בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נפשו בכפו

זהו סיפורו העצוב והנורא של ואטל, מנהל משק בטירת שאנטיי שהכין את הסעודה האחרונה שלו למלך לואי ה-14

תגובות

המרקיזה דה-סוויניה (1626-1696) היתה אצילה בת זמנו של לואי ה-14, מחוג ה"אנינות" שמשל אז בסלונים הספרותיים של פאריס. היא נודעת לתהילה בתולדות הספרות הצרפתית בזכות המכתבים הרבים שכתבה, בעיקר לבתה הרחוקה, הרוזנת דה-גריניאן. במכתבים הללו, שופעי האהבה והגעגועים, סיפרה לבתה לא רק על הקורות אותה עצמה, אלא גם חדשות מפאריס ומחצר המלוכה - מאירועים היסטוריים ועד רכילויות של חדר המיטות.

המכתב שלפנינו, מן המפורסמים שבהתכתבות, מספר על ביקורו של מלך השמש בטירת שאנטיי, אצל הנסיך קונדה, באביב 1671. קונדה, שהנהיג 20 שנה קודם לכן את מרד ה"פרונד" נגד המלך הצעיר, עמד כעת על סף פשיטת רגל והחליט להזמין את המלך לשלושה ימים של חגיגות ומשתאות, כדי לנסות לשוב ולזכות בחסדו ועל ידי כך להציל את עסקיו. הביקור אכן היה הצלחה מסחררת לנסיך - אבל לא למנהל המשק שלו, הבשלן המהולל ואטל...

סיפורו הטרגי של ואטל הפך ברבות השנים לאחד הטקסטים המכוננים והמצוטטים ביותר בתולדות הגסטרונומיה, הצרפתית והעולמית. במכתב היפהפה שכתבה המרקיזה לפני 341 שנים אפשר לזהות את נסיבות הולדתו של מיתוס השף הגאון וחם המזג, המוכן להקריב את חייו בשם אומנותו.
__________________________________________________________

אל מדאם דה גריניאן
פאריס, יום א', 26 באפריל 1671

הנה סיפור מעשה שסיפר לי מוריי, ומיועד לאוזנייך, על מה שאירע בטירת שאנטיי בנוגע למנהל המשק, ואטל. כתבתי לך ביום שישי שהוא דקר את עצמו בסכין; הנה פרטי הפרשה.

המלך הגיע ביום חמישי בערב. הציד, הפנסים, אור הירח, הטיול, ארוחת המנחה במקום מרופד נרקיסים - הכל התנהל כמתוכנן. החלה ארוחת הערב. בכמה שולחנות חסר צלי, משום שנוספו מספר סועדים לא צפויים. ואטל היה שבור. הוא חזר ואמר: "כבודי נפגע אנושות, זה ביזיון שלא אוכל לעמוד בו". הוא אמר לסוכן-האחוזה גורוויל: "יש לי סחרחורת, כבר שנים-עשר לילות לא ישנתי. עזור לי לחלק הוראות".

גורוויל סייע לו כמיטב יכולתו. הצלי הזה, שלא בשולחן המלך חסר, אלא רק מן השולחן העשרים וחמישה והלאה, לא יצא מראשו. גורוויל אמר זאת לנסיך קונדה. הנסיך הלך בעצמו לחדרו ואמר לו: "ואטל, הכל מתנהל כשורה; ארוחת הערב של המלך היתה נפלאה מאין כמוה". הוא ענה לו: "אדוני, טובך נוגע ללבי, אבל אני יודע שחסר צלי בשני שולחנות". "מה פתאום", ענה הנסיך; "אל תיקח ללב. הכל בסדר".

ירד הלילה. הזיקוקין די-נור לא צלחו, בגלל ערפל שהסתיר אותם. והם עלו שישה-עשר אלף פרנק. בשעה ארבע לפנות בוקר, ואטל התרוצץ בכל מקום, וגילה שכולם שקועים בשינה. הוא נתקל בספק קטן, שהביא לו רק שני דליי דגים; "זה הכל?" שאל. "כן, אדוני", ענה לו הספק. הוא לא ידע שוואטל הזמין דגים מכל נמלי הים.

הוא חיכה זמן מה; שאר הספקים לא הגיעו. ראשו התלהט; הוא היה בטוח שלא יגיעו עוד דגים. הוא מצא את גורוויל ואמר לו: "אדוני, את הביזיון הזה לא אשרוד; כבודי ושמי הטוב מוטלים על הכף". גורוויל לעג לו.

ואטל עלה לחדרו, השעין את חרבו כנגד הדלת ונפל עליה, אך רק בפעם השלישית, אחרי שתי דקירות שלא היו קטלניות, הצליח לפגוע בלבו; הוא צנח מת.

בינתיים הגיעו הדגים מכל עבר. חיפשו את ואטל כדי שיחלק אותם לאן שצריך. הלכו לחדרו. דחפו את הדלת, פרצו אותה, מצאו אותו מתבוסס בדמו. מיהרו לבשר לנסיך קונדה, שלא ידע את נפשו מצער. אחי-המלך בכה, כי כל מסעו לבורגונדי היה תלוי בוואטל. הנסיך קונדה סיפר למלך בעצב רב מה קרה. אמרו שזה היה בשבילו עניין של כבוד, ושיבחו אותו מאוד. היללו וגינו את אומץ לבו בעת ובעונה אחת.

המלך אמר שכבר חמש שנים הוא דוחה את בואו לשאנטיי, כי ידע איזו מהומה מופרזת יקימו בגללו. הוא אמר לנסיך קונדה שהיה עליו לערוך שני שולחנות ותו לא, ולעזוב את כל השאר. הוא נשבע ששוב לא יהיה מוכן שהנסיך יטרח כל כך. אבל זה כבר היה מאוחר מדי בשביל ואטל המסכן.

בינתיים התאמץ גורוויל להסתדר ולתקן את נזק אובדנו של ואטל, וכך היה. כולם אכלו ארוחת צהריים נאה, ארוחת מנחה, ארוחת ערב, טיילו, שיחקו, יצאו לציד. הכל היה מבושם נרקיסים, הכל היה קסום.

המכתב, עם מכתבים נוספים, נכלל ברומן מאת ניר רצ'קובסקי על מדאם דה סוויניה, "בת, אהובה", שיראה אור בהוצאת ידיעות ספרים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו