בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרצאות אינטליגנטיות מעולם לא היו מצרך מבוקש כל כך

ההרצאות בכנסי הרעיונות של TED, הנמשכות 18 דקות בדיוק, הפכו לסרטוני צפייה פופולריים באינטרנט, עם יותר מחצי מיליארד צפיות בסך הכל. ההצלחה העסקית הולידה מתחרים רבים, וריבוי ההרצאות מעורר את השאלה אם לא מיצינו כבר את כל מה שהיה לנו להגיד

26תגובות

אילו היו עוברי אורח עדים להתקפה על דנקן דיווידסון, לילה אחד לפני שלוש שנים, לא היה להם סיכוי לנחש את הסמליות שלה בעידן שלנו. זה היה בפברואר, בלונג ביץ', קליפורניה, ודיווידסון הלך למלונו אחרי יום עבודה ארוך. שדירת ווסט אושן היתה חשוכה מהרגיל. פנסי הרחוב היו כבויים. בגלל הצמרות הצפופות של העצים, הולכי הרגל על המדרכות לא נראו מהכביש. בעודו פוסע בעלטה תפס אלמוני את דיווידסון מאחור ואמר, "אני צריך את התג שלך עכשיו!"

מצווארו של דיוידסון השתלשל תג איש-צוות של TED, כנס הרעיונות שנמשך ארבעה ימים, שבו נשכר לעבודה כצלם. TED מפורסם בעיקר בזכות ההרצאות האקלקטיות הנמשכות 18 דקות - שסרטי וידיאו שלהן הופכים ויראליים ברשת - ובזכות האירוע השנתי היקר והיוקרתי שבו הן מתקיימות. דיווידסון נשא גם ילקוט גב עם מצלמות ועדשות בשווי עשרות אלפי דולרים, אבל התוקף התעלם מכך. הוא הידק את אחיזתו. "אני לא רוצה לפגוע בך, אבל אעשה זאת", הוא איים.

דיווידסון חשב במהירות. בשעה זאת יהיה קשה להודיע למישהו שמתחזה אלים מחזיק בתג כניסה ל-TED. ברשימת משתתפי הכנס היו כמה מפורסמים כביל גייטס, אל גור ומג ריאן. דיווידסון אמר לשודד שהוא לא יכול לתת לו את אישור המעבר.

גטי אימג'ס

"לא, אתה לא מבין", אמר האיש. "אני חייב להיכנס לשם ולפגוש את האנשים האלה".

"החלטתי שאמנם הידיים שלי תפוסות, אבל יש לי רגליים", נזכר דיווידסון. כשהבחור תלוי על גבו, גרר דיווידסון את עצמו אל הרחוב. כשהגיעו לשפת הכביש, השודד הרפה ממנו ונמלט בריצה. דיווידסון, שראה את התוקף רק מאחור, הבחין שהוא לבוש היטב, בג'ינס וז'קט קל.

>> ההרצאות הפופולאריות ביותר ב-TED

משטרת לונג ביץ' היתה ספקנית ביחס לתיאור של דיווידסון. "השוטרים המשיכו עוד ועוד בשאלות", הוא נזכר. "הם לא רצו להאמין שזה בחור לבן בעל מראה מהוגן. הם היו משוכנעים שהוא חסר בית או חבר כנופיה. הם סבלו מדיסוננס קוגניטיבי". ההתקפה התמיהה גם את דיווידסון עצמו. זה היה ניסיון לגניבת זהות מסוג שהעולם עוד לא ראה - גניבה בכוח הזרוע של תג לכנס רעיונות - והוא היה הקורבן הראשון. "קל להבין שכסף הוא המטבע של העולם", אומר דיווידסון, "אבל יש גם מטבעות אחרים".

פסטיבל הפטפוטים

בינואר נאספו מנהיגי העולם - ראשי ממשלות, אנשי בנקים מרכזיים, מיק ג'אגר - לכנס הכלכלי העולמי בדאבוס, שווייץ, פסטיבל הפטפוטים של האנשים החזקים ביותר בתבל. באותו זמן, בלייק טאהו, בילו 650 בני עשרים ומשהו עם מוזיקאי קווסטלאב ועם נשיא גיאורגיה ב-Summit Series, אירוע המתמקד ביצירת קשרים וביזמות חברתית. ובסוף פברואר, בלונג ביץ', התאסף קהל עם אוריינטציה טכנולוגית יותר ל-TED 2012. עונת כנסי הרעיונות נמצאת עכשיו בשיאה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

תופעת הכינוסים האקסקלוסיביים, המשלבים רעיונות חדשניים עם התרועעות ויצירת קשרים, קיימת לפחות מאז שנות ה-70 המוקדמות, אז נוסד כנס דאבוס. שנות ה-80 הולידו את סוף-שבוע הרנסנס, שהיה מיועד לקהל פוליטי בעיקרו; הכנס של Allen & Co. בסאן ואלי, לאנשי תקשורת; וגרסה מוקדמת של TED, לענקי העולמות המשתלבים (כפי שמארגניו מגדירים זאת): טכנולוגיה (Technology), בידור (Entertainment) ועיצוב (Design), ובראשי תיבות TED. אולם השנים האחרונות היו עדות לתפוצה עצומה של אירועי סטטוס מסוג זה. הבולטים הם פופ-טק (PopTech), FOO Camp, Clinton Global Initiative, ו-Solve for X (הכנס של גוגל ל"חשיבה פורצת דרך"). ומלבד האירועים המתוקשרים, יש זנב מתארך של כינוסים שמעולם לא שמעתם עליהם כמו Feast, Do Lectures, כנס ה-99% ו-Techonomy. כולם מבטיחים אינטראקציות אקראיות, תוכן מוזר, סלקציה שתותיר בחוץ את חסרי הפוזה הנכונה ולפחות אשליה של התחככות שוויונית. יש להם גם אוצר מלים משלהם. אלו הן "אסיפות של מנהיגי-מחשבה", שבהן "כוכבי רוק" יוצאים מתוך ה"בועה" שלהם כדי ללמוד על הרעיונות ה"משבשים" אשר "נאצרו" בקפידה.

כוחות המשיכה של אירועים כאלה הם מורכבים. בעיניהם של מצילי-עולם אלה, המוקסמים מ"כוחם של הרעיונות", הכנסים הם התחליף ל"זמן שבו הממשלות עשו משהו, כמו להנחית אדם על הירח", כדברי אחד האוצרים. כמו כן, אפילו המכורים לטכנולוגיה מתעייפים לעתים מתקשורת דרך דמויות וירטואליות, ונהנים מדי פעם להתרענן בהתחככות חברתית בתלת-ממד. בשביל רובד חברתי אמיד מסוים, כנסים אלה מהווים סדנת השתלמות אליטיסטית. אבל מהבחינה הפשוטה ביותר, אירועים אלה מבססים ומחזקים הייררכיות חדשות. בתרבות שבה המעמד החברתי נזיל מאי פעם, יזם שעובר בן-לילה משינה תחת שולחן העבודה שלו להנפקה לציבור במיליארדים צריך למצוא דרך לבטא את המעמד החדש שלו. "אין לנו טירות או תוארי אצולה, אז איך תוכל להפגין שאתה חלק מהאליטה?" - מנסח זאת אנדרו זולי, המנהל של פופ-טק.

כך צמח ליגיון של נואמים ומשתתפים, הנודדים לאורך אותם נתיבי מסחר חברתיים-אינטלקטואליים אליטיסטיים. אם מוסיפים לסיפור את פסטיבל (הסרטים) סאנדנס, פסטיבל (האמנות) "האיש הבוער" ואת האירועים של SXSW (South by Southwest, חברה המארגנת כנסים ופסטיבלים בתחומי מוזיקה, קולנוע, אינטראקטיב וכן הלאה), התוצאה היא מעמד חברתי חדש שחבריו מצייצים זה על זה בעת שהם נוסעים מאירוע לאירוע. תופעות כאלה בדיוק נהנה מייקל ברוקס לפרק לגורמים. בספרו האחרון, "החיה החברתית", הוא מתאר את המסיבות בדאבוס כ"מעגלים של בני אדם מעניינים וחסרי ביטחון המחפשים נואשות להיכנס לממלכת בעלי שלוות הנפש והשלמות העצמית". אולם ברוקס עצמו הוא אזרח מן השורה הראשונה בממלכה זו. הוא נאם ב-TED ומשתתף באופן קבוע ב"פסטיבל הרעיונות של אספן". אינטלקטואלים בעלי מותגים וספרים לקדם רואים בכנסים החדשים הללו כלי רב עוצמה. "ברור שהכסף הוא לא המטרה", אומר ברוקס. "בשבילי, ההשתתפות בכנסים כאלה היא הזדמנות לצאת מהמעגל הפוליטי-אינטלקטואלי שלי ולפגוש אנשים שלא הייתי פוגש במקומות אחרים. התמורה מורגשת במצב הנפשי".

מכל הכנסים הללו, - TED שאפשר להגדירו כאירוע הרשמי של הדיגיטציה - קיבל מעמד תרבותי חריג. הרצאה ב-TED, כתב עיתונאי הטכנולוגיה סטיבן לוי, היא "טקס-מעבר לאינטלקטואל של עידן האינטרנט". על סמך הכנס אפשר להרכיב את רשימת "הדברים שאנשים לבנים אוהבים". בסרט החבובות האחרון, הדמות של סקוטר עודכנה לתפקיד של עובד בגוגל המשתתף ב-TED. ובדיוק כפי שדאבוס מהווה סמל של רוע בעיני אלה המאמינים שהעולם מנוהל בידי 300 בני אדם, כך TED מעורר את הטינות הרדומות של המעמד האינטלקטואלי של הרשת. בעיני המשתתפים, או טדסטרס, כפי שהם מכנים את עצמם, הציוץ מהצד הנכון של חבל הקטיפה הוא הזדמנות להסוות גאווה כפליאה. בכנס של 2011 שיתף אשטון קוצ'ר את העולם בכך שהוא "נרגש להיות כאן" ו"וואו". בשביל הנואמים, שליחת דיווח מ-TED היא הפרס הגדול של הצניעות המעושה. "כשעליתי לבמה", כתב איבו פאטל ב-2008 בפוסט המהווה דוגמה קלאסית לז'אנר, "חשבתי לעצמי, 'כל אחד ואחד בקהל יותר חכם ממני'".

פייר אומידיאר

יזם המלונות והנדל"ן האמריקאי אנדרה באלאש היה מסוגל לפתח מועדון לילה רווחי אף יותר אילו היה לומד את המודל השיווקי של TED: פתח "בום בום רום" (שם מועדון של באלאש בניו יורק) שלא רק יחסום בפניכם את הכניסה, אלא גם יצלם בווידיאו את מה שקורה בפנים, כדי שתדעו בדיוק מה אתם מפסידים. דמיינו גם שלכל אחד במועדון מוצמד מיקרופון, כך שאתם יכולים לשמוע אותם מלהגים על איך הכל "מדהים" ואיך "הקשרים של כולנו מגיעים לכל אדם מעניין בארץ, אם לא בעולם", כפי שהאוצר של TED, כריס אנדרסון, אמר פעם לקהל בכנס. ההרצאות של TED, קליפים של הרצאות שנמשכות 18 דקות ומרוכזים ב-ted.com, הפכו לתקצירי הספרים של ימינו בשביל אלה שרוצים להישמע חכמים. למרות אורכם ורצינותם, אלה הם כמה מן החומרים הפופולריים ביותר ברשת.

TED נמצא כעת במה שנראה כשלב פופוליסטי. לפני שלוש שנים יצרו מארגניו גירסת זיכיון, הנקראת TEDX, ואלפי אירועי חיקוי מסוג זה נערכו עד היום. בחודש שעבר הם הכריזו על חיפוש כלל-עולמי בסגנון "כוכב נולד" אחר מרצים לכנס המרכזי של השנה הבאה (בצורה דומה נבחר בשנה שעברה הישראלי ליאור צורף להרצות ב-TED).

על סמך ההצלחה יוצאת הדופן של TED אפשר להסיק שאנחנו חיים בתור הזהב של הרעיונות, ושל דמוקרטיזציה מלהיבה שלהם. אולם אפשר לראות באסטרטגיות הצמיחה העכשוויות של TED גם סימנים לייאוש ולדלדול. עם יותר ויותר כנסים הנאבקים על אותם מרצים, מממנים, אורחים ורעיונות, התנועה מתחילה להיראות פחות בת-קיימא מבעבר. האם ייתכן שיש גבול למספר הרעיונות המעניינים ביקום? "זה הפך לשאלה של קולה או פפסי", אומרת ג'ולי האנט, מנהלת יחסי הציבור העולמית של תומסון רויטרס, שנכחה למעשה בכל הכנסים הבולטים. "ואז זה הופך לתחרות, מי מצליח להשיג את האוצרות הטובה ביותר, האורחים הטובים ביותר, הקהל הטוב ביותר". או, כפי שמנסח זאת זולי, "מה שקורה זה שהתחום כולו נהיה למצרך. הרוטב הסודי נאכל עד תום, ויש תחושה כללית של שכפול ועייפות. רוב הכנסים האלה ימותו".

זה התחיל בכישלון

ריצ'רד סול וורמן חי בסופה של דרך עפר בניופורט, רוד איילנד, באחוזה ישנה שנקראת "המטע". הוא ואשתו לועגים לוואספיות (האליטיזם הלבן) של האזור. וורמן, בן 76, הוא מעצב ומזהה טרנדים מקצועי, בעל מראה שדוני. הוא היה בן טיפוחיו של האדריכל המודרניסט לואי קאהן, טבע את המושג "אדריכל מידע", יצר את סדרת המדריכים Access והמציא את TED. ג'יי ווקר, המייסד של אתר התיירות Priceline והבעלים הנוכחי של TEDMED, כנס בריאות הציבור שוורמן ייסד, אמר לי ש"לפי כל מיני אמות מידה, ברור שוורמן הוא גאון". אולם ייתכן שמעל לכל, וורמן הוא תיאורטיקן של השיחה, ולפני כמה חודשים נסעתי לנהל איתו אחת כזאת. ישבנו באגף נפרד של האחוזה, שכולל גם את "משרד הקבלה" שלו וגם את "חממת החורף" - שם מבלים צמחי הבננה וההיביסקוס שלו בעונה הקרה. שתינו תה ירוק, אכלנו סושי והוא סיפר לי את הסיפור של TED.

הראשון, במונטריי ב-1984, היה כישלון. רק 300 בני אדם באו, וורמן התיר לחצי מהם להיכנס חינם, כדי למלא מושבים. עד 1990, כשהוא ערך את TED השני, המפגש של T (טכנולוגיה), E (בידור), ו-D (עיצוב) היה ברור יותר לאליטה של קליפורניה, והכנס היה להיט. הוא נהיה לאירוע שנתי. וורמן שם דגש על הרצאות קצרות, ללא דוכן נואמים, כי הוא מסתיר את איברי המין של הנואמים. אנחנו יושבים עכשיו ליד שולחן זכוכית, הוא מסביר, מאותה הסיבה, "כדי שנהיה פגיעים זה לזה".

TED של וורמן היה הזירה שבה הוצגו לראשונה המקינטוש, הסגוויי, שרק. היו בו הרצאות מורכבות להפליא (המתמטיקאי בנואה מנדלברוט על גיאומטריה של פרקטלים) וגחמניות (בכיר מיקרוסופט לשעבר, נייתן מייהרוולד, על "איך דינוזאורים מזדיינים"). "לארי וסרגיי" פירסמו לראשונה את גוגל בהרצאה של TED. שיחת מסדרון ב-TED הובילה להקמה של "ויירד". כמה ידוענים, כמייקל דאגלס והרבי הנקוק, היו תמיד זמינים להוסיף מעט זוהר לעניינים. "לארגן את הכנסים היה לעשות פחות או יותר בדיוק את מה שאני רוצה לעשות", נזכר וורמן. "כמו ילד שאומר מה הוא רוצה שיקרה. 'אני רוצה להיות להטוטן, אני רוצה להיות קוסם'".

וורמן הוא אמן-יוצר של מפגש הרעיונות הגבוהים, של הכנס שמטרתו היחידה היא ליצור את הכנס הכי מוצלח בעולם. כל מי שמוכן לשלם יכול להשתתף - על בסיס מקום פנוי. TED שלו היה מבוסס כל-כולו על מחיר כניסה של 3,000 דולר ויותר, ועל היותו תופעת קדם-אינטרנט, שנפוצה מפה לאוזן.

בשנות ה-90 המאוחרות וורמן כבר השתעמם מ-TED והיה מוכן למכור אותו. אחד המשתתפים, הבריטי כריס אנדרסון, יזם שהקים חברה מצליחה להוצאת מגזיני-פנאי, פנה אליו, ובסופו של דבר החברה הציבורית של אנדרסון, פיוצ'ר נטוורק, רכשה את הכנס ב-14 מיליון דולר. אנדרסון התגלה כאיש עסקים ממולח: שני מיליון דולר מהעסקה הוא שילם במניות, שאיבדו 97% משוויין בהתפוצצות בועת הדוט-קום, וכשאנדרסון עזב את החברה ב-2001, הוא נשא ונתן על עסקת אקזיט שבה סאפלינג, הקרן שלו שלא-למטרות-רווח, קנתה את TED מפיוצ'ר תמורת 6 מיליון דולר בלבד, 57% פחות ממחיר הקנייה המקורי.

אנדרסון הוא בנם של זוג מיסיונרים. הוא נולד בפקיסטאן ולמד באוקספורד. היה לו רעיון שונה לחלוטין ל-TED: תחת הנהגתו, הכנס ישמש מטרות נעלות יותר. בהתחלה המשמעות היתה תערובת רצינית יותר של סוגיות - האיומים על האוקיינוסים, הטרגדיה של ילדים-חיילים בסיירה לאון - שגרמה לכמה מנאמני TED לפלבל בעיניהם ולהפסיק לבוא. בתגובה על כך ש-TED הפך להיות "כל כך אליטיסטי", העביר אנדרסון את הכנס ממונטריי למתחם גדול בהרבה בלונג ביץ'; אולם, עם זאת הוא הכפיל את מחיר ההשתתפות, הכפיל בכך את הרווחים פי ארבעה והפך את הכנס עוד יותר למשחק של עשירים בלבד. אנדרסון יזם גם מדיניות כניסה מגבילה הרבה יותר: עתה עליכם להיות מוזמנים, או למלא טופסי-בקשה משפילים שבהם אתם נדרשים להוכיח שאתם אנשים ברמה מתאימה ל-TED. אבל פריצת הדרך האמיתית של אנדרסון, זו שהפכה את TED למותג מדיה עולמי, היתה ההשקה של הרצאות-TED ברשת ב-2006.

גטי אימג'ס

לפי כמה דיווחים, היתה בתוך TED הסתייגות מהרעיון להפיץ את התוכן ברשת, כולל התנגדות ראשונית של אנדרסון. אולם ההרצאות היו להצלחה כה גדולה, מעבר לכל הציפיות, שאנדרסון החל לראות ב-TED יותר מאשר כנס: זוהי פלטפורמה להפצה של רעיונות, או "רעיונות הראויים להפצה", כפי ש-TED מיתג עצמו במהרה. "כשאתה חושב איך תוכל לשנות משהו בעולם, עם משאבים מוגבלים, גישה אחת היא לטפח רעיונות, למצוא דרך להפיץ אותם ולעצב אותם כדי שהם יקבלו חיים משל עצמם", אמר אנדרסון לאיש הטלוויזיה צ'רלי רוז ב-2008.

בשש השנים מאז השקתו נוספו ל-ted.com יותר מ-1,100 הרצאות - ההרצאות הפופולריות ביותר מהכנסים של TED, יחד עם הרצאות מאירועים וכנסים אחרים, שקיבלו את האישור של TED. הפופולריות ביותר מתוכן הן, בין היתר, זו של ג'יל בולט טיילור, חוקרת מוח, המספרת על השבץ שעברה; איש החינוך הבריטי קן רובינסון, שמציג באופן קליל ומשעשע את הטיעון שבתי ספר הורגים את היצירתיות; ודייוויד גאלו, חוקר אוקיינוסים, שמסביר את המתרחש בתצלומים תת ימיים של יצורים זרחניים ותמנונים ערמומיים המגינים על עצמם. אולם הרעיון שהתגלה כמדבק יותר מכל הוא של TED עצמו. ביחד, ההרצאות של TED נצפו יותר מ-500 מיליון פעמים.

כמה אתרים נוספים, כמו Big Think, ניסו לפנות לאותו פלח שוק, אבל אף אחד מהם לא מתקרב לפופולריות של TED. כל זה מרשים עוד יותר אם חושבים על כך שהמנוע להצלחה של - TED פצצות חנוניות של 18 דקות - מנוגד לחלוטין להנחה המקובלת על הרגלי הצפייה באינטרנט: יותר קצר, יותר טיפשי - יותר טוב.

כשאנדרסון הגביל במדויק את אורך ההרצאות מההגדרה החופשית "קצרות" ל-18 דקות, הוא בחר באופן שרירותי את מגבלת הזמן המדויקת, כדי לחייב את הנואמים להיות מודעים לשעון. אולם מגבלת זמן זו התגלתה גם כמפתח להפצה הוויראלית. "מתברר שזה בערך פרק הזמן שבו אנשים יכולים באמת להישאר מרוכזים", אמר אנדרסון לרוז. "ההרצאות ארוכות מספיק כדי שלא יהיו טריוויאליות - אפשר באמת לומר משהו רציני וחשוב ב-18 דקות, אפשר לפתח רעיון ולהציג אותו - אבל הן קצרות מספיק, כדי שאנשים יוכלו לפנות בשבילן קצת זמן, לשתות כוס קפה ולצפות בהרצאה".

אפילו ההתרחקות של אנדרסון מרעיונות מעניינים סתם, לכאלה ש"יכולים לשנות משהו", התגלתה כיתרון באינטרנט. אף שההרצאות מייגעות לעתים, שינוי הדגש הפך את הצפייה של קרוב ל-20 דקות בסרטון של TED, כמעט למעשה מוסרי; כעת אתם יכולים לשרוף זמן עד סוף יום העבודה שלכם בצפייה באליזבת גילברט מדברת על יצירתיות וגם להרגיש טוב עם עצמכם. זה אמנם עדיין בגדר ממתק למוח, אבל זה ממתק מוח טבעוני, אורגני ומייצור מקומי. סביב ההרצאות התפתחה ברשת תנועה של חסידים, עם 8,000 מתנדבים המתרגמים אותן ל-85 שפות, ומעריצי TED מתדיינים בלי אירוניה בשאלה "האם האנשים של TED מציבים אמת מידה חדשה ל'אנשים אמיתיים'?"

התחושה של עלייה לספינת נופש סיינטולוגית אינה מקרית. הסיבה לכך היא בחלקה הקרקע הפורייה לצמיחת דתות-טכנולוגיה בעמק הסיליקון, ובחלקה - השאיפות של אנדרסון עצמו להפיץ את הבשורה. המוזמנים להרצות ב-TED מקבלים בדואר לוח אבן אמיתי שעליו חקוקות "הדיברות של TED" (הראשונה שבהן היא "לא תמכור מהבמה"). ג'ון כהן, מנהלת התקשורת של TED, סיפרה לקהל לפני שנתיים שגיסתה מכנה את ההרצאות של TED "דרשות חילוניות". האתאיסט דניאל דנט הציע ש-TED יכול "להחליף" את הדת, וציין כי הכנסים "כבר אימצו, באופן מודע לדעתי, חלק ניכר ממאפייני העיצוב המרכזיים של הדתות המוצלחות", כולל חלוקה בחינם של תוכן.

לפעמים האדיקות הזאת מעצבנת. גייב ריברה, היוצר של אגרגטור החדשות TechMeme, צייץ בכנס של 2010: "למדתי היום שרבים מחברי ב-TED# מתנגדים לעבדות. אני גאה בהם ומעריץ את הפתיחות שלהם". אחרי שהקומיקאית שרה סילברמן סיפרה ב-TED 2010 ששאיפתה לאמץ "תינוק מפגר וחולה סופני" הפכה אותה ל"אדם נפלא", אנדרסון, שהזמין אותה לכנס, צייץ ליותר ממיליון העוקבים שלו שהיא היתה "איומה ונוראה", וסטיב קייס, אחד ממייסדי AOL, צייץ "תתביישי לך" (במלחמת הציוצים שנפתחה בעקבות זאת, סילברמן נזפה באנדרסון - "ספחת של בינוניות על חור התחת של ביל גייטס", ובקייס - "שצריך להיות נחמד יותר לאדם האחרון בעולם עם חשבון ב-AOL").

אולם סקנדלים כאלה הם מופעי-שוליים. לא רק ש-TED פיצח את קוד הפופולריות של הרשת ויצר סמן סטטוס ראשון במעלה בכלכלה הדיגיטלית; הוא גם נעשה למכונת מזומנים, כולל קידום אגרסיבי של כרטיסי פרימיום (125 אלף דולר לפריבילגיות של "מממן"), שלוחות של המותג (TEDGlobal, TEDActive) ושאר מקורות רווח (TEDLive, שידור רשת של הכנס), כשמינימום ההכנסות הוא לפי הערכות 23 מיליון דולר לכנס.

לווייתנים ודולפינים

על כוס קפה בדמבו, אנדרו זולי פורש את התיאוריה שלו על דולפינים ולווייתנים. לווייתנים, הוא מסביר, הם ישויות גדולות, איטיות ומוכרות היטב. או, כפי שזולי מגדיר זאת, "לווייתנים הם משעממים בטירוף. יש מישהו שלא יודע מה ביל גייטס חושב על העולם? יש מי שלא יודע מה בונו או קלינטון חושבים?"

בפופ-טק מתעניינים בדולפינים - חדשנים מפורסמים פחות, כמו ג'יי קיזלינג, הביולוג שמצא דרך לשנות גנטית חיידקים כדי להאיץ ייצור של תרופה נגד מלריה, וכעת עובד על שימוש באותו תהליך לייצור ביו-דלק. "כן, לעזאזל", אומר זולי, "תרשמו אותי".

אף על פי שזולי לא אומר זאת במפורש, פופ-טק - מתחרה שש אלי קרב במשחק כנסי הרעיונות - הוא דולפין בעצמו. הכנס, שנוסד ב-1996 בידי קבוצה שכללה את מנכ"ל אפל לשעבר ג'ון סקאלי וממציא ה-Ethernet בוב מטקאלף, הוא ועידת ממציאים שנתית עם תחושה אינטימית בהרבה מ-TED. הוא נערך בבית האופרה הישן בקאמדן, מיין. האורות באולם לא כבים, כך שבהרצאות אין תחושה של מופע. הסגנון צנוע בהרבה. אם TED הוא כן השיגור לשיווק של ממים (תופעות אינטרנט), פופ-טק ממתג עצמו כרשת להפיכת ממים אלה לפעולות בשטח. על פי "תיאוריית השינוי" של פופ-טק, אומר זולי, בטיפוח של שיתוף פעולה בין "משבשים חדשים" ו"צורות הון חדשות", פופ-טק יכול "להאיץ את הקצוות" (לדוגמה, מאז 2007, דרך "תוכנית המאיץ" שלהם, בפופ-טק מלכלכים את הידיים בהובלת כמה פרויקטים, שהמרשים שבהם הוא יוזמה מהפכנית למאבק באיידס בדרום אפריקה).

בתקופה זו של פריחת כנסי-רעיונות, כל אחד מנסה להכריז בעלות על משהו. ב"פסטיבל הרעיונות של אספן", עשירים בגיל העמידה נאספים לשמוע אישים כתומס פרידמן מופיעים בפאנלים על סוגיות כמו עתידה של ישראל. Summit Series היא האנטי-אספן, שמיועדת ליזמים בני 20 ומשהו; אלף מהם שילמו בשנה שעברה 3,500 דולר כל אחד כדי לבלות ארבעה ימים בשיט תענוגות באיי בהאמה. האירוע כלל סטיקלייטים (מקלות זרחן), קונדומים, יוגה בהדרכת איל ההיפ-הופ ראסל סימונס, מסע לסימון כרישים עם טימותי פריס והרצאות על פינלתרו-קפיטליזם עם דמויות כריצ'רד ברנסון ומייסד פייפאל, פיטר תיל.

ג'יי ווקר, שקנה את TEDmed בשנה שעברה, מעביר את הכנס באפריל מסן דייגו לוושינגטון הבירה, והוא רוצה להפוך אותו לדאבוס של בריאות הציבור. FOO Camp (מחנה "החברים של אוריילי"), מרכז קבוצה של חנונים כבדים בסבסטופול, קליפורניה, במתחם של טים אוריילי מחברת התקשורת וההוצאה לאור אוריילי מדיה. שם הם מקימים אוהלים ומתכננים את ה"לא-כנס" שלהם. אין סדר יום קבוע מראש, והמשתתפים מבלים את הלילה הראשון במילוי טבלה ריקה בתוכנית שהם מעצבים במקום (באחת השנים האירוע כלל פעילות קבוצתית ספונטנית שבה פירקו והרכיבו מחדש את מכונית הפריוס השכורה של אחד המשתתפים). BarCamp הוא העתקה של FOO Camp לשימוש חופשי, בסגנון הקוד הפתוח, ואחד ממקימיו הוא בוגר ממורמר של הכנס המקורי. לפני שנים אחדות הבחין דיוויד הורניק, יזם הון סיכון ומבקר קבוע באירועי סטטוס כאלה, שהוא מבלה את כל זמנו בהם בפטפוט בלובי. כך נולד "הלובי", כנס שנתי למוזמנים בלבד שמדלג על "התוכן" המסורתי ומקדיש כנס שלם לאספקט החברתי הלא-רשמי.

לצד המקוריות, יש הרבה העתקות. אחרי ההתפשטות של BarCamp, יזמו ב-TED את TEDX. אחרי שפופ-טק השיקו תוכנית מתמחים ב-2005, אנדרסון, שהשתתף בפופ-טק באותה השנה, יזם תוכנית מתמחים ב-TED. באופן דומה, ב-TED הלכו בעקבות פופ-טק בהוספת כתוביות, ומארגני האירוע מאשרים בגלוי שהם מחפשים נואמים בכנסים אחרים. אולם בדרך כלל, אחרים הם אלה שמעתיקים את הדי-אן-איי של TED. כנסים רבים חיקו את פורמט ההרצאות של 18 דקות. באמצע הדרך בין חיקוי למקוריות נמצא BIL (בהשראת הסרט "ביל וטד"), שנפתח ב-2008 ככנס חיקוי משועשע ל-TED ונערך במתחם קרוב ובתאריכים חופפים (אחת ההרצאות הראשונות ב-BIL היתה "איך להיכנס ל-TED בלי אישור").

את המסורים לבאז השמימי של רעיונות מגניבים, התחרות בין הכנסים יכולה להפתיע בנבזיותה. "מה ש'היוזמה העולמית של קלינטון' מוכרת זו הזדמנות לעמוד לפני הנשיא ולהתחייב (למטרה כלשהי) באופן מתחסד", אומר אחד מיריבי האירוע. פופ-טק הוא "בירה בלי אלכוהול", אומר יריב אחר. TED הוא "מחזמר", אומר השלישי. דאבוס? "מרדים". אספן? "משעמם עד מאוד. סבתא שלי היתה נהנית מאספן".

האיבה מחלחלת גם לטקטיקות עסקיות. באחד הכנסים של פופ-טק, כך מספר אדם שנכח שם, "זינק כריס (אנדרסון) לבמה והזמין את כולם לנאום ב-TED. זה היה תוקפני מאוד". בעוד שכנסים אחרים שמחים לאפשר ל-TED לפרסם מחדש את הסרטונים שלהם כחלק מתוכנית "המיטב של הרשת", פופ-טק סירבו.

ככל ש-TED מתרחב, האווירה השוויונית שלו מתחלפת בהדרגה בהייררכיה, כולל אפשרות לשלם יותר כדי לשבת בשורות הראשונות או לדלג על התור, ולהשתתף בערבים בארוחות ובמסיבות אח"מים אקסקלוסיביות. "יש שם מחסור באינטראקציה אותנטית", אומר אדם שהשתתף בכנסים של TED בשנים האחרונות. ומחוץ למעגל הפנימי, אומר פליט TED נוסף, "אלה אנשים שאתה לא רוצה לפגוש, כמו צייד הראשים המוזר שמחזיק משרד בסינגפור. כאילו, מי נתן לך להיכנס?"

ב-2008 דלפה רשימת המשתתפים ב-TED ל-Valleywag, אתר החדשות והרכילות של עמק הסיליקון. אנדרסון הפציר בבעל האתר, ניק דנטון, להיות "אדם הגון" ולהסיר אותה. דנטון, שסביר להניח שאפילו לא רואה בעצמו אדם הגון, התעלם מהבקשה ופירסם את כתובת האי-מייל של אנדרסון. הרשימה היתה מרתקת. "אם בוחנים אותה מבחינה פרימאטולוגית", אומר משתתף ב-TED, "זה תוכנן במקור להיות כמו סלון של המאה ה-18, שם החכמים מאוד והעשירים מאוד התנהגו לפרק זמן קצר כאילו יש להם משהו במשותף. אולם כעת יש קבוצה קטנה מאוד של אנשים חכמים ומנכ"לים - סוג א' - ומעטפת עצומה של סוג ב': סגני נשיא בכירים. מה שמרתק זה לגלות כמה סוג ב' יש בחדר".

>> ההרצאות הפופולאריות ביותר ב-TED

תחושת התעלות

לפני ארבע שנים, באמצע סיבוב לקידום מכירות של ספר, הוזמנתי להרצות בכנס שנקרא Taste3, שנערך במרכז קופיה של משפחת מונדאבי, שנסגר מאז, בעמק נאפה, קליפורניה. אנשי צוות ב-TED השתתפו בארגון האירוע. הוזמנתי לדבר 18 דקות בדיוק, בלי שאלות ותשובות, ונדרשתי לדבר על משהו שונה לגמרי מהספר שלי.

החלטתי להרחיב בדברים על כתבה מגזינית שכתבתי לאחרונה על שורה של פריטים יוקרתיים ונחשקים שניסיתי - קפה של גללי-חתולים, שמן זית שעשוי כולו מזיתים שגדלו בנחלה אחת, כמהין לבנות, שאבל בלאן מ-1947. חשבתי שזה יכול לעניין את באי הכנס. עשיתי כמה חזרות לקראת ההרצאה, אבל ליתר ביטחון נקטתי טכניקות להסחת תשומת לב של הקהל מההרצאה עצמה: שקופיות; תמונות של כלב מתענג על פריטי היוקרה; סרטון "השפל את הסלבריטי" - טום קרוז לא מצליח לפתוח דלת של בוגאטי ויירון בבכורה של "משימה בלתי אפשרית 3". בבוקר ההרצאה תיכננתי לשטוף את פני בסבון "ננו-חלקיקי כסף", במחיר 125 דולר לחתיכה.

ככל שהכנס נמשך, נלחצתי יותר ויותר. נואם אחר נואם העטירו עלינו סיפורים על עבודתם המדהימה, האצילית ומשנת העולמות - מומחה לדבורים על התמוטטות מושבות הדבורים, יינן אשר מתפעל יקב יפאני שלם עם עובדים בעלי מוגבלויות שכליות. והנה אני עומד להרצות על הלילה שביליתי במיטה שמחירה 64 אלף דולר. ואז התחלתי לדבר, ובאנג: שתי דקות ו-45 שניות אחרי תחילת הדברים, בפעם הראשונה שאמרתי משהו שדומה לבדיחה, הקהל צחק. אחר כך הם צחקו מכמה דברים אחרים. הרגשתי שאני נרגע, למרות השעון הדיגיטלי הגדול שניצב מולי למרגלות הבמה ותיקתק לקראת סופן של 18 הדקות.

עם השנים, ההרצאות של TED פיתחו אסתטיקה מדויקת מאוד, כזאת שההרצאה המשופצת שלי התאימה לה במקרה. אפשר לראות את השינוי אם משווים שתי הרצאות של אנדרסון עצמו. בראשונה, מ-2002, הוא יושב, ובעת שמצלמה יחידה מתעדת אותו מדבר, הוא ממשיך לנוע באי נוחות מצד לצד ונוגע לעצמו בפנים. לא היתה לו נוכחות על הבמה. כעבור שמונה שנים, הרצאתו על "חדשנות מואצת-קהל" - תופעה האחראית, לדוגמה, למספר הגדול של ילדים שמלטשים את כישוריהם בברייק-דאנס אחרי שצפו זה בזה ביו-טיוב - יכולה להיות סרטון דוגמה להפקה ברמה גבוהה ולהדרכה בהתמודדות עם המדיה. עם שש מצלמות המתעדות אותו, ותצלומים רבים מקרוב המתאימים לצפייה בסמארטפונים, אנדרסון עומד ומחווה בהדגשה בידיו ונראה יותר בטוח בעצמו, לגופו תלבושת אופנתית ודבריו מלווים בסרטון וידיאו ובדימויים מבדרים.

זוהי התפתחות שהיתה חיונית להצלחה של TED, אבל היא הקצינה יותר ויותר (האירוע של פברואר הוגדר "מלוא הספקטרום": יותר מולטימדיה מאי פעם בעבר). ב-TED אומרים כי הם מעלים לאתר רק הרצאות שמקבלות מהקהל את הדירוג הגבוה ביותר. וכך, בזמן שהכנס עצמו משקיע מאמצים ללכוד את תשומת לבו של הקהל לנוכח התחרות הגוברת, מתקיים מרוץ חימוש נוסף בתוך אולם ההרצאות: הדוברים ב-TED, הרוצים שההרצאות שלהם יעלו לרשת, מודעים היטב לכך שעליהם לספק את הסחורה. התוצאה היא משהו שכריס אנדרסון יכול להגדיר "חדשנות מואצת-משתתפי-"TED, כשהדוברים מתאמצים להאפיל זה על זה בתעלולים שלהם על הבמה. זה לא פשוט, בהתחשב בעובדה שההרצאות של TED בעבר כללו נאום מהחלל ואת ג'יל בולט טיילור אוחזת במוח אנושי מבריק, שחוט השדרה עדיין מחובר אליו. ב-2009, ביל גייטס, שנאם על מלריה, שיחרר יתושים באולם.

אפילו הוגי דעות מכובדים בדרך כלל נכנעים לאווירת הטריקים - זו במה חשובה מכדי לוותר על כך. ההרצאה שלי ב-Taste3 הועלתה ל-ted.com, ואף שהיא זכתה להצלחה מוגבלת בלבד בהשוואה להרצאות הפופולריות ביותר, היא תורגמה ל-32 שפות ונצפתה יותר מ-400 אלף פעמים באתר TED (במסיבה בבית בפורט גרין, לפני זמן לא רב, זיהה אותי אדם שבדיוק צפה בהרצאה שלי באיי-פוד ברכבת התחתית, בדרכו אל המקום). חייהם של האנשים שהרצאותיהם הופכות להיות באמת ויראליות, יכולים להשתנות לגמרי. "אנשים כמוני יכולים להפיק מכך רווח עצום", אומר עיתונאי שמאז שהרצה ב-TED יכול להתפרנס מנאומים בלבד. "קשה להפריז בהיקף ההשפעה שהיתה לכך עלי".

הנואמים שנראה כי הושפעו יותר מכל מהרצאותיהם ב-ted.com הם אקדמאים שלא היו מוכרים קודם לכן מחוץ לחוג המצומצם של ההתמחות שלהם. פרופ' האנס רוסלינג, מרצה שוודי לבריאות עולמית, עסק במחקר ונשאר אנונימי עד שהתבקש להרצות בדאבוס באמצע העשור הקודם. בעקבות זאת פנו אליו מ-TED. בהתחלה, רוסלינג דחה את ההצעה; TED נשמע כמו משהו קל דעת, והוא ראה בעצמו מלומד רציני. אולם הוא השתכנע בסופו של דבר מההזמנה להיות "חלק מהעתיד", וההרצאה שלו, ב-2006, היתה נס קטן של פופולריזציה. הוא הפיח חיים במידע משמים, כמו השוואת שיעורי תמותת תינוקות, בעזרת תוכנה להמחשת נתונים סטטיסטיים שכתב בנו (על הבמה, רוסלינג תיאר לנוכחים באולם את מה שהם צופים בו, כאילו היה כרוז במרוץ סוסים). כשאנשי TED ביקשו ממנו אחר כך להעלות את ההרצאה שלו לרשת, הוא שוב השיב בשלילה, כי נרתע מהפרסומת לב-מ-וו שתתלווה אליה. שוב, בסופו של דבר הוא השתכנע. ההרצאה שלו היא אחת מהפופולריות ביותר באתר של TED, עם יותר מ-3.6 מיליון צפיות.

מאז התגבר רוסלינג על היחס הדו-משמעי שלו, והרצה שבע פעמים נוספות בכנסי TED. בהרצאה השנייה, הוא פתח את כפתורי הכותונת וחשף חולצת טריקו עם דוגמת חזיז ברק, ובלע חרב. בהרצאה האחרונה הוא שטח טיעון בעד מדיח הכלים כהמצאה שהביאה לשינוי חברתי. בסך הכל, ההרצאות שלו נצפו יותר משמונה מיליון פעמים. רוסלינג חישב כי ההרצאות שלו ב-TED קיבלו יותר תשומת לב מאשר כל עבודת חייו עד אז. הוא ויתר כמעט לחלוטין על ההוראה, ועבר לעבוד במשרה מלאה בקרן גפמינדר, ארגון ללא כוונת רווח. "TED שינה את חיי", אומר רוסלינג. ולא רק את שלו: אחרי שלארי פייג' ראה את ההרצאה הראשונה של רוסלינג ב-TED, קנתה גוגל את התוכנה ובסופו של דבר שכרה לעבודה את בנו של רוסלינג.

עד לאחרונה, השאיפה היצירתית להגשמה עצמית שהיתה מקובלת ברחבי העולם היתה לכתוב רומן. בכל אחד חבוי רומן, כך נאמר. עכשיו הפנטזיה השתנתה: בכל אחד חבויה הרצאת TED. ישנם אנשים המעלים ליו-טיוב מונולוגים מצולמים במצלמת רשת, ומכנים אותם בשמות כמו "הרצאת TED שלי". יש אפילו ז'אנר של מטא-הרצאות TED. בהרצאה ב-TEDActive ב-2010, ניתח הסטטיסטיקאי סבסטיאן וורניקה מידע ששאב מהרצאות TED כדי לפרק לגורמים את ההרצאות הטובות ביותר והרעות ביותר האפשריות. המרכיבים המשותפים למרבית הרצאות TED הפופולריות, הוא קבע בהומור, כוללים שימוש במלים מסוימות ("קפה", "אושר"), שימוש חופשי ב"יכולת אינטלקטואלית מזויפת ואמירת 'וכן הלאה וכן הלאה'" - ושיער ארוך יחסית. הוא יצר אפליקציה, ה-TEDPAD, סוג של אוטומTED שיכול לייצר הרצאות TED "מדהימות וממש גרועות".

וגם אם מותג הפלטינה של TED נתון בסכנה להפוך למשהו גנרי, הדבר נעשה בתמיכה מלאה של בעליו. אחרי שההרצאות המקוונות של TED חשפו כמיהה גלובלית לסרטוני רעיונות, תוכנית TEDX של - TED שבה החברה מעניקה לאוצרים לעתיד רישיונות לארגן אירועי מיני-TED מקומיים - זכתה לפופולריות לא צפויה. מאז שהושקה במארס 2009 נערכו יותר מ-3,000 אירועים כאלה. בין השאר היה TEDX האנטסוויל (אלבמה), TEDX טימישוארה (רומניה), TEDX גוג'ראנוואלה (פקיסטאן). היום יש TEDX אחד לפחות בכל יום במקום כלשהו בעולם.

ג'וליאן וורם, המארגנת של TEDXEast בניו יורק, השתתפה באירועי TEDX בקולומביה, קניה ו-17 ארצות נוספות כחלק מהמחקר האקדמי שלה על התפשטות רעיונות, והחלה להבין ש"אירועים אלה יוצרים תחושת התעלות אינטלקטואלית ורגשית. יש מחקר המראה איך כאשר שומעים רעיון מוצלח, מרגישים שותפים ליצירה שלו". אולם גם אם יש בכך כדי להסביר חלק מהעניין שהקהל מוצא ב-TED, הסיבות שמושכות את הנואמים ב-TEDX שונות במעט. "אנשים יכולים להפוך להיות גיבורים בקנה מידה קטן או סלבריטיז ברמה המקומית", אומרת וורם. וישנה תמיד התקווה המפתה שהרצאת TEDX שלך תעלה ל-ted.com, גם בלי חוט שדרה משתלשל.

מחמאות עוקצניות

מה קורה כאשר הרעיון שיש רעיונות הראויים להפצה הופך להיות נפוץ מדי? מה קורה כאשר רעיון החדשנות מתיישן? אדם אחד החושב שהוא מחזיק בתשובה הוא הממציא של TED, ריצ'רד סול וורמן. בשנים מאז שוורמן מכר את TED לאנדרסון היחסים ביניהם היו דרמטיים מאוד, עם מרירות והתפייסות לסירוגין. בעוד שוורמן ממהר להכיר בהישגיו של אנדרסון ("אני באמת נדהם ממה שהוא עשה"), הוא המשיך לחלוק לו מחמאות עוקצניות בראיונות ובנאומים (למשל, "אני חושב ש-TED הוא הכנס המוצלח ביותר במאה ה-20") ועלבונות גלויים (הוא אמר שפורמט 18 הדקות הוא עכשיו "לא מקורי"). אנדרסון, במידה מסוימת של צדק, נפגע. בשנה שעברה, אחרי שוורמן קיבל את הכרטיס ל-TED והזמין חדר במלון, הוא גילה שההזמנה שלו בוטלה. "הוא לא ייתן לי להיכנס שוב", אומר וורמן. "אני אוהב את TED. נפגעתי מאוד מכך שלא יכולתי להיכנס בשנה שעברה. לא אסלח על כך".

במקום לנטור טינה, וורמן מתכנן ארבעה כנסים חדשים. Prophesy-2025 ב-2013 יעסוק בעתיד. פסגת Geeks and Geezers ב-2014 תפגיש צעירים וזקנים; fedmed ב-2015 יעסוק בבריאות הציבור הכלל עולמית. אולם את עיקר תשומת לבו הוא מייחד עתה למה שהוא מכנה כנס WWW, שמתוכנן לספטמבר הקרוב. כהשלמה ליחסו המזלזל ב-TED, לפי החזון של וורמן יהיה WWW "הכנס הגדול הראשון של המאה ה-21".

שמו של הכנס מייצג מילים רבות המתחילות באות W, כמו Wealth (עושר), War (מלחמה) ו-Water (מים). וורמן כבר השיג יותר מ-50 נואמים - רבים מהם, קשה שלא להבחין בכך, ותיקי - TED בהם סטיבן פינקר, אריאנה האפינגטון, ג'ולי טיימור, דיוויד בליין ודיוויד ברוקס. הוא יחלק אותם לצמדים, יקצה לכל צמד אחד מ-33 תחומים, ואז יבקש מהם לדבר על כך במעין "ג'אז אינטלקטואלי". וורמן נלהב במיוחד מ"הממשק החדש" שהוא עובד עליו, אפליקציה שתאפשר לך ולי גישה אל התוכן של הכנס בסגנון דמוי-סירי (העוזרת האישית הממוחשבת שבאייפון).

אף ש-WWW מוצג ככנס של העתיד, הוא נראה ברוחו כחזרה אל TED של וורמן וכהתנערות מ-TED של אנדרסון. וורמן מפשט תבנית שבעיניו נארזה יותר מדי. המרצים לא יידעו כנראה על מה הם עומדים לדבר עד שוורמן יציג להם שאלה. לא תהיה מגבלת זמן. "אנשים ינהלו דיון על הבמה עד שאשתעמם". ולא יהיו כרטיסים. הנוכחים היחידים בכנס יהיו המרצים, אורח אחד שיביא כל אחד מהם וכמה מממנים. "אני לא מתכונן להזמין אף אחד", אומר וורמן בעליזות, "זה ה'לכו תזדיינו' המושלם". *

תרגום: אסף רונאל

--------------------------------------------------------------------------------------------

החמישייה הפותחת

ההרצאות הפופולריות ביותר שניתנו ב-TED

1. קן רובינסון, על יצירתיות:  "עד שהם מגיעים להיות מבוגרים, רוב הילדים כבר איבדו את היכולת לקחת סיכון. הם נהיו מפוחדים מטעויות. מערכת החינוך שלנו חצבה בשכלנו כמו שאנחנו כורים באדמה, בחיפוש אחר מצרך מסוים. ולמען העתיד שלנו, זה לא יועיל לנו".

2. ג'יל בולט טיילור,  על השבץ שלה:  "במשך ארבע שעות צפיתי במוח שלי מידרדר לחלוטין ביכולתו לעבד מידע כלשהו. בהתחלה נדהמתי לגלות את עצמי בתוך מוח שקט. אבל אז הוקסמתי לחלוטין מהפאר של האנרגיה הסובבת אותי".

3. דייוויד גאלו, על חיים תת-ימיים: "עד היום חקרנו בסביבות שלושה אחוזים ממה שיש שם באוקיינוס. ובמקום שבו חשבנו שאין כלל חיים, אנחנו מגלים יותר חיים, לדעתנו, מבחינת המגוון והצפיפות, מאשר ביער גשם טרופי. וזה מלמד אותנו שבעצם אנחנו לא יודעים כמעט כלום על כדור הארץ".

4. ארתור בנג'מין, על קסמי מתמטיקה: "אני משלב את אהבותי למתמטיקה ולקסם ויוצר משהו שאני מכנה 'מתמג'יקה'. אני יודע כי בתור קוסם אני לא אמור לחשוף את הסודות שלנו. (אבל) בלי להתעכב יותר, הבה נתחיל. עכשיו, 57 כפול 68 הם 3,400 ועוד 476 שהם 3,876, זה 38,760 ועוד 171, 38,760 ועוד 171 הם 38,931..."

5. האנס רוסלינג, על סטטיסטיקה: "אני רוצה להשוות את אוגנדה עם דרום קוריאה וברזיל. אפשר לראות שמהירות הפיתוח שונה מאוד מאוד, ושהמדינות הללו נעות פחות או יותר באותו קצב בכסף ובריאות, אבל נראה שאתה יכול לנוע הרבה יותר מהר אם אתה קודם כל בריא, מאשר אם אתה קודם כל עשיר".

-------------------------------------------------------------------------------------------

גם בישראל

כנסי הרצאות מקומיים של TED

באפריל 2010 נערך כנס TEDX הראשון בישראל, ביוזמת מאיה אלחלל (יזמית), ליאת אהרונסון (מנהלת תוכנית ZELL ליזמות במרכז הבינתחומי בהרצליה) ופרופ' שמעון שוקן (מייסד ודיקן של בית ספר אפי ארזי למדעי המחשב במרכז הבינתחומי). הכנס נערך במסגרת אירועים מקומיים, המאורגנים ביוזמה עצמאית ברחבי העולם, ברוח כנסי ההרצאות של TED ועל פי פורמט והנחיות של הארגון.

הכנס הישראלי נערך במרכז "נא לגעת" ביפו, תחת הכותרת "שגשוג בימי משבר". "זה היה יום שלם, כולל מסיבה בסוף, עם ספונסרים חיצוניים ולוגו", אומרת אהרונסון. "המרצים היו מוזמנים, בעיקר מארצות הברית - מגוון רחב של אנשים שמומחים בתחומם ועושים דברים מעניינים, לאו דווקא מרצים מפורסמים". כמה שבועות לפני המועד המתוכנן כבר נרשמו לכנס כאלף איש (הכניסה חינם). אהרונסון מספרת כי המארגנים נאלצו לא רק לבחור את המרצים, אלא גם את הקהל. "במקום היו 400 מקומות בלבד, כך שהחלטנו גם מי ישמע את ההרצאות".

באותה שנה ערך היזם ואיש העסקים יוסי ורדי, שהרצה בעבר בכנס TED בארצות הברית, אירוע TEDX-נוער. בכנס, שהתקיים בבית ספר ביאליק רוגוזין בתל אביב, השתתפו שר החינוך, גדעון סער, דמויות בולטות במשק וילדים מוכשרים. באוקטובר 2011 אירגנה אהרונסון אירוע נוסף; הפעם חברה אל המפיקה הלונדונית ילידת ירדן, חנאן קטאן. הכנס, שהתקיים במלון אמריקן קולוני בירושלים, נועד להפגין עשייה נשית משותפת, ישראלית ופלסטינית. ברשימת הנואמות היו הבמאית שמים סריף (בת זוגה של קטאן), פרופ' שולמית אלמוג ולוסי נוסייבה (אשתו של פרופ' סרי נוסייבה). חודש לאחר מכן, ברוח השיתוף, נערך כנס JAFFA-TEDX בבית "מזרח מערב" ביפו, שבו הרצו 11 נבחרים על קבלת האחר. גם כאן, מתוך מאות שנרשמו, רק 100 בני מזל זכו להאזין להרצאות.

יוסי ורדי אינו הישראלי היחיד שזכה להרצות בכנסי TED בארצות הברית. מלבדו הרצו שם גם המנצח איתי טלגם, הפרופסור לכלכלה התנהגותית דן אריאלי, האדריכל משה ספדיה, איש העסקים שי אגסי (המקדם את חזון המכונית החשמלית) והיועץ האסטרטגי ליאור צורף.

אסתי אהרונוביץ'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו