שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רצח בלב המרוץ לנשיאות צרפת

ספי הנדלר
ספי הנדלר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ספי הנדלר
ספי הנדלר

הראשונה היתה מארין לה פן. הדי היריות שהחרידו ביום רביעי לפנות בוקר את השכונה השלווה בטולוז עוד לא שככו, ומועמדת הימין הקיצוני כבר הזדרזה להצהיר כי "לא התייחסו לסכנת הפונדמנטליזם ברצינות הראויה". דרך אחרת של בתו של מכחיש השואה ז'אן מארי לה פן לומר "אמרתי לכם", ברגע שבו מוסלמי קיצוני נחשד בשורת מעשי הרצח שזיעזעה את צרפת.

לה פן, שמצאה את עצמה במגננה אחרי הדיווחים הראשונים, השגויים, כאילו ניאו-נאצים צרפתים אחראים למסע ההרג בטולוז, מיהרה לנסות ולמקסם את הרווח האלקטורלי. מי שעד לפני ימים אחדים רשמה בסקרים היחלשות מסוימת מול ניקולא סרקוזי ופרנסואה הולנד, מקווה לחזור ולהשיג לעצמה לפחות את המקום השלישי בבחירות, עם 16% או יותר מקולות הבוחרים. בכך היא תתקרב מאוד להישג ההיסטורי של אביה, שלפני עשר שנים הדהים את צרפת והעפיל לסיבוב השני בבחירות לנשיאות עם 18% מהקולות (בסיבוב השני הפסיד לז'אק שיראק). במקרה של מארין לה פן, הפיגוע בהשראת אל-קאעדה הפך למרכיב מהותי בקמפיין. לפחות בכך היא לא לבד.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

הימים הם ימי אבל לאומי וחרדה בצרפת, אבל אלה גם ימי מערכת בחירות. הטבח בבית הספר היהודי בטולוז התרחש 34 ימים בלבד לפני הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, הצפוי להתקיים ב-22 באפריל. זאת היתה מערכת בחירות דרמטית עוד לפני מסע הרצח של מוחמד מראח בטולוז ובסביבתה והאירועים הטרגיים רק העצימו את הדרמה, גם זו הפוליטית. הרי גם כאשר השוטרים יורים, הפוליטיקאים לא ממש שותקים. הם התאפקו בקושי 48 שעות וחזרו לסורם.

למעשה, עוד לפני שלה פן נתנה את האות היו מי שסירבו לעצור את מסע הבחירות שלהם. כך הכוכב העולה בשמי השמאל הקיצוני, ז'אן לוק מלאנשון (11% בסקרים האחרונים), שהסביר כי החלטתו להמשיך במסע הבחירות היא "צורה של רזיסטנס" (התנגדות) למעשי הברבריות הרצחניים. אפילו המועמד הסולידי של מפלגת המרכז, פרנסואה באיירו (13% בסקרים), כינס אסיפת בחירות ביום שני בערב, פחות מיממה אחרי רצח ילדי בית הספר היהודי. הוא תקף בבוטות את סרקוזי, בלי לנקוב בשמו, ודרש לנהל מדיניות "מאחדת ולא מפלגת", רמז לכך שהנשיא שבר חזק ימינה בשבועות האחרונים ומבחינה זאת הוא נושא באחריות להקצנת השיח בצרפת.

מורם מעם

סרקוזי באזכרה לשלושת החיילים שנרצחו במונטאובן ובטולוזצילום: אי-אף-פי

מי שנשאר דומם מול ההתקפות האלה, לפחות עד יום חמישי, הוא הנשיא היוצא והמפגר בסקרים סרקוזי. מבחינה פוליטית אין לו כל סיבה להפר את השתיקה שגזר על עצמו בענייני הקמפיין. הוא עסוק בענייני המדינה בדיוק כפי שהצרפתים אוהבים את הנשיא שלהם, מורם מעם, עסוק בטובת הכלל ולא בטובתו הפרטית. בעל הטור הוותיק פיליפ טסון כתב שלשום במהדורה המקוונת של השבועון "לה פואן", כי "חובה להודות שניקולא סרקוזי הפגין שליטה במצב ומילא את חובתו". טסון הודה כי לדעתו סרקוזי עשוי להפיק מכך רווח, אבל הדגיש כי "לטעון שהוא פעל כך (כדי להפיק רווח פוליטי) זה מעליב".

מעליב או לא, קשה להתעלם מהדימוי הממלכתי ששרשרת האירועים בדרום מערב צרפת מאפשרת לנשיא לשדר. כך היה, לדוגמה, בטקס האזכרה הקודר לשלושת החיילים שנרצחו בשני הפיגועים שקדמו להרג בבית הספר בטולוז, שנערך ביום רביעי אחר הצהריים במונטאובן. סרקוזי ניצב שם, חמור סבר, אל מול הארונות העטופים בדגל הלאום. הוא הפגין את המראה הנכון והשמיע את המשפטים הנכונים: "עלינו להישאר מאוחדים", "צרפת המאוחדת הפגינה בימים האחרונים את כבודה" ועוד ועוד. שאר המועמדים לנשיאות, שהגיעו גם הם לטקס, נאלצו להביט בנשיא מן השורה הראשונה של המוזמנים. הוא כאן והם שם, הוא נשיא והם מועמדים. לעתים הדימוי הוא המסר.

סרקוזי ימשיך להקרין את הדימוי הזה ככל שיחייב המצב וככל שיוכל. כפי שהוכיח בעבר, הוא בעל דם קר ומצטיין בניהול מצבי משבר. ב-1993, כאשר היה ראש העיר הצעיר והמבטיח של נואי-סור-סיין, הוא התערב אישית בניהול משבר בני ערובה בגן ילדים בפרבר היוקרתי של פאריס. הוא הפגין אומץ רב מול המצלמות ואף זכה לעיטור משטרתי הודות לכך. לימים יטענו הפרשנים כי היה זה אירוע מכונן בבניית הדימוי הציבורי שלו. גם הפעם סרקוזי יוצר את הרושם שהוא מנהל אישית את המצוד בתור "השוטר הלאומי של צרפת", תפקיד בו הוא מרגיש בנוח מאז כיהן כשר הפנים והכריז על מלחמת חורמה בעבריינות ובאובדן תחושת הביטחון האישי בערים הגדולות בצרפת. מנגד, הגילויים הרבים אודות מחדל מודיעיני אפשרי עוד עלולים לפגוע בסרקוזי בדיוק בנקודה הזו, אם הוא מנהל אישית את סוגיות הביטחון, יהיו מי שידרשו ממנו דין וחשבון גם בנוגע למה שמסתמן כליקוי מאורות של שירותי ביטחון הפנים: אדם ששמו עלה שוב ושוב כמסוכן לציבור, ולמרות זאת לא נעצר או נשפט.

מכל מקום, פוליטית מגיע סרקוזי לרגע הדרמטי מעמדת נחיתות משמעותית. למרות זינוק מרשים בסקרים מאז החל לנהל את הקמפיין לבחירתו מחדש, הוא עדיין מפגר משמעותית אחרי מועמד השמאל פרנסואה הולנד. בסיבוב הראשון זוכים שניהם, לפי הסקרים שנערכו לפני הפיגוע בטולוז, ב-28% פחות או יותר. אבל בסיבוב השני הולנד גובר על סרקוזי בפער של בין שמונה לעשרה אחוזים. עד כה היתה הטקטיקה של הולנד לשתוק ולשדר חזות נשיאותית. סרקוזי ניהל קמפיין אגרסיבי ותקף ללא הרף את יריבו משמאל.

מאז יום שני השתנו כללי המשחק. סרקוזי נאלם דום והוא מסתפק בלהיות נשיא. הולנד, שגם הוא הגיב באופן ממלכתי על הפיגועים, ייאלץ כנראה לחזור לניהול קמפיין אגרסיבי כדי שהשיח ישוב להיות פוליטי ולא רק ביטחוני, תחום שבו הוא נעדר ניסיון של ממש. "יש להמשיך במאבק בטרור ללא הפסקה וללא גילויי חולשה", מיהר הולנד להכריז אחרי שנודעה זהותו של החשוד במעשי הרצח, כאילו ניסה לומר, "גם אני יודע להגן על ביטחון המדינה".

תקדים ספרד

אבל ראוי שכל הממהרים לחזות ניצחון קל של הימין בשל הפיגוע ימתינו מעט. הדוגמה שעולה בזיכרון היא זו של פיגועי 11 במארס 2004 במדריד. שלושה ימים לפני הבחירות הכלליות במדינה התפוצצה שורה של מטעני נפץ ברכבות נוסעים ברחבי הבירה הספרדית. 191 בני אדם נרצחו בפיגוע, החמור בתולדות ספרד המודרנית. אנשיו של מי שהיה אז ראש הממשלה היוצא, השמרן חוסה מריה אסנאר, מיהרו לרמוז שהמחתרת הבאסקית אחראית למסע הטרור. ההצהרה הזאת חזרה אליהם כבומרנג. הציבור הספרדי חש מרומה וזעם על הרצון לעשות שימוש פוליטי בפיגוע.

בעצרת ההמונים לזכר הקורבנות שנערכה במדריד יום לאחר הפיגוע ויומיים לפני הבחירות, התקבל אסנאר בקריאות בוז. צעדתי באותה הפגנה עם עמיתים ספרדים. מראה הקהל המקבל בקריאות בוז ראש ממשלה ימני בעצרת זיכרון אחרי פיגוע מבית היוצר של האיסלאם הקיצוני, היה מוזר לעיניים ישראליות. לא קריאות נקמה, לא "מוות לרוצחים", אלא דרישה שלא לעשות שימוש פוליטי בגל הטרור. באותו לילה היה ברור שהימין של אסנאר הפסיד בבחירות וכי דווקא המועמד הסוציאליסטי, חוסה לואיס ספאטרו, שעד לאותו רגע פיגר בסקרים, יהיה המרוויח הגדול. במובן הזה הפיגוע האיסלאמיסטי הצליח להטות מערכת בחירות במדינה דמוקרטית לטובת השמאל, בהחלט שונה ממרבית המקרים המוכרים לנו בישראל.

צרפת אינה ספרד, אבל גם לא ישראל. לשרשרת רציחות כמו זו שבה חשוד מוחמד מראח תהיה השפעה פוליטית וחברתית, אבל כרגע קשה מאוד לקבוע את טיבה. האם הציבור הצרפתי יזוז ימינה, ואם כן - האם יהיה זה לטובת לה פן, או לטובת סרקוזי? עד כה, האתגר הגדול של סרקוזי היה להבטיח שמי שמצביעים לימין הקיצוני של לה פן בסיבוב הראשון לא יישארו בבית, אלא יצביעו בעדו בסיבוב השני. בלי קולותיהם אין לו כל סיכוי לזכות בכהונה שנייה. האם האירועים הטרגיים אכן מבטיחים לו את הקולות האלו? האם כך יצליח להדביק את היתרון המשמעותי שהשיג מועמד השמאל? אלה הן שאלות שאיש בצרפת אינו מסוגל להשיב עליהן כרגע. מה שברור הוא כי צרפת נערכת לשבעה שבועות דרמטיים מאין כמותם, עד שייוודע מי יישב באליזה בראשית מאי. קרב אלגנטי זה כבר לא יהיה. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ