בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חידת מופז

הוא נולד באיראן, לחם באנטבה לצדו של יוני נתניהו, כיהן כרמטכ"ל ושר ביטחון והשבוע זכה לניצחון סוחף בבחירות לראשות קדימה. ועדיין, שאול מופז אינו פוליטיקאי פופולרי. איך מתכוון יו"ר קדימה החדש לשנות את הדימוי האפור, הנוקשה והאופורטוניסטי שלו? "כשהציבור יכיר אותי, הוא ילמד לעכל אותי" אומר מי שמבטיח להיות האלטרנטיבה לנתניהו

122תגובות

לפני חודש אמר שאול מופז למישהו: "אתה תראה, זה ייגמר בדו-ספרתי. בסביבות ה-20 אחוזים". איך דו-ספרתי? תהה בן שיחו. מופז חילק את תשובתו לשלושה חלקים: "1. במקומות שניצחנו בעבר ננצח שוב; 2. במקומות שהפסדנו, אם נפסיד שוב הפערים יצטמצמו, מאוד; 3. הפעם ננצח בקלפיות שבפעם קודמת הפסדנו בהן".

שעה לפני נעילת הקלפיות, ביום שלישי בתשע בערב, התכנס הצוות המקצועי של מופז לסכם את יום ההצבעה. הפעילים סרקו את הרשימות קלפי אחרי קלפי, 197 במספר. הם סימנו כמה הגיעו ומי הגיע. בתום הבדיקה מסרו את הערכתם למועמד: רוב של כ-9%. "אתם טועים", פסק מופז, "זה יהיה לפחות כפול".

הוא ניצח ברוב של 25%. ניצחון מובהק, חד-משמעי, שאינו נתון לפרשנות. המצביעים ה"חופשיים" של לבני, ששמענו עליהם רבות, לא טרחו לצאת למענה מהבתים, מהמשרדים ומבתי הקפה. הם רצו להיות חופשיים ממנה. שאול הכה באלפיו. הוא גבר עליה בכל הפרמטרים. שלוש שנים וחצי של תסכול ומרירות ואכילת לב על הניצחון שלטעמו נלקח ממנו בפריימריס הקודמים, בספטמבר 2008, תורגמו לעבודת מטה יעילה, ממוקדת, סגפנית, כמעט צבאית, ולקמפיין מסודר, ממושמע וחף מטעויות.

מופז עבד בשיטה הישנה: פוקדים, קבלני קולות, ראשי קבוצות, ראשי חמולות. לבני ויתרה עליהם. בעצם, הם ויתרו עליה. היא היתה מועמדת של טרנד, של אווירה. היא לא השכילה, או לא הצליחה, לעשות מה ששלי יחימוביץ' עשתה במסע הבחירות שלה: לגבש תשתית חלופית של רבבות מתנדבים, צעירים ומבוגרים, ששים אלי קרב, שהחליפו את המנגנון המסורתי.

ההתרסקות של לבני היא אחת המהדהדות והצורבות בפוליטיקה הישראלית. בבחירות לפני למעלה משלוש שנים היא הובילה את קדימה להישג גדול ושימרה את מעמדה כסיעה הגדולה בכנסת (28 מנדטים). בשנה החולפת לבני צללה, איבדה גובה בכל הגזרות: בציבור הכללי, בסיעתה ובמפלגתה. נרשמה התפכחות ממנה. רבים פנו לה עורף. רבים נטשו אותה. חלק מתומכיה בפריימריס עמדו לצדה רק מפני שחשו אי נעימות, לא מפני שהאמינו בה. לא מכיוון שהאמינו בסיכוייה לנצח. כמה מהבולטים שבהם תיחזקו כל העת קשר אישי הדוק עם מופז. הם נתנו לו להבין שהם אתה רק למען הפרוטוקול. והם הרגיעו אותו שאין לו מה לחשוש

מהיום שאחרי: היא תישאר לבד. הם יהיו אתו, מאחוריו, מצדיו ומלפניו.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

קחו למשל את דליה איציק, הח"כית היחידה שלא תמכה פומבית באיש משני המתמודדים: בליל הניצחון היא התייצבה במהירות שיא לצדו של המנצח, עוד לפני שהוא התייצב לצד עצמו. בחגיגה המבולגנת במטה המפלגה בפתח תקוה, היא עמדה בגאון בקדמת הבמה לשמאלו של מופז (מימינו היתה רעייתו אורית). שתי הנשים בחייו. איציק נראתה כל כך בולטת, כל כך צמודה, כל כך מאושרת, עד כי היה נדמה שהיתה שם תמיד, לצדו, מאחוריו. אחד הנוכחים נזכר, על אחריותו, בסרט "זליג" של וודי אלן.

בליל התבוסה זימנה לבני לשיחות בארבע עיניים את הח"כים תומכיה בחדרה במטה שלה ברחוב שונצינו - רחוב של מוסכים, ברים ומכוני עיסוי בדרום תל אביב. היא הפנתה לכל אחד מהם שאלה: "אז מה בכוונתך לעשות עכשיו?" בין השורות אפשר היה להבין שהיא בודקת אפשרות לפילוג הסיעה, אף על פי שלא אמרה זאת במפורש. התשובות ששמעה הבהירו לה היטב היכן היא עומדת. סמוך לאחת לפנות בוקר היא יצאה מהמטה, נסעה לביתה ברמת החי"ל בצפון תל אביב, והלכה לישון שינה ארוכה.

ערב קודם, כשכבר ידעה שבוחריה יאמרו לה "יאללה, ביי" (היא רק לא שיערה כמה אכזרית תהיה המכה), העלתה לבני לדף הפייסבוק שלה את שירה של אדית פיאף: "לא מתחרטת על שום דבר, לא מצטערת על שום דבר".

באמת? על שום דבר? הנה סיבה אחת לחרטה, גם אם מדובר בחוכמה שלאחר מעשה: בימים אלה ממש, שבהם היא מוצאת עצמה בבית עם נפתלי, לבני היתה אמורה להתמנות לראש הממשלה ולכהן בתפקיד 19 חודשים, עד למועד הבחירות הרשמי בסוף אוקטובר 2013.

ההסכם הקואליציוני שגדעון סער מהליכוד וצחי הנגבי מקדימה ניסחו במארס 2009, אחרי הבחירות לכנסת, קבע שבסוף מארס 2012 - שלוש שנים מתחילת כהונת הממשלה - תחול הרוטציה בין ראש הממשלה נתניהו לשרת החוץ וממלאת ראש הממשלה, ציפי לבני. הוא יילך למשרד החוץ, היא תיכנס ללשכת ראש הממשלה.

נתניהו היה מוכן לחתום, לבני סירבה. היא הגישה לנתניהו, באמצעות סער, שתי דרישות שאם אחת מהן היתה נענית, לבני היתה חותמת: שהרוטציה תתחיל באמצע הקדנציה, כלומר שנתיים וארבעה חודשים אחרי כינון הממשלה, או שנתניהו יוותר על אחד משני שותפיו הטבעיים: החרדים או ישראל ביתנו. נתניהו דחה את שתי התביעות. לבני הודיעה שהיא נשארת באופוזיציה. נתניהו פנה לאהוד ברק, אז יו"ר מפלגת העבודה, שלא היסס. כל השאר היסטוריה, והיסטריה.

שאול שלנו

שאול מופז נמצא כעשר שנים בפוליטיקה. איש אפור, קודר, לא שופע הומור, לא נדיב בחיוכים, חידתי. מי שמכיר אותו מגלה אדם שונה: צנוע, מתעניין, חביב, יסודי מאוד. כמה שנים היה שר הביטחון תחת אריאל שרון, שנהג לומר עליו: "כששאול שלנו נכנס לחדר בבסיס צבאי, החיילים מיטיבים את מדיהם". בסגנונו המיוחד ביקש שרון לציין את הכבוד שחיילים ומפקדים רוחשים למופז.

חלקים גדולים ומכובדים בביוגרפיה שלו אינם ידועים לציבור. מעטים יודעים שהוא היה סגנו של יוני נתניהו במבצע אנטבה. למעשה, הוא היה סגנו בסיירת מטכ"ל כשנה וחצי לפני המבצע. "יוני טס לאנטבה במטוס מספר אחת", סיפר פעם מופז, "אני הייתי במטוס מספר שתיים. בתדריכים שלפני המבצע התברר לי שהוא מתכוון להוביל את הכוח הפורץ. אמרתי לו, שמע, זה לא תפקידך. אתה מפקד היחידה. אתה צריך להיות מאחור, כדי לראות את התמונה הכוללת ולנהל את המבצע. הוא אמר לי: ‘יש לי הזדמנות נדירה להוביל את החיילים שלי לקרב. להיות בחוד'.

"הוא נחת שלוש דקות לפני. כשנחתנו ונסענו לכיוון הטרמינל, שמענו יריות והבנו שצריך להזדרז. כשהגענו לטרמינל שמעתי שיוני נפגע. התחלנו בשיתוק מקורות הירי. אחר כך היינו צריכים להרגיע את בני הערובה. אני ודן שומרון ז"ל (מפקד המבצע, י"ו) היינו האחרונים לעזוב את אנטבה. יוני הועלה על המטוס שנשא את בני הערובה. אני הייתי במטוס השני. אז ידעתי רק שהוא פצוע אנוש".

אחרי השבעה פנה למופז האב השכול, פרופסור בן ציון נתניהו, וביקש ממנו לקחת אותו לכל המקומות שיוני היה בהם, התאמן בהם, בילה בהם, טייל בהם. "הוא רצה לחיות את חייו של יוני", סיפר מופז. "נסענו יחד, הוא ואני, כחודש וחצי ברחבי המדינה. לקחתי אותו לכל מקום. הוא התאכסן אז במלון השרון בהרצליה. הייתי אוסף אותו משם והיינו נוסעים ונוסעים. הוא רשם הכל והקליט הכל".

שלשום שאלתי את מופז על יחסיו עם האב, שחגג השבוע יום הולדת 102. על יחסיו עם האח, בנימין, לא היה טעם לשאול. "היחסים שלי אתו מצוינים. אני נפגש אתו בעיקר באזכרות השנתיות ליוני. עד לא מזמן גם נתנו לי לדבר בטקס", אמר מופז ביבושת. הוא לא פירט את מה שלא דרש פירוט.

לכאורה, מופז ניחן בתכונות בסיס שכל פוליטיקאי היה מאחל לעצמו: רב אלוף (מיל'), רמטכ"ל מוצלח ושר ביטחון, מזרחי, אדם שחווה מצוקה ועוני בילדותו, שנאבק בשיניים ובציפורניים כדי להצליח ולטפס בסולם הדרגות בצבא. אבל התכונות הללו לא הפכו אותו לפוליטיקאי פופולרי במיוחד. שני מהלכים הרי גורל בקריירה הפוליטית שלו הדביקו לו כתם בל יימחה של אופורטוניסט: העזיבה המאוחרת של הליכוד לקדימה, אחרי שאמר ש"בית לא עוזבים"; ו"פסק הזמן מן הפוליטיקה" שלקח למחרת ההפסד ללבני, שנמשך כמה ימים בלבד, והסתיים בירידה מהירה ומביכה מהסולם.

הפלופים האלה כירסמו קשות באשראי הציבורי שצבר כשר ביטחון. סקר "דיאלוג", בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס, שפורסם שלשום בחדשות ערוץ 10, ניבא לקדימה של מופז 15 מנדטים בלבד. לרוב, סקרים שנערכים אחרי ניצחון מחמיאים הרבה יותר למנצח. השאלה היא אם מופז נמצא כיום בנקודת השיא האלקטורלית שלו, ומכאן ואילך רק יילך ויירד עד שייעלם כליל, או שבדרכו הייחודית, המופזית, יבנה עצמו אט-אט בשיניים ובציפורניים, יכבוש גבעה אחר גבעה, מנדט אחר מנדט, ובעיקר יחכה לנפילת נתניהו.

אני אנווט

"קיבלתי גם קולות של מצביעים חופשיים", התגאה השבוע מופז. במערכת הבחירות הוא לא אהב את הביטוי הזה, אבל בדיעבד שמח לאמץ אותו. "לא הייתי יכול להגיע לתוצאה כזאת בלי אותם מצביעים שכונו חופשיים. בתל אביב קיבלתי יותר קולות מאשר בפעם הקודמת. ברמת השרון, מעוז של לבני, היו אחוזי הצבעה נמוכים".

קדימה מאבדת מחצית מהמנדטים שלה, וגם הדימוי שלך לא משהו. איך אתה מתכוון לשנות את זה?

"אני אבוא עם הדגלים של קדימה, בצורה ברורה וחדה יותר", אמר מופז. "יש לי תוכניות. נעשה קבוצות חשיבה נקיים דיונים בסיעה, בעוד חודשיים נכנס ועידה שתפנה לציבור. היה לי צוות שקראתי לו ‘בי-טים', צוות מספר שתיים, שהכין לי תוכנית עבודה מפורטת למאה הימים הראשונים.

"נתמקד בשינוי שיטת הממשל, בסוגיית השוויון בנטל, בנושא החברתי. אם המחאה תתעורר שוב בקיץ ונתניהו, כמו נתניהו, ינסה שוב למרוח אותה, זאת תהיה אם כל המחאות ואני אוביל אותה. אני אוביל את הציבור השפוי, הדמוקרטי, הליברלי, את רוב העם בישראל שמחפש כתובת. אני אהיה לו לכתובת. הדבר הראשון שאעשה בפתח מושב הקיץ, בתחילת מאי, הוא להגיש הצעת חוק חלופית לחוק טל, שהכין הצוות בראשותו של ח"כ יוחנן פלסנר".

ומה באשר לדימוי שלך בציבור?

"הציבור צריך להכיר אותי טוב יותר, זה עניין של זמן. כשהציבור יכיר אותי, הוא ילמד לעכל אותי".

עמדתך בנושא האיראני שונה מזו של נתניהו וברק. עכשיו, כשאתה ראש אופוזיציה, יהיה לה משקל.

"זה נכון", אמר מופז, שמתכוון להמשיך בתפקידו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון בחודשיים הקרובים. זה עוד לא היה לנו: ראש אופוזיציה שהוא גם יו"ר ועדת החוץ והביטחון. "נתניהו עושה מניפולציה פוליטית בסוגיית האיום הגרעיני האיראני. זה איום קיומי, אבל האמריקאים צריכים להוביל את המאבק העולמי. אני עומד על כך שישראל תשמור לעצמה את כל האופציות. האופציה הצבאית חייבת להיות האחרונה, וארצות הברית היא שחייבת להוביל גם אותה, כאופציה אחרונה.

"אם יהיה מצב שארה"ב לא תפעל, כשלאיראנים כמעט יהיה נשק גרעיני ויהיה צורך בפעולה צבאית, אתייצב לצדו של ראש הממשלה ואסייע לו ככל יכולתי. אבל זה עוד רחוק, מרחק שנתיים לפחות. האמירות הבלתי אחראיות של נתניהו, כאילו זה חייב להיעשות בתוך חודשים, יוצרות מציאות לא טובה".

תשקול להצטרף לממשלה, אם יוצע לך?

"לא. קדימה בראשותי תישאר באופוזיציה. הממשלה הזאת מייצגת בעיני את כל מה שרע בישראל. למה להצטרף? אני אנהג באופן אחראי. נהיה אופוזיציה אחראית. כל מה שנתניהו יעשה למען עתידה של ישראל, נתמוך בו. אני רוצה להחזיר את הממלכתיות לישראל. אני רוצה לייצג משהו חדש, כמו שהיה פעם".

תסביר בבקשה.

"פעם היתה ישראל ממלכתית, ערכית, שהיו בה שיקולים לא רק פוליטיים. אני מתגעגע לישראל הזאת".

שאלתי את מופז אם יציע לנתניהו, בפגישתם הקרובה כראש ממשלה וראש אופוזיציה, לקבוע מועד מוסכם לבחירות. הוא לא התלהב. הוא אפילו נשמע מבוהל מעט. ברור לו שהוא זקוק לזמן להתארגנות ובנייה ומיצוב. "בחירות הן עניין מורכב. יש הרבה וקטורים. זה לא עניין לפגישה אחת. הבחירות לדעתי יהיו בסוף השנה או בתחילת השנה הבאה", אמר.

שאלתי אותו על ציפי לבני. האם יציע לה שריון כמספר שתיים ברשימה לכנסת הבאה והאם הוא חושב שהיא תישאר או תפרוש. "אני רוצה אותה אתי ומה שאומר לה יהיה ביני לבינה. אני לא יודע להעריך מה היא תעשה. עובדה שהיא סירבה לומר שתישאר אם תפסיד, כפי שאני הצהרתי. זאת דמוקרטיה בעייתית בעיני".

אם לבני תלך, ייגרם נזק משמעותי לקדימה?

"לכל אחד יש תחליף", אמר מופז.

והרי התחזית

חבר קדימה, אהוד אולמרט, בילה בשבוע החולף בוושינגטון. הוא הוזמן לשאת את הנאום המרכזי בכנס השדולה היהודית ג'יי סטריט. אם היה בארץ, היה מצביע למופז. בנאומו בכנס הצהיר כי קדימה היא ביתו הפוליטי היחיד, ואיחל לה הצלחה. "הובלתי את קדימה לניצחון ב-2006 וסייעתי לה לנצח ב-2009", אמר אולמרט. "זאת המפלגה שלי". הוא לא ציין שב-2009 היתה לקדימה מנהיגה בשם ציפי לבני, שגם לה היה חלק כלשהו בהישג. אולי פרח מזיכרונו. קורה.

אחד הישראלים שנכחו באולם אמר שהצהרת התמיכה הנלהבת של אולמרט בקדימה נשמעה לו מוזרה, בהתחשב בעובדה שהלה מסייע ומייעץ ליאיר לפיד בהקמת מפלגתו החדשה, שנוגסת קשות בקדימה. הפניתי את התהייה הראויה הזאת ליעקב (ינקי) גלנטי, יועצו של אולמרט, שנמצא אתו בוושינגטון. "הקשר בין אולמרט ליאיר חברי ונובע מיחסיו עם טומי המנוח", מסר גלנטי, "זה אינו קשר פוליטי. אולמרט כל הזמן מדגיש שהוא חבר קדימה ותומך קדימה".

מלבד הנאום היתה לאולמרט סדרת פגישות בוושינגטון עם אנשי אקדמיה, חוקרים ופוליטיקאים משתי המפלגות ומשני הממשלים, הרפובליקאי והדמוקרטי. מכולם הוא שמע ביטויי ייאוש מנתניהו ומממשלתו. מכולם הוא שמע חשש, המתבסס על הסקרים בישראל, שנתניהו ייבחר שוב, ושוב יעמוד בראש ממשלה ימנית-חרדית. אולמרט ניסה להיות אופטימי. הוא השמיע באוזניהם את הניתוח הפוליטי הבא: "אני מכיר את הסקרים, אבל איני ממליץ לאיש לתפור חליפות. בפוליטיקה הישראלית, הסקרים של היום אינם בהכרח תוצאות ההצבעה בבחירות. ייתכן מצב, שבו גוש המרכז-שמאל בישראל משיג 60 מנדטים ומונע מנתניהו להקים ממשלה ימנית".

הוא פירט באוזני בני שיחו תחזית מנדטים מפורטת לגוש המרכז-שמאל בבחירות הבאות: קדימה 15-16 מנדטים, העבודה 13-14, יאיר לפיד 9-10, אריה דרעי 6-7, מרצ 4-5, סיעות ערביות 10-11. 60 מנדטים, פלוס מינוס. בתסריט כזה, העריך אולמרט, הגוש יטרפד הקמתה של ממשלת ימין ויכפה על ביבי הקמת ממשלה מתונה עם קדימה, לפיד ודרעי, שתאלץ אותו לקדם את התהליך המדיני עם הפלסטינים.

התסריט של אולמרט הגיוני באותה מידה שאינו כזה. שני הסקרים שפורסמו השבוע מעניקים לגוש המרכז-שמאל 55 מנדטים לכל היותר. בכל תרחיש נתניהו הוא ראש הממשלה הבא, בגלל גודל הסיעה.

התסריט של אולמרט גם לוקה באופטימיות יתר בנוגע לחברו, דרעי. בשני הסקרים האחרונים האחרון מקבל בין שניים לשלושה מנדטים. אבל תרחישים, כמו נשיאים ורוח, יש בלי סוף, והבחירות עדיין רחוקות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו