בלי לחץ זמן ולספק שגרת חיים סבירה, במידת האפשר, לתושבי הדרום.

במשרד הביטחון, במפא"ת (מינהל פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית), בתעשייה הביטחונית ובחיל האוויר לא מופתעים מהביצועים של כיפת ברזל בסבבי הלחימה האחרונים. ככל שהמערכת תצבור יותר ניסיון מבצעי, מסבירים מומחים, היא תתקרב אל היעד המתוכנן: יירוט של 90% מהרקטות. "אין אחוזי הצלחה מושלמים, אבל המערכת מאפשרת לחיות גם תחת רקטות", מסביר חיימוביץ. "הכוונה היא להגן על כמה שיותר אנשים. אבל אי אפשר להגן על כל מקום בישראל. אין כיפת ברזל בכל מקום, גם לא בדרום. יש מקומות שלא מכוסים ואין הרמטיות במקצוע הזה".

בשבוע האחרון נורו קרוב ל-80 רקטות. אחרי כל שיגור קיימו במערך ההגנה האווירית וברפאל תחקיר מעמיק, משלב גילוי הרקטה ועד היירוט. מומחים לבליסטיקה ומפעילי המערכת, הלוחמים, מנתחים את אופן התפעול של המכ"ם ומערכת היירוט. כל שיגור טיל מיירט מנותח לעומק והמידע נשמר ומתועד ביחידה, כדי שבעתיד יהיה אפשר להסתמך עליו לשיפור אופן הפעולה של המערכת, לשינוי מרכיביה הטכנולוגיים או לעדכון שיטות ההפעלה שלה.

בשבועיים הקרובים אמורה להיכנס לשימוש מבצעי סוללה נוספת של כיפת ברזל. מיקומה, ככל הנראה מצפון לאזור שבו מוצבות שלוש הסוללות הפועלות היום, ייקבע בעקבות הערכת מצב של הצבא. ברפאל כבר שוקדים גם על הסוללה החמישית והשישית. בחברה רואים בהסלמה האחרונה, שהבהירה את חיוניות המערכת, תשובה לאיום בקיצוץ הפרויקט, שעלה לפני כמה חודשים.

כיפת ברזל במספרים. לחצו להגדלה

ההצלחה של כיפת ברזל בסבב הלחימה האחרון רחוקה מלהיות מובנת מאליה. דרכה מרעיון ראשוני למערכת מבצעית היתה מלאה מהמורות. תת אלוף (מיל') ד"ר דני גולד, שהיה ראש יחידת המחקר והפיתוח במפא"ת, החליט ב-2005 לפתח את המערכת וצפה את הצלחתה. ח"כ עמיר פרץ, שהיה שר הביטחון בין מאי 2006 ליוני 2007, אומר שאנשי המערכת הביטחונית לא תמכו בפיתוח מערכת ליירוט טילים קצרי טווח.

"עמדת המטכ"ל גרסה שבבחינת הנזק מול התועלת, מערכת הביטחון וצה"ל אינם רואים צורך להעמיד את ההשקעה בעדיפות עליונה", אומר פרץ. "אמרתי שבעיני זה דבר בלתי מתקבל על הדעת, שאנחנו יודעים לתת תשובות לטילים ארוכי הטווח, ודווקא במקום שנראה המקום הפשוט יותר נעמוד חסרי אונים".

למתנגדי המערכת היו נימוקים ברורים: הצבת טיל מיירט, שעלותו מוערכת ב-50 אלף דולר מול רקטה פשוטה, שעלותה מסתכמת באלפי שקלים, היא הפסד כלכלי ומורלי (כיפת ברזל מופעלת כיום על פי מדיניות מתירנית - לעבר כל רקטה נורים שני טילים מיירטים. העלות - 315 אלף שקל); פיתוח המערכת עלול היה להימשך זמן רב, שבו ימשיך העורף לספוג רקטות; אין יכולת ממשית להגן על כלל תושבי המדינה, אם ארגוני הטרור יחליטו לתקוף את ישראל במאות רקטות. "היתה גם בעיה בפסיכולוגיה של הצבא. ‘אתה הופך אותנו לצבא מגן ולא לצבא מתקיף', אמרו לי", נזכר פרץ. "אני לא רואה שום סתירה בין הצדדים. כל מתקפה שתימנע הודות להגנה יעילה, היא דבר נכון".

דב רביב, שנחשב אבי פרויקט החץ ומומחה בתחום ההגנה האקטיבית, מסביר מדוע טיעוניהם של המתנגדים שגויים. לדבריו, ההשוואה אינה בין מחיר הטיל המיירט והרקטה, אלא בין מחיר המיירט לנזק שייגרם בעקבות פגיעת רקטה. "כשבודקים את זה, ברור שמערכת ההגנה משתלמת. אם 30 טילים שיורטו היו נופלים באשדוד ובבאר שבע, היו בערים האלה עשרות נפגעים ונזקים. תפקיד המדינה הוא לחסוך בקורבנות ולהגן על אזרחים. הדרך היחידה לעשות את זה, בלי כיפת ברזל, היתה לכבוש את עזה או לחזור על ‘עופרת יצוקה'", הוא מסביר.

תרופה זמנית

בדו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-2009, נמתחה ביקורת נוקבת על קבלת ההחלטות במערכת הביטחון בנוגע לפיתוח מערך ההגנה האקטיבית. בדו"ח המבקר, מיכה לינדנשטראוס, נכתב כי מערכת ההגנה עלולה "להביא לפיתוח ולהצטיידות במערכות שאינן עונות על מלוא הצורך המבצעי באופן מיטבי ותוך חשש להוצאות כספיות מיותרות ולבזבוז זמן".

כיום, כפי שהעריך בעבר גולד, יכולה כיפת ברזל להתמודד עם טילים המשוגרים ממרחק של מעל ל-40 קילומטרים. בעתיד יהיה אפשר להתאים אותה להתמודדות עם טילי פאג'ר, שיכולים להגיע לטווח ארוך יותר. "ברור שאם ייפלו רקטות ברמת אביב ג', התגובה תהיה יותר חריפה וחמורה. בסופו של יום, כיפת ברזל זו תרופה זמנית, לא אולטימטיבית", אומר רביב. "הפתרון הנכון הוא לעשות דברים שימנעו ירי, לא להמשיך ולייצר כיפות".

בעזה, על פי ההערכות, יש מאות רבות של רקטות לטווח בינוני, שיכולות להגיע לאזור גדרה ואף צפונה משם. ראש אגף המודיעין, האלוף אביב כוכבי, אמר ש-200 אלף טילים מכוונים לישראל. הרמטכ"ל, בני גנץ, אמר השבוע כי "כלל העורף הישראלי נתון תחת איום".

פרידקס וחבריו בסוללת כיפת ברזל חשו סיפוק רב עם כל רקטה שיירטו בשמי אשקלון, אבל המבחן האמיתי שלהם ושל המערכת יהיה אם יום אחד תעמוד ישראל תחת מתקפה רבתי. "אסור לראות בהסלמה האחרונה וברקטות מעזה תכלית הכל", אומר חיימוביץ. "זה סיפור אחר לחלוטין כשיש אפשרות לאיים בטילים בליסטיים גם מסוריה ומלבנון, גם מעזה וגם ממקומות אחרים. המבחן האמיתי יבוא כשמספר הרקטות יהיה משמעותי יותר ופוטנציאל הנזק יגדל גם הוא".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ