בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

והרי החדשות: התקיפה באיראן בוטלה (לפחות עד 2013)

אובמה לא יסכים לפתיחת חזית חדשה לפני הבחירות ויסתפק במימון כיפת ברזל; ישראל מצידה לא תעז לנשוך את היד שמאכילה אותה. הטור המלא

48תגובות

בשתי דקות לתשע בערב, ביום שלישי השבוע, הסתיימה בקול דממה דקה מלחמת ישראל באיראן 2012. שגיונות התקיפה האווירית העצומה במזרח הוחזרו למעמקי הכספות ולמגירות הלב. המלחמה אולי לא בוטלה, אבל היא לבטח נדחתה. לזמן מה, אפשר להשמיע צפירת הרגעה: היא לא תתרחש השנה. עד להודעה חדשה, טיסה 007 של חיל האוויר לא תמריא.

עוד בבוקר יום ראשון טרח תת-אלוף במילואים רם שמואלי להפיץ ברבים קריאה נחרצת להימנע מתקיפת איראן. שמואלי, יליד כפר יהושע, הוא מאותם טייסי-קרב שהצמיח עמק יזרעאל סביב בסיס רמת דוד, שעליו גם פיקד בתחילת העשור שעבר. ביניהם שניים מהתא"לים הבולטים של החיל כיום, ראש להק אוויר עמיקם נורקין מבית שערים ומפקד תל-נוף תומר בר (במקור בר שירה) מכפר יהושע, שהיו מעורבים במבצעים החשובים ביותר של חיל האוויר בשנים האחרונות.

שמואלי היה ראש להק מודיעין (למד"ן) במטה החיל בעת הלחימה בלבנון בקיץ 2006. אז ייבא לתדרוך עיתונאים את עולמו המאובק של מושבניק המבער מנחלתו נחשים, כשהבטיח לרוצץ במעדר את ראש החיזבאללה. שנתו האחרונה כראש למד"ן הסתיימה בקיץ 2007, לפני תקיפת המתקן בסוריה. כעת אינו מתיימר להיות מעורה בפרטי-הפרטים המעסיקים את פיקוד חיל האוויר, אבל דעה מושכלת יש לו.

רויטרס

"בעת האחרונה", אמר השבוע שמואלי בשיחה, "רבו המומחים שמסבירים לנו שאין מנוס מתקיפה באיראן שמהווה איום קיומי על מדינת ישראל ואולי על העולם כולו. בתור מי שישב גם בתא הטייס וגם במעגלי המודיעין השונים, אני משוכנע שלא ייתכן שהמוח היהודי לא יכול להמציא דרך אחרת, חכמה ויעילה יותר, מאשר לפתוח מעגל תקיפה ישיר".

פעולה חשאית נגד משטר שנוא תתרום להידברות בין העמים, סבור שמואלי, בעוד ש"אם נתנשא ונתקוף שם בזמן שלטון האייתוללות, נפגע בגאווה הלאומית ונפתח עם העם הפרסי חשבון שיישאר פתוח ומדמם גם לאחר נפילת השלטון".

גרעין חילוני

בלא תיאום ביניהם, נשמעו דברי שמואלי כהד למלותיו הגלויות של בן למשפחת פהלאווי, קרוב לא כל כך רחוק של השאה שהודח, מוחמד רזה פהלאווי, בשבוע שעבר בעיר צפון-אמריקאית גדולה. האיש, כיום מומחה לענייני חוץ וביטחון, גלה מטהראן בילדותו, עם הסתלקותו הכפויה של השאה, התחנך באירופה ובאמריקה ונוהג כמערבי לכל דבר. פרסית הוא דובר אך אינו קורא וכותב. כשעולה בשיחה שמו של דודו רזה, בנו של השאה החולם על החזרת עטרה ליושנה, הוא מתבדח, "לצערי, אנו חולקים קשר משפחתי, אך לא אותו חשבון בנק".

כשהוא מרצין, מסכים האיראני-לשעבר עם ההשערה שבמקרה דל הסבירות של השבת "כס הטווס" של משפחת פהלאווי על כנו, יתעקש גם רזה, אויב משטר המהפכה, לשמר את התוכנית הגרעינית, שמקורותיה בימי אביו. השאה החדש יסיר ממנה סממנים צבאיים, אבל לא יבטל אותה - זה מיזם לאומי של מעצמה אזורית החותרת תמיד ליוקרה ולהשפעה. ההבדל הגורלי נעוץ בניתוק הזיקה בין היכולת הגרעינית לכוונה לעשות בה שימוש. איראן בניהול משטר פרו-מערבי לא תהיה שונה, עקרונית, ממצרים או מטורקיה שיחליטו להתגרען.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

טיעונו של הצמד אב ובן, אהוד ברק ובנימין נתניהו, בעד תקיפה עכשיו, נשען על ממד הבהילות. כנגדו עומד נימוק אמריקאי כפול. ראשית, רצונו של ברק אובמה לחזור הביתה (הלבן) בשלום, כמובן מאליו וכהתוודותו באוזני נשיא רוסיה דמיטרי מדוודב, שממנו ביקש, בעניין אחר, להשיג לו מאדונו ולדימיר פוטין ארכת מיקוח עד לבחירות, כי אחר-כך יהיה לו "מרחב גמישות" (התשליל של "אזור החסינות" מבית-מדרשו של ברק).

שנית, הערכה מודיעינית שאיראן טרם החליטה לחצות את סף הנשק הגרעיני. ברוח זו חזרו והתבטאו בשבועות האחרונים שר ההגנה ליאון פאנטה (בביקור במפרץ הפרסי) ויו"ר המטות המשולבים, גנרל מרטין דמפסי. לדברי דמפסי, הזמן שמעניק ממשל אובמה למיצוי ההידברות עם איראן - העשויה להתחדש בעוד כשבועיים - והעיצומים הכלכליים נגדה אינו נמדד בשבועות או בחודשים, אלא במונחי יכולת מודיעינית לזיהוי מהלך איראני לחציית הסף.

לאחרונה הסתיים עדכונה של הערכת המודיעין הלאומית (NIE) האמריקאית מסוף 2007. לפי מה שטופטף עד כה מוושינגטון, השינוי אינו מהותי. כמות האורניום המועשר שאיראן צברה בארבע שנים וחצי אלה, כביכול לצרכים אזרחיים, נוספה למשוואה, אך בעינה נותרה המסקנה שתוכנית הפיתוח והייצור של נשק גרעיני, שהוקפאה בעקבות הפלישה האמריקאית לעיראק לפני תשע שנים, בין משום שהפלישה הטילה מורא גם על טהראן ובין מפני שהקהיית עוקצו של סדאם חוסיין הסירה את תחושת הצורך האיראני בגרעין מקביל לזה שעלול להיות לעיראק.

מלחמה במפרץ, שתתפשט גם למהלומות עם ישראל, אמנם עלולה להתלקח כתוצאת חיכוך ימי אמריקאי-איראני במצרי הורמוז, אף שבוושינגטון ירצו להימנע ממנה השנה. בסוף אוקטובר, בשבוע שלפני הבחירות, ייערך בישראל ובים התיכון התרגיל הגדול ״אתגר צנוע 12״, בשיתוף 4,000 חיילי פיקוד אירופה והצי הששי. אובמה יוכל להצטייר כמגן ישראל מפני טילי איראן.

אבי אוחיון \ לע"מ

המכנה המשותף של מדיניות אובמה (בדיוק כמו זו של קודמו ג'ורג' בוש), מעיראק דרך אפגניסטאן ולוב ועד לאיראן ולסוריה, הוא שאמנם מותרת פעולה אמריקאית חד-צדדית להתגוננות ולמען האינטרסים הלאומיים-חיוניים שלה, אך כדי להשיג תוצאה מועילה ומתמשכת מוטב לפעול במסגרת ברית רב-לאומית. זה, במפורש, גם מה שאומרים אובמה ופאנטה לישראל: עם כל הכבוד להכרזות העצמאות שלכם, נא לא להפריע להתארגנות הבינלאומית. אל תחרגו מהמסגרת.

בדמוקרטיות המערביות נשענת ברית כזו על הממשלות. במזרח, המפוצל בין שבטים, עדות ומחוזות - על קשר עם הצבאות ושירותי הביטחון. בין כל ההסתבכויות, שהיו ועוד יהיו, מעניק אובמה כיום עדיפות לאפגניסטאן - הוא ולא בוש אחראי למתרחש שם בשלוש השנים האחרונות, גם למחדלי הפיקוד הצבאי שאיפשרו טבח באזרחים - ולסוריה. בהמתינו לבעלות ברית אזוריות החיוניות לפעולה נגד משטר אסד - השכנה הצפונית טורקיה והליגה הערבית - עוסק צבא ארה"ב באיסוף מודיעיני ובהכנת התשתית לתכנון המבצעי. דמפסי התגאה בקשרים הטובים של הפנטגון עם "כל הצבאות" הסובבים את סוריה, כלומר הצבא הטורקי, העיראקי, הלבנוני, הירדני וגם צה"ל.

זה גם הסבר חלקי להתרפקות על הצבא המצרי. כאשר המשטר העלאווי בדמשק ייפול, אמר החודש דמפסי, ייכון בסוריה שלטון סוני "שישלים קשת סונית נגד הקשת השיעית (של איראן וחיזבאללה)". מצרים תהיה חוליה חשובה בקשת זו, ולכן חשוב להמשיך ולבנות את היחסים עם קהיר.

בניגוד למיתוס של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", שמטפח נתניהו, שום ראש ממשלה בישראל, כולל נתניהו, לא העז לאורך זמן להמרות את פיו של נשיא אמריקאי לעת משבר. מרתק לקרוא את תמלילי השיחות של גולדה מאיר ויצחק רבין והשגרירים בוושינגטון, רבין ובמיוחד שמחה דיניץ, עם "נפתלי", כינויו של הנרי קיסינג'ר (בגלל תכסיסיו הנפתלים, או אולי משום שנפתלי הוא שם עברי מקובל לאלפרד, שמו האמצעי של קיסינג'ר). במלחמת יום הכיפורים, במהלכים המדיניים שלאחריה ובתקופת "ההערכה מחדש", השאלה האמיתית היתה מתי תוותר ישראל תחת לחץ ואיזה מחיר תגבה תמורת ויתוריה.

38 דקות

בדיוק לפני 25 שנה, בתקופת העימות של ממשל רייגן עם איראן אך בעוד מלחמת איראן-עיראק נמשכת, נהרגו 37 אנשי המשחתת "סטארק" של חיל הים האמריקאי בהתקפה-בשגגה של מטוס קרב עיראקי, שפגע באונייה בשני טילי אוויר-ים מתוצרת צרפת. טעויות קורות; כישלונו של הפיקוד במקום לסכל את ההתקפה לא ביעבע עד לבכירים. בפעם הבאה, כאשר לפי משחק המלחמה של פיקוד המרכז האמריקאי עלולים האיראנים להפיל 200 חללים אמריקאים בתגובה טילית אחת על התקפה ישראלית, ועדת החקירה לא תחוס על אדמירל וגנרל, שר ונשיא.

על כן, גם אם ברק מזלזל בחומרתם של תרחישים הקוטלים 500 ישראלים בלבד (אף שכדי לשווק את גודל האסון הוא נוהג לטעון שהרוג ישראלי אחד משול ל-35 אמריקאים), פירושו של תרחיש אמריקאי כזה הוא שדמם של ה-200 יהיה בראש ישראל. ברגע שהמחלוקת הציבורית מובעת במונחים כאלה, אין לישראל אפשרות מעשית לתקוף בניגוד להפצרות ואזהרות אמריקאיות.

זה הצד השלילי. המשלים החיובי שלו הוצג השבוע, באותו ערב של יום שלישי. בשמונה ועשרים הודיע דובר הפנטגון ג'ורג' ליטל כי "התמיכה בביטחון מדינת ישראל היא קדימה עליונה של הנשיא אובמה והשר פאנטה. בעקבות הצלחת מערכות כיפת ברזל ליירט כ-80% מהרקטות החודש, יבקש משרד ההגנה מהקונגרס לאשר מימון נאות לרכישת מערכות נוספות, בהתאם לבקשות ישראל וליכולת הייצור שלה". 38 דקות אחר כך הגיב ברק בתודה פומבית לפאנטה ולעצמו ("ההחלטה היא תוצאת מגעים בין משרד הביטחון לפנטגון").

בחוצפה, הישראלים הם אלופים, או שמא רבי-אלופים, אבל גם לנשיכת היד המאכילה יש גבול - היד הנשוכה עלולה להכות. כשברק מודה לממשל אובמה "על הסיוע לחיזוק ביטחונה של ישראל", הוא מוותר על היומרה לפעול נגד איראן ללא היתר, לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר. לכל תכלית מעשית, זו הודעה על דחיית המלחמה עד לאביב 2013.

דומה שעדיין נמהר לראות בכך גם סימן ראשון לקרע בין המשיח לבין חמורו, עד כדי איתות של נתניהו לשאול מופז, להיכבד ולהצטרף לממשלה בתפקיד המתפנה של שר ביטחון; אך מאחר שנתניהו רק ידחה את מימוש חלומו, לא יגנוז אותו לעד, הוא ישתית את מצעו לבחירות לכנסת, בסתיו הקרוב או באביב הבא, על הטענה שהוא ורק הוא יציל את ישראל מאיראן. אפשר לסמוך על הישראלים שרבים מהם יתפתו למקסם-שווא זה, אך גם על אובמה, שאם ייבחר מחדש, יתבע מישראל לתרום את חלקה לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, ובה בעת יעורר מתרדמתם את מאמציו להסדר ישראלי-פלסטיני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו