בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיטת מגרון

אנשי מגרון טוענים שלקרקע שעליה שוכן המאחז אין בעלים, אבל זה לא מנע מהם לנסות לקנות את אותה קרקע מבעליה. גם לאחר שהמשטרה קבעה כי מסמכי המכירה זויפו, הם פנו לבית המשפט כדי לרשום עליה בעלות

תגובות

לאריאל שרון היה סיריל קרן מדרום אפריקה, לתושבי מגרון היה סיריל שטיין מבריטניה. לשניהם מכנה משותף: כשנקלעים לצרה, כשזקוקים למזומנים, פונים לסיריל. ב-2007 תושבי מגרון נקלעו לצרה. תשובת המדינה שהוגשה לבג"ץ בעתירת "שלום עכשיו", שביקשה לפנותם, קבעה כי האדמה שעליה הם מתגוררים היא קרקע פלסטינית פרטית לכן יש לפנות את מגרון בתוך מספר חודשים. בצר להם, ניסו לארגן עסקת מקרקעין, הנחשפת כאן לראשונה, שהיא עוד עסקה בשורה של עסקות בעייתיות.

סיריל שטיין, שהלך לעולמו לפני שנה, היה איל הון יהודי שעשה מיליארדים מהימורים. בערוב ימיו רכש דירה במתחם ממילא בירושלים ותרם כספים להתנחלויות בגדה ובמזרח ירושלים.

בשנת 2007 הציע מאכער פלסטיני לאנשי מגרון עסקה: 25 דונם מאדמות מגרון תמורת 75 אלף דולר. לפי מסמכי הרכישה, הצדדים התכנסו בספטמבר 2007 בדירתו של שטיין בממילא. שטיין חתם על חוזה עם המאעכר ומיד העביר את הקרקע לרשות האגודה השיתופית מגרון. בגדה אמנם אסור לאזרחי חו"ל לקנות קרקעות, אבל זה לא מפריע לאנשי מגרון לטעון שהם רכשו חלק מהקרקע.

אי-פי

עסקת שטיין אינה העסקה היחידה שנעשתה בקרקע של מגרון. בנובמבר 2011 הגישו אנשי המאחז תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, לרשום על שמם שטחים נרחבים ממנו, וסיפקו שלל מסמכים משנת 2003, שנותנים הצצה לעולם הפתלתל של עסקות המקרקעין בגדה.

תושבי מגרון טוענים כל הזמן שאין בעלים לקרקע. שר ההסברה, יולי אדלשטיין, אף אמר השבוע לערוץ 7: "אין פה בעלים. מילא היה בא איזה מסכן עם משפחה, ילדים ונכדים ו'אין לי מה לאכול תעזרו לי'. כאן אין בעלים. יש פרובוקציה של כמה ארגונים אנטי-ציוניים. הייתי שמח להכיר את הבעלים לו היו קיימים". אבל מאחורי הקלעים נעשו כמה מהלכים לרכישת הקרקע במהלך השנים.

עסקות מקרקעין בגדה הן נושא סבוך, ורבים מהעוסקים בו הם נוכלים. שורש הבעיה הוא כי פלסטיני שמנסה למכור את קרקעותיו ליהודים מסכן את חייו. עונש זה, שהחל כפרטיקה בשנות ה-70, עוגן בחוק עם הקמת הרשות הפלסטינית. בשנת 2009 ניתן בפעם האחרונה גזר דין מוות לפלסטיני שמכר קרקעות. העונש טרם בוצע.

כדי לעקוף את הבעיה, נעשה על פי רוב שימוש באנשי קש. איש הקש רוכש את הקרקע מבעליה ומעביר למתנחלים. לאחר מכן איש הקש נעלם מהשטח. בעסקות רבות התברר שאיש הקש הונה את בעלי הקרקע או את הרוכשים ונמלט עם הכסף, משאיר מאחוריו סבך ביורוקרטי. בעיה אחרת המתעוררת בשנים האחרונות, היא מותם של בעלי קרקעות, שנרשמו (בחלק מהשטחים) בטאבו הירדני קודם למלחמה ב-1967.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

משמת בעל הקרקע, כל אחד מהיורשים צריך להוציא צו ירושה מבית הדין השרעי ברמאללה, הליך שכרוך בדרך כלל בניסיונות זיוף רבים. בשל הזיופים, כל עסקת מקרקעין בגדה חייבת באישור מראש מהמינהל האזרחי. בפועל, החוק הזה לא נאכף.

חשד לזיוף

עיקר העסקות שנעשו במגרון היו ב-2003. המתנחלים עלו לקרקע בשנת 2001, אך ב-2003 ניסתה המדינה לעצור את הקמת המאחז. הדלפות מהמינהל האזרחי לימדו את המתנחלים על כוונות לפנות את מגרון בשל הקמת המאחז על קרקע פרטית. כדי להקדים תרופה למכה, הוגשו למינהל האזרחי כבר במאי 2003 "מסמכי רכישה" של חלק מהקרקע. המינהל דחה את בקשת הרישום בשל בעיות במסמכים. התעורר חשדות לגבי המסמכים, שהובילו לחקירת משטרה שבה נחקרו באזהרה אישים בהתנחלויות.

החקירה נסגרה לפני שנתיים, משום שלא ניתן היה להוכיח שאלה שעשו שימוש במסמכים ידעו שהם מזויפים. אך מידע מהחקירה, שהגיע ל"הארץ", מלמד על השיטות מאחורי הקלעים: המז"פ מצא כי איש הקש זייף חלק מהמסמכים. אחד מבעלי הקרקע, שכביכול מכר את האדמות באמצעות נוטריון בקליפורניה, מת למעשה בשנת 1961. אנשי מגרון טענו בבית המשפט, שאדם בעל שם זהה מת באותה שנה ואילו המוכר שלהם חי וקיים.

אנשי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) ערכו חיקור דין בקליפורניה. הנוטריון, שכביכול ביצע את המכירה, הכחיש ואמר שחתימתו על המסמך זויפה. ולמרות שנקבע כי המסמכים מזויפים, תושבי מגרון הגישו אותם לבית המשפט בנובמבר האחרון, ודרשו לרשום את הקרקעות על שמם. התביעה נמצאת כעת בבירור.

הצצה נוספת לשיטות אלו ניתן לראות בבית המשפט המחוזי בירושלים. אחד התיקים הבולטים המתנהל הוא בעניין "הבית החום" בחברון. כזכור, בשנת 2007 נכנסו מתנחלים למבנה עצום הממדים בחברון, בטענה שרכשו אותו. הרכישה, אם היתה, נעשתה דרך שני אנשי קש, שתיווכו בין היישוב היהודי בחברון לבין בעל הבית. בעל הקרקע טען שלא היה ולא נברא. בינתיים, ב-2008, הורה שר הביטחון אהוד ברק לפנות בכוח את המבנה.

רצו למכור

המתנחלים הגישו בקשה לבית המשפט בירושלים לרשום את הקרקע על שמם. במשפט העיד מטעם התובעים אסף נחמד, שהציג את עצמו כמי שעוסק 17 שנה ב"רכישת קרקעות", כי "שלושה-ארבעה חודשים לפני מארס 2004 קיבלתי פנייה מאדם תושב חברון לשעבר שגר בירושלים, משתף פעולה ידוע... מדובר שבאדם שמתעסק באיתור נדל"ן. הוא פנה אלי ואמר שמדובר בנכס שאולי אהיה מעוניין בו. הבעלים מחפשים למכור, אבל יש להם תנאי, שלא יהיה קשר ליהודים. שאלתי איפה הנכס. הוא השיב שמדובר באזור המכונה על ידי הצבא 'ציר ציון' (הכביש הראשי בחלק שבשליטת ישראל בחברון). ברגע שהבנו שזה המקום היה ברור שמדובר בנכס שמנסים למכור אותו הרבה זמן ולא נמכר לערבי.

"אותו גורם קישר אותי לאנשים שאיני מכיר... חיפשנו אדם מתאים לפנות אליהם באופן שיבינו שהם לא ייחשפו. אותו גורם שפנה אלי לא יכול היה להיות גורם מקשר. לפי דרישתם, היה צריך להיות אדם ערבי שקונה את זה.

"לשמחתנו היה לו קשר קודם עם אדם בשם איוב ג'אבר... שאלתי אותו אם הוא מעוניין להיות חלק. הוא יצר אתם קשר, הבין מהם מה התנאים. שילמנו משהו כמו פי 2-2.5 מהמחיר בפועל (המחיר הריאלי) אבל היה ברור שהם פונים בשביל המחיר הגבוה. הם ביקשו למכור את זה ליהודים כי אנחנו משלמים הרבה יותר. הנכס נטוש במשך שמונה שנים, היה ניסיון להשכיר אותו, שלא הסתייע. אנחנו היינו ההצעה הכי טובה.

"את כל המידע אני יודע מאותו גורם וגם מהיכרותי עם השטח. לא הייתי עם בעלי הבית בקשר. מדובר בהליך רכישה שהוא סותר ומנוכר גם לנהלים התרבותיים המתנהלים בחברון וגם לפרוצדורה המוכתבת להם על ידי הרשות הפלסטינית. מכיוון שהם מאוד רצו למכור הם ניאותו לכל התנאים... אני לא פגשתי את בעלי הבית. היחיד שנפגש אתם היה איוב... חשוב להדגיש כי זה חורג מאוד מאופן הרכישה בין ערבים. אפילו באופן משמעותי". נחמד הודה כי המינהל האזרחי סירב לבקשתם לקבל היתר עסקה. ההחלטה בתיק זה אמורה להינתן השנה.

במגרון סירבו להגיב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו