שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הערכים של כוכב נולד

מאיה קרבט יורדת מהפסגה

שי פוגלמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי פוגלמן

מאיה קרבט משתדלת ללכת בין הטיפות. היא למדה היטב איך לעשות זאת בעשור האחרון, עת עבדה כדוברת חברת "קשת", אחת מזכייניות ערוץ 2 בטלוויזיה. בראיונות ובשיחות איתה, כל משפט שקול ומחושב היטב. אין לה מעידות או פליטות פה, אפילו כשהיא מדברת "אוף דה רקורד". במסגרת עבודתה בקשת היא תידרכה עשרות, אם לא מאות, אנשי תקשורת ויוצרים לקראת ראיונות עיתונאיים. למעשה, לא בלתי מדויק לתאר אותה כאחת הנשים החזקות בתקשורת הישראלית בשנים האחרונות. היא יודעת בדיוק איך הדברים עובדים וקשה לטמון לה פחים או לדחוק אותה לפינה. "תרשום שזזתי באי נוחות על הכיסא", זה המקסימום בערך שאפשר להוציא ממנה בתגובה לשאלות שעלולות להביך את החברה שעזבה לפני שלושה חודשים, או לגרום מתיחות עם גורמים שאיתם היא מתכננת לעבוד בעתיד.

היא נפרדה מקשת ומאחת המשרות הבכירות בעולם התקשורת הישראלית רק כי לדבריה "הרגשתי שמיציתי את עצמי בתפקיד. הרגשתי שאני צריכה לחוות את החיים המקצועיים גם במעגלים נוספים של עשייה. עכשיו אני רוצה להיות אדון לעצמי. להיות אדון לזמן שלי ולהחלטות שלי".

במסגרת תפקידה בקשת היתה קרבט שותפה מרכזית לטיפול במשברים הגדולים שעברו על החברה בשנים האחרונות. במקצועיות מעוררת פליאה היא הצליחה למוסס כמעט כל שערורייה. בכוחניות חסרת פשרות היא ניערה מתדמית החברה שלל אירועים שנויים במחלוקת. מי זוכר היום את הקשר של קשת לפרשת דודו טופז, את זיוף הסמסים בתוכנית "כוכב נולד" או את הרשעתה של שופטת התוכנית, מרגלית צנעני?

אך בסערה התקשורתית שעוברת בשבועות האחרונים על הזכיינית קשת בבית "האח הגדול", קרבט צופה מהצד. "קל לבקר את הדברים מבחוץ, אבל זה לא הוגן וגם לא נכון, כי מבפנים זה תמיד נראה אחרת לגמרי", היא אומרת על התנהלות החברה מול הטענות על שימוש בכדורים פסיכיאטריים במסגרת התוכנית "האח הגדול", כפי שנטען בפרסומים לפני כחודש ב"ידיעות אחרונות".

מאיה קרבט. תרשום שזזתי באי נוחות על הכיסאצילום: ינאי יחיאל

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

היא מספרת שהתקשרה מספר פעמים בתקופה האחרונה לבכירים בחברה ולעובדי מחלקת יחסי הציבור, "אך ורק כדי לשאול לשלומם. הם מאוד עמוסים. הם נמצא בסשנים מטורפים של ישיבות ודיונים. ומבחוץ, אי אפשר וגם אין כל טעם להכניס את הרגל. מבחינתי, קשת זה פרק שהסתיים. זה ארגון שגדלתי בו ולמדתי בזכותו הרבה דברים שאקח בטח לכל החיים, אך הפרידה שלי מהמקום מלאה ושלמה. אני ממשיכה הלאה. יש שם צוות מצוין והם מוכיחים את היכולות שלהם לטפל במשבר. כשאתה מסיים פרק אתה צריך להיות מספיק שלם עם עצמך ולהניח שהדברים ימשיכו לעבוד גם בלעדיך".

"אני חושבת שיש פה ווליום גבוה מדי ביחס למשבר בסדר גודל כזה", היא אומרת על הפרשה אך מיד מוסיפה: "קשת מנהלים את הדברים באופן מדוד ומבוקר. מצד אחד, הם שומרים על אתיקה ועל הפרטיות של האנשים שהיו בתוך הבית. מהצד השני, הם מגבים את הצוות שנבחר לעבוד במסגרת הפרויקט. זה לא פשוט. לפעמים יש סתירות. צריך לנהל משבר בשקיפות המקסימלית ולאפשר לארגון לפעול במהירות. 'האח הגדול' זו תוכנית מורכבת ויש בה הרבה מאוד היבטים שקל לנגח. היא שנויה במחלוקת מעצם הגדרתה ולכן, כשיש אירוע בסדר גודל כזה הוא מקבל עוצמות וחשיפה חסרי פרופורציות".

מאז שקרבט עזבה את קשת, היא בחנה כמה הצעות וכיוונים. היא ערכה פגישות עם מספר חברות וגורמים בתחום התקשורת, ולמרות הכחשותיה הנמרצות, התפרסם שהיתה מועמדת לשמש כדוברת הקמפיין של יאיר לפיד לראשות הממשלה. בסוף החליטה לפתוח משרד "לניהול תקשורתי, ניהול תוכן ויחסי ציבור", בשותפות עם נירית וייס, מי שהיתה עורכת המגזין "פנאי פלוס" במשך חמש שנים ועורכת ערוץ 24 בטלוויזיה.

"קשה להגדיר את זה רק כמשרד יחסי ציבור. זו הגדרה חד כיוונית שמצמצמת את הדברים", אומרת קרבט. "כיום כל יצרן תוכן או חברה מנהלים דיאלוג עם הצרכנים. הם מנהלים דיאלוג עם אנשים שיש להם הרבה מקורות מידע, ולכן הדיון אודות ערוץ המדיה שבו פועלים כבר כמעט ואינו רלבנטי יותר. חשוב הסיפור שעומד מאחורי הדברים, ופחות האמצעי שבו בוחרים להעביר אותו".

השתיים עוד לא בחרו שם לשותפות ועוד לא מצאו משרד. "אנחנו בצומת של הרבה החלטות. נתחיל בקרוב, רק אחרי שנהיה מוכנות. מן הסתם נעסוק בתחומים שיש לנו יכולות מוכחות לגביהם, גופי מדיה, ניהול מותגים, ניהול מידע ודברים שקשורים לתרבות ולייף סטייל. אבל אנחנו לא מקובעות. לא הצבנו גבולות ברורים. אנחנו רוצות לבנות את הדברים בצורה מבוקרת, כדי שנוכל לתת את השירות כמו שצריך, שנוכל להרגיש הזדהות עם הסיפור, עם הלקוח, ולבנות איתו מערכת של ביטחון הדדי".

כשקרבט מדברת על הזדהות עם הסיפור, זו לא סתם קלישאה. ההזדהות והמסירות שלה למקום עבודתה הקודם היו מוחלטות. "בשביל הרבה עיתונאים, וכל מי שמתעסק בתקשורת, במהלך העשור האחרון קשת היתה קרבט. היא היתה הפנים שמקבלות אותך מאחורי הקלעים", אומר עורך באחד ממוספי התרבות בעיתונות המודפסת. כשאר המרואיינים לכתבה, גם הוא מעדיף להישאר בעילום שם כשהוא מדבר על קרבט, ויש לו הסבר: "היא ישבה בצומת מרכזי, וברור לגמרי שהיא תמצא לעצמה את הצומת המשפיע הבא.

"לפעמים עלה הרושם שהיא כל כך מצליחה בתפקיד, כי היא עובדת אצל הזכיינית המובילה. תמיד עדיף להיות שייך לקבוצה המנצחת. אבל גם בתחום יחסי הציבור, קשת היתה מוצלחת הרבה יותר מרשת ומערוץ 10 המתחרים, וזה היה בעיקר בזכותה. התוכניות של קשת זכו לחשיפה הרחבה ביותר בעיתונים, הטאלנטים שלה זכו לראיונות הכי מפרגנים".

לדברי כמה מהמרואיינים, אחד מסודות ההצלחה של קרבט נעוץ במערכות היחסים המקצועית אך גם החברית שנוצרה ביניהם במשך הזמן. כתב טלוויזיה בכיר מספר: "אין כמעט עורך, או כתב שמתעסק בתחום, שלא יעיד שהוא שומר עם קרבט על יחסים טובים ולמעלה מזה. החל מהרמה הקורקטית-המקצועית, ועד לחברות אמיתית. זאת לא מניפולציה. היא באמת בן אדם חברותי. בנוסף, היא גם לא ממש שמה גבולות בין המקצועי לאישי, וזה משהו שמאוד קל להתחבר אליו במקצוע הזה".

"תוכנית כמו 'כוכב נולד' למשל, התוותה את הציר המרכזי של התרבות המוזיקלית בארץ בעשור האחרון. נולד בה דור חדש של זמרים. בעתיד חלקם בטח ייכנסו לפנתיאון התרבות הישראלית"צילום: חגי פריד

הכל ערכים

קרבט, בת 40, אם לעלמה בת ה-14 ושיר בת ה-10. היא גרה בנוף ים ובארבע וחצי השנים האחרונות מצויה בזוגיות עם התסריטאי דוד ליפשיץ, הכותב הראשי של התוכנית "ארץ נהדרת". של שידורי קשת כמובן. לדבריה, הבנות שלה לא צופות יותר מדי בטלוויזיה. "הן ילדות עסוקות. ואני מאמינה שהחינוך שלהן לא צריך להגיע מהטלוויזיה", היא אומרת. "אני עושה בתחום הזה סדר ברור, קובעת מה ראוי לצפייה ומה מיותר. מובן שרמת המעורבות שלהן גבוהה יותר מאצל ילדים אחרים, אך הן גם מכירות את הדברים מאחורי הקלעים ומודעות היטב למציאות שעומדת מאחורי הפלזמה".

היא גדלה בצפון תל אביב ובהרצליה פיתוח, בת בכורה מבין שלושה ילדים. היא מספרת שמגיל צעיר נמשכה לעולם התקשורת והבמה. "במשך כל תקופת הילדות והנערות אבא שלי (בצלאל קרבט, מנכ"ל חברת התעופה סאן דור) היה איש שיווק בתיאטרון הבימה ובהדרן. גדלתי בבית שהיתה בו הרבה הערכה לתרבות, תיאטרון וספרות. גם אותי כיוונו לשם מילדות".

מגיל צעיר למדה לנגן על פסנתר, וחשבה שתמצא את עצמה לאור הזרקורים על הבמה, ולכן בתיכון הלכה ללמוד בבית הספר לאמנויות תלמה ילין. לדבריה, "אז בערך התחילה המשיכה שלי אל מאחורי הקלעים. הבנתי שתהליך העשייה מעניין אותי יותר מאשר ההופעה בפרונט. עד היום אני הכי אוהבת לצפות בסרטים דוקומנטריים שעוקבים אחרי תהליכים, בביוגרפיות או במסעות הופעות של אמנים".

מיד אחרי שהשתחררה מהצבא, התחילה קרבט לעבוד ביחסי הציבור של המחלקה הישראלית בחברת המוזיקה הד ארצי. היא היתה שם קרוב לעשר שנים, עדה לאחת התקופות המרתקות והפוריות של המוזיקה הישראלית. שם גם הכירה את אבי בנותיה, המפיק חיים שמש.

בימים אלה היא לומדת קולנוע באוניברסיטת תל אביב, וכמו בילדות, עד היום היא קוראת ספרות טובה. לאחרונה סיימה את "מובי דיק" וכמה מספריו של ז'ורז' פרק. לדבריה, היא גם אוהבת לכתוב.

על רקע הרגלי צריכת התרבות של קרבט, קשה לפעמים להבין את התגייסותה המסורה לדברר וליחצן את תוכניות הזכיינית קשת. "אתה לא חייב לאהוב את כל מה שאתה מדברר, אבל אתה צריך להבין את המורכבות", היא אומרת על משרתה הקודמת. "תמיד מצאתי תכנים שאיתם יכולתי להזדהות. ואם לא איתם, אז לפחות עם המנגנונים שעומדים מאחוריהם. עולם התקשורת הוא מורכב וקשוח ולא תמיד אפשר לאהוב ממש את הכל. אבל אי אפשר להיות דובר של גוף או ארגון אם אין לך הזדהות, לפחות עם הערכים הבסיסיים שהוא מייצג".

במקרה שלה מדובר לא רק על ערכים. גם שיטות העבודה שלה חפפו להישגיות ולתחרותיות חסרת הפשרות שמאפיינות את קשת. "היא שלטה באופן מוחלט על כל הראיונות עם הטאלנטים או היוצרים של החברה", מספר יוצר שעבד מספר שנים בקשת. "לפני כל ראיון חשוב היא היתה נותנת ממש תדריך מסודר. היא מספרת למרואיין על הכתב, על העבר שלו, על התחומים שהוא מסקר. היא היתה מגדירה מה יהיו גבולות הראיון, מה יהיו הנושאים שבהם יעסקו השאלות. הדברים תמיד היו מאוד מסודרים".

גם מהצד השני של המתרס מתארים כתבי תקשורת מציאות דומה. עורך מוסף תרבות מספר כי "בניגוד לזכייניות אחרות או גורמים אחרים בעולם הבידור, בקשת תמיד ברור מי הולך לאן, זאת אומרת, איזה מרואיין יילך לאיזה עיתון באיזה עיתוי ולאיזה מוסף. הקוראים לא תמיד מודעים למנגנון היחצני המטורף שעומד מאחורי הדברים, אבל הדברים בקשת תמיד היו מתוקתקים לחלוטין. בכל תוכנית או סדרה הם הצליחו למצות את הכוח שלהם עד הסוף".

לדברי כמה כתבי בידור, קרבט יצרה איתם מערכת יחסים שמבוססת על אמון וכבוד הדדי. "אתה יודע שמילה שלה זו מילה". אומר כתב תרבות באחד מערוצי הטלוויזיה. "כשהיא מבטיחה בלעדיות על מרואיין אתה יודע שכך זה יהיה. מנגד היא גם לא תבטיח משהו שלא תוכל לעמוד בו. לפני עליית תוכנית חדשה אפשר למפות בדיוק איזה טאלנט יתראיין באיזה מוסף או תוכנית. יש פה חלוקה הייררכית ברורה של כוח. וקרבט תמיד ידעה להשתמש בו נכון".

נבואת המסך

קרבט מעידה על עצמה שהיא "אדם טוטלי", והיא גם מודעת למחירים האישיים שהמסירות המקצועית הזו גובה ממנה. "תמיד עולות מחשבות שהדברים יכולים היו להתנהל גם אחרת. תמיד יש את אפשרות לבחור בכיוון אחר. אבל צריך לבחור בחיים והבחירה שלי מאוד ברורה ונחרצת". היא מגדירה את המסלול שבחרה כ"שאיפה מתמדת למצוינות".

גם את האופי של החברה שממנה נפרדה לפני כשלושה חודשים היא מגדירה באופן דומה. "זו קבוצה שרצה כבר הרבה שנים ביחד", היא אומרת על מנהליה הבכירים של חברת קשת. "יש מתאם בין כל המעורבים, יש הבנה ברורה של איך הדברים צריכים לעבוד. לחברה הזאת יש דנ"א שמכיל הרבה סקרנות. זו חברה שלא שוקטת לרגע על שמריה. העבודה נמצאת כל הזמן בתהליך של התחדשות, בניסיון לבחון איך אפשר לעשות את הדברים טוב יותר".

מה זה טוב במושגים של טלוויזיה? מסחרי יותר? נצפה יותר?

"כן. זה המדד בסופו של דבר. אבל אם תשאל את האנשים שעושים את התוכנית תבין שזה הרבה יותר מזה. זו אמנם בסך הכל תחנת טלוויזיה, אבל היא מכילה בעשייה שלה גם הרבה ערכים. ברור שזו אולי לא המילה הכי נכונה בהקשר של הקורא, כי המילה ערכים לא מתיישבת בהגדרה של טלוויזיה מסחרית. אבל תוכנית כמו 'כוכב נולד', למשל, התוותה את הציר המרכזי של התרבות המוזיקלית בארץ בעשור האחרון. נולד בה דור חדש של זמרים. היום הם הכוכבים הגדולים ביותר של המוזיקה העברית. בעתיד חלקם בטח ייכנסו לפנתיאון התרבות הישראלית".

זה לא קצת מוגזם? בוגרי "כוכב נולד" מתפרסמים יותר במדורי הרכילות באינטרנט ופחות בעמודי התרבות או המוזיקה.

"אתה ממחזר טענות פופוליסטיות. בסופו של דבר, אני לא חושבת שאנשים באים לתוכנית בשביל להופיע במדורי הרכילות. הם רוצים להיות זמרים, הם רוצים ליצור, להתבטא. כל מה שמסביב זה אולי אמצעי, אבל בטח לא המטרה של רבים מהם. אני לא יכולה להגיד אם זה טוב או רע, אבל זו עובדה, שפרפורמרים בעלי נכסים ווקליים לא מוצאים היום שום דרך אחרת להתבטא או להצליח בתעשייה הזו. זה עוד מוקדם מדי בשביל לחרוץ, אין לנו מספיק פרספקטיבה של זמן, אבל בממוצע, מכל עונה בתוכנית יצאו לפחות בין שלושה לחמישה זמרים, שזוכים היום להרבה הצלחה. בעונות האחרונות כמה מועמדים בחרו לאודישן שלהם שירים מאלבומים של אנשים שבקעו 'מכוכב נולד'".

קרבט מתייחסת באופן דומה גם לביקורות אחרות שמופנות לעבר תוכניות קשת ושאר זכייניות הטלוויזיה המסחרית בארץ. "התפקיד של הטלוויזיה הוא לא לחנך. צריך לרדת מהעץ הזה. התפקיד הוא לעשות תמהיל נכון, ואסור לשכוח מה קשת עשתה גם בתחומים אחרים. יש אלף דוגמאות לטלוויזיה טובה וערכית שעושים שם". היא מציינת בגאווה תוכניות כ"עובדה" ו"ארץ נהדרת", וסדרות כ"פלפלים צהובים" או "עבודה ערבית". "אני לא חושבת שיש עוד זכיין טלוויזיה בארץ שהיה יכול לשדר עונה שלישית של תוכנית כזאת, לעתים בפריים טיים, ולקבל 20 אחוז רייטינג. עלו שם סוגיות מורכבות שהחברה הישראלית לא כל כך אוהבת להתעסק בהן. זה לא היה מובן מאליו לשדר במתכונת הזאת את הפרק על הנכבה שהיה בעונה השנייה, למשל.

"הטלוויזיה מנהלת דיאלוג עם הלקוחות שלה יותר מכל ענף אחר. בכל רגע נתון אתה נמדד מחדש ומקבל את התוצאות מיד למחרת על הבוקר. זה מדיום מאוד חזק שפונה למאסות, ומטבע הדברים לאנשים תמיד יש מה להגיד. יש פלורליזם עצום של דעות. אך בסופו של דבר, הביקורת החשובה ביותר ניתנת על ידי מיליון וחצי צופים פוטנציאליים. לטלוויזיה המסחרית יש איתם מעין חוזה מתוחכם שנעשה במעמד צד אחד בלבד, וזה הצד של הצופים. ברגע השידור לי אין אפשרות להשפיע על החוזה הזה. הם תמיד יכולים לבחור בשלט ולצפות במשהו אחר".

היא מעריכה שתעשיית הטלוויזיה המקומית לא תחווה בשנים הקרובות התרסקות דומה לזו שעברה על עולם המוזיקה. לדבריה, "בניגוד למוזיקה, כאן מדובר על פלטפורמה בלבד. המכשיר שממנו צורכים את המדיה הוא לרוב מרכז החיים של הבית. שם נמצא התוכן המרכזי. אבל התוכן הזה יכול גם לנדוד לפלטפורמות אחרות. זה כבר לא משנה אם תצפה בו גם באינטרנט או בווי-או-די. בסופו של דבר, תחזור ותצרוך את אותם החומרים דרך מסך.

"חוץ מזה, האנשים שהובילו בזמנו את עולם המוזיקה היו פחות מוכשרים מאלו שמובילים היום את תעשיית הטלוויזיה בארץ. יכולת הניבוי שלהם היתה פחותה. אף אחד לא העריך שהאינטרנט יחדור בצורה כל כך מהירה וקיצונית. כל נושא שיתוף הקבצים והעברת מוזיקה ברשת נחתו על התעשייה הזו ברגע אחד. לא היה שם מקום לאבולוציה של הפלטפורמות כפי שקורה היום בטלוויזיה, אז היתה הכחשה מסוימת. היום יש דריכות. מעניין ללוות את התהליכים ואחר כך להסתכל עליהם מפרספקטיבה של זמן. שם היה הפסד, פה יש ניצחון של הידע ושל קריאת המפה".*

איפור: חן אלקבץ; סטיילינג: סיוון חימי; בגדים: לטרנז'ר; תכשיטים: noritamy

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ