בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעלומה ארכיאולוגית

אחרי שזוכה (מחמת הספק) מאשמת זיוף עתיקות, עודד גולן מדבר על התשוקה לעתיקות המלווה אותו מילדות. בראיון ראשון מאז המשפט הוא מספר שרק הרצון לשמור על עתיקות בארץ מניע אותו, ומגלה מדוע פריטים נדירים הגיעו דווקא אליו

12תגובות

הכרעת הדין במשפטו של אספן העתיקות, עודד גולן, שזוכה בשבוע שעבר מחמת הספק מרוב האישומים נגדו, מחזיקה 475 עמודים. היה זה, ככל הנראה, המשפט הגדול ביותר בעולם על זיוף עתיקות. רוב הכרעת הדין עוסקת בוויכוחים, לעתים יצריים, בין מומחים לארכיאולוגיה, בלשנות, פילולוגיה, כימיה וגיאולוגיה משני צדי המתרס.

מומחי התביעה ניסו להוכיח שהחפצים - שהבולטים בהם הם גלוסקמה של אחיו של ישוע מנצרת ולוח אבן ועליו כתובת מימי בית המקדש הראשון (על עבודות שיפוץ שביצע שם המלך יואש) - הם מזויפים. מומחי ההגנה ניסו להוכיח שהם אותנטיים. למרות הזיכוי הדגיש השופט כי אין הוא קובע שהחפצים אותנטיים או לא אותנטיים, אלא רק שזיופם לא הוכח מעבר לספק סביר.

אחד הפרקים המעניינים בהכרעת הדין לא עוסק בפריט ארכיאולוגי אלא דווקא בתצלום שחור לבן משנות ה-70, שצולם בבית הוריו של גולן. בתצלום נראים שלושה מדפים: על הראשון מונחים כמה ספרים ותצלום של אשה צעירה, על השני מספר כלי חרס עתיקים ובמדף התחתון נראית הגלוסקמה המפורסמת של יעקב ועליה הכתובת "יעקב בר יוסף אחוי דישוע".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

התצלום סתר לכאורה את טענת המדינה, שגולן רכש את הגלוסקמה בתחילת שנות ה-2000 ואז פעל לזייף את הכתובת שעליה. לטענת המדינה, אדם שפיתח מומחיות יוצאת דופן בזיוף כתובות בעברית עתיקה מהמאה העשירית לפני הספירה, לא יתקשה לזייף גם תמונה משנות ה-70 של המאה ה-20.

דניאל צ'צ'יק

אבל כמו בסעיפים אחרים בכתב האישום, גם כאן הצליח גולן לערער את הטענה שהתצלום מזויף. ראשית, הוא הצביע על הספרים שעל המדף - בין היתר ניתן לראות שם שני ספרים עם מספר סידורי של ספריית הטכניון בחיפה, שם למד בין השנים 76' ו-78'. ספר נוסף הוא ספר טלפונים משנת 1974. שנית, הוא איתר את הצעירה שבתצלום על המדף - ג'קלין שלוסברג, שהיתה חברתו בשנות ה-70. שלוסברג העידה בבית המשפט, ולא זו בלבד שהיא זכרה את התמונה שלה שהיתה על המדף, היא גם זכרה את הגלוסקמה, שכן שם נעוריה היה מור-יוסף והכתובת בעברית "בר יוסף", משכה את תשומת לבה.

גולן ועורך דינו, ליאור ברינגר, לא הסתפקו בזה. הם גייסו לעזרתם גם את ג'ראלד ריצ'רד, שעמד בראש מעבדת הצילום של האף-בי-איי. ריצ'רד בדק את התמונה ולא מצא שום סימן לזיוף. סוג הנייר עליו הודפסה התמונה, הוא העיד במשפט, היה בשימוש חברת קודאק עד לשנת 1979 וחותמת עם שם הנייר אף מופיעה בגב התמונה.

התמונה מכילה כביכול את כל המרכיבים הדרושים להוכחת האותנטיות שלה - הספרים, התצלום של שלוסברג, החותמת מאחור. היא מושלמת מדי, גרסה התביעה וטענה, בין היתר, כי מבין אלפי תמונות שנמצאו אצל גולן זו היחידה עם חותמת סוג הנייר על גבה. התובע, עו"ד דן בהט מפרקליטות מחוז ירושלים, גם הצביע על ההיגיון המוזר שבצילום שלושה מדפים סתם כך. אבל שופט בית המשפט המחוזי, אהרן פרקש, דחה את הפרשנות של המדינה וקבע כי לא הוכח שהתמונה מזויפת או מבוימת.

מאבקים דומים התנהלו במשפט על הפריטים הארכיאולוגיים. התביעה טענה כי הם מושלמים מדי. כמעט כל אחד מ-18 הפריטים המופיעים בכתב האישום יכול היה לפתוח מהדורת חדשות לו התגלה בחפירה ארכיאולוגית רגילה. השאלה המרכזית של מי שאינו מאמין באותנטיות של הממצאים היא, איך ייתכן שדווקא גולן הצליח להשיג את כל החפצים יקרי המציאות האלה?

מנגד, הקביעה שהתצלום מזויף, כמו גם הממצאים הארכיאולוגיים, תאלץ אותנו להאמין שמדובר בגאון רב תחומי, שמסוגל לזייף תצלום משנות ה-70 כך שראש מעבדות האף-בי-איי לא יבחין בכך, באותה קלות שהוא מסוגל לזייף גלוסקמה מתקופת בית שני או כתובת הירוגליפית מתקופת הפרעונים, בלי שגדולי הארכיאולוגים בארץ יצליחו להפריך זאת.

יש רק שתי תשובות אפשריות לחידת עודד גולן: או שמדובר בגאון בעל מוח פלילי יוצא מגדר הרגיל, כפי שמאמינים בפרקליטות וברשות העתיקות, או שמדובר באספן עתיקות ואפילו מציל עתיקות תמים, שנרמס על ידי מערכת רשלנית ואכזרית במשך כמעט עשור, כפי שהוא טוען. בראיון ראשון מאז הכרעת הדין מבקש גולן לשכנע באפשרות השנייה.

"אהבו אותי"

גולן, בן 61, תושב תל אביב, הוא איש אמיד ורב פעלים שעוסק בנדל"ן וביזמות היי-טק. הוא גם הקים חברה לסיורים מקצועיים לאדריכלים. מגיל צעיר הוא נמשך לארכיאולוגיה. בגיל 12 היה החבר הצעיר ביותר במשלחת החופרים המיתולוגית למצדה, בראשות יגאל ידין.

אחרי מלחמת ששת הימים, כשגולן היה תלמיד תיכון, הוא החל להסתובב במזרח ירושלים וערי הגדה בחיפוש אחר עתיקות. "כל שבוע הייתי מוותר על יום-יומיים של לימודים ונוסע לעיר העתיקה ומשם לחברון ומשם לכפרים", הוא מספר. "לא היה לי אז כסף אבל אנשים מאוד אהבו אותי". בתקופה הזאת הוא קשר קשרים עם סוחרי העתיקות הפלסטינים, ששימשו מקור לרוב האוסף שלו. האיסוף של הפריטים מהשטחים איפשר לו גם לחמוק מחוק העתיקות הישראלי הנוקשה, שאינו חל בשטחים.

מה שהתחיל כתחביב הפך למפעל חיים. כיום הוא אחד האספנים הגדולים של ארכיאולוגיה ארצישראלית, והיחידי מהם שמתגורר בארץ. "זה התחביב הכי מעניין בעולם", הוא אומר. "בניגוד לאיסוף בולים, שבו מנסים להשלים סדרה של מוצגים ידועים, כאן קשה לצפות מה יילד יום. יש פה שילוב של ריגושים ועניין, שלא מסתיימים אף פעם. כבר כילד קיבלתי את התחושה לזהות מה נדיר ומה לא נדיר. כשאני רואה חפץ נדיר אני כמעט לא יכול לעמוד בפיתוי ולא להציל אותו. למרות שזה חפץ דומם, יש כאן אלמנט של הצלה, אני חייב שלא לתת לו לצאת מהארץ ולהיעלם, ושלא נדע שהיה בכלל דבר כזה".

לטענתו, הוא ואספנים כמותו מצילים עתיקות שהיו נמכרות אלמלא כן לחו"ל. הוא מתוסכל מכך שרוב חוקרי הארכיאולוגיה מתעלמים מממצאים שלא התגלו בחפירה מסודרת, בטענה שלא ניתן לאמת אותם או לשייכם להקשרם.

ברשות העתיקות טוענים, מנגד, שפעולת האספנים מעודדת את חפירות השוד והסחר הלא החוקי בעתיקות. כך או כך, סיור בין הוויטרינות של אוסף גולן המרהיב הוא חוויה מסעירה.

זהו מעין מוזיאון פרטי, חצי סודי. החפצים מסודרים בוויטרינות מוארות אך ללא שלטים, מה שמחייב את גולן להסביר לאורחיו מה הם רואים: "פה יש דגמים מוקטנים של בית המקדש הראשון... כאן צלמיות של עשתורת... וכאן זו מנורת שבעת הקנים הקדומה ביותר, וזו חרב של גנרל מתקופת הברונזה המאוחרת". אי שם שוכנות גם שתי גלוסקמות של מה שהוא מכנה "השניים האחרונים שיצאו בחיים מבית המקדש לפני החורבן". מדובר בבניו של הכהן הגדול האחרון של בית המקדש, שלפי כתבי יוספוס פלביוס יצאו מירושלים טרם החורבן בניסיון נואש להצילו.

לשאלה כיצד ייתכן שכל החפצים המדהימים האלה, ובעיקר אלה שמופיעים בכתב האישום, התגלגלו דווקא לידיו, יש לו תשובה פרוזאית: "אני אספן עתיקות במשך 40 שנה ומבין הגדולים, אני היחיד בארץ. ראיתי או שמעתי על רוב העתיקות שהתגלו בארץ. לסוחרי עתיקות ערבים קשה להגיע לאספן בחו"ל, אז הם באים אלי".

אמת ושקר

השופט שזיכה את גולן מתח עליו ביקורת וטען שלא תמיד דבק באמת. גולן מודה שמדובר בתחביב שמחייב שלא לומר את כל האמת כל הזמן ולעתים גם לשקר, כדי להשיג חפץ במחיר הרצוי. "אתה לא יכול תמיד לספר מאה אחוז מהאמת. הסוד כאן הוא החשאיות, אתה איש אמון בעניין הזה".

כתב האישום שהוגש נגדו היה חמור מאין כמוהו. לפיו, גולן עמד בראש כנופיה לזיוף ומכירה של עתיקות מזויפות. מלבד הגלוסקמה וכתובת יואש, שמשכו את עיקר תשומת הלב, הואשם גם בזיוף "קערת שישק" - קערה ועליה כתובות הירוגליפיות (במצרית עתיקה), נר אבן מעוטר במנורת שבעת הקנים, כדים, אוסטרקונים (פיסות חרס ועליהן כתב) ובולות (חותמות טין).

בנוסף לכך, הוא הואשם בשיבוש הליכי משפט ובהדחת עד. גולן שהה במעצר בית במשך יותר משנתיים, כמחצית מהזמן בבית הוריו. שם, לדבריו, מצא את התמונה הישנה של הגלוסקמה. המשפט, שנמשך שבע שנים, היה לזירת התגוששות בין מומחים מכל התחומים - קולגות השמיצו אלה את אלה ומומחים הובכו על דוכן העדים.

השורה התחתונה היא שכמעט בכל המקרים הצליח גולן לערער את הקביעה שמדובר בזיוף, אם באמצעות הוכחה ביוכימית להימצאותה של "פטינה" (ציפוי טבעי של אבן) או באמצעות ראיות לכך שהכתב מתאים לתקופה בכל, מצורת האות ועד חוקי הלשון. במקרה אחד הראו שני גיאולוגים שהופיעו כעדי הגנה כדוריות זהב מיקרוסקופיות בתוך האותיות של לוח יואש. זהב בגודל כזה לא ניתן לייצר מלאכותית ולא ניתן לפזר באופן שייראה אקראי. "זה מראה שהאבן היתה בסמיכות לשריפה מאוד גדולה. למשל, מבנה של עץ מצופה בזהב, שזה מתאים לבניין שאנחנו מכירים בירושלים", אומר גולן.

ברשות העתיקות ובפרקליטות עדיין משוכנעים שהממצאים מזויפים וטוענים שאם היו מצליחים להביא לעדות אמן מצרי, שלדעתם סייע לגולן, הם היו מוכיחים זאת בבית המשפט.

לאורך כל הדרך דחה גולן עסקאות טיעון שהציעה הפרקליטות. "סירבתי כי הם התעקשו לכופף את המדע", הוא אומר. "היה אחד כזה שהסכים לעסקת טיעון - גלילאו גליליי. אז אולי הוא מילמל, ‘על אף פי כן נוע תנוע', אבל הוא חתם על העסקה. לזה לא יכולתי להסכים".

לדבריו, בניגוד לטענות של רשות העתיקות, תחום הזיוף בעתיקות הארץ הוא קטן מאוד וחסר היגיון כלכלי. "בשביל לעשות את לוח יואש, אתה צריך לעבוד על זה לפחות שנה ולהחזיק צוות של מומחה לכתב ומומחה לביולוגיה וגיאוכימיה וארכיאולוגיה ומומחה כזה ומומחה אחר, ובסופו של דבר אסור לך למכור את זה, אתה צריך לעשות הכל בהיחבא ותמיד תקבל מישהו שיגיד לך שזה מזויף. אם אתה יכול לעשות את כל זה, כבר תלך ותדפיס לעצמך דולרים", הוא אומר.

לדבריו, אספנות העתיקות היא שוק מצומצם מאוד של מביני עניין, שכולם מומחים ולא קל למכור להם זיופים. גולן גם מצביע על חוסר ההיגיון בזיוף בו הוא הואשם: "אמרתי בחקירה, שגם אם הייתי מזייף, בטח שלא הייתי כותב מאתיים אותיות שבכל אחת אתה יכול לטעות בתחביר ובצורה, וכל זה על אבן שעומדת להישבר. אם הייתי מזייף הייתי מסתפק בלכתוב: ‘בית המקדש, הכניסה מכאן'. ואם כבר כתבתי את אחיו של ישוע, אז לא הגיוני להוסיף ‘ישוע מנצרת?' בלי זה הרי הכל נשאר בתחום הפנטזיה". *

האח המפורסם

אם הכתובת על הגלוסקמה שבמוקד פרשת עודד גולן ‏(“יעקב בר יוסף אחוי דישוע”‏) אכן אותנטית, יש סיכוי רב שנקברו בה עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו. כך עולה ממחקר שפירסם ב–2004 הסטטיסטיקאי פרופ’ קמיל פוקס מאוניברסיטת תל אביב, שהוא גם סוקר הבית של “הארץ”.

במחקר נבחנה הסבירות שבאותה תקופה היה אדם נוסף בשם יעקב, ששם אביו יוסף ושם אחיו ישוע, שעשוי היה להיקבר בגלוסקמה מעין זו. לפי מחקרים ארכיאולוגיים, קבע פוקס שהאדם שנקבר בגלוסקמה חי בירושלים בין השנים 6 ו–70 לספירה, מת בבגרותו, היה יהודי ובעל אמצעים לרכישת הגלוסקמה, וממשפחת יודעי קרוא וכתוב.

מהידוע לנו על אוכלוסיית ירושלים בסוף ימי בית שני - שמנתה 38 אלף נפש בשנת 6 ו–82 אלף בשנת 70 - העריך פוקס שבתקופה זו מתו בעיר כ–132 אלף איש. מתוכם, מספר הגברים המבוגרים היהודים עומד על כ–36 אלף. למשוואה הוספו גם משתנים כמו מספר הילדים הממוצע במשפחה ושיעור התמותה, והפופולריות של שמות - נתון שהופק מניתוח הכתובות על מאות גלוסקמאות שנמצאו בירושלים.

מסקנתו של פוקס היא שמבחינה סטטיסטית, מספר האנשים שחיו בתקופה זו ועונים לכל ההגדרות הללו הוא 1.71. אבל לכך יש להוסיף את העובדה שעד היום נמצאה רק עוד גלוסקמה אחת ובה ציון שם אחי הנפטר.

לכן, ניתן להניח שמתוך 1.71 האנשים שעונים להגדרות, רק לאחד היה אח חשוב כל כך שמישהו ראה לנכון לחרוט את שמו על ארון הקבורה.

עתיק או מזויף

 שנות ה-70

עודד גולן מתחיל באיסוף עתיקות, בעודו תלמיד תיכון. לטענתו, לפני 1976 רכש גלוסקמה ועליה הכתובת: "יעקב בר יוסף אחוי דישוע"

 1999

גולן רוכש לוח אבן ועליו כתובת בעברית עתיקה, הנוגעת לשיפוץ בית המקדש הראשון בידי המלך יואש

 2002

גולן פוגש, לטענתו, את הארכיאולוג הצרפתי אנדרה לאמייר, שמעלה את האפשרות שהגלוסקמה היא של יעקב, אחי ישו

 2002

רשות העתיקות מאשרת לגולן לייצא את הגלוסקמה. בדרך לתערוכה בקנדה, היא נשברת

 2003

ועדות חקירה של הרשות קובעות שהגלוסקמה ולוח האבן מזויפים. המשטרה פותחת בחקירה נגד גולן

 2004

נגד גולן וארבעה אחרים מוגש כתב אישום על זיוף וסחר לא חוקי בעתיקות, כולל הוספת כתובות לממצאים

 2012

בית המשפט מזכה את גולן מרוב האישומים, אך נמנע מקביעה שהממצאים אותנטיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו