בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סקס, סמים, ביורן בורג ומלך שוודיה

מילה מרקוביץ', המולך על חיי הלילה בשוודיה, הוא עבריין הטוען כי אירח את המלך קארל גוסטב במסיבות סקס וסמים, ומאיים לשבור את קשר השתיקה סביב אורחות החיים של המלך ומקורביו. ביוגרפיה חדשה של מרקוביץ' שיצאה בשבדית, מפשירה מבושה את הממלכה הקרירה

9תגובות

סיפור חייו של העבריין השבדי-יוגוסלבי מילה מרקוביץ' עשוי להוות חומר גלם לקיטש טלוויזיוני או קולנועי מהזן הלעוס לעייפה: התייתמות מאם בגיל צעיר, אב מכה, הגירה ממדינה לא מפותחת אל ארץ חדשה בה הוא ומשפחתו היו אמורים לפתוח דף חדש, קשיים בבית הספר ונדידה ממוסד טיפולי למשפחה אומנת וחוזר חלילה, משיכה פתולוגית לחיי פשע, קצת אלכוהול, הרבה סמים, נשים ואלימות. יש לו לפחות שבעה ילדים מלפחות שלוש נשים שונות והוא נהנה מקריירת אגרוף קצרה ומוצלחת למדי בשנות השמונים, כזו שהרחיקה אותו לזמן מה מחיי הפשע, ולבסוף דחפה אותו עמוק חזרה לתוכם. הוא מעולם לא נחשב לאחד מהמאפיונרים הבולטים בשבדיה, למרות שהתקשורת אהבה לדווח על מעלליו, אלא פעל יותר ככנופיה של איש אחד. מרקוביץ' אף לא היה מתוחכם מספיק על מנת להימנע מלהיתפס ולהיכלא, שוב ושוב. לו היה מבצע את פשעיו בכל מדינה אחרת פרט לשבדיה, סביר להניח שהיה מבלה הרבה יותר משמונה שנים, במצטבר, בכלא, לאחר שהורשע בעבירות אלימות, סמים, נשק, הונאה, סחיטה ועוד.

כיצד אם כן הצליח למצוא את עצמו אדם אלים ופושע בינוני כמרקוביץ' בלבה של שערורייה ארצית המערבת, בין היתר, את משפחת המלוכה השבדית ומקורביה, מאפיונרים ידועים, אמצעי תקשורת, הטניסאי האגדי ביורן בורג, המשטרה, השירות החשאי, ואת הזמרת לשעבר של להקת הפופ "ארמי אוף לאברז"? התשובה טמונה בפרט עלילה שאולי היה מופיע לו הסופר השבדי סטיג לארסון היה משתף פעולה עם אלפרד היצ'קוק: מרקוביץ' טוען כי בידיו תיעוד של מלך שבדיה קארל השישה עשר גוסטב, בעודו מבלה באורגיות של סקס וסמים בין השנים 1992 ו-1993 במועדון לילה לא חוקי אותו הקים וניהל מרקוביץ'.

את חג המולד האחרון היה אמור מרקוביץ' להעביר בקידום אינטנסיבי של הביוגרפיה החדשה שלו. את הספר, בעל השם היצירתי "מילה מרקוביץ' - ביוגרפיה", כתבו ביאטה הנסון ודיאן ראושר. הוצאת "ורטיגו", הוצאה עצמאית המתמחה בתרגום קלאסיקות לשבדית ופרסום ספרים עכשוויים הנושכים את הפוליטיקלי-קורקטיות השבדית איפה שכואב לה, לקחה על עצמה את הפוטנציאל הנפיץ של עיסוק בדמות בעייתית כמרקוביץ'. חשוב מכך, ההוצאה נשאה באחריות שבפרסום מידע לא בהכרח אמין אך שערורייתי במיוחד על המלך השבדי, סמלו של מוסד שהוא אמנם שנוי במחלוקת, אך כזה שהחברה השבדית הלא ביקורתית - לפחות לא כלפי עצמה - לרוב אינה מתעמתת איתו ישירות. במקום לקדם את הביוגרפיה, ירד מרקוביץ' למחתרת לכמה שבועות, עד שהודיע לקארל-מיקאל אדנבורג, מייסד ומנהל "ורטיגו", שהוא נוסע לתאילנד למשך זמן לא מוגבל. למעשה, מרקוביץ' כנראה נשאר בשבדיה עם משפחתו הנוכחית ובילה עימם את החגים.

ראושר הכירה את מרקוביץ' כשכתבה, יחד עם שני כותבים נוספים, את הספר Carl XVI Gustaf: The Unwilling Monarch אשר יצא לאור בנובמבר 2010, ובו הופיעו לראשונה פרטים על בילוייו לכאורה של המלך השבדי במועדונים מפוקפקים וחיבתו לאורגיות וסמים. ראושר התרשמה מנכונותו של מרקוביץ' לדבר בגילוי לב על עצמו, ובעיקר מהמידע יוצא הדופן שטען שבידיו. היא צירפה אליה את הנסון, עיתונאית ותיקה, שהסתקרנה במיוחד מדמותו של מרקוביץ', כפי שהיא מספרת בראיון למוסף "הארץ": "עניין אותי להתקרב לאדם כזה, בכלל לא עניינה אותי המשפחה המלכותית, אלא הנסיון להעריך מה המשמעות של הצד שלו בסיפור חייו כפושע. כמו הרבה פושעים הוא מאשים את החברה, והיה לי קשה להתמודד עם ההרגשה שאני משמשת עבורו כמגאפון". למרות הסיפורים האלימים הרבים הכלולים בספר, כשהיא נשאלת אם וממה הזדעזעה במהלך העבודה על הספר, היא חוזרת אל מה שכביכול לא עניין אותה: "הזדעזעתי מהמידע הקשור במלך שלנו, מה שאני חושבת שהחברים שלו עשו". את מרקוביץ' היא מתארת כאדם "עקשן, פטפטן, כמו פוליטיקאי שמדבר בהתלהבות על תחומי העיסוק שלו". האם נוצר ביניהם חיבור מיוחד? "לא, לא יותר מרגעים ספורים וקצרים. אני לא חושבת שנפגש לשתות ביחד בעתיד, אבל מי יודע...".

מגן החלשים

מעניין לעקוב אחרי האופן בו מתפתל סיפורו של מרקוביץ' מהכפר הקטן הסמוך לבלגרד, אז בירתה של יוגוסלביה הקומוניסטית, בו נולד ב-1961, ועד ל"מועדון השחור" (Svartklubb) בו הצטלבו חייהם של חבריו של המלך, ואולי גם המלך עצמו, עם העולם התחתון השבדי. כשהיה בן שלוש, אמו של מרקוביץ' התאבדה בתלייה בחצר הבית הכפרי של משפחתו. עד היום הוא משוכנע שנרצחה, אולי על ידי אביו מילאן. ייתכן שהאב היכה אותה ואז הסווה את מותה כהתאבדות. מרקוביץ' האב עצמו טוען בביוגרפיה שהיה זה אביו שלו - סבו של מילה - שרצח את האם. מעט לאחר מכן, השאיר מילאן את בנו הפעוט אצל דודותיו וסבתו מצד האם, ונסע לשבדיה, שם היה אחד ממהגרי העבודה הרבים שהגיעו מיוגוסלביה במהלך שנות השישים. כעבור שנתיים חזר מילאן לכפר הולדתו יחד עם אשתו החדשה ובנם שזה עתה נולד. מילאן העמיס את אביו, דודתו (שהייתה מבוגרת ממילה בשבע שנים בלבד), ואת משפחתו החדשה על מכונית ולקח אותם מיוגוסלביה אל רידוברוק, עיירה תעשייתית בדרום-מערב שבדיה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

מאז שעבר לשבדיה ב-1966 ועד 1978, התנהלו חייו של מילה הצעיר בסחרור שימשיך לאפיין את מעלליו גם בהמשך: התנהגותו האלימה בבית הספר, היעדר כל כישורי למידה ותלונות השכנים על כך שאביו מכה אותו ושבאופן כללי המשפחה אינה מתפקדת, גרמו לרשויות הרווחה השבדיות להתערב. מרקוביץ' נכנס ויצא ממוסד פסיכיאטרי, וכשהשמועות על הקשיים של מילה הקטן הגיעו לאוזני משפחת האם המנוחה, סבתו עשתה את כל הדרך לעיירה השבדית על מנת להחזירו ליוגוסלביה. הוא נשאר בכפר היוגוסלבי הקטן כמה שנים והשקיע את עיקר מרצו בלנסות לגלות מי אחראי למות אמו.

הביוגרפיה מלאה בסיפורים על נטייתו של מרקוביץ' לאלימות קיצונית ואף לסאדיזם. חלק מהתיאורים מגיעים מהתרשמותן של הכותבות ממנו ואחרים מובאים מפיו של מרקוביץ' עצמו. הוא מציג את עצמו לכותבות הביוגרפיה כמגן החלשים, אדם העומד על עקרונותיו בדבקות ובעקשנות אל מול הרעות החולות של המערכת. מרקוביץ' אינו מסתיר את הצד האלים באישיותו ובחייו, אך גם אינו בהכרח מתגאה בו. הוא מתרץ את מעשיו בניסיון לחתור לצדק כאשר המערכות סביבו - בין אם זו המשטרה, רשויות אחרות, או משפחתו שלו - כושלות מלעשות כך.

לתפיסתו, לעתים קרובות מערכות אלו הן הגורמות למצוקת האדם הפשוט. גילוי האלימות המוקדם ביותר המסמל זאת, מופיע בתיאור מקרה מזמן שהותו של מרקוביץ' ביוגוסלביה בנעוריו המוקדמים: כשהיה בן 12 הגיע אליו גבר כבן שלושים מהאיזור ואמר שיש לו מידע לגבי מי רצח את אמו. האיש לקח ממרקוביץ' כסף בעבור המידע וצחק עליו משום שרימה אותו. מרקוביץ' היכה את האיש, התעלל בו וגרם לו נזק תמידי באחת מרגליו, סיפור אותו מגולל מרקוביץ' בהנאה בביוגרפיה. המשטרה מצאה את הגבר מחוסר הכרה, אך לא הצליחה להוכיח דבר כי סבו של מרקוביץ' הגן עליו.

קורביס

בגיל 14 התנהגותו הפרועה והאלימה הייתה יותר מדי גם עבור המשפחה החמה ביוגוסלביה, והוא הוטס חזרה לאביו בשבדיה. האב האלכוהוליסט לא הצליח להשתלט גם הוא על בנו, והנער שוב מצא את עצמו במוסד ל"צעירים עם קשיים". גם שם לא הסתדר, ברח ונתפס גונב מכונית. אביו רצה לשלוח אותו שוב ליוגוסלביה, אך מרקוביץ' עצמו לא רצה. הוא הועבר לעוד בית אומנה, של אם חד הורית ושני ילדיה בהאלמסטד אשר במערב שבדיה. האם, בת 29, החלה לטענת מרקוביץ' לפתות אותו למן הערב הראשון שלו בחסותה: "היא נראתה כמו קים בסינג'ר", הוא מספר בביוגרפיה. גם במקרה זה מוצא מרקוביץ' את מי להאשים: "אפשר לומר שרשויות הרווחה השבדיות ניצלו אותי". אמו האומנת הגנה עליו כשהסתבך, תוך סחיטה של מפקד משטרה עמו גם כן שכבה. האם המאמצת קיבלה כל חודש צ'ק מרשויות הרווחה, ומרקוביץ' שנהג לשכב איתה, המשיך בפשעיו.

בשלב זה החל לעסוק במה שהוא מציג כ"יישוב סכסוכים" ו"גביית חובות", אך הוא עדיין היה פתוח לאפשרות של חיים אחרים. את האלימות שגאתה בו הציעו לו לתעל לאגרוף, והוא הצטרף למועדון המקומי. כישרונו הפך אותו לאחד מהמתאגרפים הבולטים בשבדיה, אלוף המדינה במשקלים נמוכים. ההתעסקות באגרוף, שאף כללה חברות בנבחרת הלאומית, אמנם הוציאה אותו לפחות חלקית ממעגל הפשיעה, אך מרקוביץ' פיתח הרגלי בליינות שכללו הרבה אלכוהול, סמים, וקשרים מפוקפקים עם נשים.

בתו הבכורה יסמין נולדה מקשר מזדמן שהיה לו ב-1980. היום היא עובדת סוציאלית ומתגוררת באנגליה. אחת הסיבות שהתרחקה כל כך, טמונה בקושי שלה עם אביה. יסמין סירבה לשמש כעדת אופי בהליך משפטי שהתנהל בעקבות תלונה של אחת מנשותיו של מרקוביץ' - האם של שלושה מילדיו - שטענה ששיחק איתה רולטה רוסית לעיני הילדים. הבת סירבה להעיד בעיקר על מנת שלא להרגיז את אחיה ואחיותיה, אך עבור יסמין, לה מוקדש חלק נרחב מהביוגרפיה, מרקוביץ' אינו מפלצת: "הוא היה מאוד כריזמטי, כל מי שהיה סביבו נמשך אליו. היה בלתי אפשרי שלא לחבב אותו. ראיתי את זה כל כך הרבה פעמים, איך אני והילדים האחרים שלו נשאבנו אל תוך העולם שלו? כיצד יכולנו לשכוח את עצמנו ככה? אולי זה בגלל שהוא תמיד כל כך משוכנע בצדקתו". ובכל זאת, כדרכם של שבדים, גם כאשר היא מתאמצת להישאר חיובית, הכעסים והמשקעים צצים, הגם שהיא משליכה אותם על יחסו של אביה לנכדתו, בתה: "אני לא חושבת עליו הרבה. כשאני כן, אני כועסת. או בעצם, אני חשה אכזבה עצומה, שהוא לא הראה יותר עניין בקטנה שלי. הוא כל הזמן ממהר... איפה המקום שלי? הוא לא מבין עד כמה זה חשוב עבורי?"

מאפייניו של מרקוביץ' כמתאגרף תאמו את התנהלותו מחוץ לזירה: הוא היה קשוח, חסר טכניקה ומשמעת, מחויב לניצחון. מסגרות האימונים הקפדניות לא התאימו לו, ובשל כושרו הגופני הגרוע התאמץ תמיד לסיים את הקרבות כמה שיותר מהר. בין 1983 ל-1989, התאגרף באופן מקצועי ואף הגיע לארה"ב, אך דווקא במסגרת קריירת האגרוף שלו סירב לשתף פעולה עם שחיתות, או כך לפחות הוא טוען. לדברי מרקוביץ', כאשר נתקל שוב ושוב בקרבות מכורים מראש, החליט לפרוש מעולם האגרוף המקצועי.

ב-1988 הוא חזר לשבדיה, השתקע בשטוקהולם, והחל לארגן קרבות ראווה, בהם הרוויח הרבה יותר כסף תמורת מחויבות מקצועית פחותה. בנו הבכור סשה, נולד באותה השנה, שתתברר כמכריעה להמשך חייו, לאו דווקא בגלל הולדת הילד, אלא משום שהוא נעצר על ידי המשטרה בהקשר לחקירה של מקרה רצח שחבר שלו לבסוף הואשם בו. מרקוביץ' הושם במקבילה השבדית למה שמוכר בישראל כמעצר מנהלי: כליאה בבידוד כמעט ללא כל אפשרות יצירת קשר עם העולם החיצון, תוך חקירות תכופות, למשך חודשים. אם מחשבים את התקופות בהן בילה מרקוביץ' בתנאים אלו, מגלים שהעביר כך בערך ארבע שנים מחייו. דווקא מעצר זה, על מקרה בו לא הואשם, גרם למרקוביץ' להבין שהוא כבר לא יוכל להתפרנס בצורה "נורמלית". ב-1990, מעט לפני יום הולדתו השלושים, מרקוביץ' עבר באופן כמעט רשמי לעיסוק מלא בפשעים ועבירות, קלות יותר או פחות. באופן מפתיע, דווקא ההסבה המקצועית הזו הובילה אותו להיכרות עם עם המלך השבדי.

תור הזהב של המאפיה הסרבית

זירת הפעילות של העולם התחתון בשבדיה של תחילת שנות התשעים היא כזו המסמלת רבים מהקשיים המודחקים של המדינה הסקנדינבית. בשבדיה הונהג במשך רוב המאה העשרים חוק שאכף בצורה נוקשה את שעות הפעילות של מועדונים ופאבים. הם היו חייבים לסגור עד אחת בלילה, לא ניתן היה למכור אלכוהול במקום בו היתה הופעה חיה, וגם לא במועדוני חשפנות. חוק זה היה בתוקף עד 1993, אך גם כיום לא ניתן למכור אלכוהול במועדוני חשפנות. בדומה לחוק היובש האמריקאי של שנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, החוק השבדי יצר עלייה ניכרת בהיקף הפעילות של פושעים ומאפיונרים ופעילות המועדונים הלא חוקיים פרחה בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים. אלו לא רק פעלו עד שעות הבוקר המוקדמות, אלא גם כללו שני מאפיינים המהווים טאבו בחברה השבדית: סמים וזנות. גל זה של פעילות לא חוקית היווה קרקע נוחה לגל נוסף שהגיע לשבדיה באותם ימים: מהגרים שנמלטו מהמלחמה שפרצה ביוגוסלביה, והצטרפו לקהילת המהגרים היוגוסלבים הוותיקים יותר.

מהגרים יוגוסלבים מהווים את אוכלוסיית המהגרים השנייה בגודלה בשבדיה. באופן רשמי, קהילת המהגרים הגדולה ביותר היא הפינית אך תהליך ההגירה שלהם אינו אופייני בשל קרבתם הגיאוגרפית והתרבותית והיכרותם עם השפה המקומית. הדעות לגבי הצלחת האינטגרציה של גל ההגירה היוגוסלבי מתחילת שנות ה-90, חלוקות. על פי ד"ר אדנאן מחמטוביץ', מרצה לספרות באוניברסיטת שטוקהולם ובעצמו מהגר בוסני-מוסלמי, עבור המהגרים שהגיעו בשנות התשעים, נוכחותם של המהגרים הוותיקים הקלה את תהליך ההסתגלות למדינה החדשה.

פרופ' ירזי סרנקי, קרימינולוג אשר כתב את ההקדמה לביוגרפיה של מרקוביץ' (ובעצמו מהגר מפולין), טוען בשיחה עימו כי מהגרי העבודה היוגוסלבים משנות השישים לא השתלבו בעולם הפשע השבדי באופן מובהק, ועמדתו דומה גם לגבי המהגרים מתחילת שנות התשעים: "שבדיה היא מדינה עם מהגרים ממדינות רבות. ייתכן שהפושעים מיוגוסלביה בולטים יותר, אך איני רוצה לדון בכך משום שהרושם שלי הוא שאי אפשר להגדיר קבוצת מהגרים זו כמועדת יותר לפשיעה מקבוצות אוכלוסייה אחרות".

ביאטה הנסון לעומת זאת מציגה עמדה אחרת: "לסרבים בשבדיה יש מוניטין של אלו שהביאו את המאפיה לשבדיה. הם ידועים כאכזריים, הם נולדו אל תוך מלחמות". מחמטוביץ' טוען שפושעי מלחמה רבים הצליחו להגר לשבדיה, וככל הנראה השתלבו גם הם בעולם התחתון במדינה.

בראיון עמו, מחזק עיתונאי שבדי המבקש להישאר בעילום שם את התפיסה לגבי עוצמתה של "המאפיה הסרבית-מוסלמית", הידועה גם כ"מאפיה הבלקנית", או "יוגו מאפיה": "רובם סרבים, לא מהלאומים האחרים שהרכיבו את יוגוסלביה לשעבר. זה סיפור שהוא במידה רבה היסטורי, תופעה שהתפוגגה לפני כעשור בערך, ואיכשהו אף אחד לא דן בה בשבדיה. זו דרמה של מהגרים, הדור הראשון ובמידה רבה הדור השני לא יכולים להשתמש בכישורים שלהם ולהצליח במסלולים הרגילים, ומשנות השישים והלאה חלק מהגברים הסרבים השתמשו בפשע על מנת לשרוד ולהראות את כוחם". העיתונאי מסביר את היעדרו של העיסוק התקשורתי במאפיה הסרבית בכך ש"לעיתונאים פשוט אין גישה לאנשים האלו. הם ניסו ולא הצליחו. בגלל זה הסיפור של מילה מרקוביץ' ייחודי, והוא אולי ההזדמנות האחרונה לשרטט את תופעת המאפיונרים הסרבים בשבדיה. בימינו, המעמד שלהם בהיררכיית הפשע השבדית נמוך לעומת השגשוג שלהם בשנות התשעים".

מרקוביץ' מעולם לא התחבר לבוסים הגדולים של המאפיה הסרבית, אך גם לא הפך ליריב שלהם, לפחות לא ברמה שהיתה עלולה לסכן את חייו, לפחות לא עד שלב מאוחר יותר. באוגוסט 1992 פתח יחד עם כמה חברים את "המועדון השחור" בקונגסהולמן, אחד מהרחובות המרכזיים בשטוקהולם. מרקוביץ' היה שותף לא רשמי במועדון, משום שעם העבר שלו, הרשויות לא היו מאשרות לו לפתוח עסק. באופן רשמי, מדובר היה במועדון אגרוף, אך ב-23:00 המועדון היה נסגר באופן רשמי ותחת מעטה מטעה במיוחד, נפתח מועדון מעוצב בקפידה, כזה שיצר רושם של ניהול דקדקני, בו תיקלטו דיג'יים בולטים וחגגו העשירונים העליונים לצד פושעים, בליינים ובוהמיינים. המועדון סיפק את האלכוהול, את הבחורות, וכנראה שגם את הסמים. ניתן היה לשכור חדר עם ג'קוזי, שתיה חריפה, "מלצריות" וסמים. הסידור הזה משך במיוחד - כך לפי הטענות - את המלך ואת פמלייתו.

תקופת הזוהר הזו נמשכה מעט מאוד זמן. ב-1993 התרופפו החוקים בשבדיה, וחלקם בוטלו כליל. בין השאר הותר למועדונים להישאר פתוחים עד שעות הלילה המאוחרות. אך הסיפורים על אשר התחולל עד אז - חלקם אגדות אורבניות, כמו אולי זה על מעללי המלך - ממשיכים לצוץ, להעסיק ולפרנס דיונים וטקסטים רבים בשבדיה. בסביבה השבדית הקפדנית והמאופקת, חלק ניכר מהקסם של המועדונים המחתרתיים האלו היה טמון בממד האסור שבהם, והמלך השבדי, ששמועות על ימי ההוללות שלו התרוצצו באפיקים לא רשמיים במשך שנים רבות, כנראה נמשך גם הוא לענני הזימה והקוקאין שמילאו את המועדון.

מרקוביץ' עצמו ניצח על הפרטים, קטנים כגדולים, ביד נוקשה שאיפשרה לו לרענן את כישורי האגרוף שלו כאשר אחד מהאורחים חרג מגבולות המותר. אותם גבולות אמנם היו רחוקים מאוד מהגבולות הנוקשים ביום יום השבדי, אך היו ברורים מאוד לבאי המועדון והיוו את אחד מגורמי המשיכה שלו. שבע עשרה שנים מאוחר יותר, התברר שהוא גם דאג לתעד את המתרחש במועדון באמצעות מצלמות אבטחה.

ה"מועדון השחור" בלט מבין שלל המועדונים הלא חוקיים שפעלו אז. המשטרה לא הציקה, אולי בגלל השמועות שהמלך נוהג לבלות דווקא שם. אמנם בשעות היום מרקוביץ' המשיך לגבות חובות, אבל בשעות הלילה התרועע עם שלל ידוענים, תוך שימוש מאסיבי בקוקאין ומטאמפיטמינים שונים, והפך לדמות ידועה בעולם הפשע השבדי. לטענתו, באותם ימים ניסו להתנקש בחייו. ההתחמקות הבלתי פוסקת משלטון החוק וממתחרים עסקיים, יחד עם הבליינות והסמים, הרחיקו אותו עוד יותר מילדיו.

פרט למלך, הידוען הבולט ביותר ששמו נקשר עם מרקוביץ' הוא ביורן בורג, אחד מהטניסאים הטובים בהיסטוריה וגיבור האומה השבדית. במקרה של בורג, אינסוף הרכילויות סביבו ומצבו הכלכלי האיום לא הצליחו להרוס באופן מוחלט את מעמדו המיתי. הביוגרפיה של מרקוביץ' כוללת תיאורים מביכים של בורג כעלוקה שנהנתה מהזוהר האלים של מרקוביץ', ומיכולתו לספק לטניסאי בדימוס סמים ונשים. לטענת מרקוביץ', אף אחת מאותן נשים לא הסכימה לבלות עם בורג שוב לאחר שהתנסתה איתו בלילה אחד.

בורג שימש עבור מרקוביץ' מעין "שגריר" שהרחיק עוד יותר את התערבות המשטרה בעסקיו, אך היה לו תפקיד חשוב עוד יותר: נטייתו להמר על סכומי כסף גדולים ולהפסיד אותם במשחקי שש-בש, הובילה את בורג לדירה, בה טמן מרקוביץ' ציוד מעקב שאיפשר לו לסחוט את חברו-קורבנו.המקרה הזה הגיע מאוחר יותר גם למשפט בו הועמד מרקוביץ' לדין על סחיטה ואיומים.

הפושע מת, יחי המלך

גם בתום תקופת הזוהר של המועדון השחור, מרקוביץ' המשיך להשקיע במועדונים. בין 1993 ל-2010, החליף מספר נשים, הסתבך עם רשויות החוק, והרחיב את עסקיו אל מחוץ לגבולות שבדיה. הביוגרפיה מתמקדת בחיי הזוגיות שלו, בכך ששכב לטענתו עם מעל ל-6,000 נשים, ובחוסר התפקוד שלו כאבא לילדיו. ההתמקדות הזאת מפספסת מעט את העובדה המרתקת שמרקוביץ' שרד את מלחמות המאפיה שהתחוללו מסוף שנות התשעים עד תחילת המילניום בין כנופיות של עבריינים סרבים-לשעבר. מאפיונרים ופושעים בולטים אחרים, לא הצליחו לשרוד במשחק האכזרי הזה. מילאן סבו נאלץ להתיק את מקום מושבו משבדיה, וזליקו רזנטוביץ', שודד בנקים מדופלם ופושע מלחמה שנרצח ביוגוסלביה ב-2000, פינו את מקומם אך דווקא מרקוביץ' המשיך הלאה.

ב-2009, מאמץ משולב של זרועות החוק השבדיות הוביל למעצרו וביולי הורשע מרקוביץ' בשלל עבירות ונידון ל-27 חודשי מאסר, מתוכם ריצה כבר שמונה באותו "מעצר מנהלי" ידוע לשמצה. בתקופה הזו, כתב מכתבים רבים וארוכים, בהם גם לכותבות הביוגרפיה.

גטי אימג'ס

ביוני 2010 השתחרר מהמאסר. חמישה חודשים אחר כך, התפרסם הספר The Unwilling Monarch שמרקוביץ' שימש לו מקור מידע עיקרי. בספר הופיעו לראשונה הטענות לגבי השתתפותו של המלך קארל השש-עשרה גוסטב באורגיות הסקס והסמים ב"מועדון השחור". בספר נטען גם שלמלך היה רומן עם קמילה הנמארק, חברה לשעבר ב"ארמי אוף לאברז", להקת פופ משונה עם פטיש לא ברור למדינת ישראל.

מרקוביץ' רואה בחומרים שהעביר לכותבות הספר, נקמה במערכת השבדית והוא טוען שהמידע היה זמין לתקשורת השבדית זה שנים. יאן הלין, העורך הראשי של היומון השבדי המוביל "אפטונבלאדט", סיפר בראיון למוסף "הארץ" כי "מספר רב של עורכים וכתבים טענו שהיה להם מידע בנוגע לסיפורים אלו, אבל הם לא פירסמו אותם. אני בהחלט שמעתי שמועות על המלך ומשפחת המלוכה, אבל שום דבר לא היה משמעותי ומבוסס מספיק על מנת לפרסם זאת. הספר שינה זאת".

חבריו של המלך הם אלו שאירגנו את המסיבות, הם סיפקו את הנערות עבור המנהיג כאשר מסביב היו גם סמים. השירות החשאי היה מעורב, באמצעות הפעלת לחץ על הנערות ומניעת הפצת המידע. בהופעותיו בתקשורת, טען מרקוביץ' שיש לו הוכחות מצולמות, אך הוא סירב לחשוף אותן.

לאחר שהסקנדל טילטל את התקשורת, את המלוכה, ולמעשה כמעט כל מערכת אפשרית בשבדיה, התגלה פרט נוסף שרק החריף את המצב עבור המלך. במאי 2011, פירסם העיתונאי החוקר נורי קינו (שבדי ממוצא כורדי) את ספרו "הסנדק השבדי", שעסק בדמות הבולטת ביותר בעולם הפשע השבדי, הוא מילאן סבו. בספר זה, שאמינותו וסגנונו זכו לקיתונות של ביקורת, נחשף שמקורביו של המלך פנו אל סבו ושולייתו, דניאל ווב, במטרה שאלו יתווכו בינם לבין מילה מרקוביץ' בניסיון לקנות ממנו את החומר המפליל שכביכול ברשותו. מרקוביץ' דרש כמה מיליוני יורו בתמורה להשמדת הראיות והודעה פומבית שלו בכך שלא היו דברים מעולם. בצעד יוצא דופן, הכחיש המלך בראיון טלוויזיוני את ההאשמות האלו.

אותם חברים של המלך הם ככל הנראה אלו שמעוררים את הפחד הגדול ביותר בקרב המעורבים בסיפור, וגם בקרב אלו שלא. ישנם בשבדיה לא מעט יודעי דבר שאינם מעוניינים להתבטא בפרשה וחלקם טוענים שיש סכנה ממשית לכל אדם שמפרסם דבר מה בנושא (כולל לכותב שורות אלו). פרופ' סרנקי הדגיש מספר פעמים בראיון עימו שאין כל הוכחה שהמלך עשה את אשר עשה, וביקש שאצטט אותו בדיוק במילים הבאות: "אין כל הוכחה שהמשפחה המלכותית היתה מעורבת במעשים שליליים. אבל אכן יש הוכחות ברורות שחברים (של המשפחה) כן היו מעורבים". קארל-מיקאל אדנבורג, מו"ל הספר, הביע חשש להתכתב במייל על חלק מהפרטים. לטענת הנסון, חשבון האימייל שלה נפרץ ונלקחה משם תמונה בה נראה המלך במהלך אחת מהמסיבות. לטענתה, נעשה שימוש במידע שהתגלה על מנת להכפיש אותה ואת ראושר בתקשורת.

מדוע בשבדיה, מדינה המגוננת ודואגת לאזרחיה באופן המהווה מושא קנאה ברחבי העולם, נוצר חשש כזה דווקא מהצד ה"מלכותי" בסיפור, ולא מהצד של המאפיונרים הרצחניים? אותו עיתונאי שבדי, אשר דרש בתוקף ששמו לא ייחשף, שופך אור על הגורמים לפחד זה. בעוד הנסון ואדנבורג מתעקשים שלא נתקלו בכל התערבות מצד המלוכה ומקורביה במהלך העבודה על הספר, ויאן הלין טוען שסיפורים על משפחת המלוכה אינם מתפרסמים רק משום שהמידע אינו מבוסס מספיק, העיתונאי שביקש לשמור על עילום שם מציג תמונה אחרת: על פיו, עד לפני כמאה שנה, המלכים השבדים לא התאמצו להסתיר את חיי ההוללות שלהם, כאשר הגורמים שנהנו במיוחד מכך היו חבריהם ומה שניתן להגדיר כ"מעגל המקורבים" של המלוכה. בכך קושר העיתונאי בין מסורות עתיקות יומין של מעמד המלוכה, לבין התנהלותו של המלך קארל הנוכחי. בעקבות התחקיר של נורי קינו לספרו על מילאן סבו, החל העיתונאי לעבוד גם הוא במקביל על תחקיר בנושא התמונות שהיו או לא היו ברשותו של מרקוביץ', אך נתקל בקשיים משום שאפיקי ההפצה שלו לא רצו לקחת סיכון עם דמות מפוקפקת כמרקוביץ'. המידע פשוט לא נראה להם אמין.

העיתונאי עצמו מציג עמדה נחרצת ביותר בנוגע למרקוביץ', כזו שאינה מופיעה בביוגרפיה, לפחות לא בגלוי, אלא אם מכירים את השיח השבדי בו ניתן למצוא ביקורת חריפה רק בין השורות: לדידו, מרקוביץ' אינו דמות מעניינת, אלא פושע אלים ומסוכן, פסיכופת שמקומו בכלא. על פי השקפתו של העיתונאי, מרקוביץ' מציג עצמו כאיש משפחה אך הוא למעשה מסומם שמנצל את הנערות המגיעות למועדונים שלו על מנת לספק את יצריו. מעבר לכך, לדעתו מרקוביץ' אינו פושע בולט במיוחד, אלא משהו בין דג רקק לכריש, כך גם מגדיר אותו פרופ' סרנקי, אך זו בוודאי לא התמונה המצטיירת בביוגרפיה עצמה.

מטרתו של העיתונאי היתה לחשוף את החומרים הסנסציוניים שמרקוביץ' עשוי היה לספק אליהם גישה. שותפו לפרויקט יצר קשר עם חברו של המלך, זה שכביכול היה מעורב בניסיון להשיג באמצעות מילאן סבו את התיעוד ממרקוביץ'. עוד באותו היום, האקרים חדרו למחשב של שותפו לפרויקט ולקחו מתוכו את החומרים שנאספו. העיתונאי החליט להפסיק את מעורבותו בפרויקט, בעוד שותפו המשיך. אחת מהסיבות בגינן הפסיק, היתה שחלק מהחומר עליו עבדו פורסם כבר בעיתון יומי שבדי.

ישנו חבר אחר של המלך, אשר יאן הלין מכיר בשמו אך אינו יודע עליו דבר. אותו מקורב אמנם לא פורסם כאחד מאלו שבאו במגע עם מילאן סבו אך איש צללים זה, שהמשטרה השבדית כבר תפסה בעבר עם חומרי פורנוגרפיים-פדופיליים, מסמל את התחום בו פועלים חברים אלו של המלך. רשויות החוק אינן מתקרבות אליהם, והמקורבים מנצלים לרעה את השפעתם על התקשורת וזרועות אכיפת החוק השבדיות, כדי להתחכך עם אנשים מעולם הפשע. הם משתמשים בקשרים הללו לא רק כדי להתהולל, אלא גם כדי לעבור על החוק כחלק מאורח חייהם. הם מטילים אימה הן על אלו שבעל כורחם מעורבים במעלליהם, והן על התקשורת השבדית. לטענת הנסון, גורמים אלו מקורבים לאליטה הכלכלית של שבדיה: "הם כל כך מפונקים ורגילים לקבוע את החוקים של עצמם, בין אם אלו בגבולות חוקי המדינה ובין אם לא, שספק אם הם מבינים מה הם עושים בכלל. אני לא חושבת שלבית המלוכה יש השפעה יתרה על התקשורת, אבל אולי לחברים של המלך יש".

הפרטים השונים לגבי הקשר בין הסובבים את המלך לבין מאפיונרים ידועים לשמצה עדיין צפים מעת לעת ומסרבים להתנדף מהדיון הציבורי בשבדיה. לטענת הנסון, הביוגרפיה אותה היא וראושר כתבו, צריכה לגרום לציבור השבדי לשאול "מדוע יש לנו מלך? מה הוא ובית המלוכה מסמלים? מה כל זה מגלה לנו על בעלי השררה בשבדיה, והשקפותיהם על נשים?".

לפי מחמטוביץ', וכן לפי עמדתו של מרקוביץ' כפי שזו מופיעה בספר, עבור המהגרים בשבדיה מוסד המלוכה מהווה אנומליה לדמוקרטיה הסוציאליסטית. הסקנדל האחרון מצטרף אל השערורייה סביב חברותו של אביה של המלכה סילביה במפלגה הנאצית. למרות כל זאת, לטענת ד"ר ססיליה אסה, חוקרת העוסקת בבית המלוכה השבדי, התמיכה במוסד זה אמנם נשחקה בשנים האחרונות, אך אין חשש שהוא יאבד את מעמדו החשוב בדעת הקהל השבדית, ולא נראה שיבוטל בקרוב.

במדינה בה מונה סלין, המנהיגה לשעבר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אולצה לצאת לחופשה כאשר נודע שקנתה טובלרון באמצעות חשבון ההוצאות שלה, קשריו - גם אם העקיפים - של המלך עם המאפיה מהווים זעזוע עמוק. דמותו של מרקוביץ', שלטענת הכותבות, "יורק על מה שאנחנו מאמינים בו" ו"לוקח את החוק לידיו", לא מובילה את השבדים לדיון בנושאים של אינטגרציה, שונות חברתית ומאפייניו הייחודיים של הפשע במדינה, אלא להיצמדות אל ערכים שהן המלך והן מרקוביץ' רמסו.

אך היחס בציבור השבדי אל שני האנשים החזקים האלה שדרכם המפוקפקת הצטלבה בלילות, אינה סימטרית. השערורייה סביב המלך מוציאה החוצה רגשות של לאומיות ודבקות מפתיעה במונרכיה, אפילו כשגורמים בתוכה מוקעים. זאת בעוד ההתייחסות אל המהגר הפושע היא כאל גורם זר שהחדיר ערכים שליליים אל תוך חברה מהוגנת וחיובית.

רק תמונה אחת פורסמה עד כה בתקשורת, והדעה הרווחת היא שהיא מזויפת, ועוד זיוף באיכות גרועה. האם מרקוביץ' שיקר לכל אורך הדרך, או שבכוונה פורסמה לבסוף תמונה מזויפת לאחר שמרקוביץ' התקפל כתוצאה מעסקה אפלולית? מאז הספיק מרקוביץ' להעלות לאתר שלו קטעי קול ותמונות של המלך, כביכול, מתהולל במועדון. הכניסה לאתר היא כמובן בתשלום. בביוגרפיה מספר מרקוביץ' שהשתמש בציוד שהשיג מהק.ג.ב על מנת לצלם בחושך במועדון השחור. בתמונה המקורית שפורסמה, רואים את מי שנראה אולי כמו המלך מתבונן בשתי נשים מקיימות מין אוראלי זו עם זו, בעוד ישבנה של אחת מתנוסס אל מול פניו של המלך. איכותה הגרועה של התמונה גרמה לעיתונים לפקפק באמינותו המפוקפקת ממילא של מרקוביץ', והעניין בשערוריית המין המלכותית נמוג.*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו