בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיפת ברזל לא תספיק מול איראן

ברור שלא די במערכת שהוכיחה את עצמה מול עזה בעימות עם טהראן. שם נזדקק למערכות אחרות, וכאלה אין עדיין די - מסיבות תקציביות

42תגובות

מערכת "כיפת ברזל" היתה בלי ספק כוכבת השבוע החולף. העיתונים התפייטו בשבחי הגניוס היהודי של מדעני רפאל, שבזכותו יורטו קרוב ל-80% מהרקטות ששוגרו מרצועת עזה לאזורים מאוכלסים בדרום הארץ. הפוליטיקאים התקבצו להצטלם ליד קני המשגרים (וודאי בירכו בסתר לבם על הצלחת הסוללות, שחסכה מהם את הצורך לאשר פלישה קרקעית עתירת נפגעים לרצועה). אפילו חייליו האמיצים של מערך ההגנה האווירית בצה"ל זכו לזמן מסך כאילו היו קצינים בסיירת גולני, לפחות.

אך בין דברי ההלל המוצדקים למדענים והטפיחה העצמית הקולקטיבית המופרזת על השכם, נשתכחו שתי עובדות בסיסיות: האחת, שמערך ההגנה מפני טילים ורקטות, מתקדם ככל שיהיה, נמצא כיום בפיגור גדול בהשוואה לנקודה שבה אמור היה להיות אילו הוקצבו לפיתוחו סכומי הכסף הדרושים; והשנייה, שתפקוד המערך המוצלח השבוע הושג בתנאים כמעט אידיאליים - מול ירי מוגבל בהיקפו (של הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות, אך לא של החמאס) ומחזית אחת בלבד. מול עימות עם איראן, אם מישהו עוד משלה את עצמו, זה ודאי לא יספיק.

בחודש הבא יקלוט צה"ל את הסוללה הרביעית של "כיפת ברזל", שתגיע יותר מחמש שנים לאחר החלטתו של עמיר פרץ, שר הביטחון בדצמבר 2006, להצטייד במערכת היירוט. שלב הפיתוח ברפאל עבר במהירות, אך מאז התקדם הפרויקט בעצלתיים. ה"כיפה" עדיין אינה מוצר מדף. ההפסקות בתהליך הייצור גוררות האטה באספקת המערכות ועולות לבסוף גם במחיר כספי ניכר, משום שאחר כך פועלים התעשיות ומשרד הביטחון תחת דרישה מבוהלת להצטיידות, המייקרת את התהליך.

אי-אף-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בשלב ראשון רכש צה"ל שתי סוללות. ב-2010 החליט נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על מענק מיוחד בסך 205 מיליון דולר, שיממן לישראל רכישת ארבע סוללות נוספות. אבל העברת הכסף התעכבה ומערכת הביטחון העדיפה להמתין עד לקבלת התקציב האמריקאי. בינתיים אילתרה רפאל סוללה נוספת, אך באחרונה חל עוד עיכוב, משום שוויכוח בין משרד האוצר ומשרד הביטחון מונע בינתיים הקצאת סכומים נוספים, מעבר לשבע הסוללות (שלוש במימון ישראלי, ארבע במימון אמריקאי) שפיתוחן אושר.

כך נוצר עיכוב בן שנה בפרויקט, שמותיר את הצבא עם סוללה אחת פחות מהמלאי שאמור היה לעמוד כעת לרשותו. כיוון שסוללה משמשת להגנתה של עיר בינונית, מדובר בפער לא מבוטל - בעיקר אם בסיבוב הבא ינסו הפלסטינים לירות מעזה רקטות פאג'ר איראניות, המציבות בטווח האש גם את גוש דן.

הישגי הכיפה השבוע נכון ליום חמישי בבוקר מוסברים בשיפורי תוכנה והיערכות, אבל על חורים גיאוגרפיים קשה יותר לגשר. הסוללות נפרסות כעת על פני מרחב גדול למדי, באופן שמקשה על ההגנה. אחרי ההצלחה המבצעית השבוע, מזהים בתעשיות הביטחוניות נכונות מצד המדינה להאיץ את הליכי האישור. מתקפת הרקטות האחרונה מעזה שימשה התראה, במחיר זול יחסית בנפגעים ובנזק כלכלי. בהצלחה טמון יתרון נוסף: אם תירכש "כיפת ברזל" בידי מדינות נוספות, תפחת עלות הייצור וצה"ל יוכל לרכוש עוד טילים וסוללות.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשא שלשום בכנסת עוד נאום לוחמני על תוכנית הגרעין האיראנית. נתניהו קשר ישירות בין טהראן ללחימה בעזה ואיים "לעקור את הבסיס האיראני" שם. אבל הקטיושות שנורו מעזה אפילו אינן קדימון למה שצפוי כאן כנראה, אם תחליט ישראל לבסוף לתקוף את אתרי הגרעין. אין די בהישג הטכנולוגי של "כיפת ברזל" ובשיפורים המובהקים בהיערכות העורף כדי לתת מענה הולם לאיום הטילים והרקטות, הצפוי במקרה שאיראן תרתום לנקמתה את חיזבאללה מלבנון וייתכן שגם את החמאס מעזה.

ועדת החוץ והביטחון של הכנסת העריכה אשתקד כי להגנת המדינה, מצפון עד דרום, יידרשו כ-13 סוללות של "כיפת ברזל". הכיפה, לפי יצרניה, מתאימה להגנה מפני רקטות עד לטווח של כ-70 קילומטרים. להגנה מפני טילים ורקטות לטווח ארוך (ובידי חיזבאללה יש מאות רבות כאלה), נדרש שילוב בין מערכות ה"חץ" ו"שרביט קסמים". לישראל רק מספר מוגבל של טילי חץ וסוללה ראשונה של "שרביט קסמים" תימסר לצה"ל רק בעוד שנתיים, בהנחה שלא יהיו עוד קיצוצי תקציב. בנסיבות כאלה, סביר שמערכות היירוט הבודדות יוצבו בעת מלחמה להגנת מסלולי ההמראה בבסיסי חיל האוויר ואתרי תשתית אסטרטגיים. האזרחים יצטרכו להישאר בבית, להקשיב להוראות פיקוד העורף ולקוות לטוב.

אי-אף-פי

בחינה מפוכחת של התקדמות שני הצדדים תגלה שישראל פיתחה מענה טכנולוגי מרשים, אך טרם יישמה אותו בהיקף משכנע. היריב לעומתה - מטהראן, דרך בקעת הלבנון ועד עזה - מצטייד בעשרות אלפי טילים ורקטות שנועדו להציף את המכ"מים הישראליים באופן שיגביל את יכולת היירוט שלהם. ברור שחלק ניכר מתמונת המלחמה יוכרע בהתאם לתפקודו של צה"ל בהתקפה, אבל בכל הנוגע למלחמת הרקטות, נראה שבחמש השנים האחרונות אנחנו התקדמנו - והאויב התקדם יותר. המשמעות עלולה להיות תיקו במערכה הבאה, תוצאה שספק אם ישראל יכולה להרשות לעצמה.

שטח מת

מדוע החליטה ישראל ביום שישי שעבר להתנקש בחיי זוהיר קייסי, ראש הפלג המרכזי של "ועדות ההתנגדות העממיות" ברצועה, בידיעה ברורה שהחיסול יצית סבב אלימות בדרום? התשובה טמונה כנראה בזירה הגיאוגרפית של הפיגוע שיזם קייסי, יותר מאשר באיכות ההתרעה המודיעינית.

קייסי ואנשיו תיכננו פיגוע בגבול ישראל-מצרים בסיני, מהדורה חוזרת של מתקפת הוועדות באוגוסט אשתקד בכביש 12, שבה נהרגו שמונה ישראלים. ישראל רואה בהתקפות מסיני קו אדום שעליה לסמנו בכוח מול הארגונים הפלסטיניים ברצועה. זו תוצאה של חולשה בכל התחומים: סיני הוא שטח מת, שהמודיעין מתקשה לעקוב אחריו; הגדר בגבול מצרים עדיין בתהליך בנייה ואינה מאפשרת חסימה מלאה של חדירות; ואילו הרגישות של היחסים עם קהיר מונעת פעולת סיכול מוקדם של צה"ל בתוך השטח המצרי.

מצד אחר, מצרים אפילו לא מתיימרת יותר לשליטה מעשית בסיני. המרחבים הגדולים, חופש הפעולה ושיתוף האינטרסים עם השבטים הבדוויים (אידיאולוגיה וגם כסף), הופכים את סיני לחצר אחורית אידיאלית מבחינת הארגונים ברצועה. כשמגיעה ידיעה מודיעינית על פיגוע בדרך, ישראל צריכה לפגוע בראשי הפירמידה בעזה בתקווה לשבשו. לכן חוסלו קייסי ולמחרת קצין המבצעים של הוועדות, שהופקד על הקשר עם החוליה בסיני. אבל כיוון שמדובר כנראה ב"מיקור חוץ" שעשו הוועדות לחוליה בדווית, לא ברור עד עתה אם תוכנית הפיגוע נזנחה ("סיכול" בלשון השב"כ) או רק נזנחה זמנית ("שיבוש").

ההימנעות הישראלית מתקיפה בשטח סיני הוכיחה עצמה כעבור שלושה ימים, כשהתיווך של המודיעין המצרי הוביל להסכם עקיף ובלתי רשמי על הפסקת אש בעזה. הצלחתו הסופית של ההסכם תיבחן בימים הבאים. מצרים, גם בעידן שאחרי חוסני מובארק ובשליטה גוברת של האחים המוסלמים, מוסיפה להיות שותפה חיונית לישראל, לפחות עד הבחירות לנשיאות במאי. לא ברור מה יקרה שם אחרי הבחירות ואם עדיין יוכלו אנשי המודיעין הכללי המצרי (מקבילו של המוסד הישראלי) להמשיך ולתווך בין ישראל לעזה.

כעת מפקדי המודיעין הם אותם אנשים שפעלו מטעמו בתקופת מובארק. הקונסול הכללי לשעבר של מצרים בתל אביב, נאדר אל-עאסר, אחראי כעת על התיק הפלסטיני-ישראלי במודיעין. המעורבות המצרית בנעשה ברצועה עדיין גדולה. פרשנים בעזה טוענים בתוקף שמשבר הדלק ברצועה, שנוצר לאחר שמצרים הפסיקה את העברת הדלק מסיני לעזה, נובע גם מהחלטת המודיעין המצרי ללחוץ על הנהגת החמאס לקדם את הסכם הפיוס עם הפתח.

הצלחת המודיעין בתיווך אינה יכולה לחפות על האנרכיה בסיני או במצרים עצמה. ביום שלישי הקיפו כ-300 בדווים חמושים את מחנה כוח השלום הבינלאומי בסיני ואיימו להרוג את יושביו. הבדווים מחו על מאסרם של חמישה מחבריהם, שצפויים להם מאסר עולם או עונש מוות בגין מעורבותם בפיגועי טרור.

בתקרית אחרת השבוע, כמה מאות קילומטרים מדרום לקהיר, ניסו עשרות גנבים להסיר פסי רכבת מהמסילה. כוח משטרה הפתיע אותם בשעת מעשה. הגנבים נמלטו לכפר הסמוך ובקרב יריות חטפו כמה משפחות כבנות ערובה. האירועים הללו נשמעים רחוקים, כמעט דמיוניים. אולם חלקם מתרחשים סמוך מאוד לגבול הדרומי, במה שהיה בעבר המקום האולטימטיבי לחופשה לעשרות אלפי ישראלים.

תג מחיר

אילו אפשר היה לדבר על סבב הלחימה המדמם בעזה במונחי ספורט, היה מאזן הביניים השבוע נראה כך: ישראל גברה בנקודות על הג'יהאד, שניצח בנקודות את החמאס. ואיפה הרשות הפלסטינית? כנראה בסוף הטבלה.

לא צריך לקנא ביו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן). עבאס מתלבט זה כמה שבועות על נוסח המכתב שהוא מתכוון לשלוח לנתניהו באשר לעתיד המשא ומתן המדיני וצעדיהם הבאים של הפלסטינים בגדה המערבית. הוא מתפלפל על כל מלה מול בכירים באיחוד האירופי ובממשל האמריקאי, שמנסים להניאו משיגור מכתב בוטה מדי שיחריף את המשבר בין הצדדים. "במקביל", אומר אחד מבכירי הפתח ל"הארץ", "הג'יהאד האיסלאמי מצליח להוריד שליש ממדינת ישראל למקלטים. אתה מבין איך הציבור הפלסטיני מסתכל עכשיו על עבאס? הג'יהאד גרם למדינת ישראל להיכנס לפאניקה בלי לשלם מחיר כבד מדי. האם חיסלתם את בכיריו, האם פגעתם בו? כלום. הוא החל בירי של הרקטות לאחר שחיסלו בכלל את מזכ"ל הוועדות העממיות. והוא גם סיים את המערכה עם הירי".

לפחות בנקודה אחת, בכיר הפתח נשמע רגוע. "הנזק שגרם הג'יהאד לחמאס אפילו גדול יותר", הוא אומר. "הארגון עשה צחוק מחמאס. אלה שתמיד התרברבו ביכולת הלחימה שלהם מול ישראל, שהכריזו על עצמם כלוחמים גדולים, נתפשו במשבר האחרון בעיני הציבור בעזה כחבורת פחדנים, שמעוניינים אך ורק בהישרדות שלטונם. מה עשה החמאס במשבר הזה? מנהיגיו הסבירו שצריך אחדות שורה ואי אפשר לפעול באופן עצמאי. בא הג'יהאד והראה להם שהוא עושה מה שמתאים לו ואינו זקוק לאישורם".

מהסבב האחרון מתגבשת תמונה שונה מבעבר של התנהלות החמאס. אולי זה הרצון להחזיק בשלטון בעזה בכל מחיר, אולי השפעות האביב הערבי וההתרחקות מסוריה ומאיראן, אבל השבוע נדמה היה שהחמאס איבד מלהט המאבק בישראל. הארגון טרוד עדיין במשבר פנימי עמוק: מנהיגיו בעזה, איסמעיל הנייה ומחמוד א-זהאר, מסרבים לקבל את ההסכם שגיבש ראש הלשכה המדינית חאלד משעל עם עבאס, בתיווכם של המצרים. גם מצוקת הדלק, שהובילה להפסקות חשמל ממושכות ברצועה בשיאו של החורף, העיקה על משטר החמאס. משעל, במיוחד, חושש מתסיסה ותסכול של תושבי הרצועה שיתלקחו לבסוף למחאה נגד ארגונו.

במפגן הניצחון שערך הג'יהאד בעזה השבוע, לציון הפסקת האש, לא נראו הרבה פרצופים שמחים. למרות השבחים של בכיר הפתח, בג'יהאד יודעים את האמת: הישגיו העיקריים של הארגון היו גרימת המבוכה לחמאס והיכולת לשגר מטחים עזים יחסית של רקטות לישראל. אבידות לא נגרמו לצד הישראלי, בעיקר תודות ל"כיפת ברזל". בחלק ההתקפי, הפעיל צה"ל להשלמת הכיפה גם "חופת אש" - מערכת משולבת של מודיעין ויכולת אווירית, שפגעה ביותר מעשר חוליות שיגור בזמן הלחימה.

אבל בהצלחת הכיפה טמון גם פרדוקס: כיוון שאין כמעט נפגעים, התגובה הישראלית לירי המתמשך על הדרום היתה מוגבלת למדי. ישראל יכולה להשתבח ככל שתרצה בהרתעת הג'יהאד, אבל הארגון קבע כאן תג מחיר: גם בפעם הבאה שבה יחליטו אצלנו על התנקשות באחד מבכירי ארגוני המחבלים ברצועה, צריך לצפות למתקפת רקטות. אלוף פיקוד הדרום, טל רוסו, הודה שלשום ביושר כי "אין פתרון קסם" לרקטות וכי אינו יכול לחזות כמה זמן תארך הפסקת האש, עד לסיבוב הלחימה הבא.

ובינתיים, הלחימה בעזה דחקה לשולי הקשב של ההנהגה הישראלית את המתרחש בגדה. תשובת הרשות הפלסטינית, לצד המהלכים המדיניים שהוזכרו, עשויה להתקבל בשטח. ביום שישי בעוד שבועיים יציינו הפלסטינים את יום האדמה. מה שפעם היה בעיקר יום מחאה של ערביי ישראל, אמור לספק הפעם במה ל"צעדת המיליון" - מחאה אנטי-ישראלית בעולם הערבי והמוסלמי כולו. הרשות, במיוחד, מתאמת פעילות עממית. מסע מחאה נגד ההתנחלויות וגדר ההפרדה מתואם כעת בעשרות ועדות מקומיות בגדה, בכפרים ובעיירות. בפיקוד מרכז מונים, מדי יום שישי, תשעה מוקדי הפגנות וחיכוך קבועים, בהשוואה לשניים בלבד לפני כחמש שנים.

השבוע נכנס לתפקידו אלוף פיקוד חדש, ניצן אלון, שהחליף את אבי מזרחי. בטקס החילופים שיבחו הדוברים הצבאיים את השקט השורר בגדה, פעם זירת פיגועים רצחנית. אבל השקט הזה רחוק מלהיות מובן מאליו. ישראל ממשיכה לצפות שמנגנוני הביטחון של הרשות יעשו בשבילה את העבודה, במציאות של קיפאון מדיני מוחלט ובזמן שהצעירים הפלסטינים בגדה רואים את בני דורם במדינות השכנות מפילים משטר אחרי משטר.

ברקע, אף שהדבר נעלם לגמרי מעיניה של התקשורת הישראלית, נמשכים כל העת מעשי חבלה מכוונים מצד מתנחלים קיצונים. רק השבוע נרשמו שני מקרים של השחתת עצים בדרום הגדה. "התיאום הביטחוני עם הרשות לא יחזיק מעמד לנצח", מזהיר קצין בכיר בצה"ל. "הגג הזה כבר החל לדלוף".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו