בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיתוי העצמאות
 של סקוטלנד

בעוד שנתיים וחצי יחליטו תושבי סקוטלנד אם להיפרד מבריטניה; כרגע רובם
 אינם בטוחים שסקוטלנד יכולה לעמוד במחיר היציאה לחירות מדינית

12תגובות

האווירה בפאב הקטן ברחוב בייקר מספר 2, בלב העיירה הסקוטית סטירלינג, מתחילה להתחמם. עשרות דגלונים - צלב סנט־אנדרו לבן על רקע כחול - נתלו לרגל אליפות "שש האומות" בראגבי. אבל משהו אחר משלהב פה את היצרים: עצמאות סקוטלנד. ראש הממשלה המקומית, אלכס סלמונד, הודיע בינואר על כוונתו לקיים משאל עם בסוגיה ב–2014, וכבר דן בהליכים עם ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון.


ככל שזורמת עוד בירה בפאב, גדלה התמיכה בניתוק החבל מהממלכה המאוחדת. "בטח שזה מפחיד אותנו, אבל זאת הזדמנות חריגה להפגין אומץ לב", סבור ניל רוס, בן 55; קירסטי לובאט, בת 35, מרוקנת כוסית וודקה במכה ומכריזה: "לונדון רוצה להפחיד אותנו בטענות שלא נצליח לשרוד בלעדיה; אבל זאת טקטיקה בריונית ורק בגלל זה אצביע בעד עצמאות". פרנק מקורד, סמוק לחיים, מתפרץ לשיחה: "כבר 20 שנה שאני מצביע ל־SNP ‏(המפלגה הסקוטית הלאומית החותרת לעצמאות‏), הגיע הזמן שנלך לעצמאות".


אבל רק שעה קודם לכן, כשבאי הפאב היו צלולים יותר, נשמעו רובם נחרצים הרבה פחות. "כמובן, הייתי שמחה שסקוטלנד תהיה עצמאית, אבל מאיפה יבוא הכסף?" הסתייגה לובאט. גם רורי מקלאוד, שעמד מאחורי הדלפק, לא היה נחוש במיוחד. "בבחירות האחרונות הצבעתי SNP, אבל רק משום שהם הציעו לסייע כלכלית לסטודנטים, ואני למדתי אז באוניברסיטה. אבל עצמאות? למען האמת, אנחנו מקבלים יותר מדי כסף מלונדון בשביל לשרוף את הגשרים אתה".


רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

לבטים תמידיים אלה, בין הכמיהה לעצמאות לחשש מפרישה מהאיחוד עם אנגליה, שנחתם ב–1707, מסכמים את הגישה הרווחת בסקוטלנד. זאת, ימים ספורים אחרי הגשת תקציבה של בריטניה, ב–21 במארס, שחלק גדול ממנו מוקצה לסקוטלנד.


החלטת דאונינג סטריט לקבוע את משכורותיהם של עובדי מדינה בהתאם לאזור שבו הם עובדים עלולה להיות בעוכריהם של תושבי סקוטלנד. היא מרגיזה אותם. מצד שני, רשת הביטחון שלונדון מעניקה מרגיעה אותם.


נפט


מבחינה תרבותית, אין ספק: החבל שונה מאוד משכנו בדרום. לא רק המבטא אחר, אלא גם המוסיקה, הגסטרונומיה, הנופים, אפילו שטרות הכסף. מאפיינים ייחודים שהתגבשו במהלך ההיסטוריה, כפי שמזכירים 117 הקילומטרים של החומה שהוקמה בצפון אנגליה ב–122 לספירה בידי הקיסר אדריאנוס. מבחינה פוליטית, התושבים מזוהים יותר עם השמאל והם יותר פרו־אירופים. מבחינה דתית, הכנסייה של סקוטלנד נפרדת מהכנסייה של אנגליה ויש בה מיעוט קתולי גדול.


אבל מבחינה כלכלית ההיסוסים רבים. הכל מסתכם בשאלה אחת: האם סקוטלנד "מסובסדת" על ידי אנגליה, או שהיא עצמאית כלכלית? נכון להיום, סקוטלנד אינה רשאית לגבות מסים באופן עצמאי: ההכנסות ממסים מועברות כולן ללונדון ומחולקות מחדש על פי מפתח מיושן, "נוסחת בארנט", שמתייחס לגודל האוכלוסייה בכל אזור. על בסיס זה המספרים ברורים: לונדון מסבסדת את אדינבורו. בשנה שהחלה באפריל 2009 והסתיימה במארס 2010, סקוטלנד שילמה 50 מיליארד יורו וקיבלה 74 מיליארד.


לדעת ראש הממשלה סלמונד, משוואה זו מתעלמת מהעיקר: ההכנסות ממסים של הנפט המופק בים הצפוני, שמחושבות בנפרד. במקרה כזה השאלה נעשית מסובכת מאוד - כמה מהנפט שבריטניה מפיקה בא ממימי סקוטלנד וכמה ממימי אנגליה? מפלגת SNP מבקשת לקבוע את היחס לפי סימון אזורי הדיג, צעד שיקנה לסקוטלנד 90% ממשאבי הנפט ויאפשר לה לאזן את חשבונותיה עם אנגליה.


לנוכח טיעונים סותרים אלה, הסקוטים מהססים. כל הסקרים מלמדים שאין רוב לחסידי העצמאות. כשליש מתושבי סקוטלנד מצדדים בה, שליש מעדיפים את הסטטוס קוו ושליש מקווים להגיע לפשרה שתוביל לאוטונומיה נרחבת יותר ‏(המכונה "ביזור מרבי"‏), ותעגן את זכותה של סקוטלנד לגבות מסים. "אנחנו לאומנים במישור התרבותי, לא הפוליטי", מסכם אליסטר מאן, מרצה להיסטוריה באוניברסיטה של סטירלינג.


מי ישלם?


נכבדי העיר גיבשו עמדה חד־משמעית בנושא. חלקם התכנסו לארוחת הצהריים השבועית שלהם במועדון רוטרי במלון "גולדן ליון", שאליו באו במיטב מחלצותיהם. כולם גברים, לבנים, מהמעמד הגבוה; רובם פנסיונרים. בין צלי הבקר המבושל יתר על המידה לכוסית היין שהרימו לחיי "המלכה" וההרצאה על גיבור סקוטי היסטורי, הם מקיימים הצבעה גלויה בנושא שעל הפרק, ומרימים ידיים: 24 מתוך 26 מתנגדים לעצמאות.


"עבדתי זמן רב באפריקה בתחום הנפט וראיתי מה קורה כשמדינה אינה מוכנה לעצמאות", פסק מייק קווין. "הפוליטיקאים הם תמיד אלה שמטיפים לה, והם לא עושים את זה בשביל העם. מי ישלם לכל האנשים, שחיים היום על חשבון המדינה ותלויים לחלוטין בקצבאות הסעד", הוסיף. סנדי לוון, מנהל לשעבר בחברה לאבזרי גינון, מסכים אתו: "אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו". אף על פי כן הוא מודה שבבחירות הקודמות הצביע ל־SNP "אבל רק מסיבות טקטיות; רציתי למנוע מהלייבור לנצח. SNP חושבת שניצחונה האלקטורלי במאי 2011 ‏(המפלגה זכתה ברוב מוחלט בפרלמנט הסקוטי‏) מעניק לה מנדט לעצמאות, אבל היא טועה".


סטירלינג, עיר בת 45 אלף תושבים שהיתה בירת סקוטלנד עד 1437, אינה מעוז לאומני והשלטון בה עבר שוב ושוב, מהמפלגה השמרנית ללייבור ומ–2007 למפלגה הדוגלת בעצמאות. אבל בשנה שבה יתקיים משאל העם היא עתידה למלא תפקיד סמלי ביותר: ביוני 2014 ייערכו בה חגיגות לציון 700 שנה לקרב באנוקברן, שבו הכניע ב–1314 מלך סקוטלנד, רוברט ברוס, צבא אנגלי חזק וגדול בהרבה מצבאו. בתקווה להפיק את מרב התועלת הפוליטית מחגיגת הניצחון הנדיר על האויב האנגלי - וגם ממשחקי חבר העמים הבריטי שיתקיימו בסקוטלנד באותה עת - החליט סלמונד לקיים את משאל העם דווקא בסתיו 2014.


משאל העם ההיסטורי יתאפשר עקב הצלחתם הפוליטית חסרת התקדים של חסידי העצמאות. ב–2011 הם זכו, להפתעת הכל, ברוב מוחלט בפרלמנט הסקוטי - שיאו של תהליך שהחל ב–1979. במשאל עם ראשון בנושא דחו הסקוטים הצעה להקים פרלמנט סקוטי, בעיקר משיקולים כלכליים. ב–1997 יזם ראש ממשלת בריטניה אז, טוני בלייר, משאל עם חדש, שהסתיים בניצחון מוחץ של אומרי ה"הן" והוביל להקמת ממשלה אזורית. ב–2007 זכתה SNP ברוב יחסי וסלמונד התמנה לראש ממשלה; במאי 2011, עם התמוטטות הלייבור, השיגה SNP את ניצחונה ההיסטורי.


יתרון פוליטי


איך מתיישב אם כן ניצחון סוחף זה בקלפיות עם תמיכה מסויגת בעצמאות? "SNP השכילה להרחיק עצמה מעניין העצמאות", מסביר פיטר לינץ', מומחה למדע המדינה באוניברסיטה של סטירלינג. "היא מרגיעה את הציבור באומרה שהעצמאות לא תבוא מיד ושבינתיים היא יכולה לבעוט בכמה ישבנים בלונדון כדי להגן על האינטרסים הסקוטיים".


לכך יש להוסיף גם את הכריזמה המיוחדת של ראש הממשלה הסקוטי. "הוא האישיות הפוליטית המוצלחת ביותר בכל הממלכה המאוחדת", סבור קרייג מאיר, מרצה להיסטוריה בדימוס ומוסיקאי סקוטי, שלא החליט עדיין אם לתמוך בעצמאות. סלמונד, אדם חייכן ונינוח למדי מול המצלמות, משכיל להציג את העצמאות כסוגיה לא מאיימת. הוא מבטיח שלא יוצב גבול עם אנגליה, שהמלכה תמשיך להיות ראש המדינה, ושהלירה סטרלינג תישמר כמטבע רשמי לפחות למשך עשר שנים - היפוכה הגמור של לאומנות קרתנית ועוינת. כתוצאה מכך, המפלגות האחרות נאלצות לעבור למגננה: "היזהרו, אם תהיו עצמאים, תסבלו".


סלמונד גם השכיל לגבש מפלגה מאורגנת מאוד. אלסדר מקפרסון הוא חבר מועצת באנוקברן בן 50, שהצטרף ל־SNP בגיל 16. "אנחנו פועלים כבר שבע שנים לקדם את משאל העם", הוא מעיד. "בכל פעם שאני פוגש אנשים, אני מציב להם ארבע שאלות, שאחת מהן מתייחסת לעמדתם בסוגיית העצמאות; וכך אני יודע בדיוק מי בשכונה נמנים עם 25%–30% המתלבטים".


זו עובדה המקנה למפלגה יתרון ברור במערכה הפוליטית, שתתנהל לקראת המשאל בשנתיים הקרובות. "לשאר המפלגות אין בכלל מושג מי מצביע בעד עצמאות", אומר פיטר לינץ' מאוניברסיטת סטירלינג. להערכתו, למרות הסקרים, תוצאות המשאל ב–2014 עשויות בהחלט להפתיע. "אני חושב שלאומרי ההן יהיה רוב", סיכם.


ברוס קרופרד, חבר הפרלמנט הסקוטי מטעם SNP ושר לעניינים פרלמנטריים בממשל המקומי, מאשש בדרכו הערכה זו. "בשנות ה–70 אמרו לנו שלעולם לא יקום פרלמנט סקוטי; אחר כך אמרו לנו שאין סיכוי לממשלה בראשות SNP; אחר כך אמרו לנו שאי אפשר אפילו להעלות על הדעת שלמפלגה יהיה רוב מוחלט. ובכל זאת זה קרה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו