בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היכונו להגעתו של הנייר הדיגיטלי, והפעם באמת

שלושה דברים שקרו לאחרונה מעידים שעידן הנייר עומד להסתיים

13תגובות

תעשיית הנייר בילתה לא מעט זמן בצמרת. אבל הסוף שלה, כך מסתמן, הולך ומתקרב. מהפכת המידע לא קרתה בשנות ה-90, עם עליית הווב. היא קרתה במאה ה-15, עם המצאת מכונת הדפוס, והיא לא היתה מתרחשת אלמלא הנייר היה מגיע לאירופה במאה ה-13, ולגרמניה עם תחילת המאה ה-15. זה עניין כלכלי. קלף היה יקר מדי לייצור המוני. אבל נייר היה זול.

מהמאה ה-15 ועד לפני שנים מועטות, כוחה והשפעתה של תעשיית הנייר רק הלכו וגדלו. דואר, ספרים, מסמכים, אפילו אריזות - אלה היו תחומים שבהם הנייר היה דומיננטי ללא עוררין. לטובת תקשורת בינאישית, נזקקו לנייר. משהו שהיום הוא כמעט בגדר קוריוז.

בפברואר האחרון, הכריזה סופרת המדע הבדיוני והפנטזיה מרי רובינט קוואל על "חודש מכתבים", שבו עודדה אנשים לשלוח כל יום מכתב, כזה שנכתב על נייר, משולשל בתיבה ברחוב, ומגיע באמצעות דוור לתיבת הדואר הביתית הממשית.

גטי אימג'ס

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אנשים שהשתתפו בחודש המכתבים דיווחו שנהנו לקבל מכתבים. אבל עצם ההכרזה על "חודש מכתבים" עוזרת להבהיר את המצב כיום, שבו עבור רוב האנשים, "מכתב" היא מילה חסרת משמעות ביומיום. אנחנו מקבלים בדואר חשבונות, תכתובת רשמית אחרת ועלונים פרסומיים. אבל מכתבים? כתובים ביד? מחברים או קרובים? זה כמעט ולא קורה.

במאמר שהתפרסם לאחרונה ב"פורבס", טוען ונקטש ראו, שעבד בעבר בזירוקס, שנקודת האל-חזור של הנייר היתה סגירת מפעל גודריי-בויס בהודו, המפעל הגדול האחרון בעולם למכונות כתיבה. ראו טוען שאפילו ברמה המטאפורית, השפעתו של הנייר פוחתת, כשתנועה באינטרנט מתרחשת פחות בצורה של "עמודים", ויותר ביישומים וזרמי מידע (פיד).

טענתו המעניינת ביותר של ראו היא שדעיכתו של הנייר מסמנת את סוף הקנוניות בחיי התרבות. הכתוב על הנייר, כידוע, אינו משתנה. מה שהדפסת הוא מה שיש - לפחות עד הודעת התיקון, או המהדורה הבאה של הספר. בעולם שבו המידע מגיע דיגיטלית, התשתית שונה, ולפיכך גם ארגון המידע שונה. הוא משווה את הסיטואציה הזו לנפילת האימפריה הרומית, שהובילה להרס הדרכים ולפריחת תרבויות מקומיות. הוא מכנה את תקופת שלטון הנייר "פקס פאפירה", על משקל השלום הרומי המפורסם.

אבל זאת הקבלה שהיא, בלשון המעטה, בעייתית. נפילת האימפריה הרומית הובילה למאות שנים של אפלה תרבותית, ושל ניתוק קשרי סחר ותרבות. המצב הנוכחי שונה, מכיוון שכבר יש לנו תשתית יעילה; הנייר לא דעך והותיר אחריו ואקום. הוא הוחלף. הדרכים הרומיות הוחלפו על ידי - ואני מקווה שתסלחו לי על שובה של מטאפורה ממה שנראה כעת כעבר הרחוק - אוטוסטרדת המידע.

קוסם דיגיטלי

שלושה דברים שקרו בחודש האחרון מצביעים, כל אחד בדרכו, על השינוי המתרחש במסגרת סוף עידן הנייר. הראשון מביניהם הוא הופעת ספרי הארי פוטר בגרסאות דיגיטליות. הסדרה המצליחה ביותר של העשור הקודם היתה המקבילה של עולם הספרות לקטלוג של הביטלס בעולם המוזיקה: המוצר התרבותי הגדול האחד שסירב להתקדם לדור הטכנולוגי.

אבל הכניסה של ספרי הארי פוטר לעולם הדיגיטלי היתה שונה מאוד מזו של ארבעת המופלאים. הקטלוג של הביטלס הגיע לעולם הדיגיטלי באמצעות אייטיונז של אפל, ורק באמצעותה. אם אתם לא חיים באקוסיסטמה של ניו יורק, אין לכם גישה אליו. הקטלוג של ג'.ק. רולינג, לעומת זאת, זמין לכל הפלטפורמות הגדולות שיש. אבל למרות שאפשר לקנות אותו לקינדל, אי אפשר לקנות אותו מאמזון.

מי שמחפש את ספריה של רולינג באמזון, או בבארנס אנד נובל, ימצא עמודים המוקדשים לגרסאות האלקטרוניות שלהם. אבל אלה מפנים לאתר הרשמי של הסופרת, שבו תוכלו לקנות את הספר במגוון פורמטים. זה, כמובן, לא תרגיל ש-99.99 אחוז מהסופרים היו יכולים לבצע: למכור את הספר שלהם ישירות, ועדיין לקבל הפניות בולטות מאתרי המכירה המתחרים. אבל הספרים על הקוסם הצעיר פופולריים במידה כזאת שחשוב לאמזון ובארנס אנד נובל להכריז "יש את זה בפלטפורמה הדיגיטלית שלנו", גם אם הם לא אלה שמוכרים את הספר. את הנקודה הזאת, אגב, של פופולריות שחוצה גבולות, יכולתי להדגים גם באמצעי אחר: המוות הסופי של מהדורת הדפוס של אנציקלופדיה בריטניקה, לטובת השקעת המשאבים במהדורה דיגיטלית שתישאר מעודכנת.

הדבר השני שאירע לאחרונה הוא שחברת LG מכניסה את הנייר הדיגיטלי שלה לשלב הייצור ההמוני. נייר דיגיטלי - שנראה יותר כמו גיליון פלסטיק שמישהו הדפיס עליו טקסט, עד שהטקסט הזה משתנה בלחיצת כפתור - הוא משהו שמסתובב כבר שנים בתערוכות מקצועיות של תעשיית המחשבים. ב-2008, כשראיתי לראשונה נייר דיגיטלי של חברת Readius, נדהמתי. אבל בשנים מאז, עדיין לא ראינו מוצרים אמיתיים המבוססים על הטכנולוגיה הזו. ובכן, זה הולך להשתנות, וזה הולך להשתנות השנה.

הנייר הדיגיטלי של LG, גיליון בעובי 0.7 מילימטר, נמצא בדרך למספר יצרני מקראות דיגיטליות בסין, ויגיע במוצרים נוספים כבר השנה. מדובר במוצר עמיד - LG זרקו אותו מגובה וחבטו בו בפטישים. תהיה לו אמנם נקודת חולשה, בסוללות ובחומרה שתחבר אותו אלחוטית לרשת, אך הוא יספק חוויית קריאה שבפועל תהיה זהה לנייר המודפס. בסין כבר יש שני מכשירים שונים שבנויים על טכנולוגיית Mirasol, שמאפשרת תצוגה צבעונית על מסך Ink-E כמו זה של הקינדל והנוק, ומעניין יהיה לראות מה יקרה כשהטכנולוגיה הזאת תגיע גם היא לנייר הדיגיטלי.

מסכים מדברים

המאורע השלישי לא קשור ישירות לנייר, אבל מתקשר למות ה"פקס פאפירה", שעליו מתאבל ראו. מדובר בתופעת ה"איראנים, אנחנו אוהבים אתכם. לעולם לא נפציץ אתכם". למקרה שהחמצתם, מדובר בתופעת פייסבוק שהחלה כשהמעצב הגרפי רוני אדרי העלה לפייסבוק פוסטר עם הכיתוב שלעיל באנגלית. רבים הכינו פוסטרים דומים, ולאחר זמן קצר הגיעה התגובה: פוסטרים רבים מאיראנים עם מסרים דומים, של אהבה ושל שלום.

ה"שלום הרומי" היה שם יפה לשלטון הרומי. והפקס פאפירה לא היה רק עידן של קנוניות, כי אם גם של מונוליטיות. עידן שבו מסרים בין אומות עברו בעיתונים, תחנות רדיו וטלוויזיה, והביעו את העמדות של האנשים שעומדים בראש המערכת. הדפוס של גוטנברג הסיר בזמנו חסמים ואיפשר לאוכלוסייה רבה בהרבה לקרוא. אבל העידן שאחרי הנייר הופך את זרימת המידע לדו כיוונית. הופך אותה לתקשורת אמיתית, שחוצה גבולות גיאוגרפיים ופוליטיים.

לא הגענו לאוטופיה, כמובן. גם בעידן הדיגיטלי, עם ביטול המונוליטיות, מחקרים מראים שאנשים נוטים להיזון רק ממקורות שמביאים מידע מזווית ראייה שדומה לזו שלהם. אבל הפגם הזה היה קיים גם בשיטה הקודמת. אחרי מלחמת עיראק השנייה, למשל, רוב הרפובליקנים המשיכו להאמין שהיו בעיראק כלי נשק להשמדה המונית, כי זה מה שאמרו להם באמצעי התקשורת. האמת הוצנעה מאוד ברשתות כמו פוקס, והם ביכרו לשמוע מה שנוח.

אבל, העידן שלאחר הנייר הוא עדיין עידן טוב יותר. אמנם, בעבור רבים "נייר" הוא שם קוד ל"ידע", אך הטכנולוגיה שמחליפה את הנייר מאפשרת גישה חופשית ופתוחה בהרבה למידע, ומסירה יותר ויותר חסמים מדרכם של יותר ויותר אנשים. קחו את הפקס פאפירה שלכם, ותנו לי את הרשת.*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו