בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרב אחרון בקדימה

ציפי לבני נלחמת כמו שלא נלחמה מעולם, מופז משוכנע שיהפוך מלוזר לווינר. לקראת הפריימריס בקדימה ביום שלישי הקרוב ברור דבר אחד: המנצח או המנצחת ייבחנו רק בגרף המנדטים שיביאו למפלגה המדשדשת, שחולמת להיות חלופה לנתניהו

11תגובות

"אני אובד עצות", התוודה השבוע אחד מראשי מחנה ציפי לבני. "כשאנחנו מדברים עם קבלני הקולות אנחנו מקבלים תחושה שלבני מפסידה, בגדול. בהפרש דו-ספרתי. השטח צועק מופז. כשאנחנו רואים את תוצאות הטלמרקטינג שלנו, פרי עשרות אלפי שיחות טלפון למתפקדים, וגם את הסקרים הפנימיים שנערכו, לבני מובילה בגדול. בקידומת 5".

המלים הללו מתארות באופן הממצה ביותר את הדרמה הפוליטית שמתנהלת בחודשיים האחרונים מתחת לרדאר התקשורתי ובאפס עניין ציבורי. הפריימריס לראשות קדימה, שבהם מתמודדים לבני, שאול מופז ואבי דיכטר (אם הוא לא פרש עדיין מהמרוץ), יתקיימו ביום שלישי הבא. בעגה הרווחת זוהי מלחמת המאורגנים, שלו, בחופשיים, שלה. הטלמרקטינג אינו טועה: אם כל מי שאמר שהוא בעד לבני יבוא להצביע, היא תנצח. אבל הטלמרקטינג שובת ביום הבחירות.

זוהי דרמה פוליטית, כי תוצאות ההתמודדות יקבעו אם קדימה היא עדיין חלופה אפשרית לשלטון הליכוד, כפי שהיתה בשתי מערכות הבחירות האחרונות ב-2006 וב-2009, או שהיא סיימה את תפקידה ההיסטורי ובנימין נתניהו יזכה לצעוד מעדנות, נטול מתחרים, אל הקדנציה השלישית שלו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

מי שייבחר ביום שלישי ייבחן רק בדבר אחד: גרף המנדטים. היום קדימה מדשדשת בסקרים סביב 12-16 מנדטים. כמו העבודה של שלי יחימוביץ' וישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. אם לא תעפיל לקידומת 2, היא עלולה להידרדר בהמשך גם למספר מנדטים חד-ספרתי.

קדימה אינה מפלגה בעלת מסורת, שורשים או היסטוריה. היא נולדה כמפלגת שלטון ושרדה מערכת בחירות נוספת, כי הציבור האמין שזה "ציפי או ביבי". אם לבוחרי המרכז יהיה ברור שהסרט נגמר, שקדימה כבר אינה במשחק השלטוני, הם עשויים לנטוש אותה בלי להביט לאחור.

זוהי דרמה אישית, כי במוקד המאבק ניצבת לבני: מטאור פוליטי, תקווה לבנה שדהתה, האשה שראתה הכי מקרוב (מאז גולדה מאיר בשנות ה-60 וה-70) את ראשות הממשלה, ולא זכתה. הפסד למופז בשבוע הבא עשוי להיות אות הסיום של הקריירה הפוליטית שלה.

ועוד פרט טריוויה: אם מופז ייבחר, הוא יהיה למנהיג הרביעי של קדימה, מפלגה שנוסדה לפני קצת יותר משש שנים. לשם השוואה, לליכוד, בכל 64 שנות קיומו, היו ארבעה מנהיגים. לבני שרדה בתפקיד יותר משני קודמיה, אריאל שרון שהתמוטט זמן קצר אחרי שייסד את המפלגה ואהוד אולמרט שירש אותו.

אין שני פוליטיקאים שונים יותר זה מזה מלבני ומופז. לא רק בגלל המגדר. כל עולם המושגים שלהם, ערכיהם, מוצאם, תבנית נוף ילדותם, קורות חייהם לפני הפוליטיקה - הכל שונה. הם לא סובלים זה את זה. הם בזים זה לזה מעומק הלב. אם יצליחו להמשיך יחד ביום שאחרי, לא משנה מי ינצח ומי יפסיד, זאת תהיה הפתעה ענקית.

מופז משוכנע כי ברגע שינצח, ברגע שיהפוך מלוזר לווינר, יחול מהפך. הוא יתגלה מחדש על ידי העם. הוא יוכר כאלטרנטיווה היחידה לנתניהו. ברגע האמת, מי שלא ירצה את ביבי יצביע שאול. לבני אומרת שמופז אינו קדימה. הוא חף מאידיאולוגיה, הוא ירסק את המפלגה. לבני נלחמת בשבועות האחרונים כפי שלא נלחמה מעולם. הפעילים נוטשים, המגזר הערבי שתמך בה בפעם הקודמת הולך עם מופז. אבל היא לא מוותרת. הח"כים הסובבים אותה מתפעלים ממנה: "היא הכניסה את עצמה להלוך רוח שלפיו אין אופציה אחרת מלבד ניצחון", אמר אחד מהם. "היא חורכת את הטלפונים. היא מגיעה לכל אחד, גם לכאלה שהיא יודעת שיגידו לה לא".

ח"כ שי חרמש, תומך מופז, חבר קיבוץ כפר עזה, התקשר שלשום וסיפר את הסיפור הבא: הגיע אליו מידע שלבני פונה לפעילים מרכזיים במה שקרוי "עוטף עזה" ומנסה לשכנע אותם לתמוך בה (לדבריו, באזור התפקדו כ-700 איש לקדימה, רובם הגדול תומכים בו והם יצביעו למופז ביום שלישי).

נו, מה הבעיה? שאלתי אותו. "היא אומרת להם", אמר חרמש, "'אני יודעת שאתם רוצים את שי בכנסת הבאה. אני מביאה יותר מנדטים ממופז, כך שלשי יש יותר סיכוי אם אני אבחר. אני אכניס את שי לכנסת'".

זאת אמירה לגיטימית, לא?

"לא", פסק חרמש. "היא משקרת. כל הקדנציה היא הלכה לי על הראש. רצתה לחסל אותי. עכשיו היא אומרת להם שאני אהיה ברשימה שלה לכנסת הבאה. אתה יודע באיזו רשימה אני אהיה? ברשימת החיסול שלה. את זה היא לא אומרת להם".

דרך מרפסת

נתניהו מאוד רצה להשלים השבוע, שבוע הדיונים האחרון של מושב החורף, את חקיקת רפורמת המרפסות שלו (בשמה הרשמי: הרפורמה לתכנון ובנייה). כבר שלוש שנים הוא מדבר עליה. היא הדובדבן שבקצפת. ספינת הדגל. עטרת הראש. אם כל הרפורמות. בתחילת השבוע נתניהו דרש שהכנסת תשב ברציפות ביום שלישי וביום רביעי, עד להשלמת החקיקה. נו, אז הוא רצה, דרש וחלם. השותפים הטבעיים, אריאל אטיאס מש"ס וסטס מיסז'ניקוב ופאינה קירשנבאום מישראל ביתנו, רצו אחרת. בלעדי הסיעות הללו, ובלעדי כל אחת מהן, אין לו רוב. הוא שבוי בידיהן.

650 סעיפים יש בחוק שנולד ככוונה טובה וסיים כמוטציה מפלצתית, שרק מתי מעט חברי כנסת מתמצאים בנפתוליה. לא בטוח שנתניהו הוא אחד מהם. שלמה ארצי שר פעם על גבר שהולך לאיבוד דרך מרפסת. יודעי דבר בכנסת מתרשמים שנתניהו הלך לאיבוד בין כל סעיפי החוק; שמתחת לאפו הכינו לו חוק שייטיב בסופו של דבר עם בעלי ההון, ולא עם האזרח הקטן שנשחק בין גלגלי הביורוקרטיה.

בבוקר יום שלישי נאלץ נתניהו להודות בכישלונו. הוא הודיע שינצל את הפגרה לבחון "לעומק" את סעיפי החוק, כדי להעבירו בקריאה שנייה ושלישית במושב הקיץ. זה לא יעזור. את הלוך הרוח בכנסת אפשר להגדיר אס"ק - אווירת סוף קורס. כנס הקיץ, שייפתח ב-30 באפריל, יהיה קרוב לוודאי זה שבו ייקבע מועד הבחירות. נתניהו ימצא מולו שותפות לוחמניות יותר ופשרניות פחות. יוקרתו, שעליה הוא נאבק, לא תעניין אותן. המרפסות יישארו פתוחות לפחות עד אחרי הבחירות הבאות.

נתניהו גם רצה מאוד להעביר השבוע בוועדת הכלכלה את החוק שיאפשר לו לקבוע את עתידה של חברת החדשות של ערוץ 2. רק בה הוא עוד לא טיפל. את ערוץ 10 הוא ניסה לסגור, ולפי שעה העלה חרס בידיו. את החינוכית הוא ניסה לפרק או לאחד עם רשות השידור, שמתנהלת תחת פיקוחו ולשביעות רצונו, ולא עלה בידו. עכשיו חדשות 2 על הכוונת. החוק המדובר מסובך, נפתל, ליודעי ח"ן בלבד. ההצעה המקורית שהגיש שר התקשורת, משה כחלון, אושרה בממשלה לפני כמעט שנה. הסעיף הנוגע לגורלה של חברת החדשות של ערוץ 2 אינו חלק ממנה. הוא התווסף על הדרך. נתניהו, אישית, השקיע בסעיף הספציפי הזה עשרות שעות. הוא בהחלט בחן אותו לעומק.

פעם אחר פעם אחר פעם הוגש החוק לוועדת הכלכלה ובכל פעם הוא נמשך על ידי לשכת ראש הממשלה, לתיקונים וליטושים ותוספות. השבוע הוא היה אמור לקבל את אישורה של הוועדה. כצפוי, התעוררה התנגדות. האופוזיציה חוללה מהומה. חברת החדשות שלחה את התותחים הכבדים. יו"ר הוועדה, ח"כ כרמל שאמה-הכהן, זיהה פוטנציאל לכותרות שמנות במורד הדרך והודיע מיד כי הדיונים בחוק יידחו לפגרה, "ללא לחץ והגבלת זמן". אם זה תלוי בו, החוק יאושר אחרי שרפורמת המרפסות תצא לדרך.

האובססיה של נתניהו לתחום התקשורת היא מן המפורסמות. בעיניו התקשורת היא חזות הכל. בעשורים האחרונים לא היה ראש ממשלה שעסק בקדחתנות כזאת בניסיונות השתלטות על גופי התקשורת הציבוריים במדינה. אצלו זה עניין אמוציונלי, נפשי. בפועל, הוא לא ממש צריך את זה. גם עם התקשורת כפי שהיא היום, מצבו בדעת הקהל לגמרי לא רע. שביעות הרצון ממנו היא 50% פחות או יותר. בסוגיית ההתאמה לראשות ממשלה הוא מביס את כל יריביו. מפלגתו, הליכוד, היא המותג הפוליטי החזק והפופולרי ביותר במדינה. על פי כל סקר, סיכוייו לזכות בקדנציה נוספת ולהיות ראש הממשלה הבא טובים מאוד. אבל משהו בו אינו נותן לו מנוח. גופי תקשורת עצמאיים וחזקים מעוררים אצלו נוגדנים. הוא מיד מרגיש דחף שאינו בר כיבוש להשתלט, לכבוש, להכפיף, לשתק. או, בפרפראזה על מה שאמר בזמנו למזכיר הממשלה, צבי האוזר: לנעול, לנעול!

חוקר הסכסוך

ח"כ עתניאל שנלר, מיושבי הספסלים האחוריים בסיעת קדימה, הוכרז השבוע שיאן ההוצאות של הכנסת לשנת 2011. הוא הוציא 94 אלף שקלים מכספי הציבור, כדי לממן את פעילותו הפרלמנטרית הברוכה ועתירת ההישגים. מי לא שמע עליה, מי לא שמע עליו. שנלר הוא סוג של מטיף ומגלגל עיניים מקצועי. בעיני עצמו הוא הכי רציני, הכי מעמיק, הכי מבין, הכי יסודי וכמובן הכי מצניע לכת. כולו מתק שפתיים ואהבת ישראל. הוא מעיד על עצמו ששנים רבות נתונים מעייניו ל"נושא המדיני" ולחקר הסכסוך הפלסטיני-הישראלי. אחת לכמה שנים הוא מכין "תוכנית מדינית" ומתהלך עמה ברחבי הארץ, כמי שנושא בכנפיו את בשורת סוף הסכסוך.

לכתב "TheMarker" צבי זרחיה, ששאל אותו לפשר פזרנותו על חשבון כספי הציבור, הסביר שנלר: "פיתחתי כמה תוכניות מסודרות בנושא המדיני. הצגתי אותן בפני הממשל האמריקאי וגופי האיחוד האירופי - דבר שדרש כתיבת תוכנות, עיצוב שרטוטים, מפות וכיו"ב". מאז יוסי ביילין לא היה כשנלר.

כחלק מעיסוקו המדיני חובק העולם, שנלר פנה לכנסת לפני כמה שבועות וביקש מימון חלקי לנסיעת עבודה מדינית של כשלושה שבועות, ליעדים הבאים: הונג קונג, אוסטרליה וניו זילנד. הוא נימק את בקשתו ברצונו לחקור מקרוב את דרכי השתלבותם וחייהם המשותפים של מתיישבים ופליטים לצד מקומיים. למשל, תנאי חייהם של הסינים בהונג קונג, האבוריג'ינים באוסטרליה והמאורים בניו זילנד. המחקר, הסביר, נועד לסייע לו למצוא פתרון לסוגיית מעמד המתנחלים בהסכם שלום. עלות הנסיעה, לפי הערכה גסה שבוצעה בכנסת, היתה אמורה להגיע לכ-20 אלף דולרים. אם נוסיף אותם ל-94 אלף השקלים המדוברים, נגיע למסקנה ששנלר הוא אחד הח"כים הכי יקרים במשכן, בטח בהשוואה לתוצרים.

היועצים המשפטיים בכנסת עיינו במכתבו של שנלר, והגיעו למסקנה שהקשר בין הסכסוך שלנו לעילת ביקורו ביבשות הרחוקות שאליהן ביקש לנסוע הוא חלקי ורופף, שלא לומר הזוי לחלוטין. הנסיעה לא אושרה. שנלר נשאר בארץ. פתרון בעיית המתנחלים יחכה.

שאלתי את שנלר מה הסיפור. הוא תהה מאין הגיע אלי המידע ה"סודי", כדבריו. אחר כך נזף בי על שנוסח השאלה משדר זלזול, חוסר כבוד וחוסר הבנה. אחר כך פירט באריכות את פעילותו המדינית, את הסדנאות המדיניות שהוא מקיים ואת הזיקה בין אותה פעילות למסע החלומות שסוכל. שנלר התעקש שהוא זה שהחליט לבטל את הנסיעה, לאחר שהתחוור לו שהיא יקרה מדי וארוכה מדי. "היה חשוב לי להיות בכנסת. אני חבר הכנסת שנוכח הכי הרבה בכל הישיבות, אתה בוודאי יודע זאת", אמר.

אבל שלחת לכנסת מכתב עם פירוט המסלול, אמרתי לו, הרי היה ברור לך במה מדובר. "לאו דווקא", הוא אמר, "קודם שולחים מכתב, אחר כך מבררים". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו