בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טולוז, צרפת והאיסלאם

תגובות

המשטרה היתה בסדר. אני יודע שבבתי הקפה הפליגו בדיבורים על שיטות יחידת ההתערבות של המשטרה, על המצור, על עוצמת ההתקפה. ואני יודע שהיו חוקרים מהכורסה, חכמים שלאחר מעשה, מומחים בשם עצמם לענייני טולוז, שנדהמו מכך שלא זיהו, שלא ניטרלו אפילו, את הרוצח-לעתיד בטרם עבר למעשים. מכיוון שצרפת היא מדינת חוק, ושהנחת ביצועו של פשע נחשבת עבירה רק בסרטי מדע בדיוני, לא נתעכב על הטענה השנייה. אשר לראשונה, היא מתעלמת מכך שהשוטרים עשו את כל שהיה ביכולתם, תוך סיכון חייהם, כדי לחוס על חייו של מבצע מעשי הרצח, והחליטו לפתוח באש רק כמוצא אחרון, מאחר שלא הותיר בידם ברירה אחרת. זו המציאות, כל השאר אינו אלא פטפטת, או לעתים, חוסר אחריות.

הפוליטיקאים היו בסדר. להוציא את מנהיגת הימין הקיצוני מרין לה פן, שהרבתה בהכרזות בנוסח "אמרתי לכם", ומועמדת מהשמאל הקיצוני ששלפה לנו שוב את פזמון "האחדות-הלאומית-שמשחקת-לידי-ההון-ושותפיו". המועמדים לנשיאות מצאו כולם, ומיד, את הנימה הנכונה כדי להכריז על מצב חריג דמוקרטי. טרגדיה לאומית, אמר סרקוזי. להשעות את מערכת הבחירות, המשיך פרנסואה הולנד. ואצל זה כמו זה, מינון נכון של מה שלא ראוי שיתמשך, לבל ינחיל לרוצח מעין ניצחון שלאחר המוות. רק רגע של אנחה, של תדהמה, של חלחלה. טוב ממלים, זה היה רפלקס; מאותם רפלקסים שלפיהם אפשר לשפוט לא רק אדם, אלא גם מדינה וכושר ההתקוממות שלה לנוכח פרץ זוועה. רגע של חסד. יופיו של אבל הנחווה במשותף. נחלתם של עמים גדולים.

החברה האזרחית היתה בסדר. היקפה של המחאה הספונטנית, באותו ערב ממש, ריגשה. מורים, שכמעט כולם דאגו לכבד למחרת את דקת הדומייה בכיתותיהם. מוסדות יהודיים, הקרי"ף (ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת) בראשם, שידעו למצוא, גם הם, את מלות הכאב, החמלה, האיפוק. אימאמים מתאבלים. אחוות אינטלקטואלים ערבים. ארגונים (אני חושב על "אס-או-אס גזענות"), הראויים לכל שבח על התפקיד שהם ממלאים, כבר שנים, בהתרעה על גזענות, אבל גם על אנטישמיות, על הצורות החדשות (בעיקר האנטי-ציוניות) שהיא לובשת, גם הם הפגינו את נוכחותם. ולצד אלה, ההקלה שהפעם לא נשמעו כמעט אותן יבבות נדושות על ילדותו העשוקה של הרוצח, חייו בשכונות מצוקה, אבטלה-המובילה-לפשע, בקיצור, כל אותם טיעונים נצחיים של תרבות התירוצים המסלידה - סוף סוף.

רויטרס

ובכן, שמונה ימים אחרי, איפה אנחנו עומדים? החקירה, קודם כל. מחכים לחקירה האמיתית, שתקבע איזה סיוע, מלבד זה של אחיו, קיבל הרוצח. שמעתי, כמו כולם, את השוטרים חוזרים ואומרים שמדובר באקט "מבודד" שאינו משתייך לשום "רשת" ושנעשה בידי אדם שהלך בדרך "ההקצנה העצמית". המממ... כשם שאני מצדיע ליעילות שבה ניטרלו את הפושע, כך אני מסתייג מקביעתם זו, הנראית לי קלת דעת.

האמת היא שיש אי-הבנה, לפחות, ביחס למשמעות המלה. אם ב"רשת" מתכוונים להשתייכות "רשמית" לאל-קאעדה או ל"זכיינית" אל-קאעדיסטית לכל דבר, ברור שלא מדובר ברשת. אבל אם מתכוונים לרשת במובן החדש של המלה, רשת במובן שהמלה קיבלה מאז מותו של בן-לאדן, רשת במובן חצי פוליטי-חצי מאפיונרי, שכבר נקשר לג'יהאדיזם, אין ספק שהיתה נחוצה רשת כזו כדי שאדם נטול משאבים לכאורה יוכל להצטייד באמצעי לחימה, ללמוד להשתמש בהם, להחזיק כמה דירות - שלא לדבר על ביקור באותם אזורים שבטיים בפקיסטאן, שאני מכיר קצת, ושבהם, תאמינו לי, קשה, כשמתאמנים בטרור, להסתובב באצטלה של תייר.

המשימה השנייה המוטלת עלינו היא לחשוב על עצם העניין. לא לתרץ אותו, אלא לחשוב עליו. וכדי לחשוב, להתנער מההשפעה הפרוורטית הכפולה העלולה להיווצר אם יימשך הלם השעות הראשונות מעבר לסביר. אמרו: האיש הזה הוא מפלצת, רוע צרוף; כל דמיון למה שכיניתי בשבוע שעבר "מלה שפלה" יהיה סתמי ולא ממצה; זה נכון, אבל גם שגוי בחלקו; מכיוון שפשע הוא - כמו ההגדרה של אמיל דורקהיים להתאבדות - "מעשה חברתי טוטלי", אין לחסוך במאמצים כדי להתחקות, בזהירות אבל בקפדנות, אחר כל מה שתורם זה שנים - באינטרנט למשל, או בחוגי החזית הלאומית - ליצירת אקלים באושים בארצנו, המהווה קרקע פורייה, גם אם בשפות פוליטיות שונות, להתהוות הגרוע מכל.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אומרים: אל תבלבלו את היוצרות! איסלאמיזם אינו איסלאם! וככל הנראה המנוול חסר המוח הזה לא היה אפילו איסלאמיסט! גם זה נכון; נכון באופן מוחלט; אבל אם ניצמד רק לכך, האמת האחרת, הסימפטומטית של דרמה מסוג זה, עלולה לחמוק מעינינו; סימפטום של מה? של מה שסופרים טובים כעבד אל-ואהב מדב מכנים "מחלת האיסלאם", שבה יהיה עלינו, באחד הימים, ושוב בזהירות, לטפל בלי כחל וסרק. צרפת והאיסלאם... יותר מכך: "האידיאולוגיה הצרפתית" ומה שאפשר לכנות "האידיאולוגיה האיסלאמיסטית". באוזני כולם, אין דבר צורם מזה. ואף על פי כן זה לב העניין, ההקשר הכפול של הטרגדיה הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו