בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאלות הקשות שעולות אחרי הרצח והמצור בטולוז

איך חמק היורה מהרדאר של שירותי הביטחון? כמה צעירים דומים לו מסתובבים ברחובות הערים? והאם צרפת בשלה לדיון כן בסיבות לפיגועים?

12תגובות

פיגועי טרור לא זרים למוניק דריי, בעלת בית הקפה הקטן במרחק דקה הליכה מדירתו של מוחמד מראח. היא חיה במשך עשור בשכונת גילה למודת הסבל בדרום-מזרח ירושלים. ביום רביעי השבוע היא התרוצצה בין עשרות העיתונאים שלקחו הפסקה קצרה מההמתנה הארוכה והקרה להתפתחויות במצור, שנמשך מעל יממה. "זה קטן עלי", צחקה בעברית עם מבטא כבד. היא לא מכירה את מראח, אמרה, אבל המשפחות המוסלמיות המעטות החיות בשכונה "מאוד שקטות" לדבריה, "הם בכלל לא קיצונים".

יחסה לסדרת הפיגועים בעיר ובסביבתה, בה נהרגו שבעה - ארבעה יהודים ושלושה חיילים - דומה ליחס של מרבית תושבי העיר הרביעית בגודלה בצרפת: חזרה מהירה למסלול היום יום. מלבד נוכחות גדולה מהרגיל של המשטרה, קשה היה להרגיש ברחובות הסואנים ובמסעדות המלאות תחושה של חרדה לנוכח סדרת פיגועי הירי. גם ביום שלישי בערב, לפני שגבר צעיר שגדל בטולוז זוהה כיורה ואותר בדירתו הקטנה, לא חששו התושבים להסתובב ברחובות.

"זה נורא, אבל מדובר במשוגע בודד", אמר דומיניק מארה, בעל חנות שסעד עם חברים בבראסרי רועש באחת השדרות הרחבות, "למה שניתן לו להרוס לנו את החיים?" המלצר, צעיר יהודי בשם רוז'ה כהן מזדעזע מהרג היהודים אבל אומר בה בעת: "אני לא חושב שיש לנו סיבה מיוחדת לדאגה".

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

שעות ספורות לאחר מכן, מחוץ לשטח המצומצם יחסית שנסגר על ידי כוחות הביטחון, כשמאות שוטרים צרו על דירתו של מראח, לא השתנתה התכונה ברחובות הסמוכים. מקרי הרצח הוציאו משלוותן רק כמה קבוצות קטנות. חלק מהקהילה היהודית המקומית, חלק מהמוסלמים (שהגיעו לרחוב שבו שוכן בית הספר "אוצר התורה" כדי להניח פרחים ולהדליק נרות לזכר הנרצחים) ומאות עיתונאים מצרפת ומחוצה לה, שבאו לסקר את הפיגוע האנטישמי הקשה ביותר במערב אירופה מזה שלושה עשורים והמצור מורט העצבים שבעקבותיו.

כתב ותיק באחת מסוכנויות הידיעות הצרפתיות אמר במהלך הפסקת קפה ביום רביעי בבוקר: "סיקרתי מלחמות במזרח התיכון, אפריקה ואסיה ואני עדין לא מאמין שאני מדווח עכשיו מהעיר בה נולדתי. קשה להאמין שזה קורה. מדובר בעיר שקטה ומשעממת. אנשים חושבים שאם הם יתעלמו מזה, זה פשוט ייעלם".

מי קיצץ?

בצרפת, בה אזרחים אינם מזוהים לפי דתם, קשה להעריך את מספרם של היהודים, או המוסלמים, החיים בטולוז. פעילים בקהילה היהודית אומרים שיש כמה עשרות אלפי יהודים בעיר, ומספר כפול של מוסלמים. יחסית, יש מעט חיכוך ביניהם. מרבית היהודים חיים בשכונות מעמד הביניים הקרובות למרכז העיר, בעוד המוסלמים מרוכזים בעיקר בפרברים העניים יותר מדרום. "אין לנו כמעט בעיות עם מוסלמים", אומר נשיא הקהילה, אריה בן שמחון, "וגם אין ממש יחסים אתם. למוסלמים כאן אין הנהגה מסודרת".

אבל ניתן לשמוע גם קולות אחרים בקהילה. "עד השבוע לא היה אמנם שום מקרה קשה של כבר הרבה שנים", אומר אלחנן דריי, בנה של מוניק שחזר בתשובה לפני כשבע שנים וגם חזר לחיות בטולוז אחרי כמה שנות מגורים בישראל, "אבל יש אנטישמיות שאנשים לא רוצים לדבר עליה. קללות, אמירות מכוערות שמכוונות ליהודים ברחוב. יש כאלה המון, גם אם אין אלימות".

דן זיקרי, צעיר בן 18 שעומד להתחיל לימודי מינהל עסקים ולמד עד לאחרונה בבית הספר "אוצר התורה", שהותקף ביום שני, אומר ש"יהודים לא רוצים להסתובב כאן ברחוב עם כיפה. זה יכול להוביל לדחיפות ואפילו מכות ומי שאומר לך שזה לא קורה פשוט מתעלם".

הרב לוי יצחק מטוסוף, המשמש שליח חב"ד בטולוז כבר 35 שנה ומנהל את בית הספר היסודי היהודי "גן רש"י", בו למדו הילדים אריה וגבריאל סנדלר ומרים מונסונגו שנרצחו יחד עם הרב יונתן סנדלר, חולק על רואי השחורות. "אין כאן אווירה של אנטישמיות", הוא אומר, "רק כמה ערבים שמשתוללים לפעמים וקצת הסתייגות מיהודים אצל חלק מהצרפתים הוותיקים. אבל זה בהחלט לא הרוב". לדעתו, הבעיה המרכזית של היהודים בטולוז ובצרפת כולה היא התבוללות. "המספרים שלנו הולכים ומתמעטים בגלל נישואי התערובת", הוא מלין.

יהודים רבים בעיר אינם מקיימים קשרים עם מוסדות הקהילה, ולדעתו של הרב, רק כ-30% מהילדים היהודים לומדים בשלושת בתי הספר היהודיים. מרבית הילדים שכן לומדים במסגרות יהודיות אינם באים ממשפחות דתיות במיוחד ומערכת החינוך הקטנה נאלצת להילחם על כל ילד. כדי לשכנע את ההורים להעדיף אותם על פני בתי ספר כלליים, צריך לנסות ולצמצם את שכר הלימוד - וזאת הסיבה האמיתית לכך שלא עמד שומר בשער "אוצר התורה" כשמוחמד מראח הגיע לשם ופתח בירי.

בית הספר אמנם מוקף חומות גבוהות ומצולם במצלמות אבטחה, שקלטו את היורה לבוש השחורים כשקסדה לראשו, אבל איש לא צפה בתמונות בזמן אמת. בשעות שלאחר הפיגוע ביום שני, האשימו ראשי הקהילה את העירייה ואת משרד הפנים בכך שהורידו את השמירה שהיתה על בתי הספר עד לפני כמה חודשים, אבל לאחר מכן הודו גורמים בקהילה כי השמירה מומנה על ידי בתי הספר, והם החליטו בעצמם לקצץ בעלויות. לא היתה ברירה, הם מסרו, רק כך אפשר היה להפחית את שכר הלימוד ולמשוך את ההורים.

שר הפנים, קלוד גיאן, הבטיח בעקבות הפיגוע שהמשטרה תיקח אחריות על אבטחת בתי הספר היהודיים. לציטוט, בירכו ראשי הקהילה על הכרזתו, אך מאחורי הקלעים הם תהו אם מדובר רק בהבטחת בחירות. השר, האחראי על המשטרה וביטחון הפנים בצרפת, העתיק את מרכז הפעילות שלו השבוע לטולוז ופיקח מקרוב על המצוד והמצור על היורה. באחת מפגישותיו עם נציגי הקהילה ביום שלישי, אמר שכיוון החקירה העיקרי הוא עדיין הימין הקיצוני ושהוא מאמין שמדובר בטרוריסט ניאו-נאצי. מוקדם בבוקר המחרת, לאחר שהכוח המיוחד ללחימה בטרור הקיף את ביתו של מראח, הוא כבר ידע לספר שהצעיר ממוצא אלג'יראי היה כמה ימים על הכוונת של שירותי הביטחון.

גורמים משטרתיים הזרזו להדליף שהחשוד אותר באמצעים טכנולוגיים מתקדמים - וכך נודע שיצר קשר עם אחד החיילים שרצח, אחרי שזה פירסם מודעה למכירת האופנוע שלו. אחר כך גם סופר שסוכנות מקומית של אופנועים דיווחה על צעיר שהתעניין באפשרות להשבית את מכשיר האיתור הלווייני (ג'י-פי-אס) על הקטנוע שלו, מדגם זהה לזה ששימש את היורה בכל שלושת הפיגועים.

אבל בפועל, רק ההיחשפות של מראח עצמו, שהתקשר שלשום לפנות בוקר אל עיתונאית בכירה בערוץ החדשות "פראנס-24" והתרברב במעשיו, מבלי לציין את שמו, הובילה לאיתורו המהיר. הערוץ עידכן מיד את המשטרה, מה שאיפשר לעקוב אחרי רישומי השיחה והמקום ממנו בוצעה.

תרבות

כחודש לפני הבחירות לנשיאות, הממשלה לא תקים ועדת חקירה לבדוק כיצד אדם שהיה מוכר לשירותי הביטחון, שלפי הדיווחים ביקר בפקיסטאן ובאפגניסטאן ושהיו תלונות על כך שיחד עם אחיו ניסה לשכנע צעירים מוסלמים להצטרף לפעילות איסלאמית רדיקלית, הצליח במשך עשרה ימים לבצע שלושה פיגועים דומים ולהתחמק מהמצוד הגדול בתולדות צרפת, אף שהמשיך לישון כל לילה בביתו. על פי טענתו של מראח בשעות המשא ומתן הארוכות עם המשטרה, הוא עמד לבצע פיגוע ירי דומה, רביעי במספר, באותו בוקר בו צרו על דירתו. ועדת חקירה בוודאי לא תקום כשההזדמנות להציג את עצמו כ"מסייה סקוריטה" ("מר ביטחון"), מחזירה את הצבע ללחייו של הנשיא ניקולא סרקוזי ועשויה לחזק את מעמדו בסקרים.

הציניקנים בצרפת הזדרזו לומר שהפקודה הנשיאותית של סרקוזי, לתפוס את מראח בחיים ויהי מה, נועדה להאריך את המצור ככל הניתן - כל שעה נוספת של התבצרות מונעת מהמועמדים היריבים לחדש את תעמולת הבחירות ולהזכיר לבוחרים הצרפתים מדוע הם כבר לא רוצים בסרקוזי כנשיא.

ישראלי המשקיף מהצד משתומם על ההתנהלות האטית והמדודה של כוחות הביטחון הצרפתיים. מתברר שמדובר היה במלחמת התשה, בלוחמה פסיכולוגית שמטרתה להביא את המתבצר לנקודה של אפיסת כוחות בה ייאלץ להיכנע ולצאת, ללא צורך בהפעלת כוח. בישראל, הימ"מ לא היתה משתהית. אם ההתבצרות היתה בשטחים, היו מכריזים על נוהל "סיר לחץ" ואחרי קריאה קצרה ברמקולים, היו משוגרים טילי נ"ט וטילים ממסוקי קרב ודחפורים היו מתחילים להרוס את המבנה.

קציני משטרה צרפתים הסבירו שמדובר בעניין של תרבות, ברצון לסיים את ההתבצרות בכניעה מוחלטת, ללא צורך בהפעלת כוח. בכל מקרה, בהעדר בני ערובה, לא היתה סיבה למהר. וכמובן שמראח חי הוא נכס מודיעיני שיכול לספק מידע רב ערך על הרדיקליזציה של צעירים מוסלמים ואולי על קשריהם עם אל-קאעדה.

עם זאת, לא בטוח שהציבור יזכה לשמוע את הפרטים המביכים יותר על שנותיו האחרונות של מראח בטולוז, כשאגר ארסנל מרשים של כלי לחימה ותיכנן את מסע ההרג לפרטי פרטים. ספק אם גם ירצו לדוש בטענתה של תושבת טולוז, שסיפרה אתמול לעיתון צרפתי כי התריעה בפני המשטרה שהחשוד מסוכן ושניסה לגייס את בנה לפעילות טרור. מעבר למבוכה שעלולה להיגרם לצמרת הביטחונית והפגיעה בתדמית הקשוחה של שר הפנים והנשיא, מדובר בתיבת פנדורה שלא בטוח אם למישהו בצרפת יש עניין לפתוח, מלבד אולי למועמדת הימין הקיצוני מארין לה-פן.

בדומה לבריטניה שלאחר פיגועי 2005 בלונדון, שבהם ארבעה מוסלמים צעירים שנולדו, התחנכו ושיחקו קריקט בממלכה, פוצצו עצמם ורצחו 52 נוסעים בתחבורה הציבורית, גם צרפת נאלצת כעת להתמודד עם מציאות טרור חדשה. לא מחבלים שחודרים למדינה, אלא צעירים צרפתים שעברו תהליך רדיקליזציה בערי הולדתם, נסעו להשתלמות טרור למתקדמים בפקיסטאן וחזרו הביתה. נראה שצרפתים רבים היו מעדיפים להעלות על נס בני מהגרים אלג'יראים בני דמותו של קפטן נבחרת הכדורגל לשעבר, זינאדין זידאן, שהוביל אותה לזכייה בגביע העולמי ב-1998.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו