בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פולחן פגאני במערת התאומים

בעקבות מציאת נרות חרס במערת התאומים, משערים חוקרים שהתקיים בה פולחן לאלת האדמה דמטר

3תגובות

פרספונה, בתה של אלת התבואה, האדמה והפריון היוונית דמטר, לא חיה באולימפוס, אלא על פני האדמה, שם העבירה את ימיה בקטיף פרחים ובשתילת צמחים עם חברותיה. חִנה ונועם הליכותיה משכו את תשומת לבו של האדס, שחטף אותה אל השאול שעליו מלך. דמטר לא ידעה את נפשה מצער והזניחה את האדמה, שחדלה להצמיח דגנים ופירות.


על פי המיתוס היווני, לאחר שזאוס התערב הסכים האדס להחזיר את פרספונה אל פני האדמה. אבל לפני שהלכה שיכנע אותה לטעום מגרגירי הרימון שלו - פירות השאול. אחרי שאכלה מהם, לא יכולה עוד פרספונה להתנתק לחלוטין מהשאול ומדי שנה נאלצה לשוב אליו לשלושה חודשים.


בעולם היווני־הרומי, אומרים פרופ' בועז זיסו וד"ר איתן קליין, פירים אפלים היורדים לעומק האדמה נתפשו כפתחים העשויים להוליך אל השאול. לכן שימשו לא פעם פירים כאלה אתרי פולחן לאלים השוכנים במעבה האדמה. לפי מחקר שהציגו בשבוע שעבר ביד בן צבי, ייתכן שאתר פולחן כזה היה במערת התאומים בהרי ירושלים, בין אמצע המאה השנייה למאה הרביעית לספירה.


מערת התאומים שוכנת בגדה הצפונית של נחל המערה. ב–2009, בסקר ארכיאולוגי מקיף שמנהל פרופ' זיסו, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, עם פרופ' עמוס פרומקין מהמרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית, נמצאו עדויות כי היא שימשה מערת מפלט בתקופת מרד בר־כוכבא. בין השאר נמצא בה מטמון מטבעות הכסף הגדול ביותר מתקופת המרד שהתגלה אי פעם במחקר מסודר. שודדי עתיקות, מציין זיסו, מצאו מטמונים גדולים יותר מתקופת המרד.


בועז זיסו

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

החוקרים שבו אל המערה גם בשנתיים הבאות, שבהן חקרו אזורים אחרים שלה. באחד האזורים האלה התגלה פיר אנכי היורד לעומק כ–21 מטרים, למפלס נמוך יותר. בשנת 2010 נמצאו סמוך לפיר, בסדקים עמוקים וצרים בדפנות המערה או מתחת למפולות סלעים, 42 נרות חרס, שכולם תוארכו לתקופה הרומית המאוחרת.


הגישה אל רוב הנרות היתה קשה ביותר, מדגישים החוקרים. רובם הוצאו ממקומם רק בעזרת אנקול ברזל ארוך. החוקרים משערים כי גם כשהנרות הונחו במקומם, הפעולה הושלמה בעזרת מוט מאורך. מהאופן שבו הונחו הנרות בסדקים ומבדיקה שהראתה כי בחלקם מעולם לא בערה אש, מסיקים החוקרים כי הנרות לא שימשו לתכלית מעשית, כלומר, הם לא נועדו לתאורה.


בגלל מיקומם של הנרות, חוסר השימושיות שלהם והעדר כתובת או איור שיסבירו מדוע הונחו עשרות מהם במעמקיהם של סדקים בסלע, מעלים החוקרים את ההשערה שהטמנתם היתה חלק מפולחן פגאני. הם מסתמכים על כתבי מחברים בני העת העתיקה, שתיארו טקסי פולחן לדמטר. עדויות לקיומו בתקופה הרומית המאוחרת נמצאו בעכו, בבית שאן, בשכם ובקיסריה.


הנרות שימשו בפולחן כמנחה לאלה וכן, כדי להאיר את דרכה של דמטר בדרכה אל עומק האדמה בחיפוש אחר בתה. הם מציינים, לדוגמה, כי נרות ולפידים הוגשו כמנחה לדמטר בחגיגות שנערכו לכבודה בדלוס ובאתונה.


זיסו, קליין ועמיתיהם מזכירים כי גם המסורת הערבית שנקשרה למערה עשויה לספק רמזים שיסייעו לזהות את המקום כאתר שבו התקיים בסוף התקופה הרומית פולחן לדמטר ולפרספונה. שמה הערבי של המערה הוא אום א־תואמין ‏(אם התאומים‏) ולפי אגדות המסופרות בקרב תושבי האזור, אשה עקרה ששתתה מים הנוטפים מתקרת המערה התעברה וילדה תאומים.


בעקבות שמה הערבי של המערה עלתה ההשערה כי במקום התקיים גם פולחן לדיוסקורים - צמד התאומים קסטור ופולוקס. שניהם נולדו ללדה מלכת ספרטה, אלא שקסטור היה בנו של אדם ועל כן היה בן תמותה ואילו פולוקס היה בנו של זאוס. במריבה עם שני בני דודיהם, נהרג קסטור. פולוקס לא היה מוכן להיפרד מאחיו וויתר על חיי הנצח. כמו פרספונה, גם הם נעו ונדו בין השאול לעולם החיים.


לדברי החוקרים, אם במערת התאומים סגדו גם לתאומים המיתולוגיים וגם לדמטר - אלים שסיפורם ודמויותיהם קשורים למחזוריות החיים והמוות - יש בכך עדות לשינויים אתניים שהתחוללו באזורים הכפריים ביהודה לאחר כישלון מרד בר־כוכבא. האוכלוסייה היהודית עזבה את האזור ובמקומה נכנסה אוכלוסייה פגאנית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו