ברק רביד
ברק רביד
ברק רביד
ברק רביד

אם לא יהיו עיכובים בלתי צפויים, בשש השנים הקרובות ייכנסו לנמל חיפה שלוש צוללות חדשות, מתוצרת גרמניה, שיצטרפו לצי של חיל הים. פרסומים זרים מדווחים כי הן יוכלו לשאת טילים ישראלים בעלי ראשי נפץ גרעיניים. בעוד השתיים הראשונות צפויות לחצות את הים התיכון בשנתיים הקרובות, המגעים לאספקת הצוללת השלישית נמשכו לא פחות משנתיים וחצי והיא צפויה להגיע לישראל רק ב-2018. רק השבוע נחתם בברלין הסכם שלפיו תשלם גרמניה שליש מעלות הייצור של הצוללת, העומדת על כ-400 מיליון יורו.

במעמד החתימה על ההסכם, ביום רביעי, עמד לצד שר הביטחון אהוד ברק ושגריר ישראל בגרמניה יעקב הדס, גם קודמו של הדס בתפקיד, יורם בן-זאב. רק באחרונה עזב את הבירה הגרמנית. בראיון ל"הארץ השבוע" מספר בן-זאב, שהיה אחד מאנשי המפתח בסגירת העסקה, על המגעים שהתנהלו מאחורי הקלעים לסיכומה, על האינטריגות במערכת הביטחון הישראלית ועל ההשפעה השלילית של הבנייה בהתנחלויות, על עסקת הצוללות בפרט והיחסים עם גרמניה בכלל.

בן-זאב, בן 67, שירת כ-40 שנים במשרד החוץ. לתפקידו בברלין נכנס ב-2008, אחרי יותר מעשור של מעורבות ביחסים עם ארצות הברית - תחילה כקונסול בלוס-אנג'לס ואחר כך כראש אגף צפון אמריקה. בשנות הדיונים על הסכמי אוסלו היה מתאם שיחות השלום מטעם משרד החוץ.

צוללת "דולפין" סמוך לתל אביב. בחיל הים העדיפו בתחילה לרכוש ספינות טיליםצילום: אי-אף-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

בסוף מארס 2009, כשנכנס בנימין נתניהו לתפקידו כראש הממשלה, כבר כיהן בן-זאב בברלין למעלה משנה. קשריו עם הצמרת הגרמנית, ובמיוחד עם משרד הקנצלרית, היו הדוקים. באוגוסט באותה השנה בא נתניהו לביקורו הראשון בברלין, שהחל ברגל שמאל: עוד לפני שדרך על אדמת גרמניה עלו על שרטון שיחות ההכנה לביקור בין יועצו לביטחון לאומי אז, עוזי ארד, לבין מקבילו הגרמני כריסטוף הוייסגן. זאת, עקב דרישתו של ארד שהקנצלרית לא תעלה את עניין ההתנחלויות במסיבת העיתונאים אחרי הפגישה. כאשר הוייסגן סירב לבקשה, הגיב ארד בצעקות ואיים שנתניהו יבטל את הביקור. "אתה יודע מה? - תבטלו", אמר הוייסגן בתגובה.

ההדורים אמנם יושרו, אבל מרקל לא ויתרה על הביקורת. במסיבת העיתונאים קראה לישראל להקפיא לאלתר את הבנייה בהתנחלויות. למרות ההתחלה המתוחה, הפגישה בין נתניהו למרקל היתה טובה והועלתה בה לראשונה הבקשה הישראלית לאספקת צוללת גרמנית שישית לחיל הים.

"מכה שנייה"

שייטת הצוללות הישראלית נחשבת לזרוע הארוכה והאסטרטגית של חיל הים. בסוף שנות ה-90 מסרה גרמניה לישראל את שלוש הצוללות הראשונות מדגם "דולפין". ממשלת גרמניה, אז בראשות הלמוט קוהל ולאחר מכן בראשותו של גרהארד שרדר, מימנה את רוב עלותן. בתקופת כהונתם של אריאל שרון ואהוד אולמרט כראשי ממשלה סיכמה ישראל עם גרמניה על רכש הצוללות הרביעית והחמישית, שבימים אלה מושלמת בנייתן והן צפויות להיקלט בחיל הים ב-2013 ו-2014. שתי צוללות אלה מצוידות במערכות חדישות מקודמותיהן, המאפשרות שהייה ארוכה יותר מתחת למים. בהסכם לאספקת הצוללת הרביעית והחמישית התחייבה גרמניה לממן שליש מעלות הייצור שלהן. ללא המימון הגרמני לא היתה יכולה ישראל לרכוש את הצוללות המתקדמות.

פרסומים זרים מדווחים כי הצוללות הגרמניות מותאמות לנשיאת טילי שיוט מתוצרת ישראל, שהטווח שלהם 1,500 ק"מ, ושניתן לציידם בראשי חץ גרעיניים. לפי אותם פרסומים צי הצוללות נועד להעניק לישראל יכולת "מכה שנייה" במקרה של מתקפה גרעינית. בימים שהשיח המדיני-ביטחוני ממוקד כולו בניסיונותיה של איראן להתחמש בנשק גרעיני, חשיבותן של הצוללות ברורה עוד יותר.

בפגישה עם מרקל באוגוסט 2009 ביקש נתניהו שגם הצוללת השישית תירכש לפי אותו מתווה. פירוש הדבר שהעסקה תעלה לגרמניה 135 מיליון יורו, כמענק לישראל. הנימוק שהציג נתניהו למרקל בפגישה היתה מבצעי: ישראל זקוקה לצוללת שישית כדי לקיים רצף פעילות ימית בכל ימות השנה. הקנצלרית השיבה בחיוב. "מרקל אמרה הרבה פעמים שישראל שבטוחה בכוחה ושיש לה אמצעים להגן על עצמה יכולה לקחת יותר סיכונים בתהליך השלום וזה מה שהנחה אותה בעסקה הזו", אמר בן-זאב.

לאחר שנתניהו צלח את הפגישה עם מרקל, נפתחה חזית נוספת במאבק על הצוללת, הפעם מבית. בחיל הים העדיפו אז רכישת ספינות טילים חדישות על צוללת נוספת, ואילו במשרד הביטחון נחרדו מהעלויות הגבוהות וסירבו לממן את עסקת הצוללות. בן-זאב הופתע לשמוע, מפי בכיר במערכת הביטחון, ש"אין שום החלטה להשקיע בצוללת שישית". לדבריו, "היו מתנגדים שאמרו שלא צריך את זה בכלל. הוויכוח הפנימי בישראל דלף לגרמנים והם שאלו ‘מה קורה - אתם רוצים צוללת או לא?'".

במאי 2010 הזמין בן-זאב לברלין את מנכ"ל משרד ראש הממשלה אז, אייל גבאי. האחרון בא עם מסר מיוחד מנתניהו והבהיר כי ראש הממשלה עדיין מעוניין בעסקת הצוללת. אבל חודשיים קודם לכן נפתחה מחדש גם החזית המדינית מול גרמניה. בעיצומו של ביקור סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בישראל התפרסם מכרז לבניית 1,600 יחידות דיור בשכונת רמת שלמה, מעבר לקו הירוק בירושלים. לצד הזעם הרב שהביעה וושינגטון, גם ברלין מתחה ביקורת חריפה. בתיאום עם הבית הלבן התקשרה מרקל לנתניהו וקיימה אתו שיחה קשה. לשכת נתניהו הדליפה את דבר קיום השיחה, בטענה כי היה זה נתניהו שיזם את השיחה למרקל.

יורם בן־זאב. שגרת הדלפותצילום: אי-פי

"היתה אז אכזבה גדולה בגרמניה", נזכר בן-זאב. "בכל מפגש, מרקל היתה אומרת שצריך לעצור את איראן ואת ההתנחלויות כדי להציל את חזון שתי המדינות. הגרמנים לא האמינו שראש הממשלה לא ידע מראש על ההחלטה של ועדת התכנון המחוזית בעניין רמת-שלמה. זה העיב מאוד על היחסים". חודשיים מאוחר יותר, כאשר בא גבאי לפגישה עם יועצי מרקל בברלין, לדון על הצוללת, הוא שמע מסר ברור על הקשר שבין ההתנחלויות ותהליך השלום לבין המימון הגרמני לעסקה. "הגרמנים אמרו לנו ‘אנחנו צריכים להעביר את זה בפרלמנט' - תנו לנו כלים להתמודד", סיפר בן-זאב.

דחייה ארוכה

המתנגדים הבולטים לעסקה היו יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, פרנק-וולטר שטיינמאייר, בעבר שר החוץ, ויו"ר מפלגת הירוקים, יורגן טריטין. "שניהם תבעו שתהיה זיקה בין המענק לבין ההתקדמות בתהליך השלום או מחוות ישראליות לפלסטינים", אמר בן-זאב, והוסיף כי התנגדותם הביאה לדחייה ארוכה בסגירת העסקה: "הם אמרו לי שהם רצו לראות מה גרמניה מקבלת חזרה וכיצד מפחיתים את המתיחות במזרח התיכון. הדברים נאמרו בצורה ברורה למרות שלא אהבנו את זה". לדברי בן-זאב, נתניהו היה מודע לעמדה הגרמנית: "זה גם עלה בשיחותיו עם מרקל. הוא הסביר שהפלסטינים לא רצו לשבת לשולחן המו"מ גם אחרי הקפאה אחת של הבנייה בהתנחלויות".

אחרי מאמצים דיפלומטים רבים נראה היה שהמגעים התקרבו לישורת האחרונה. אבל בספטמבר 2011, זמן קצר אחרי שגרמניה סייעה לסכל את המהלך הפלסטיני לקבלת הכרה כמדינה באו"ם, התחולל משבר נוסף: בעיצומו של תיווך בין נתניהו ליו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו-מאזן) התברר למרקל שישראל אישרה בניית 1,100 יחידות דיור בשכונה הירושלמית גילה, מעבר לקו הירוק. הקנצלרית רתחה. מעבר לכעס על נתניהו, היא הובכה בארצה אל מול האופוזיציה שחידשה את התנגדותה בפרלמנט לעסקה. "הוייסגן, היועץ של מרקל, אמר לי - ‘הקנצלרית צריכה לשכנע את הבונדסטאג לתמוך בעסקה", סיפר בן-זאב. "'אנחנו חייבים להיות מסוגלים לומר שנתניהו עושה הכל לקידום תהליך השלום. אתם חייבים לעזור לנו. תזכרו שמרקל היא היחידה באירופה שמדברת על מדינה יהודית, אבל המשך ההודעות על בנייה בהתנחלויות לא מאפשר לה להעביר את סוגיית הצוללת בבונדסטאג'".

בדיונים בין בן-זאב והוייסגן נמצא לבסוף מוצא: כמה שבועות קודם לכן הקפיאה ישראל כ-100 מיליון דולר מכספי המסים שהיא גובה בשביל הרשות הפלסטינית, בתגובה לקבלתה לאונסק"ו. בדצמבר 2011 החליט פורום "השמינייה" לשחרר את הכסף, שלישראל היה אסור להקפיא מלכתחילה. "ההחלטה על שחרור כספי המסים הפלסטיניים נתנה לגרמנים כלים טובים מול הפרלמנט", סיפר בן-זאב.

גורם נוסף שהעיב על המו"מ לאספקת הצוללת היו ההדלפות הרבות לתקשורת מהצד הגרמני ומהצד הישראלי, רובן ביוזמת מתנגדי העסקה. בן-זאב נזכר ש"זו היתה כמעט שגרה - לפני נקודת אל-חזור היתה הדלפה ישראלית. נראה היה שמישהו מנסה לחבל בעסקה". באחד המקרים, התפרסמה ידיעה על צוללות ישראליות מתוצרת גרמניה שעברו בתעלת סואץ או משייטות במפרץ הפרסי. "שר החוץ גידו וסטרוולה קרא לי לפגישה, הוציא גזיר עיתון ואמר לי: ‘אתם הולכים לתקוף את האיראנים'. כל פעם מחדש היה צריך לרכך ולהרגיע. כל צעד קדימה הלכנו כמה צעדים אחורה".

בן-זאב רואה בעסקת הצוללת השישית את גולת הכותרת של שירותו בברלין. לפני חודשיים, כששב ארצה, קיבל מכתב הוקרה מנתניהו. היועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור הביא לו למזכרת את המברק הסודי, שבו דווח על החתימה בראשי תיבות על העסקה. לדבריו, העסקה מוכיחה שחרף הביקורת של מרקל על מדיניות נתניהו, היא ידידת אמת של ישראל. "בסופו של דבר האחריות לביטחון ישראל היא עיקרון מדינתי בגרמניה ועיקרון אישי של מרקל", סיכם בן-זאב. "זה גובר אצלה על הפוליטיקה, על המתחים האישיים ועל כל שיקול אחר". *

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ