בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל מה שאמא היתה מכינה

3תגובות

1. בסעודה האחרונה הייתי בוחר לאכול:

אני לא כזה גרגרן, אני חושב שהיה לי קל יותר לבחור בסרט אחרון, באשה אחרונה, בהצגה אחרונה. ובכל זאת לסעודה אחרונה הייתי בוחר כל אוכל שאמי סעידה היתה מכינה. אני מתגעגע אליה ואל האוכל שלה.

2. זיכרון ילדות הקשור לאוכל:

בימים של הצנע בשנת 1957, הייתי בן 4 ואני זוכר שיום אחד לא היה האוכל שציפיתי לו. היו רק פתיתי לחם מטוגנים במעט שמן עם נגיעת סוכר מעל. אני בכיתי, וזה שבר את כל הנוכחים, שמיד הצטרפו ובכו אחרי. זה היה המרד הראשון שלי נגד רעב.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

3. ארוחה בלתי נשכחת:

ב-2008 הייתי במסעדה יפנית בטוקיו יחד עם במאי קולנוע שעשה סרט על קוזו אקומוטו. בעל המסעדה, פרופ' להיסטוריה ופילוסופיה, הכין באופן אישי עבורנו את הארוחה, סירב שהמלצריות יגישו והתעקש להגיש בעצמו את המנות. זאת הארוחה הכי טעימה שאכלתי בחיי.

4. פנטזיית אוכל לא ממומשת:

האמת שאין לי. אולי געגוע לטעום שוב מהקרם ברולה שאכלתי בפסטיבל קאן ב-1996 כשהוזמנו עם הסרט "חיפה" שביים הבמאי הפלסטיני רשיד משהראווי.

5. לעולם לא אכניס לפי:

צפרדעים ופירות ים שצבע קליפתם שחור.

6. ארוחה בלתי נשכחת מהספרות או מהקולנוע:

"הזלילה הגדולה", סרט איטלקי שביים מרקו פררי בכיכובו של מרצ'לו מסטרויאני. אלגוריה שחורה וסאטירית על הבורגנות השבעה הזוללת עצמה למוות. ארבעה חברים נפגשים ואוכלים עד מוות תוך התענגות על מאכלים. סרט אוונגרדי להחריד שאני לא יכול לשכוח אותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו