בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשתה של ביאליק, גרסת 2012

עם ביקורו הראשון של חיים נחמן ביאליק בארץ ישראל, במארס 1909, נערכה לכבודו ארוחה שכללה את מיטב מנות הגורמה של התקופה. 103 שנים אחרי שיחזרנו, יחד עם השף יאיר יוספי, את תפריט הארוחה שהחלה במנת דגים ונגמרה בשלוש לפנות בוקר

8תגובות

"אך לעתים רחוקות ראיתי בין יהודים מי שיאכל באש כזו כביאליק. הכף, המזלג, הסכין נזדעזעו בידו כמהופנטים, כאילו נתקרבו ונתרחקו מפיו... הד-צלצול של צלחות נלווה לסיפורים שהשמיע בקולו הסוער...ובינתיים התחיל במאכל חדש".
מארק שאגאל על ביאליק

בערבו של יום זה לפני 103 שנים, ב-30 במארס 1909, נערכה ביפו ארוחת ערב חגיגית לכבוד ביקורו הראשון של חיים נחמן ביאליק בארץ ישראל. יום קודם לכן הגיע המשורר לנמל יפו, ועוד בטרם הניח את רגלו על אדמת הארץ הקדושה הסתננו מעריציו לסירות הקטנות שקידמו את פני ספינתו. המון העם, שקידם את פניו בחוף, סחף וטילטל אותו לאורך רחובות העיר, וביאליק, שגם על סיפון הספינה סבל ממחלת ים קלה ("תנודה גדולה לא היתה, אבל סבלתי הרבה. נתרסקתי ריסוק איברים כאילו שמו בקרבי דינמיט"), התכסה זיעה קרה, התחנן על נפשו ותיאר במכתב לרעייתו מניה סימפטומים של התקף חרדה קל.

דן פרץ

מכל עבר נדחסו ובאו עוד ועוד אנשים, ובחצר מלון "בלה ויסטה", הסמוך לים, לשם התנקזה קבלת הפנים המאולתרת, הצטופפו מאות ואולי אלפים מתושבי הארץ. עסקנים ונושאי תפקידים, מי מטעם ועד ציבורי ומי מטעם עצמו, טיפסו למרפסת בזה אחר זה כדי להכביר מלים באוזניו של האורח. המשורר הנערץ היה נשיא הדור, גם אם נטול כתר רשמי, ואיש לא ויתר על הזדמנות לומר את דברו עד לשעות הקטנות של הלילה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

קודם לבואו לארץ התנהל המסע על מי מנוחות. הספינה שבה הפליגו ביאליק ובני לווייתו עגנה בקושטא (איסטנבול), באיזמיר, בטריפולי ובביירות. המכתבים התכופים ששלח לאשת חיקו מתארים שוטטות נעימה ברחובות ובאתרים היסטוריים, התפעלות מיפי הנופים ומניחוח הפרדסים, מפגשים עם חברים לעט וליצירה ואפילו אזכורים של טיב המזון ממנו נהנים הנוסעים. מהיום שבא ביאליק בשערי הארץ התמעטו המכתבים - סדר היום הצפוף ותשומת הלב שהעריפו המארחים תבעו תעצומות נפש וגוף וזמן - ונימת הקול השתנתה והחמיצה. הציפיות היו גבוהות מדי, של האורח והמארחים. זה חלם ממרחקים על נופיה של ארץ הקודש וטרם ידע אותה, ואלו באו ליישבה וביקשו לשאוב כוח והשראה ממלותיו.

כל מי שחקר את ביקורו הראשון של ביאליק בארץ וכתב עליו - החל בסופרים שלמה שבא וחיים באר ועד לחוקרת הספרות זיוה שמיר - מדבר החמצה וטעם מר. 15 שנים חלפו מאותו ביקור ראשון ועד שהעתיק ביאליק את מקום מגוריו לארץ ישראל, ויש התולים את פרק הזמן הממושך באותה אכזבה.

"אל הציפור" ממולא באורז

בערב היום השני לבואו הוזמן המשורר לארוחת ערב חגיגית שארגנה לו אגודת המורים העבריים. ביאליק, דיווחו הכתבים שכיסו את הביקור לפרטי פרטיו עבור העיתונים העבריים הראשונים, אינו שש להשתתף בבנקט החגיגי. טקסים וגינוני כבוד פומביים זרים לאופיו, מופע הלהגנות הטרחני של ליל אמש עדיין טרי בזיכרונו. אבל הוא אינו רוצה לצער או לאכזב את מארחיו, ולבסוף מתרצה. באולם האוכל והנשפים של מלון "בלה ויסטה", המפואר והמהודר במלונות יפו ופלסטינה, מתכנסים קרוב ל-70 מורים, סופרים, אנשי רוח ומקורבים, כולם לבושים בפראקים שחורים ובחולצות ובעניבות לבנות.

הסועדים מקבלים תפריט חגיגי שהודפס במיוחד. מבנה הארוחה כולל ארבע מנות ראשונות ועיקריות, מגוון ירקות ופירות טריים מתנובת הארץ, שני מיני קינוחים ופרפראות וגם מבחר יינות ומשקאות חריפים מתוצרת היקב בראשון לציון. קפה טורקי חותם את תפריט המשתה. כל אחת ממנות הארוחה נקרא על שם אחד משיריו או מסיפוריו של אורח הכבוד הנערץ. תיאור המנות מדגיש את הממד הרוחני ואת שמות יצירותיו הנשגבות של המשורר, ואינו טורח להתעכב על הגשמי. "דגים", מציין בלקוניות מחבר התפריט ליד המנה הנקראת "משוט במרחקים", ולא מקדיש לה מלה נוספת. מטוגנים? מבושלים? כבושים? ואיזה דגים? האם הוגשו עם קישוא (מלפפון) חמוץ וטבעות בצל או עם בולבוסים חמים? "הברכה" היא מנת המרק, את סוג המרק הס מלהזכיר, ו"אל הציפור" היא מנת עוף. בעיתוני אותם הימים לא טורח איש לפרט זוטות כגון המזון שהוגש, וגם על התפריט מדווחים בהרחבה רק בגלל התעלול הספרותי.

בין מנה למנה, ובעוד המשורר סועד את לבו ביצירותיו, עלו ובאו נואמים, זמרים, נגנים ובדחנים. אחד מהאוחזים בעט מנה 12 נואמים, ואחרי התריסר הראשון התייאש גם הוא מלנקוב בשמות הדוברים, ורק ציין "ועוד ועוד". בתום הארוחה פצחו המשתתפים בריקודים (האם יצא גם ביאליק במחולות, או שמא נמלט כמו בליל אמש לבית משפחת גוטמן?), והנשף החגיגי תם רק בשלוש לפנות בוקר. "זה היה משתה מיוחד במינו, לאומי, עברי, ערוך בטוב טעם", סיכם בשביעות רצון כתב עיתון "הצבי". אבל מה טעם היה לכל אחת מאותן מנות? ומי ניצח על צוות המטבח והרכיב את התפריט? והאם ערבו המאכלים לחיכו של ביאליק? על שאלות ממין אלו לא כותבים העיתונאים או הסועדים שתיעדו את האירוע בפרקי זיכרונותיהם. ביאליק עצמו אינו מזכיר את הסעודה במכתביו למניה או בכתבים אחרים.

בנפתולי החיך הביאליקי

שעות ערב מוקדמות בבית ביאליק, ברחוב שנקרא על שם המשורר בעודו חי, בעיר העברית שטרם נבנתה מהחולות בזמן ביקורו הראשון בארץ. שמוליק אבנרי, הממונה על הגנזך בבית שהפך למוזיאון, מעלה מן הארכיון ומן האוב את תפריט הסעודה המקורי. השנים שחלפו צבעו את פיסת הנייר בצהוב אופייני לחותם הזמן, יד עלומה שתייקה את המסמך בחופזה בתיקיית קרטון הטביעה בו לנצח את נקבי המחורר.

ארכיון בית ביאליק

אבנרי, איש יקר שחייו קודש לשימור מורשת המשורר, מבכר לעבוד בלילות. יש והוא שותה תה שחור וחזק עם שומרת הלילה, גם היא נפש בודדה וענוגה המעדיפה את שעות החושך השקטות על פני התחככות במין האנושי, אבל רוב הזמן הוא שוקד בגפו על עבודת המחקר. במשרד בו עובדים הוא ושאר צוות בית ביאליק שכן פעם המטבח המשפחתי. כשהפך הבית למוזיאון אבד כל זכר למטבח הביתי וגם סירים וכלי בישול אחרים הושלכו ככלי אין חפץ. בארון התצוגה שבחדר האוכל נותרו חלק מכלי ההגשה. סרוויס פורצלן שמקורו בהמבורג - בשנתיים שלפני העלייה לארץ שהתה המשפחה בגרמניה - בקבוק ליקר עשוי בדולח וצלחות אובליות מעוטרות בפס זהב. בקיר החוצץ בין המטבח לחדר האוכל הותיר אדריכל הבית אשנב קטן, ועליו דלת עץ נעה על ציר. דרך הצוהר, כמו בבתי מידות אירופיים של המאה ה-19, הועברו המנות מהמטבח לחדר האוכל בזמן ארוחות רשמיות והונחו על עגלת עץ מסתובבת העומדת עדיין על מקומה.

"ביאליק, איש חושני ויצרי, התייחס גם לאוכל בתשוקה גדולה", אומר אבנרי, המכיר באופן אינטימי את נבכי גופו ונפשו של המשורר הלאומי. "האיש הזה, שהיה בעל תיאבון נמרץ, נהג לדרבן את האורחים שהסבו לשולחן בביתו לכלות את המאכלים, ומדי פעם קטע את השיחה בתחינה לבעלת הבית: 'מאניצ'קה, אנחנו גוועים ברעב'". במכתב שכתב ביאליק בכתב ידו בשנות השלושים הוא מודה לידידו, יהודה אבן קויפמן, על המטעמים ("הרינג מן המשובח") שהגיש בסעודת יום ההולדת ה-14 של בתו. במסמך מקורי אחר ששולף אבנרי מהגנזך מודים ידידיו הבדחניים של המשורר לחברם על שהשכיל לשאת לאשה, 20 שנה קודם לכן, את מניה, כדי שתתקין להם לביבות מופלאות ושאר מעדנים לחג החנוכה. במכתב למניה מאחד ממסעותיו המרובים הוא מבקר באנינות טעם את טיב הבשר והדגים המוגשים בחדר האוכל ומודיע כי יסתפק בירקות בלבד.

גם מי שאינו מצוי בתכתובת האישית של המשורר לא יתקשה לזהות את התאווה למנעמי השולחן כפי שהתגלמה במהתלה המחורזת "אלוף בצלות ואלוף שום", אחד הטקסטים היפים ביותר שנכתבו על אוכל בשפה העברית, או בסיפור "שור אבוס וארוחת ירק". בכל זאת נותר הארכיונאי הנאמן ספקן לגבי האפשרות למצוא עדויות כתובות נוספות על הסעודה החגיגית שנערכה לכבוד ביאליק ב-1909. "בניין האומה עמד בראש מעייניהן של הבריות", אמר לנו בחיבה ובצער, "עניינים שברומה של הקיבה אינם מעניינים איש באותה תקופה".

ובכל זאת, מי היו האנשים שבישלו את הארוחה ההיסטורית של שנת 1909? ואיך נראה אולם חדר האוכל בשעה שנערכה בו הסעודה שזכתה לשם רב הפאתוס "פת ערבית - מגילת האש"? בארכיון אגודת המורים, לימים הסתדרות המורים, לא נותר זכר לארוחה. בארכיון העיר תל אביב לא נמצאו תוכניות בניין או מידע אחר שישפוך אור על "בלה ויסטה", המלון שאירח בין כתליו את הסעודה, וגם ארכיון העיתונות העברית ההיסטורית לא סיפק מידע נוסף על משטר התזונה של אותם ימים. בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 נהגו מלונאים ומסעדנים לפרסם בעיתונים את תפריט האוכל שהציעו בתור מודעות פרסומת. בעשור הראשון של המאה ה-20 הסתפקו בהודעות צנועות שהכריזו על פתיחה, העתקת מקום או סגירת עסק.

מורשת אמדורסקי

"מלון בלה ויסטה, המלון הראשון בארץ שהציע טיפולי בריאות בשיטת ההידרותרפיה, היה אחד המלונות המתקדמים ביותר לתקופתו", אומר דוקטור פדרו זוניגה, מחבר האפוס היפהפה בן שני הכרכים "מי יתנני במדבר מלון אורחים" (קווים הוצאה לאור) שסוקר את תולדות המלונאות בארץ הקודש. "באותן שנים התפשטה בארץ אופנה של טיפולי בריאות. היו גם מי שהציעו טיפולי גוף בענבים או בתפוחי זהב, וטיפולי מים היו הדובדבן שבקצפת". בקומת הקרקע בביתו של זוניגה מצוי אוסף נאה של כוסות בירה. בין הקומה הראשונה לשנייה יכול אורח להציץ באוסף חנוכיות עתיקות יומין, ובמשרד בקומה השלישית מצוי האוסף הגדול מכולם. הדוקטור הטוב, מרצה בבית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית, הוא אספן מושבע של פרטים וחפצים הקשורים לתולדות המלונאות בארץ ישראל - מפיות, ניירות מכתבים, חפצים, תמונות ומסמכים היסטוריים. על קו הטלפון נמצא כרגע אספן נוסף, של בקבוקוני אלכוהול ותוויות יין עתיקות ("אני חולה במחלת האספנות, הוא חולה חמור ממני. אולי הוא יוכל לשפוך אור על תפריט היין בארוחה?").

מלון בלה ויסטה הוקם בשנת 1903 על ידי המומר שלמה פיינגולד. המלון המפואר נבנה כמלון תענוגות על פי מיטב המסורת האירופית. המלון הראשון ביפו שהיה בו חשמל, שסופק בעזרת גנרטור. אבל לא חלפו חמש שנים מיום פתיחתו והוא נמכר לירחמיאל אמדורסקי, בעליו של בית תמחוי, בית אוכל כשר ומלון בירושלים. אמדורסקי, שכבר ניסה בעבר להחזיק מסעדה יפואית וכשל מול מתחריו, הוסיף למבנה שעל חוף הים פלאים נוספים של המודרנה, כמו חדרים למשחקי קלפים וביליארד, אולם ריקודים ואירועים, בריכת שחייה ואולם הקולנוע הראשון ביפו. על הצלחת המקום, שהפך אבן שואבת לבלייני הסביבה וחובבי החיים הטובים, מעיד הציטוט שמביא זוניגה בספרו מפי שלמה שבא: "...ונראה בעיניהם המלון מעין קזינו של בתי הריביירה באירופה, שכן תזמורת ניגנה שם ובני טובים של יפו רקדו שם עם בנות טובים. והכריזו הפועלים הצעירים בכעס ובלהט, שהנה גם כאן בארץ הנבנית, יש כבר בורגנות מנצלת, הנהנית מעמלם של המדוכאים". תמונה מחדר האוכל של המלון לא הצליח האספן למצוא, אבל תמונות נדירות של חדרי אוכל במלונות אחרים מאותה התקופה מעידים על הריהוט, על העיצוב והכלים שנהגו להשתמש בהם.

ב-1909, בשעה שנערכה במקום הארוחה החגיגית לביאליק, היה ירחמיאל אמדורסקי בעליו של המלון זה שנה. אסף אמדורסקי, נינו של ירחמיאל, הודיע שאין בידי המשפחה תיעוד או מסמכים הקשורים לארוחה, למלונות או למסעדות השונות. עוד הוסיף אמדורסקי הנין שעל פי המיתוס המשפחתי המקובל היה ירחמיאל בחור מהוגן ומשעמם למדי שעסק בבניין הארץ. תיאורים של נשפי חשק סביב הבריכה התקבלו בהפתעה גמורה. אמדורסקי ציין שכנס האמדורסקים לדורותיהם, כנס שני של צאצאי השבט שראשיתו בעיירה אמדור בבלרוס, עתיד להתקיים בקרוב ועשוי לשפוך אור על התעלומה. אם יש מי משארי בשרו של אמדורסקי, או אחרים, שיש ברשותם מידע נוסף על הארוחה שנערכה לביאליק בערב ה-30 במארס - יתכבדו ויצעדו קדימה.

דן פרץ

שחזור הארוחה

מי שמנסה לשחזר ארוחות היסטוריות משתדל להיות נאמן לרוח התקופה, משמע להשתמש בחומרי גלם זמינים ובטכניקות הכנה נפוצות באותם ימים. אך אליה וקוץ בה. אנשים הטורחים על שחזור ארוחות היסטוריות הם אנשים שאוכל טוב הוא נר לרגלם, ולבם נחמץ בקרבם כשתוואי ההתחקות אחר העבר מוביל לעיוותים שמקורם ברוח הזמן. חומרי גלם של שנים רזות ודלות, מגבלות ואיסורים שמקורם באמונה דתית - הם כולם מכשולים בדרכו של הנהנתן לארוחה טובה. כך שבעצה אחת עם השף שהכין את מתכוני הארוחה, השף יאיר יוספי ממסעדת "אלבה", הוחלט ליצור מתכונים מודרניים ברוח ימים עברו. במלים אחרות, להכין מתכונים טעימים שביאליק, או כל אדם אחר, בר דעת ותשוקה, היה מחבב. אלה כמה מהמתכונים שעלו על שולחן ארוחת השחזור.

דן פרץ

משוט במרחקים - דגים כבושים ביין לבן

כמויות ל-6 סועדים:
12 מקרלים או סרדינים, מפולטים
150 גרם בצלצלי שלוט קלופים וחצויים
3 גזרים קלופים וחתוכים לטבעות
8 תפוחי אדמה ראטה קטנים

לתחמיץ:

2 כוסות יין לבן יבש
1 כף מירין
1 כף חומץ בן יין אדום
1 כף מיץ לימון
1 ענף רוזמרין
1 ענף שיבא או גרניום

הכנה:

מחממים מחבת יבשה על להבה גבוהה וצורבים את בצלצלי השלוט עד השחמה מכל הצדדים. מוסיפים למחבת את כל חומרי התחמיץ, מבשלים כשלוש דקות, עד להתרככות הבצלצלים. מוציאים את הבצלצלים לצלחת נפרדת, מרתיחים שוב את הנוזל במחבת ומכבים את האש. מכניסים את המקרלים למחבת, מסדרים אותם סמוכים זה לזה כשהעור כלפי מעלה, מכסים ומניחים למשך רבע שעה. אם לא מגישים מיד, שומרים במקרר.

בסיר נפרד מרתיחים מים ומבשלים את תפוחי האדמה על קליפתם עד שיתרככו. מוציאים ומצננים (אפשר גם להגיש את תפוחי האדמה חמים).

מסדרים על צלחת הגשה בצלצלי שלוט, תפוחי אדמה חצויים, פרוסות גזר טרי ואת הדגים הכבושים.

מרק - הברכה

לאיש ממשתתפי ארוחת השחזור לא היה ספק בדבר טיב המרק. מרק עוף צח, מנחם מועקות ומגרש מצוקות. את המרק עצמו יכין כל איש בהתאם לאמונתו ולמפלגתו, כי הוויכוח בדבר המתכון הטוב היותר למרק עוף מפלג את העם לא פחות משאלות פוליטיות. אנחנו הוספנו לברכה של ביאליק משט של אטריות ביצים טעימות.

אטריות ביצים כשרות לפסח

כמויות ל-6 סועדים:
4 ביצים
4 כפות קמח חומוס
קורט מלח
שמן

הכנה:

מערבבים בעדינות (לא טורפים וחלילה לא מקציפים) את הביצים עם הקמח והמלח. מחממים מחבת טפלון שטוחה (והכי טוב מחבת ייעודית לפנקייק) משוחה במעט שמן. יוצקים מצקת קטנה של הבלילה למחבת, מטלטלים קלות את המחבת או משטחים את הבלילה בעזרת גב המצקת עד שנוצרת חביתית דקה מאוד. מטגנים כדקה מכל צד ומוציאים לצלחת. חוזרים על התהליך עד שהבלילה נגמרת. מגלגלים את האטריות לגלילים וחותכים לאטריות דקיקות.

בשר צלוי עם פול - אריה בעל הגוף

אריה, גיבור הסיפור, אדם פשוט הוא, אבל בשעה שהוא בוצע פת שחרית משתתפים באכילה כל פרקי פניו, בדומה למשורר עצמו. על שולחן ביתו של אריה בעל הגוף החסון עולה ארוחה דלה של צנון ובצלים, אבל בכוח דמיונו קמות לתחייה סעודות מלכים של לביבות גבינה מטוגנות בחמאה מפעפעת, גודל כל לביבה ככיכר לחם, אווזים צלויים ופשטידות קורקבנים. התיאורים היפים ביותר של צלי בשר נמצאים דווקא בפואמה המפורסמת המהללת את סגולות הבצל והשום - מיני צלי מבושמים, מתבוססים בשומן זהב רותח ומעוטרים בפרורי בצל כעין האלגומים - ובחוברת הדקיקה "בשר ודגים" מאת מלכה ספיר, אוסף המתכונים המודפס הקרוב ביותר לתקופה שבה נערכה הארוחה, מציעה המחברת לא פחות משישה מתכוני צלי. בחוברת הזאת, שיצאה לאור בשנת 1931 בהוצאת "אמנות", היא ממליצה ללוות צלי בשר ברוטב מלפפונים חמוצים. בסעודה לכבוד המשורר שהתקיימה שבוע לפני חג הפסח, בחרו המארחים להגיש צלי בשר עם פול ירוק טרי בשיא עונתו. יוספי בחר להוסיף לצלי המזרח-אירופי המסורתי מיץ רימונים, המקנה לו טעם חמצמץ נהדר ומשתלב עם טעמו של הפול הטרי. רוטב הצלי מוסמך בעזרת תפוח אדמה, פתרון מצוין לימי הפסח.

כמויות ל-6 סועדים:
1/2 1 קילו תרמילי פול טרי
1/2 1 קילו נתח אונטריב
3 כפות שמן זית
1/2 2 כוסות יין אדום
1/2 2 כוסות ציר בקר או עוף (או מים)
1 תפוח אדמה
1/2 כוס מיץ רימונים
3 ענפי סלרי עלים קצוצים
1 ענף רוזמרין
1 עלה דפנה
מלח ופלפל שחור

הכנה:

מוציאים את פולי הפול מהתרמילים. כדי להסיר את הקליפה הפנימית הדקה יש לחלוט את הפול לרגע. מכניסים את פולי הפול הירוק למים רותחים ומומלחים קלות. מבשלים דקה, מסננים ואז הקליפה יורדת בקלות. המשקל הנקי של הפולים יהיה כחצי ק"ג.

מחממים סיר כבד, מוסיפים שמן זית וצורבים את נתח הבשר מכל צדדיו. מוציאים את הבשר מהסיר ומכניסים אליו את היין האדום, הסלרי, עלה הדפנה וענף הרוזמרין. מביאים לרתיחה ומנמיכים את הלהבה ומבשלים רבע שעה. מוסיפים את ציר הבשר (או המים), מיץ הרימונים, תפוח האדמה, מלח ופלפל ומחזירים את נתח הבשר לסיר. מבשלים מכוסה על להבה נמוכה במשך שלוש שעות.

כשהבשר רך מוציאים אותו מהסיר. מוציאים וזורקים את הסלרי, עלה הדפנה וענף הרוזמרין. טוחנים, או מועכים דק מאוד את תפוח האדמה ומערבבים עם הנוזלים שבסיר כדי להסמיך את הרוטב. פורסים את הבשר (נגד הסיבים) לפרוסות בעובי 2 ס"מ, מניחים על צלחת הגשה ויוצקים מעל את הרוטב. מחממים את הפול, בסיר עם מעט מים רותחים, ומוסיפים לבשר בצלחת ההגשה.

ירקות - פעמי האביב, סלט חסה, מלפפונים ולפת עם ויניגרט חוביזה

כמויות ל-6 סועדים:

1 ראש חסה
3 מלפפונים קטנים
2 ראשי לפת

לויניגרט:

100 גרם עלי חוביזה שטופים ונקיים
1/2 כוס שמן זית
1/4 כוס מיץ לימון
3 כפות חומץ בלסמי
מעט מלח

להכנת הוויניגרט: מחממים מחבת יבשה על להבה גבוהה ומאדים לכמה שניות את עלי החוביזה, עד שהם מוציאים מעט מים ומאבדים מנפחם. מעבירים למעבד מזון, מוסיפים את שאר המרכיבים וטוחנים עד ליצירת מרקם אחיד.

מפרידים את עלי החסה, שוטפים היטב ומייבשים. חותכים את המלפפון לרצועות דקות ואת הלפת חוצים ופורסים לחצאי ירח דקים. מניחים את הירקות החתוכים בקערה ולפני ההגשה מוסיפים את הרוטב ומערבבים.

יינות - הרהורי לילה

ביאליק לא רחש חיבה יתרה לטיפה המרה. המראה שראה בילדותו בבית המרזח של אביו - שיכורים המאבדים צלם אנוש בהשפעת אדי נסך הפיגולים - נחרתו בנפשו הצעירה ומופיעים בשיריו. אין רוצים אנו לומר, חלילה, שהמשורר התאוותן התנזר כליל משתיית יין או יי"ש. בימים של חג ומועד מצווה היא לכל יהודי לשתות במסירות נפש. יקבי כרמל, למרבה הצער, טרם הקימו ארכיון מסודר לתולדות היקב וקשה לדעת מה שם וטעם היו למבחר יינות היקב בראשון לציון שליוו את מנות הארוחה. אדם מונטיפיורי - מנהל מחלקת היין, שאר בשרו של משה מונטיפיורי ואיש יקר בעל זיקה לעבר, בכל זאת טרח ומצא לנו קטלוג של יינות היקב משנת 1905. מעיון במסמך ההיסטורי היפהפה הזה, שנכתב בצרפתית בשביל השוק היהודי-אירופי, עולה עובדה משעשעת אחת: באותן שנים, טרם חקיקת החוקים המודרניים המגינים על אזורי יין, נטלו פרנסי היקב חירות לכנות את היינות בשמות יינות ידועים בעולם. כך יוצא שבשנת 1905 יכול היה אדם לרכוש יין "בורדו" (93.5 פרנק), יין "מרגו" ו"מדוק", או יין "שבלי" והכל מתוצרת יקב ראשון לציון בפלסטינה.

פרפראות - אכן גם זה מוסר האלהים

ביאליק אהב מתוק. כשהיה סמוך על שולחן מחותניו, בשלוש השנים הראשונות לנישואיו, החביאו מניה ואמה את העוגות שאפו לשבת, שמא ייזללו בטרם עת על ידי המשורר. המשורר יעקב פיכמן תיאר בהשתאות איך זלל ביאליק מנות גלידה אחת אחרי השנייה כשנקלעו בשיטוטיהם לגלידריה מקומית. כך שרצינו בכל מאודנו להכין לביאליק משתה מפואר של מיני עוגות, מגדנות, חביצות ופרפראות, אלא שזה האחרון הקפיד לשמור על כשרות ואת אלה קשה להתקין כהלכה בלי שמנת או חמאה. אז אכלנו מרציפן, זה העשוי שקדים של שירי עם, ויוספי הכין סלט יפהפה של פירות הדר - תפוחי הזהב שהוציאו ליפו מוניטין ומופיעים גם על גלוית הפרסומת הישנה של מלון "בלה ויסטה" - מעוטר ברקיקי שומשום, עוד גידול שהיה נפוץ אז בארץ ובבתי הבד של יפו נהגו להפיק ממנו שמן. ברגע האחרון הוסיף השף לקעריות גם קצפת מתוקה. "המשתה החגיגי נמשך עד שלוש לפנות בוקר", הסביר בכובד ראש ומתוך שכנוע עצמי עמוק, "לבטח חלפו כבר שש שעות מאכילת המנות הבשריות".*

סייעה בתחקיר: ורד לי

דן פרץ


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו